הדף מאת: קובי וייס / הלל ישראל
מבין כל המועדים בלוח השנה העברי, ימי התענית על חורבן בית המקדש הם הקשים ביותר לעיכול בקרב קהל שאינו הלכתי במובהק.
העינוי והסיכון הבריאותי בשיא הקיץ אינם פופולריים בקרב מי שרואה בלוח השנה פולקלור ומסורת.
בנוסף, תקומת המדינה ועצמאותה של מדינת ישראל מעקרים את תחושת החורבן של הגלות, ועל כן יש הרואים בשמירת הצומות ומנהגי האבל חוסר קבלה של המדינה כראשית צמיחת גאולתנו.
סדרה זו מבקשת להתמודד עם טענות אלה.
החלק הראשון מיועד למתקדמים בעלי רקע מוקדם ויכולת התמודדות עם טקסטים מורכבים.
האחרים יכולים לפנות ישירות לחלק השני בסדרה.
דיון
האם יש לציין אבלות על חורבן בית המקדש גם לאחר תקומת ישראל וקום המדינה?
למעשה, שאלה "מודרנית" זו נשאלה בעבר בפני ה' בכבודו ובעצמו, והיא מופיעה בנבואת הנביא זכריה.
קראו את נבואת זכריה והיעזרו בפרשנים שמובאים בהמשך, לצורך דיון בשאלות הבאות:
מדוע נשאלה שאלה זו באותה תקופה?
מהי תשובתו המיידית של ה'? האם היא עונה על השאלה?
מה ניתן ללמוד מהתשובה המורחבת בחלקה השני?
מהי מטרת הצומות לפי פרשנות זו?
האם מטרת הצומות תישמר לאחר שיהפכו לימי ששון ושמחה? מהי המשמעות של מהפך זה?
היעזרו בנבואה הכוללת על ציון וירושלים שמופיעה בקטע שלפני כן.
האם יש לציין אבלות על חורבן בית המקדש גם לאחר תקומת ישראל וקום המדינה?
למעשה, שאלה "מודרנית" זו נשאלה בעבר בפני ה' בכבודו ובעצמו, והיא מופיעה בנבואת הנביא זכריה.
קראו את נבואת זכריה והיעזרו בפרשנים שמובאים בהמשך, לצורך דיון בשאלות הבאות:
מדוע נשאלה שאלה זו באותה תקופה?
מהי תשובתו המיידית של ה'? האם היא עונה על השאלה?
מה ניתן ללמוד מהתשובה המורחבת בחלקה השני?
מהי מטרת הצומות לפי פרשנות זו?
האם מטרת הצומות תישמר לאחר שיהפכו לימי ששון ושמחה? מהי המשמעות של מהפך זה?
היעזרו בנבואה הכוללת על ציון וירושלים שמופיעה בקטע שלפני כן.
זכריה פרקים ז-ח
הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי ??
שאלת נציגי בבל - שראצר ורגם מלך:
זכריה ז
א וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר-ה' אֶל-זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו. ב וַיִּשְׁלַח בֵּית-אֵל שַׂרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה'. ג לֵאמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית-ה' צְבָאוֹת וְאֶל-הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים.
תשובת ה' - חלק ראשון - תשובה מיידית:
ד וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. ה אֱמֹר אֶל-כָּל-עַם הָאָרֶץ וְאֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי. ו וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים. ז הֲלוֹא אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב.
תשובת ה' - חלק שני - הסבר התשובה המיידית:
ח וַיְהִי דְּבַר-ה' אֶל-זְכַרְיָה לֵאמֹר. ט כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו. י וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל-תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. יא וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ. יב וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת-הַתּוֹרָה וְאֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְבָאוֹת. יג וַיְהִי כַאֲשֶׁר-קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע אָמַר ה' צְבָאוֹת. יד וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ-חֶמְדָּה לְשַׁמָּה.
נבואה כוללת על ציון וירושלים בהשראת התשובה:
זכריה ח
א וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. ג כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר-ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. ד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. ה וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. ו כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם-בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת
...
יד כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי. טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אַל-תִּירָאוּ. טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-ה'.
סיכום תשובת ה' על הצומות:
יח וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ
הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי ??
שאלת נציגי בבל - שראצר ורגם מלך:
זכריה ז
א וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר-ה' אֶל-זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו. ב וַיִּשְׁלַח בֵּית-אֵל שַׂרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה'. ג לֵאמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית-ה' צְבָאוֹת וְאֶל-הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים.
תשובת ה' - חלק ראשון - תשובה מיידית:
ד וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. ה אֱמֹר אֶל-כָּל-עַם הָאָרֶץ וְאֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי. ו וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים. ז הֲלוֹא אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב.
תשובת ה' - חלק שני - הסבר התשובה המיידית:
ח וַיְהִי דְּבַר-ה' אֶל-זְכַרְיָה לֵאמֹר. ט כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו. י וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל-תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם. יא וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ. יב וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת-הַתּוֹרָה וְאֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח ה' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת ה' צְבָאוֹת. יג וַיְהִי כַאֲשֶׁר-קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע אָמַר ה' צְבָאוֹת. יד וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ-חֶמְדָּה לְשַׁמָּה.
נבואה כוללת על ציון וירושלים בהשראת התשובה:
זכריה ח
א וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. ג כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר-ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. ד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. ה וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. ו כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם-בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת
...
יד כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי. טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אַל-תִּירָאוּ. טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-ה'.
סיכום תשובת ה' על הצומות:
יח וַיְהִי דְּבַר-ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ
רש"י , מצודת דוד ומצודת ציון על זכריה פרקים ז-ח
פרשנות רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון לזכריה פרקים ז-ח
שאלת נציגי בבל - שראצר ורגם מלך:
וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו - אנשים צדיקים היו ושלחו מבבל לקרוביהם שבבית לבא לחלות את פני ה' בירושלים בעדם ולשאול מאת הכהנים להודיעם אם יבכו בחדש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות (רש"י)
הנזר - האם אהיה מופרש ביום ההוא מאכילה ושתיה ומתענוג כאשר עשיתי זה הרבה שנים מזמן החורבן? וכאומר, הואיל ונבנה המקדש, אם יש מקום להתאבל עוד כי בנין המקדש ההוא היה קטן בעיניהם, על כי היו עדיין משועבדים לפרס (מצודת דוד)
האבכה - ר"ל [=רצה לומר] והשאלה היא, האם אבכה מעתה בחדש החמישי הוא תשעה באב, וה"ה כל ד' צומות ואחזו החמוּר שבכולן (מצודת דוד)
תשובת ה' - חלק ראשון - תשובה מיידית:
לאמר וגו' - ר"ל שהוא יאמר אל הכהנים המשמשים בבית ה' ואל הנביאים והם חגי זכריה ומלאכי, למען יאמרו הם תשובה על שאלתם (מצודת דוד)
הצום צמתוני - וכי צמתם אותי? ולתוספת ביאור אמר אני. ור"ל וכי הרעבתם אותי בזה לחשוש על צומכם? (מצודת דוד)
וכי תאכלו - וכן כאשר תאכלו וכאשר תשתו, הלא אתם האוכלים והשותים, ולכם יש הנאה בזה אבל אלי לא בא הנאה מזה. וכאומר, מה זה השאלה על התענית? מה לי בזה אם יתענו או יאכלו? (מצודת דוד)
הלא את הדברים - מי גרם לכם הצום והמספד? הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם, ואלה הדברים אשר קרא 'משפט אמת שפטו' (רש"י)
תשובת ה' - חלק שני - הסבר התשובה המיידית:
ואסערם - אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו"ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב (מצודת דוד)
שמיר - הוא הברזל החזק (מצודת ציון)
ויהי כאשר קרא ולא שמעו - ר"ל ה' אמר אז להם שגמולם יהיה מדה במדה, כאשר קרא הוא להם ע"י הנביאים ולא שמעו, כן יקראו הם אלי מתוך הדחק ולא אשמע קול צעקתם (מצודת דוד)
נבואה כוללת על ציון וירושלים בהשראת התשובה:
קנאתי לציון - בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא, ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על האומות בעבורה (מצודת דוד)
כי יפלא - בעיניהם החסד הגדול אשר אעשה להם (רש"י)
כאשר זממתי - כשיעור שחשבתי להרע לכם בעת שהכעיסו אבותיכם אותי ולא נחמתי על הרעה עד אשר הביאותיה (מצודת דוד)
ולא נחמתי - על אשר זמותי להביא עליכם לחזור בי אלא הביאותיה, כן לא אתנחם על הטובה אשר זממתי לכם (רש"י)
אמת ומשפט שלום וגו' שפטו בשעריכם - משפט אמת או משפט שלום וזהו הפשרה שמתווך השלום בין בעלי הדין אבל לא תטו המשפט שאין זה לא אמת ולא שלום (מצודת דוד)
ואיש את רעת רעהו - הזהירם על שנאת חנם והיא שהחריבה בית המקדש שני
סיכום תשובת ה' על הצומות:
צום הרביעי - צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים
צום החמישי - של אב
וצום השביעי - שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה
וצום העשירי - של טבת (רש"י)
יהיה וגו' - בזמן הגאולה העתידה יהיו הימים האלה לששון וגו' כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה ולכן אמר לבית יהודה כי להם ארעו מאורעות רעות באלה הימים והצטערו בהם בכל שנה ושנה אבל בני עשרת השבטים הצטערו בימים שאירע להם מקראות רעות והם יתהפכו להם לשמחה (מצודת דוד)
והאמת והשלום אהבו - ובלבד שתהיו אוהבים האמת והשלום (מצודת דוד)
פרשנות רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון לזכריה פרקים ז-ח
שאלת נציגי בבל - שראצר ורגם מלך:
וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו - אנשים צדיקים היו ושלחו מבבל לקרוביהם שבבית לבא לחלות את פני ה' בירושלים בעדם ולשאול מאת הכהנים להודיעם אם יבכו בחדש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות (רש"י)
הנזר - האם אהיה מופרש ביום ההוא מאכילה ושתיה ומתענוג כאשר עשיתי זה הרבה שנים מזמן החורבן? וכאומר, הואיל ונבנה המקדש, אם יש מקום להתאבל עוד כי בנין המקדש ההוא היה קטן בעיניהם, על כי היו עדיין משועבדים לפרס (מצודת דוד)
האבכה - ר"ל [=רצה לומר] והשאלה היא, האם אבכה מעתה בחדש החמישי הוא תשעה באב, וה"ה כל ד' צומות ואחזו החמוּר שבכולן (מצודת דוד)
תשובת ה' - חלק ראשון - תשובה מיידית:
לאמר וגו' - ר"ל שהוא יאמר אל הכהנים המשמשים בבית ה' ואל הנביאים והם חגי זכריה ומלאכי, למען יאמרו הם תשובה על שאלתם (מצודת דוד)
הצום צמתוני - וכי צמתם אותי? ולתוספת ביאור אמר אני. ור"ל וכי הרעבתם אותי בזה לחשוש על צומכם? (מצודת דוד)
וכי תאכלו - וכן כאשר תאכלו וכאשר תשתו, הלא אתם האוכלים והשותים, ולכם יש הנאה בזה אבל אלי לא בא הנאה מזה. וכאומר, מה זה השאלה על התענית? מה לי בזה אם יתענו או יאכלו? (מצודת דוד)
הלא את הדברים - מי גרם לכם הצום והמספד? הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם, ואלה הדברים אשר קרא 'משפט אמת שפטו' (רש"י)
תשובת ה' - חלק שני - הסבר התשובה המיידית:
ואסערם - אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו"ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב (מצודת דוד)
שמיר - הוא הברזל החזק (מצודת ציון)
ויהי כאשר קרא ולא שמעו - ר"ל ה' אמר אז להם שגמולם יהיה מדה במדה, כאשר קרא הוא להם ע"י הנביאים ולא שמעו, כן יקראו הם אלי מתוך הדחק ולא אשמע קול צעקתם (מצודת דוד)
נבואה כוללת על ציון וירושלים בהשראת התשובה:
קנאתי לציון - בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא, ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על האומות בעבורה (מצודת דוד)
כי יפלא - בעיניהם החסד הגדול אשר אעשה להם (רש"י)
כאשר זממתי - כשיעור שחשבתי להרע לכם בעת שהכעיסו אבותיכם אותי ולא נחמתי על הרעה עד אשר הביאותיה (מצודת דוד)
ולא נחמתי - על אשר זמותי להביא עליכם לחזור בי אלא הביאותיה, כן לא אתנחם על הטובה אשר זממתי לכם (רש"י)
אמת ומשפט שלום וגו' שפטו בשעריכם - משפט אמת או משפט שלום וזהו הפשרה שמתווך השלום בין בעלי הדין אבל לא תטו המשפט שאין זה לא אמת ולא שלום (מצודת דוד)
ואיש את רעת רעהו - הזהירם על שנאת חנם והיא שהחריבה בית המקדש שני
סיכום תשובת ה' על הצומות:
צום הרביעי - צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים
צום החמישי - של אב
וצום השביעי - שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה
וצום העשירי - של טבת (רש"י)
יהיה וגו' - בזמן הגאולה העתידה יהיו הימים האלה לששון וגו' כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה ולכן אמר לבית יהודה כי להם ארעו מאורעות רעות באלה הימים והצטערו בהם בכל שנה ושנה אבל בני עשרת השבטים הצטערו בימים שאירע להם מקראות רעות והם יתהפכו להם לשמחה (מצודת דוד)
והאמת והשלום אהבו - ובלבד שתהיו אוהבים האמת והשלום (מצודת דוד)
דיון
הגדירו את המונחים אמת ושלום על פי הקטע.
איך ערכים אלו מסכמים את כל דרישות ה' מעם ישראל?
הגדירו את המונחים אמת ושלום על פי הקטע.
איך ערכים אלו מסכמים את כל דרישות ה' מעם ישראל?
דין, אמת או שלום
רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר: (זכריה ח, טז,) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".
רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר: (זכריה ח, טז,) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".
Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: on three things does the world stand: On justice, on truth and on peace, as it is said: “execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16).
דיון
במה מוסיף רשב"ג על הבנת האמת והשלום?
רמז: מהיכן הוסיף רשב"ג את העמוד השלישי, הדין ?
במה מוסיף רשב"ג על הבנת האמת והשלום?
רמז: מהיכן הוסיף רשב"ג את העמוד השלישי, הדין ?
דיון
איך נהגו בסופו של דבר בזמן בית המקדש השני? ולאחריו?
קראו את המשנה שלפנינו:
מה ניתן להסיק ממנה על השאלה, האם תשעה באב צוין בזמן בית המקדש השני ולאחריו?
איך נהגו בסופו של דבר בזמן בית המקדש השני? ולאחריו?
קראו את המשנה שלפנינו:
מה ניתן להסיק ממנה על השאלה, האם תשעה באב צוין בזמן בית המקדש השני ולאחריו?
שלוחי בית דין לפרסום קידוש החודש
על שישה חודשים שלוחים יוצאים: על ניסן, מפני הפסח; על אב, מפני התענית; על אלול, מפני ראש השנה; על תשרי, מפני תקנת המועדות; על כסליו, מפני חנוכה; ועל אדר, מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר, מפני פסח קטן.
על שישה חודשים שלוחים יוצאים: על ניסן, מפני הפסח; על אב, מפני התענית; על אלול, מפני ראש השנה; על תשרי, מפני תקנת המועדות; על כסליו, מפני חנוכה; ועל אדר, מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר, מפני פסח קטן.
There are six months [at the beginning of which] messengers go out.On Nisan because of Pesah; On Av because of the fast. On Elul because of Rosh Hashanah. On Tishri because of the setting of the festivals. On Kislev because of Hanukah. And on Adar because of Purim. When the Temple stood, they used also to go out to report Iyar because of Pesah Katan (Pesah Sheni).
דיון
פרשנות התלמוד על המשנה
קראו בעיון את הקטע המורכב הבא מהתלמוד הבבלי.
שימו לב לפרשנות השונה לגמרי שנותן התלמוד לדברי הנביא "האמת והשלום אהבו".
דונו בהבדלים בין הפרשנות של ר"ש חסידא לפרשנות של רב פפא והשפעתם על ימינו אנו.
פרשנות התלמוד על המשנה
קראו בעיון את הקטע המורכב הבא מהתלמוד הבבלי.
שימו לב לפרשנות השונה לגמרי שנותן התלמוד לדברי הנביא "האמת והשלום אהבו".
דונו בהבדלים בין הפרשנות של ר"ש חסידא לפרשנות של רב פפא והשפעתם על ימינו אנו.
תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, יח עמודים א-ב
דברי התלמוד בבלי על המשנה (מבואר על ידי קובי וייס)
וליפקו נמי אתמוז וטבת [שיצאו השליחים גם על חודשי תמוז וטבת שבהם ישנם ימי צום]
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא [שהרי אמר רב חנא בשם ר"ש חסידא]
מאי דכתיב (זכריה ח, יט) "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה
לבית יהודה לששון ולשמחה" קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה
[מהו שכתוב "כה אמר ה'" וכולי? מצד אחד מנבא הנביא שייקראו ימי צום ומצד שני מנבא שיהיו ימי ששון
ושמחה? אלא..]
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום
[ומשנתנו אינה בימי שלום, שהרי בית המקדש אינו קיים, ואם כן כל הימים הם ימי צום!
ואם כן יש להוציא שלוחים גם על חודשים תמוז וטבת בשביל הצומות י"ז בתמוז ועשרה בטבת]
אמר רב פפא. הכי קאמר [עונה על כך רב פפא, לכך התכוון הנביא:]
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות צום, אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין. [משנתנו אמנם בזמן שבית המקדש אינו קיים אבל אין גזרות מלכות ואם כך לא חייבים להתענות ולא מוציאים שלוחים במקרה כזה]
אי הכי, ט"ב נמי [אם כך, תשעה באב גם, ומדוע לא חל עליו אותו היגיון? שהרי גם הוא נכלל בדברי הנביא כמו יתר הצומות?]
אמר רב פפא, שאני ט' באב [= שונה דינו של תשעה באב] הואיל והוכפלו בו צרות
דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר
דברי התלמוד בבלי על המשנה (מבואר על ידי קובי וייס)
וליפקו נמי אתמוז וטבת [שיצאו השליחים גם על חודשי תמוז וטבת שבהם ישנם ימי צום]
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא [שהרי אמר רב חנא בשם ר"ש חסידא]
מאי דכתיב (זכריה ח, יט) "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה
לבית יהודה לששון ולשמחה" קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה
[מהו שכתוב "כה אמר ה'" וכולי? מצד אחד מנבא הנביא שייקראו ימי צום ומצד שני מנבא שיהיו ימי ששון
ושמחה? אלא..]
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום
[ומשנתנו אינה בימי שלום, שהרי בית המקדש אינו קיים, ואם כן כל הימים הם ימי צום!
ואם כן יש להוציא שלוחים גם על חודשים תמוז וטבת בשביל הצומות י"ז בתמוז ועשרה בטבת]
אמר רב פפא. הכי קאמר [עונה על כך רב פפא, לכך התכוון הנביא:]
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזרת המלכות צום, אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין. [משנתנו אמנם בזמן שבית המקדש אינו קיים אבל אין גזרות מלכות ואם כך לא חייבים להתענות ולא מוציאים שלוחים במקרה כזה]
אי הכי, ט"ב נמי [אם כך, תשעה באב גם, ומדוע לא חל עליו אותו היגיון? שהרי גם הוא נכלל בדברי הנביא כמו יתר הצומות?]
אמר רב פפא, שאני ט' באב [= שונה דינו של תשעה באב] הואיל והוכפלו בו צרות
דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר
דיון
נבואת ישעיהו על הצום הנבחר
לסיום: השוו את נבואת זכריה עם נבואת ישעיהו על משמעות הצום.
נבואת ישעיהו על הצום הנבחר
לסיום: השוו את נבואת זכריה עם נבואת ישעיהו על משמעות הצום.
(ה) הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'?:
(ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ:
(ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
(ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ:
(ט) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי. אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:
(י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:
(יא) וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:
(ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ:
(ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
(ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ:
(ט) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי. אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:
(י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:
(יא) וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:
Is such the fast that I have chosen? The day for a man to afflict his soul? Is it to bow down his head as a bulrush, And to spread sackcloth and ashes under him? Wilt thou call this a fast, And an acceptable day to the LORD? Is not this the fast that I have chosen? To loose the fetters of wickedness, To undo the bands of the yoke, And to let the oppressed go free, And that ye break every yoke? Is it not to deal thy bread to the hungry, And that thou bring the poor that are cast out to thy house? When thou seest the naked, that thou cover him, And that thou hide not thyself from thine own flesh? Then shall thy light break forth as the morning, And thy healing shall spring forth speedily; And thy righteousness shall go before thee, The glory of the LORD shall be thy rearward. Then shalt thou call, and the LORD will answer; Thou shalt cry, and He will say: ‘Here I am.’ If thou take away from the midst of thee the yoke, The putting forth of the finger, and speaking wickedness; And if thou draw out thy soul to the hungry, And satisfy the afflicted soul; Then shall thy light rise in darkness, And thy gloom be as the noon-day; And the LORD will guide thee continually, And satisfy thy soul in drought, And make strong thy bones; And thou shalt be like a watered garden, And like a spring of water, whose waters fail not.
דיון
קינוח:
הקטע הבא מופיע בהמשך נבואת ישעיהו על הצום הנבחר וחותם את הנבואה.
מדוע לדעתכם מוסיף ה' את נושא השבת?
איך רעיון השבת כפי שמתואר בקטע זה קשור לרעיון הצום?
האם אתם רואים קשר בין סיומת זו לסיומת של זכריה על הפיכת ימי הצום לששון ושמחה?
קינוח:
הקטע הבא מופיע בהמשך נבואת ישעיהו על הצום הנבחר וחותם את הנבואה.
מדוע לדעתכם מוסיף ה' את נושא השבת?
איך רעיון השבת כפי שמתואר בקטע זה קשור לרעיון הצום?
האם אתם רואים קשר בין סיומת זו לסיומת של זכריה על הפיכת ימי הצום לששון ושמחה?
(יג) אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. (יד) אָז, תִּתְעַנַּג עַל-ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
If thou turn away thy foot because of the sabbath, From pursuing thy business on My holy day; And call the sabbath a delight, And the holy of the LORD honourable; And shalt honour it, not doing thy wonted ways, Nor pursuing thy business, nor speaking thereof; Then shalt thou delight thyself in the LORD, And I will make thee to ride upon the high places of the earth, And I will feed thee with the heritage of Jacob thy father; For the mouth of the LORD hath spoken it.
דף הנחיות למנחה:
תעניות החורבן בימינו - דף עזר למנחים.doc
תעניות החורבן בימינו - דף עזר למנחים.doc
דף מספר 1 בסדרה משמעות תעניות החורבן בימינו, דפים נוספים בסדרה:
2
2