למה ניתנה תורה במדבר חלק שני

כוכב הגאולה, פרנץ רוזנצוויג, מתורגם ומקוצר על פי Great Twentieth Century Jewish Philosophers Edited and with introductions by Bernard Martin The Macmillan Company, 1970, עמ' 177-176
אומות העולם אינן מסתפקות בקשרי דם. רצונן לנצח דבק באדמה, בשלטון על האדמה, על הארץ. אדמת מולדתם של העמים מושקית בדם בניהם, כי הם אינם בוטחים בחיי קהילה המושתת על קשרי הדם,קהילה אשר מסוגלת להינתק מקרקע מוצקה. אנחנו היחידים אשר בטחנו בדם וזנחנו את האדמה; וכך שימרנו את שרף החיים שמבטיח נצחיות... האדמה מזינה אך גם כובלת... אנשים שייכים למי שכובש את האדמה. אי אפשר שיהיה אחרת, כי אנשים דבקים באדמה יותר מאשר בחייהם כעם. וכך בוגדת האדמה בעם אשר הפקיד את קיומו בידי האדמה. האדמה אמנם נשארת אך האנשים שחיו עליה נעלמים. וכך, לעומת ההסטוריה של עמים אחרים, האגדות הקדומות של עם-הנצח אינן מבוססות על מולדת... אבי האומה העברית בא מבחוץ. סיפורו מתחיל בצו האל לעזוב את מולדתו וללכת לארץ שהאל יראה לו. כך בשחר תולדותיו, כמו גם בהמשך ההסטוריה, העם הזה הוא עם בגלות, גלות מצרים, ואח"כ גלות בבל. לעם הזה, בית איננו בית במובן של אדמה, לעומת מה שנהוג אצל עמי העולם החורשים את האדמה וחיים ומשגשגים עליה – עד שכמעט שוכחים כי להיות עם משמעו משהו אחר מלהיות מושרש באדמה. עם הנצח לא הורשה לבלות זמן רב בבית כלשהו. עם זה לא איבד לעולם את החופש-ללא-כבלים של הנווד, כמו האביר אשר נאמן לארצו כשהוא נודד מחוצה לה, מחפש הרפתקאות ומתגעגע למה שהשאיר אחריו, יותר מאשר כשהוא חי בה. במובן העמוק ביותר, לעם זה יש ארץ משלו רק במידה שיש לו ארץ אליה הוא כמה- ארץ הקודש. ולכן גם כשיש לו בית, לא הותר לו לתבוע בעלות מלאה עליו. רק "גר ותושב" יהיה. האל אומר לו: "כי לי כל הארץ". קדושת הארץ מרחיקה אותה מהישג ידו של העם ומעצימה את הערגה למה שאבד, עד נצח, כך שהעם לא יוכל לעולם להרגיש בבית בשום ארץ אחרת. ערגה זו מכריחה את העם לרכז את רצונו במשהו אשר עבור עמים אחרים הוא רק דבר אחד מני רבים אך לעם הנצח הוא חיוני- קהילת הדם. ובעשותו כך, הרצון להיות עם לא ישען על שום אמצעי מכני אלא יתגשם אך ורק דרך העם עצמו.

מושגים

• פרנץ רוזנצוויג - (גרמניה 1929-1886) - פילוסוף יהודי גרמני מקורי וחדשני.