(א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
(3) They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and ה' is in their midst. Why then do you raise yourselves above יהוה’s congregation?”
(ד) דתן ואבירם. בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן שָׁרוּי בַּחֲנִיָּתָם תֵּימָנָה שָׁכֵן לִקְהָת וּבָנָיו הַחוֹנִים תֵּימָנָה, נִשְׁתַּתְּפוּ עִם קֹרַח בְּמַחֲלָקְתּוֹ — "אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ".
(4) ודתן ואבירם AND DATHAN AND ABIRAM — Because the tribe of Reuben had their place, when they encamped, in the South, thus being neighbours of Kohath and his sons, who, too, encamped in the South (cf. Numbers 3:29), they (the Reubenites) joined Korah in his quarrel. “Woe to the wicked, woe to his neighbour!”
וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו גם קרח בכור היה כי כן כתוב.
Datan and Aviram were connected because the first born privilege was removed from Reuven their father and giving to Yosef. Perhaps they suspected that for the sake of Yehoshua his servant
(יב) וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃ (יג) הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר׃ (יד) אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶרֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃
(א) המעט כי העליתנו וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה ענין זה אצל כהונת אהרן. (ב) מהו כפל תשתרר גם השתרר. (ג) אומרו אף לא אל ארץ וכו' שיורה שאם היה מביאם אל ארץ זבת כו' לא היה חש' על המיתה והלא אחר שלרעתם הביאם להמיתם מה יתן ומה יוסיף להם נחלת שדה וכרם. (ד) אומרו העיני האנשים ההם וכו' מה ענין זולתם אצל עלייתם. (ה) או' אל תפן אל מנחתם איך זה עונש להם ולמ"ש ז"ל שאמר שאש המזבח לא תאכל חלקם בתמיד מה יתן ומה יוסיף זה להם. (ו) איך יתן טעם לזה במה שלא חמור אחד מהם נשא. (ז) האם צדקה תחשב לו שלא לקח חמוריהם. (ח) אומרו ולא הרעותי כי אחר שאפילו את ממונם לא נשא כ"ש שלא ירע את אחד מהם בעצמו: (ב) אמנם הנה דתן ואבירם אמרו הנה עלה בדעתך שכל ישעינו וכל חפצנו הוא לכהן את קרח. וע"כ בנצוח אותו נשתוק אנחנו. ולא כן הוא כי דברים אחרים לנו עליך. והוא כי המעט וכו' כי תשתרר עלינו להיות מלך עלינו ולא בלבד את עצמך כי אם גם השתרר את אהרן ומה גם למ"ש ז"ל שקראו תגר על תרומות ומעש' ומתנות כהונה וגם שעדיין לא היו נוהגות הוא שלימד להן הלכותיהן לכשיבואו אל הארץ. וזה יאמר גם השתרר את אהרן במתנות כהונה ומי יתן ולא הזכרת לנו שררת משפט הכהונה עד היותנו בארץ שבשמחת הנחלות וטוב הארץ נתנחם על המתנות אך אף לא אל ארץ וכו' ותתן לנו נחלת שדה וכרם שתאמר לנו משפט מתנות מנחלת שדה וכרם ושיעור הכתוב גם השתרר בתרומות ומעשרות עם שלא הביאותנו עדיין אל ארץ זבת חלב לתת מהמקנה. ודבש לתת מהתמרים. ותתן לנו נחלת שדה לתת מהדגן. וכרם לתת מתירוש ויצהר. וזהו אשר לנו עליך ולא ככונת קרח. וע"כ אצ"ל במה שפייסת ונצחת את קרח ובני לוי שלא נמנע אנחנו מהריב כ"א אפילו אם עיני האנשים ההם תנקר לא נעלה שלא נאמר הרי נפל עוזר ויכשל עוזר כי אם לא נעלה להודות לך:
Dasan and Aviram said: Do you think that our salvation and desire is to make Korach a priest, and therefore if you defeat him we will keep quiet? That is not the case, because we have other issues with you (Moshe!) When you made yourself the King and your brother the high priest, and you taught the people al about tithes and Ma'asarot even though they were not yet enforced, as they were not living in the land of Israel yet.
They argued: If only you had NOT reminded us of the rights of Kehunah until we had entered the land! If you had given us the commandments then, we would have felt comforted by the joy of owning land and the best of the land and therefore have been happy to give the tithes to the priest. However, you have NOT brought us there. We do not have the milk to give from our flocks, and the honey to give from our dates, fields to give wheat, and vinyards to give grapes and wine.
This is our ultimate complaint against you. Even if you had blinded the eyes of Korach and his followers, you have not blinded us.
(א) להמיתנו במדבר. א״א להבין הדברים כמשמעו. דהאיך משה ממיתם ח״ו. אלא. ע״כ כונתם שחושדים אותו שהוא מבקש מה׳ שיגזור כן באשר ידע שלא יבא לא״י ושוב לא ישתרר עליהם דזה היה ידוע דיהושע מכניס ישראל לארץ כמש״כ ריש פרשת שלח מש״ה ביקש מה׳ שיעכבם במדבר ארבעים שנה ובזה האופן. כדי שיהא הוא מתנשא לראשם:
It is impossible to understand these things simply - how was Moses killing them? Rather we must say that their intention was that they suspected Moses of praying to G-d to kill them in the desert once Moses knew that he would never enter into the land of Israel, and wouldn't be able to rule over them there. It was known that Joshua would take the Israelites into the land of Egypt...because of this, (they suspected Moses of) entreating G-d to detain them in the desert for 40 years in this way, so that he could rule at their head.
To which mountain did he call them up to go? What does it mean that that "they will blind the eyes of those people"? The explanation is as follows: Moses sent after them in order to speak to their hearts words of peace. They suspected Moses of sending for them because of their greatness and being the main concern of arguement. They thought that Moses wanted to give them some sort of appointtment of honour as a way of bribing them and removing them from the field of argument, in this way disbanding the argument.
They therefore answered Moses "We will not go up". We will not receive any bribe or appointment for you, and this is why they mentioned the idea of blinding, because a bribe blinds. "Do you think" they said, "to blind us with this bribe" and even if you managed to bribe us, do you think that our followers are so blind that they would not see it as a deliberate ploy. We therefore will not receive from you any position of leadership or power.
(יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃ (יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃
(13) When he went out the next day, he found two Hebrews fighting; so he said to the offender, “Why do you strike your fellow?” (14) He retorted, “Who made you chief and ruler over us? Do you mean to kill me as you killed the Egyptian?” Moses was frightened, and thought: Then the matter is known!
ויקצוף עליהם משה כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות:
ויקצוף עליהם משה וקצף זה עשה רושם וכמו שיתבאר:
This anger left an impression on them.. as will be explained...
(א) וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃
וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה׃
(1) The whole community broke into loud cries, and the people wept that night. ...
(4) And they said to one another, “Let us head back for Egypt.”
(א) נתנה ראש וגו׳. לפי ת״א ופרש״י נשים עלינו מלך. קשה למאי הודיע הכתוב רצונם איך ישובו. ומה מקרא חסר שאמרו נשובה מצרימה. אלא ביאר הכתוב שנמצא עוד כת גרוע מכולם. שהאמינו ביכולת וגם ברצון ה׳ להביאם בשלום. אבל המה לא רצו בביאת א״י שיהיו מוכרחים לכוף ראש תחת עול מ״ש. ובל״ז תהיה השגחת ה׳ לרעה. ע״כ אמרו נתנה ראש. עלינו להיות ברשות עצמנו ונשובה מצרימה. שאין שם עול תורה ועבודה כטעות כמה דורות המאוחרים. שאין כלל תורה ומצות ה׳ אלא בא״י כמש״כ בפרשת בחקתי. וחז״ל דרשו נתנה ראש לשון ע״ז. והיינו הך. שבקשו להיות חפשי מעול מ״ש. והיינו מרידה ממש. וכ״כ הרמב״ן להלן ט״ו ל׳ בפירוש מקרא זה יע״ש. אלא לא כמו שהבין הוא ז״ל שכל הדור דברו כן ח״ו. אלא שנמצא כת כזה ג״כ. ואדרבה זה הכת היתה קטנה בישראל. מש״ה כתיב ויאמרו איש אל אחיו. והיו מתיראים עד כה לדבר כאלה אך בשעת מחלוקת כל א׳ מוציא רוחו ומחשבתו בלי פחד:
These refer to Datan and Aviram.
(א) ירא ה׳ עליכם. לפי ת״י יתגלי קדם ה׳ עולבננא ולחוד יתפרע מנכון. אם כן הפי׳ ירא ה׳ צרות נפשנו וחמסנו עליכם וכ״פ הראב״ע. אבל ת״א יתגלי ה׳ עליכן ויתפרע. א״כ אמרו בדרך כבוד. יגלה כבוד ה׳ עליכם. ואע״ג שמאמינים שנגלה כבוד ה׳ מכבר עליהם ובאו בדבריו. מ״מ חשדו אותם שלא נזהרו היטב בדבר ה׳ ע״כ אמרו שיתגלה ה׳ עליכם שנית ויוכיח אתכם על אשר הבאשתם וגו׳. וי״ל עוד שאמרו וישפוט ולא אמרו וישפוט אתכם אלא סתם וישפוט. דמשמע לתרי אפי אם שישפוט את פרעה לתקן המעוות אשר הבאשתם וגו׳. או שישפוט אתכם על מה שלא נזהרתם והבאשתם וגו׳:
אמנם לפי מה שמסיק במדרש, קרח. שעשה קרחה בעולם כו', נראה שדעת בעל המדרש זה לומר שקרח חלק על מציאת השי"ת כמ"ש הנועדים על ה' בהצותם על ה'. (במדבר כו ט) והיכן מצינו שקרח נועד על ה' אף על פי שארז"ל (סנהדרין קי.) שהחולק על רבו כחולק על השכינה מ"מ היא גופא קשיא למה יהיה כחולק על השכינה, אלא לפי שקרח טען שהעולם קדמון כקדמות השי"ת והוא מחוייב המציאות, והוצרך לכפירה זו כדי לחזק מחלוקתו כי הוא טען ואמר כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. ודעתו לומר שאין יתרון ושררה לשום נוצר על חבירו כדרך שאין קדימה ח"ו לו ית' על ברואיו וז"ש ובתוכם ה'. והיה ראוי להיות ה' בראשם ולא בתוכם באמצע אלא הורה והודה כביכול שאין לו קדימה ק"ו בן בנו של ק"ו מדוע תתנשאו אתם, וא"ל משה בקר, גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א ד-ה) ויהי ערב ויהי בוקר, ויבדל. וכתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ כו) וכשם שהבדיל ישראל מן האומות כך הבדיל את אהרן כו' (רש"י בשם מדרש).
ויקח קרח: מקנא היה קרח במשה, ועכשו לקח השעה שהיו ישראל מְצֵרִים על גזרת המרגלים והחרמה, והוציא עצתו לפעַל. קרח ועדתו שרוא כל המופתים אשר עש משה, איך יתכן שלא יאמינו שליחותו? ואם לא האמינו הם שהיו עדי ראיה, הלא זה יביא להטיל ספק במשה, ולומר שמא מעשיו מזוייפים. אבל האמת הוא כי קרח ואנשי עדותו לא כפרו במופתים אשר עשה משה, ולא היו מיחסים אותם לתחבולות אנושיות, שהרי אמרו כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', הנה הודו כי ה' בקרב ישראל, ושהוא עושה להם אותות ומופתים. אבל קרח ועדתו טעו טעות גדולה מחמת הרגלם בין המצרים עובדי האלילים, ולמדו מהם דעות נפסדות בענין האלהות והשגחה. והנה קרח ועדתו מאמינים היו כי יש אלקים בישראל, ושהאל הה הנקרא ה' נשבע לאבותם להורישם את הארץ, ושהוא העושה להם אותות ומופתים; אבל היו מאמינים כי האל על ידי עבודות מיוחדות הוא כורת ברית עם כהניו וחכמיו היודעים דרכי עבודתו, ועושה להם רצונם. והנה האמינו כי משה פועל גבורות בכח האל, אבל האמינו ג"כ שהאל מתפתה ושומע למשה בעשותו לפניו העבודות הרצויות לו, וא"כ עכשו שהוקם המשכן ונודעו משפטי הקרבנות ודרכי העבודה הרצויים לפני ה', יוכל כל אדם להיות כהן ונביא מבלעדי אהרן ומשה, והנה קרח היה מתנשא לאמר אני אהיה כהן ונביא, וה' יענה אותי בנסים ונפלאות כאשר ענה את משה ואת אהרן, אחרי אשר אעבוד עבודתו כמצֻוֶה מפיו; ולמה אראה את משה ואת אחיו בגדולה, ואני ואחי נהיה להם לנושאי כלים? ומשה ראה את כוונתו ואמר להם קחו לכם מחתות ותראו אם העבודה והקטרת היא מקובלת לפניו מצד עצמה, יהיה המקטיר מי שיהיה, או אם רצון האל הוא שיהיה המקטיר איש מיוחד הנבחר והחביב לו.
כי כל העדה כלם קדושים – כבר כתבתי במקומות אחרים (סוף פרשת יתרו, ועוד) שקודם מעשה העגל לא היתה דעת האל להקדיש משפחה אחת ומקום אחד לעבודתו, אבל כל בני ישראל יהיו ממלכת כהנים, וכל אחד מהם יהי רשאי להקריב קרבנות בכל מקום כרצונו; ואם מצאנו בפרשת יתרו וגם הכהנים הנגשים אל ה׳, הם נדב ואביהוא ושבעים איש מבני ישראל הנגשים אח״כ לה׳ כמסופר סוף פרשת משפטים, ושם קראם אצילים כלו׳ מובדלים מאחיהם; ומצאנו בש״ב (ח׳:י״ח) שבני דוד ובניהו והכרתי והפלתי כהנים היו, כלו׳ מגדולי העם ושריו שיש להם מצב מדיני ויושבים בטוחים על כן ובסיס (כהן-כון, מהל-מול, בהש-בוש, להט-לוט); ואחר מעשה העגל כביכול נהפך לב ה׳ על העם וקבע שרק משפחה אחת ושבא אחד ישמשו לפניו בבית אחד, ועי״ז לא יכנסו תוך עבודת האל חקי זרים, וכ״ז היה קשה בעיני אצילי העם כי בזה נגרע מגדולתם, ונתחברו עם קרח במחלוקתו עם משה כאלו הוא מדעתו בדה על זה לתת שררה לאחיו ובני אחיו; וזו גם כן דעת מדרש תנחומא, שקרח הלביש עדתו טליתות שכולם תכלת, באו ושאלו את משה אלית שכולה תכלת חייבת בציצת או פטורה? כלו׳ תכלת הוא גוון דומה לרקיע, ובראותנו אותו נזכור מצות ה׳, ע״כ נצטוינו לתת פתיל ממנו על כנפי בגדינו, אבל אם הטלית כולה תכלת מכ״ש שנזכור את ה׳ ואת מצותיו, וא״כ אין צורך לתת עוד פתיל ממנו על הכנף; וכן ביתר העמים שאינם מחשבים עצמם כולם קדושים צריך שיהיה אחד מהם יותר קדוש וקרוב לאלקים, אבל בבני ישראל שכולם קדושים ובתוכם ה׳ ולא ישכון בחגוי סלע או במערות צורים כמסופר באלילי הגוים מקום שרק הכהנים יבואו עדיו, אין צורך שיהיה אחד מהם או משפחה מהם מיוחדים לעבודתו; נכון שאחד בחיר יהיה שופט ומנהיג ובוא לא ימרדו שא״א לחברה בלי קצין שוטר ומושל, אבל בגלל יושר מדותיו וזוך שכלו או בגלל גבורתו, לא מפני שהוא ממשפחה מיוחדת, ע״כ לא במשה מאסו כ״א באהרן ובמשפחתו; ולשאלתם אם טלית שכולה תכלת חייבת בציצת או פטורה, היו סוברים שמשה ישיב פטורה היא, והוא השיב שאעפ״י כן חייבת, כלו׳ עכ״ז שאמת הדבר שכל העדה כולם קדושים וממלכת כהנים, צריכים הם לכהן מיוחד שיהיה יותר קדוש מן העם; אז לא ידעו לענות אותו דבר, והתחילו לצחק עליו, כדרך שיקרה בימינו כְּשֶׁנִּוָּכַח עם המפקירים בתורת ה׳ ובמצותיו, הם מתראים כטהורים ורוצים לתת טעם לדבריהם מדוע יעברו על מצוה מן המצות, וכאשר נוכיח פשעם על פניהם לא נשאר בידם כי אם כלי זין אחד והוא הצחוק, ומתלוצצים על המצוה ועל מליציה, ובזה מַתִּישִׁים כח הטובים באופן שאין עוד מענה בפיהם, ואולי מטעם זה נקראו הרשעים בהרבה מקומות לצים; וע״י זה המדרש מפורש גם כן איך לא מצא משה מענה לטענת קרח ועדתו ונפל על פניו כמתחנן אליהם שישקטו מתלונתם באומרו שמעו נא בני לוי, שלכאורה אין זו תשובה נצחת למה שטענו הם.