בראשית פרק א - שלוש דרכים לסדר את הפרק (על פי הרצאתו של פרופ' יוני גרוסמן)

אי

דרך ראשונה - המאמרות

(א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

Pirkei Avot 5:1

(1) With ten utterances the world was created. And what does this teach, for surely it could have been created with one utterance? But this was so in order to punish the wicked who destroy the world that was created with ten utterances, And to give a good reward to the righteous who maintain the world that was created with ten utterances.

רמב"ן על בראשית א׳:ג׳

(א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר מילת אמירה בכאן להורות על החפץ, כדרך "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמואל א כ ד), מה תרצה ותחפוץ, וכן "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (להלן כד נא), כאשר רצה; כי כן הוא הרצון לפניו. או הוא כגון מחשבה, כמו "הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ" (ישעיהו מז ח); "וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם" (זכריה יב ה). והעניין, לומר שלא היה בעמל. וכך קראו רבותינו לזה "מחשבה"; אמרו: מחשבה – ביום; המעשה – עם דמדומי חמה. והוא להורות על דבר מחושב שיש בו טעם, לא חפץ פשוט בלבד...

Ramban on Genesis 1:3

(1) And God said, "let there be light:" The word, saying, here is to indicate will; in the same way as (I Samuel 20:4) "What does your soul say, and I will do it for you," [which means] what do you will and want; and so [too] (Genesis 24:51), "and she shall be a wife to the son of your master, as God has said," meaning as He willed; since this is how will is in front of Him. Or [saying] is like thought, as per (Isaiah 47:8), "who says in her heart;" (Zechariah 12:5) "And the captains of Yehuda said in their hearts." And the issue is to say that it was without effort. And so [too], our Rabbis called this 'thought.' They said (Bereishit Rabbah 12:14), "The thought was at day, the act was with the dimming of the sun." And it is to indicate something thought out that has a reason, not just a simple want. And the word, being, indicates an act that is in the present time (tense), as per (Nechemiah 6:6), "and you will be a king for them." And therefore the verse states that when He created the material of the heavens, He said that there would be a thing that shines [coming] from this material; He called it light. And there was light: It did not state, "and it was so," as it is stated with the other days, since the light did not stand in this way all of the days, as [was the case] with the rest of the act of creation. And our rabbis have a midrash about this in a hidden secret. And know that the days that are mentioned in the act of creation were, in the creation of the heavens and the earth, real days - composed of hours and minutes - and they were six like the six days of the [week], like the simple understanding of the verse. And in the inner [understanding] of the matter, the spheres (sfirot) that are emanated from the Most High are called 'days,' since any proclamation that brings existence is called a 'day.' And there were six, 'because to the Lord is greatness and strength.' And the proclamations were ten, since the name 'day' does not apply to the first ones. And the explanation of the order of the verses in this [way] is elevated and hidden, and our knowledge of it is less than a drop in the Great Sea.

אבן עזרא על בראשית א׳:ג׳

(א) ויאמר. אמר הגאון כי פי' ויאמר כמו וירצה ואילו היה כן היה ראוי להיות אור. רק הוא כמשמעו וכן בדבר ה' שמים נעשו. כי הוא צוה ונבראו. והטעם כנוי על המעשה שלא היה ביגיעה. ועל דרך משל מלך ומשרתיו וזה האור היה למעלה מן הרוח

Ibn Ezra on Genesis 1:3

(1) “And He said” – The Gaon said that the meaning of vayomer (“And He said”) is like “and He desired”. But if this was so, it would have been appropriate for there to have been light [from the beginning, without darkness]. Rather, it’s in accordance with its [plain] meaning. And thus, “By the word of G-d were the heavens made” Psalms 33:6, “for He commanded and they were created” Psalms 148:5, The meaning is: a way of referring to an effortless action, comparable to a king and his servants. Now this light was above the wind.

פרופ' אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים: משמעותם של חגי ישראל, עמ' 53:
על כל בריאה ובריאה שבכל יום ויום נאמר "וירא כי טוב"... כל מה שנמצא מתאים לרצון אלוהים מקבל כוח הקיום וההתמדה. דברים אלה אמורים גם באדם, וביתר שאת. האדם שנברא בצלם אלוהים פועל לפי שיקול דעתו ורצונו, ועל כן הוא ראוי להיבחן בכל עת מחדש. מיד כאשר נברא היה גם הוא טוב לפי טבעו ונתברך. אבל מיד כאשר עמד על יכולתו לפעול לפי בחירתו - חטא.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ
	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה

דרך שנייה - הימים

ג. יבשה + צומח	ב. רקיע (מים ושמיים)	א. אור וחושך
ו. חיות היבשה + האדם	ה. שרץ המים ועוף השמיים	ד. מאורות

רש"י על בראשית א׳:י״א:א׳

תדשא הארץ דשא עשב. לֹא דֶּשֶׁא לְשׁוֹן עֵשֶׂב וְלֹא עֵשֶׂב לְשׁוֹן דֶּשֶׁא, וְלֹא הָיָה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לוֹמַר תַּעֲשִׂיב הָאָרֶץ, שֶׁמִינֵי דְּשָׁאִים מְחֻלָּקִין, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ נִקְרָא עֵשֶׂב פְּלוֹנִי, וְאֵין לָשׁוֹן לַמְדַבֵּר לוֹמַר דֶּשֶׁא פְּלוֹנִי, שֶׁלְּשׁוֹן דֶּשֶׁא הוּא לְבִישַׁת הָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא מִתְמַלֵּאת בִּדְשָׁאִים:

Rashi on Genesis 1:11:1

תדשא הארץ דשא עשב THE EARTH SHALL SPROUT FORTH SPROUTS, HERB — דשא does not mean the same as עשב nor does עשב mean the same as דשא so that it is not a correct expression in Biblical Hebrew to say תעשיב הארץ, for the species of דשא are all different, each by itself being called this or that עשב, and it would not be linguistically correct for a speaker to say this or that דשא, for by דשא is meant that which forms the covering of the ground when it is filled with herbage.

קהלת ג׳:י״ט

כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃ הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר׃ מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃

Ecclesiastes 3:19

For in respect of the fate of man and the fate of beast, they have one and the same fate: as the one dies so dies the other, and both have the same lifebreath; man has no superiority over beast, since both amount to nothing.

רשב"ם על בראשית א׳:א׳:א׳

... אך זה הוא עיקר פשוטו לפי דרך המקראות, שרגיל להקדים ולפרש דבר שאין צריך בשביל דבר הנזכר לפניו במקום אחר... גם כל הפרשה הזאת של מלאכת ששה ימים, הקדימה משה רבינו לפרש לך מה שאמר הקב"ה בשעת מתן תורה: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, ז-י). וזהו שכתוב: "וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (פסוק לא), אותו שישי שהוא גמר שישה ימים שאמר הקב"ה במתן תורה. לכך אמר להם משה לישראל, להודיעם כי דבר הקב"ה אמת: וכי אתם סבורים שהעולם הזה כל הימים בנוי כמו שאתם רואים אותו עכשיו מלא כל טוב? לא היה כן, אלא "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים".

Rashbam on Genesis 1:1:1

(1) The sophisticated persons will understand that all the words of our Rabbis and their interpretations are solid and true. And this is what is said in Mas. Shabbat (63a), "I was 18 years old, and I did not know that Scripture never departs from its straightforward meaning. Essentially, the laws and interpretations derive from superfluities in Scripture or from variations in language, where the plain sense of Scripture is written in language from which one can derive the essence of the interpretation. For example [Gen. 2:4], "Such is the story of heaven and earth when they were created [b'hibar'am]," and the Sages expounded "b'Avraham" from the lengthening of the expression, since there was no need to write "b'hibar'am." And now I will explain the interpretations of the early scholars on this verse, to make clear to people why I did not see fit to interpret as they did.

שמות כ׳:ח׳-י״א

זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ

לֹא־תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ

אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם

וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

עַל־כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ׃ (ס)

Exodus 20:8-11

Remember the sabbath day and keep it holy. Six days you shall labor and do all your work, but the seventh day is a sabbath of the LORD your God: you shall not do any work—you, your son or daughter, your male or female slave, or your cattle, or the stranger who is within your settlements. For in six days the LORD made heaven and earth and sea, and all that is in them, and He rested on the seventh day; therefore the LORD blessed the sabbath day and hallowed it.

בראשית א׳:י״ד-י״ח

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה

וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׃

וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ

וַיְהִי־כֵן׃ וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל

לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים׃

וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ׃

וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ

וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃

Genesis 1:14-18

God said, “Let there be lights in the expanse of the sky to separate day from night; they shall serve as signs for the set times—the days and the years; and they serve as lights in the expanse of the sky to shine upon the earth.” And it was so. God made the two great lights, the greater light to dominate the day and the lesser light to dominate the night, and the stars. And God set them in the expanse of the sky to shine upon the earth, to dominate the day and the night, and to separate light from darkness. And God saw that this was good.

דרך שלישית - הבריאות

מדרש לקח טוב, בראשית א׳:כ״א:א׳

ויברא אלהים את התנינים הגדולים. זה לויתן. לפי שתנינם כתיב חסר יו"ד. אבל יש אם למקרא ונדרש התנינים בלשון מרובה על שאר דגים גדולים שבים. ולמה נקראו תנינים. שכל הרואה אותם מתנים גבורות ה'.

Midrash Lekach Tov, Genesis 1:21:1

...

בראשית א׳:כ״א

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל־עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃

Genesis 1:21

God created the great sea monsters, and all the living creatures of every kind that creep, which the waters brought forth in swarms, and all the winged birds of every kind. And God saw that this was good.

מדרש לקח טוב, בראשית א׳:כ״א:א׳

ד"א שלשה שנאמר בהן בריאה לא נאמר בהן ויהי כן. שמים וארץ. והתנינים. ואדם. שהם בריות גדולות וחשובות. לכך נאמר בהן בריאה והואיל ונאמר בהן בריאה לא הוצרך לומר ויהי כן. משום שנא' כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד (תהלים לג ט).

רמב"ן על בראשית א׳:כ״א:א׳

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים בעבור גודל הנבראים האלה שיש מהם אורכם פרסאות רבות הגידו היונים בספריהם שידעו מהם ארוכים חמש מאות פרסה ורבותינו גם כן הפליגו בהם (עיין ב"ב עג) בעבור זה ייחס בהם הבריאה לאלהים כי הוא שהמציאם מאין מבראשית כאשר פירשתי לשון בריאה (לעיל פסוק א) וכן יעשה באדם למעלתו להודיע כי הוא מוצא מאין עם דעתו ושכלו...

Ramban on Genesis 1:21:1

And God created the great sea monsters: Because of the largeness of these creations - as there are some of them that are many parasangs long; the Greeks recounted in their books that they knew about some of them that were five hundred parasangs long, and our Rabbis also spoke about their amplitude (see Bava Batra 73b) - for this reason, it attributed their [actual] creation to God, since He is the one who brought them forth out of nothing from the beginning; as I have explained [that such is the understanding of] the expression, creation (above, verse 1). And so [too] will it do with man, due to his stature - to inform that he was brought forth from nothing with his intelligence and his mind. And I wonder why it does not state, "and it was so" on this day; and maybe it is not possible to mention, "and He created" after "and it was so," since it is speaking about what was at the beginning. And our Rabbis said (Bava Batra 74b) that the great sea monsters are the Leviathan and his spouse - that He created male and female, and killed and cured the female for the righteous ones [to eat] in the future. And for that reason, it was not fitting that it state about them, "and it was so;" since they did not continue [ to exist in the same way as they had been created.]

ספורנו על בראשית א׳:כ״א:א׳

ויברא אלהים את התנינים שלא הספיק הכח המוליד המסודר במים להמציא התנינים הראשונים בלי זרע עד שברא אז כח מספיק לזה:

Sforno on Genesis 1:21:1

ויברא אלוקים את התנינים, the evolutionary powers of the waters did not suffice for this task. They could not produce the original sea-monsters without having been provided for this with seed by the Creator.

רד"ק על בראשית א׳:כ״א:ב׳

ויברא אלהים את התנינים הגדולים, ולא נאמר בפרשה זו ויהי כן. ואמר ויברא, לפי שהמים לא היה בהם כח טבע חזק להוציא נפש חיה מבלתי עזר ה' ומלבד הטבע שנתן בהם ומשניהם נעשו היצורים בהם לפיכך אמר ויברא, ואמר אשר שרצו המים; תדע שהרי במקומות מן המים שהם רחוקים מאוד מן היבשה לא יהיה בהם דגים כי אין כח במים לבדם שירבו בם נפשות חיות לפי שאין בהם עזר מאכל מן היבשה או צמחים והסלעים הקרובים אל היבשה או מה שיפול להם מבני אדם הצדים או מעוברי הים באניות ובאותם המקומות לא יכנס ציד כי לא תוכל שום ספינה להכנס שם, אבל ידעו ציידים שהלכו קרוב למקומות ההם שאין דגים ולא יראו שם מתנועע והים סוער מאוד שם.

Radak on Genesis 1:21:2

אשר שרצו המים, you should know that in parts of the oceans which are far distant from the dry land there are no fish, seeing the waters by themselves are unable to sustain their lives by supplying the fish with additional food such as plants which grow on land or vegetation on rocks which are close to land, or refuse left by man as food for the fish by the passing ships. Fishermen do not explore the areas we have mentioned, as it is impossible for their boats to enter such waters without risking their lives. Fishermen are alerted to the fact that they approach such areas by the absence of fish in the regions close to the ones described. The oceans are constantly stormy in such regions.

בכור שור, בראשית א׳:ג׳:א׳

ועתה ברא הקב"ה כל תיקוני עולם, להבדיל באדם שרוצה לבנות בית ומכין כל צרכי בניינו ואח"כ בונה ביתו ומשים כל אחד על מקומו ואח"כ עושה לו מטלטלין - כך הק' תיקן כל צורכי הבנין ביום א', ותיקן הרקיע ביום ב', והושיבו על כנו ונתן עליו מקצת המים להמטיר על הארץ להולידה ולהצמיחה, ובג' נמי הפריש המים לצד אחד שהיא מקום דגים ותנינים ומשם המשיך נהרות ומעיינות לתוך היבשה ללחלח את הארץ ולהשקות כל בריותיו והיבשה לצד אחד והוציא מיבשה דשא ואילנות שהוא לצורך הבריות למאכל ולעידון כאדם שמיפה ומרבץ קרקע ביתו כדי שיהנו ההולכים והיושבים בה ובד' תלה בו האור ליראות לבריות שבתוכו כאדם שפותח חלונות אל ביתו להאיר. ואחר שגמר בניינו ברא בה' ובששי דגים ועופות ורמשים ובהמה וחיה שהם כמטלטלין בתוך הבית שמיטלטלין מכאן ולכאן.

תדע שלא תמצא מיום א' ועד יום ה' לא לשון יצירה ולא לשון בריאה שביום הב' והג' והד' תיכן ונתן מקום למה שברא בא' ובה' ובששי עשה מטלטלין... וכן הוא אומר בקבלה (תהלים ל"ג ט') כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד בתחלה אמר ויהי ולבסוף אמר שצוה ויעמוד כל אחד במקומו ולפי שנגמר בנין העולם בד' אמרו רבותינו אין מסיימין בד' דמשסיים הקב"ה עולמו בד' שוב לא התחיל אח"כ וכן נוהג שמי שמסיים בד' מעכב להתחיל אחר:

בראשית א׳:כ״ז

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃

Genesis 1:27

And God created man in His image, in the image of God He created him; male and female He created them.