Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org.
...דעת הרמב”ן שעיקר מצות תפלה היא מד”ס [מדברי סופרים] שהם אנשי כה”ג [כנסת הגדולה] שתיקנו י”ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואף על פי שהוא מ”ע מד”ס [מצות עשה מדברי סופרים] שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ”ע [מצוות עשה] שהזמן גרמא …אעפ”כ [אף על פי כן] חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים
The opinion of Ramban is that the primary mitzva of prayer is from the rabbis, the Men of the Great Assembly, who enacted a sequence ofshemoneh esrei berachot (eighteen blessings), to recite morning and afternoon [as a matter of] obligation, and [in the] evening as non-obligatory. Even though it is a positive time-bound rabbinic commandment and women are exempt from all positive time-bound commandments…even so they obligated them in shacharit and mincha like men, since prayer is seeking mercy. This is the primary [halacha], since this is the view of most of the halachic authorities.
... וכ”ז [וכל זה] לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ”מ [מכל מקום] הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית.
All this is with regard to shacharit and mincha. Ma’ariv, however, is non-obligatory; and even though now all of Israel have accepted it upon themselves as an obligation, in any case women did not accept it upon themselves and most of them do not pray ma’ariv.
בדוחק יש ליישב מה שנשים שלנו אינן זהירות בכל השלוש תפילות לשיטת רש"י ותוספות
With difficulty one can explain why our women are not careful in all three prayers according to the view of Rashi and Tosafot [that the obligation of daily tefilla, in which women are obligated, is rabbinic].
דרשת הנשים לרבינו יונה
תהא האישה זהירה להתפלל ערב ובוקר וצהריים
Derashat Ha-nashim of Rabbeinu Yona
A woman should be careful to pray evening, morning and afternoon.
תקנת ועד ארבע ארצות שנת שע”ז
ידוע ומפורסם בתורה ובנביאים ובכתובים ויותר מבואר בדברי רז”ל [רבינו זכרונם לברכה] גודל מעלת התפלה שהיא נקראת ע[בודה] שבלב והיא חובה על כל אדם מישראל, איש ואשה, קטון וגדול, להתפלל שלש פעמים בכל יום ערב ובקר וצהרים, שהם תפלת שחרית מנחה וערבית.
Proclamation of the Council of the Four Lands, 1617
It is known and made public in Torah, Nevi’im and Ketuvim and more explicit in the words of our sages the great value of prayer, which is called the service of the heart. It is an obligation on every Jewish person, man and woman, young and old, to pray three times a day, evening, morning, and afternoon, which are the prayers shacharit, mincha, and ma’ariv.
אור לציון ב:ז הלכות תפילה ד”ה ומכל
ומכל מקום בתפילת ערבית אין הנשים חייבות, שכיון שמעיקר הדין תפילת ערבית רשות…ועל כל פנים טוב שתתפלל האשה ג’ תפילות כאנשים, וטוב שתאמר שאינה מקבלת עליה תפילת ערבית כחובה.
Or Le-Tziyon 2:7 Laws of Prayer s.v U-mikol
And in any case, women are not obligated in ma’ariv, since the basic halacha is that the evening prayer is non-obligatory…and in any case it is good for a woman to pray three [daily] prayers like men, and it is good for her to say that she does not accept the evening prayer upon herself as an obligation.
(ב) וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בִּתְפִלָּה לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַה׳ עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל אֶחָד לְפִי כֹּחוֹ:
(2) Hence, women and slaves are under an obligation to pray, this being a duty, the fulfillment of which is independent of set periods. The obligation in this precept is that every person should daily, according to his ability, offer up supplication and prayer; first uttering praises of God, then, with humble supplication and petition ask for all that he needs, and finally offer praise and thanksgiving to the Eternal for the benefits already bestowed upon him in rich measure.
(י) נָשִׁים... חַיָּבִים בִּתְפִלָּה.
Women…are obligated in prayer.
כפות תמרים מסכת סוכה לח:
ומיהו יש לי גמגום על הרמב”ם, אמאי לא כתב דנשים חייבות בג’ תפלות ואולי סמך על מה שכתב סוף פרק ו מהלכות תפלה ‘נשים ועבדים חייבים בתפלה’ וכו’ וסתמות דבריו שם נראה דהחיוב הוא על ג’ תפלות והיינו משום דרחמי נינהו ודוק.
Kapot Temarim Sukkah 38b
Nevertheless, I have an uncertainty about Rambam. Why did he [Rambam] not write that women are obligated in three [daily] prayers? Perhaps he relied on what that he wrote at the end of Chapter Six of the Laws of Prayer, “women and slaves are obligated in prayer…” The simple reading of his words there appears to be that the obligation under discussion is [that of] the three [daily] prayers and that is because they are seeking mercy, and note it well.
(ב) מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל [דסבירא ליה] דתפלה מ"ע [מצות עשה] דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים...:
So writes Rambam, who maintains that prayer is a positive Torah-level mitzva, as it is written, “to serve Him with your heart.” But from the Torah it is sufficient once a day and in any language that he desires and therefore the practice of most women is not to pray regularly, because they immediately say in the morning right after hand-washing some supplication, and from the Torah this is enough. It is possible that even the sages did not obligate them in more. But the Ramban maintains that prayer is rabbinic and thus is the view of most of the halachic decisors.
שו”ת יחוה דעת חלק ג סימן ז
נשים חייבות בתפלה אחת בכל יום… יתפללו תפלת שמונה עשרה. ואם היו עסוקות וטרודות עד שעבר זמן תפלת שחרית, יתפללו תפלת שמונה עשרה במנחה. ואם ירצו הנשים להתפלל בכל יום שלש תפלות, תבוא עליהן ברכה. וכן ראוי להן לנהוג בכל זמן שיש להן פנאי לעשות כן…
Responsa Yechaveh Da'at 3:7
Women are obligated in one prayer a day…they should pray Shemoneh Esrei. If they were busy and preoccupied until the time of shacharit passed, they should pray Shemoneh Esrei at mincha. If women want to pray three prayers each day, a blessing should come upon them [for doing so]. Thus it is fitting for them to conduct themselves [reciting Shemoneh Esrei thrice daily] whenever they have availability to do so…
שיחות החפץ חיים א כז
אמי ז”ל כמעט ולא התפללה כל זמן שלא יצאנו מתחת ידיה באמרה לי כי אבי פטרה מזה משום שהיא עוסקת בגידול בניה
Sichot Chafetz Chayyim 1:27
My mother of blessed memory almost did not pray the entire time that we remained under her supervision. For she said to me that my father exempted her from this because she was busy with raising her children.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל
Rav Chiyya bar Ashi said in the name of Rav: One whose mind is not settled should not pray.
שו”ת מחזה אליהו יט
שמעתי משמיה דהחזון איש זצ”ל דכשנשאל בנוגע לחובת נשים בתפלה, השיב דנשים המטופלות בבנים הרי הן בכלל הני דמבואר בעירובין (סה.) דכל שאין דעתו מיושבת עליו אין לו להתפלל, וכ”כ [וכמו כן] נשים דאין דעתן מיושבת עליהן יש מקום גדול להקל להן לצאת בתפלה קצרה…שיש בלאו הכי דעת המ”א [המגן אברהם] שיש ללמד זכות להן…
Responsa Machazeh Eliyahu 19
I heard in the name of the Chazon Ish that when he was asked regarding the obligation of women in prayer, he responded that women who care for children are included among those about whom it is explained inEruvin that “one whose mind is not settled should not pray.” So too, [for] women whose minds are unsettled, there is great room to be lenient and allow them to discharge [their prayer obligation] with a short prayer…for even without this, there is the opinion of Magen Avraham that one can le-lamed zechut [view women who do not recite Shemoneh Esrei meritoriously]…
... ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה:
Now we are not careful about all this, because we do not focus so much [suddenly] in prayer.
ליקוטי מוהר”ן תורה סה
כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא, וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דיבורי התפלה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים. כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגודה אחת…
Likkutei Moharan 65
For each and every utterance is a full world, and when a person stands to pray and says words of tefilla, then he gathers blossoms and flowers and pretty lilies. Like a person who walks in a field, and gathers lilies and beautiful flowers one at a time, until he makes one bouquet.
והעוסק במצוה פטור מן המצוה...
One who is occupied with a mitzva is exempt from [another] mitzva.
אור לציון ב:ז:כד
ומכל מקום אשה המטופלת בילדים ועסוקה בכך כל היום ואין לה פנאי במשך היום להתפלל, פטורה לגמרי מן התפילה, שהרי היא כעוסק במצוה הפטור מן המצוה….והוא הדין לאיש, שאם האשה אינה בבית, כגון שהלכה ללדת, והבעל צריך לטפל בילדים ואינו מוצא זמן להתפלל, שפטור מן התפילה משום עוסק במצוה…
Or Le-Tziyon 2:7:24
In any case a woman who is caring for children and is busy with that all day and does not have free time in the course of the day to pray, is fully exempt from prayer, for behold she is like one occupied with a mitzva who is exempt from [another] mitzva…and this is [also] the law for a man, that if the wife is not at home, e.g., she has gone to give birth, and the husband needs to care for the children and does not find time to pray, that he is exempt from prayer because he is occupied with a mitzva…
תשובות והנהגות כרך א סימן עד
וברם נראה שהחיוב כפי יכולתה… אבל אם אפשר תתפלל יום יום שחרית ומנחה ומעריב, וכדעת השאגת אריה סימן י”ד ועוד שנשים חייבות בכל התפלות כאנשים, וכן בתפלה מקושר האדם לבוראו, ולכן תשתדל להתפלל כפי כחה וכמו שכתבתי.
Responsa Teshuvot Ve-hanhagot I:74
Indeed it appears that the obligation is in accordance with her ability…but if possible, she should pray shacharit, mincha and ma’ariv daily, in accordance with the view that women are obligated in all the prayers like men. So too, prayer connects a person to his Creator, and therefore she should make an effort to pray according to her capability, as I wrote.
רחל וינשטיין, “בקטנה,” אשירה, 18.5.2016
לפני כמה שנים גיליתי שיש היתרים לאישה שעסוקה בגידול ילדיה לא להתפלל. זה לא הסתדר עם החינוך שקיבלתי מבית ומן אולפנא. אבל מעבר לסתירה ולמחלוקת ההלכתית רציתי להתקשר לרבנים המתירים ולשאול בדמע – אז אני לא חייבת להתפלל. עכשיו מה? איך אני מביאה את הקב”ה אל תוך חיי היומיום שלי?… אם שנים לא מדברים איתו – קשה לחדש את הקשר. אבל אם כל יום מוסרים ד”ש [דרישת שלום], מדברים איתו אפילו קצת, בקטנה, ואולי אפילו בלי המון כוונה, כשיום אחד נתפנה להתפלל באמת – הערוץ פתוח. יש קו. אם ננתק את הקו…
Rachel Weinstein, 'Biktana,' Ashira.co.il
A few years ago, I discovered that there is halachic permission for a woman busy with raising her children not to pray. This did not jibe with the education I received at home and at school. But beyond the contradiction and the halachic dance-off, I wanted to contact the rabbis who permit it and ask them, in tears, “So, I don’t have to pray? Now what? How will I bring God into my daily life?” …If for years we don’t speak with Him, it is hard to reconnect. But if every day we [at least] send Him our regards, speak to Him even a bit, on a small scale, even if it’s without a lot of concentration, then when one day we have the free time to really pray—the channel is open. There’s a connection.
© DERACHEHA: WOMEN AND MITZVOT 2020