Shimon Gershon Rosnberg (Rav Shagar), "Justice and Ethics in a Postmodern World," in Faith Shattered and Restored (Maggid 2017)
Our discussion revolves around a question of boundaries. Apparently there are issues about which even the staunchest relativist will put his foot down and say, "Enough!" [Anthropoligist Dan] Rabinowitz cites the anthropologist Melvin Konner, who states that the genital mutilation of women is "one place where we ought to draw the line." This means, Rabinowitz adds, that it is "a place where we must suspend relativism and stop what we perceive as evil." Yet he ultimately rejects Konner's assertion, arguing that any attempt to impose our own ethics on another culture that is, in one way or another, under our control is untenable. The best we can do, he says, is to discourage such actions, using rationales drawn from that culture. Still, even Rabinowitz appears to have boundaries; he too finds some actions unacceptable, even when those who commit them consider them ethical. One example of such extreme action is genocide: While the genocidal culture may view the specific mass murder as an ethical act that rectifies society and the world, we cannot abide such action. We will rail against it and work to end it.
To prevent postmodernism from sliding into absurdity, we must set boundaries. Where is the line at which the postmodernist will refuse to accept the other's values? What criteria and methods should be used for setting such boundaries? And can one propose other ways of coping with the paradox of pluralism, which is amplified in the postmodern era?
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני
Rav Yehuda says that Rav says: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns on the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, who is preventing You from giving the Torah without these additions? God said to him: There is a man who is destined to be born after several generations, and Akiva ben Yosef is his name; he is destined to derive from each and every thorn of these crowns mounds upon mounds of halakhot. It is for his sake that the crowns must be added to the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, show him to me. God said to him: Return behind you. Moses went and sat at the end of the eighth row in Rabbi Akiva’s study hall and did not understand what they were saying. Moses’ strength waned, as he thought his Torah knowledge was deficient. When Rabbi Akiva arrived at the discussion of one matter, his students said to him: My teacher, from where do you derive this? Rabbi Akiva said to them: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai. When Moses heard this, his mind was put at ease, as this too was part of the Torah that he was to receive. Moses returned and came before the Holy One, Blessed be He, and said before Him: Master of the Universe, You have a man as great as this and yet You still choose to give the Torah through me. Why? God said to him: Be silent; this intention arose before Me. Moses said before God: Master of the Universe, You have shown me Rabbi Akiva’s Torah, now show me his reward. God said to him: Return to where you were. Moses went back and saw that they were weighing Rabbi Akiva’s flesh in a butcher shop [bemakkulin], as Rabbi Akiva was tortured to death by the Romans. Moses said before Him: Master of the Universe, this is Torah and this is its reward? God said to him: Be silent; this intention arose before Me.
(א) ... כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ, וְאִם לֹא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ. וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת, עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ.,וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, עַל־כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כמ"ש בעץ חיים בתחילתוֹ).,וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי לֹא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיךְ לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים: יֵשׁ וָאַיִן,,כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם, וְאֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לֹא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכֹּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלֹקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי עַד לֶעָתִיד לָבוֹא:
(ב) ב וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת: יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסוּת, שֶׁבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר (אבות פ"ב): וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס; כִּי הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, כִּי זֹאת הָאֶפִּיקוֹרְסִית בָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם בָּאִים מִמּוֹתָרוֹת, מִבְּחִינוֹת שְׁבִירַת כֵּלִים. כִּי מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר נִשְׁתַּבְּרוּ הַכֵּלִים, וּמִשָּׁם נִתְהַוּוּ הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ, וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בָּאִים מִשָּׁם, הַיְנוּ מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, מִמּוֹתְרוֹת פְּסֹלֶת הַקְּדֻשָּׁה.,כְּמוֹ אֵצֶל הָאָדָם, יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת, כְּגוֹן צִפָּרְנַיִם וְשֵׂעָר וְזֵעָה, וּשְׁאָר פְּסֹלֶת וּמוֹתָרוֹת, כֵּן כָּל חָכְמָה חִיצוֹנָה בָּא מִמּוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת יְדוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן כִּשּׁוּף בָּא מִמּוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת יָדוּעַ.,וְעַל כֵּן מִי שֶׁנּוֹפֵל לָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת, אַף שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן מִי שֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצֹא הַצָּלָה לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי יוּכַל לִמְצֹא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם יְבַקְּשֵׁהוּ וְיִדְּרְשֵׁהוּ שָׁם, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם בָּאִים מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, יֵשׁ שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנָפְלוּ לְשָׁם כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן יוּכַל לִמְצֹא שָׁם אֱלֹקוּת וְשֵׂכֶל לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת הַבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם בָּאִים מִמּוֹתָרוֹת מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, כִּי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת אֱלֹקוּת, הַיְנוּ שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנָפְלוּ לְשָׁם. וְעַל כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר: וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס:,אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסוּת, וְהֵם הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲמֻקִּים וְאֵינָם מַשִּׂיגִים אוֹתָם, וּמֵחֲמַת זֶה נִרְאִים כְּחָכְמוֹת. כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁאֶחָד אוֹמֵר סְבָרָא שֶׁקֶר בְּגמפ"ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, תּוֹסָפוֹת], וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין לַמְדָן לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיָא שֶׁבָּא עַל־יְדֵי סְבָרָא זוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה שֶׁאָמַר סְבָרָא וְחָכְמָה גְּדוֹלָה, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ סְבָרָא כְּלָל;,כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מְבוּכוֹת וְקֻשְׁיוֹת אֵצֶל הַמְּחַקְּרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוּם חָכְמָה, וְהַקֻּשְׁיוֹת בְּטֵלִים מֵעִקָּרָא, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין בְּהַשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְיַשְּׁבָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמִים לְחָכְמוֹת וְקֻשְׁיוֹת.,וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי, אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִמְצֹא לָהֶם תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ לִמְצֹא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם־כֵּן לֹא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף כַּנַּ"ל.,וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת נֶאֱמַר (משלי ב): כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן; כִּי אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה עַל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת, מֵאַחַר שֶׁבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל.,רַק יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי, כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.,כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, נִמְצָא שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל בְּתוֹךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת וּסְבִיב כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת הֶפְרֵשׁ כִּבְיָכוֹל בֵּין הַמִּלּוּי וְהַסִּבּוּב, שֶׁאִם לָאו, אִם־כֵּן הַכֹּל אֶחָד, אַךְ עַל־יְדֵי בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ, כִּבְיָכוֹל, וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה.,נִמְצָא, שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי מַקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, וְעַל כֵּן שַׁיָּךְ לוֹמַר מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, הַיְנוּ כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי, וְגַם סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, הַיְנוּ שֶׁמְּסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, וּבָאֶמְצַע מַפְסִיק הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם מִשָּׁם אֱלֹקוּתוֹ:,וְהִנֵּה עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, אִם־כֵּן שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי בְּעַצְמוֹ נִתְהַוָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ שָׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת, וְלִמְצֹא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַבָּא מִשָּׁם מֵחָלָל הַפָּנוּי, כִּי יוֹדְעִים שֶׁבְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לָהֶם תְּשׁוּבָה, כִּי אִם הָיָה מוֹצֵא עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ שֶׁהָיָה מוֹצֵא בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם־כֵּן לֹא הָיָה חָלָל הַפָּנוּי, וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַבְּרִיאָה.,אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּוַדַּאי יֵשׁ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, וּבְוַדַּאי יֵשׁ שָׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל עַל־יְדֵי חֲקִירוֹת נִשְׁקָעִים שָׁם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, רַק צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סוֹבֵב גַּם עָלָיו, וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם יֵשׁ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.,וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים, עַל־שֵׁם שֶׁהֵם עוֹבְרִים בֶּאֱמוּנָתָם עַל כָּל הַחָכְמוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת, הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַשֵּׁנִית הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל.,וְעַל־כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִקְרָא אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים (שמות ג), מִלְּשׁוֹן עֵבֶר הַנָּהָר (יהושע כד), לְשׁוֹן צְדָדִין, הַיְנוּ שֶׁאֱלֹקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, הַבָּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמוּנָתָם, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל, הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת, הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל.,וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי מִזֶּה הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַשֵּׁנִית, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִזָּהֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט מִשָּׁם, לִבְלִי לְעַיֵּן וּלְהַבִּיט בְּדִבְרֵיהֶם כְּלָל, כִּי, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי יִשְׁקַע שָׁם, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְכוּ' כַּנַּ"ל:
(ג) ג אַךְ דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, הוּא צָרִיךְ דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסוּת אֵלּוּ, וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ"ל, עַל כָּל זֶה עַל־יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם, הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת. כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ"ל.,כִּי הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. וּבְהַדִּבּוּר יֵשׁ חָכְמָה, כִּי כְּלָל הַדִּבּוּר הוּא רַק חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה, וְעַל יָדָם נִתְהַוּוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קד): כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ.,וְהַדִּבּוּר הוּא הַגְּבוּל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי הִגְבִּיל חָכְמָתוֹ בְּהָאוֹתִיּוֹת, שֶׁאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ הֵם גְּבוּל לָזֶה. אֲבָל בְּהֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא מַקִּיף כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל, וְהוּא פָּנוּי מִכֹּל כִּבְיָכוֹל כַּנַּ"ל, אֵין שָׁם שׁוּם דִּבּוּר, וַאֲפִלּוּ שֵׂכֶל בְּלֹא אוֹתִיּוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן הַמְּבוּכוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה.,וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמשֶׁה (מנחות כט), כְּשֶׁשָּׁאַל עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא: זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ, הֵשִׁיבוּ לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִשְׁתֹּק, וְלִבְלִי לִשְׁאֹל תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ, כִּי כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר, עַל־כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁתֹּק עַל שְׁאֵלָה זוֹ, כִּי הוּא בִּבְחִינוֹת עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר לְיַשֵּׁב אוֹתָהּ. וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלֹא שֵׂכֶל כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, וְצָרִיךְ רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתֹּק שָׁם.,וְעַל־כֵּן אָסוּר לִכְנֹס וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ כִּי־אִם צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כִּי מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בִּבְחִינוֹת שֶׁנִּקְרָא כְּבַד פֶּה (שמות ד), בְּחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר.,וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מֹשֶׁה, בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה, יָכוֹל לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַמְּבוּכוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל, וְצָרִיךְ דַּוְקָא לְעַיֵּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם כַּנַּ"ל:
(ד) ד וְדַע, כִּי מַחֲלֹקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם – עַל־יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל, כִּי בְּלֹא זֶה הָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, וְלֹא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן צִמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְכוּ'.,וְכֵן הוּא בְּחִינַת הַמַּחֲלוֹקוֹת, כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים אֶחָד, לֹא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, רַק עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֵם נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה, וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צִמְצוּם הָאוֹר לִצְדָדִין, שֶׁבּוֹ הוּא בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל.,כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר, הַכֹּל הֵם רַק בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יָדָם בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבֵּינֵיהֶם. כִּי הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים בּוֹרְאִים אֶת הַכֹּל עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא): וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה – אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי; מָה אֲנָא עֲבַדִי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי, אַף אַתֶּם כֵּן (כ"שּׁ בזוהר בהקדמה דף ה).,אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַבֵּר יוֹתֵר מִדַּי, רַק כְּפִי צֹרֶךְ בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא יוֹתֵר. כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הָאוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ הַכֵּלִים יְכוֹלִים לִסְבֹּל רִבּוּי הָאוֹר, נִשְׁתַּבְּרוּ, וּמִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים הָיָה הִתְהַוּוּת הַקְּלִפּוֹת; כֵּן אִם אֶחָד מַרְבֶּה לְדַבֵּר, מִזֶּה גּוֹרֵם הִתְהַוּוּת הַקְּלִפּוֹת, כִּי הוּא בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיוּ שְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הִתְהַוּוּת הַקְּלִפּוֹת:,וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶּׁה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא (אבות פ"א).,כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְכוּ'. בֵּין הַחֲכָמִים, הוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁנִּתְהַוָּה וְנַעֲשָׂה בֵּין הַחֲכָמִים, עַל יְדֵי הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל. וְזֶה בֵּין הַחֲכָמִים דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּד וּמַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם אֶחָד, אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר בֵּין הַחֲכָמִים. וְעַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת נַעֲשָׂה בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת. וְזֶה:,כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי – שֶׁהָיִיתִי מְגַדֵּל יָמַי וּמִדּוֹתַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם.,בֵּין הַחֲכָמִים – בֵּין הַחֲכָמִים דַּיְקָא, בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ"ל, כִּי שָׁם נַעֲשָׂה כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל. וְזֶה,גָּדַלְתִּי – שֶׁהִגְדַּלְתִּי יָמַי וּמִדּוֹתַי, מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת.,וְזֶה שֶׁקְּרָאָם יָמַי, כִּי הֵם יָמִים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בּוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה:,וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה – כִּי שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי אֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה כַּנַּ"ל, כִּי אָסוּר לִכְנֹס לְשָׁם כִּי־אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת מֹשֶׁה כַּנַּ"ל.,וְזֶה שֶׁאָמַר: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי וְכוּ', כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָחַז בְּמַדְרֵגָה זוֹ, בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה, עַל־כֵּן הָיָה מְגַדֵּל יָמָיו וּמִדּוֹתָיו שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי, כִּי אָסוּר לִכְנֹס לְשָׁם כִּי־אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל. וְזֶה:,וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא – כִּי כָּל מִדְרָשָׁם וְדִבְרֵיהֶם, שֶׁאֵלּוּ הַחֲכָמִים מְדַבְּרִים, אֵין הָעִקָּר הַמִּדְרָשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִבְרְאוּ עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם אֶת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי כַּנַּ"ל.,אַךְ כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא, כִּי מֵרִבּוּי הָאוֹר נִתְהַוּוּ הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ"ל:
God created the world as a consequence of His compassion. For He wanted to reveal His compassion, and if Creation had not taken place, to whom would He have shown His compassion? He therefore created the entire creation, from the inception of Atzilut all the way down to the center point of the corporeal world, in order to display His compassion.,Yet when God wanted to create the world, there was no place in which to create it, since there was nothing but Ein Sof (the Infinite One). He therefore contracted the Light to the sides, and through this contraction the Vacated Space was made. Then, within this Vacated Space, all time and space came into existence—this being the creation of the world {as explained at the beginning of Etz Chaim} .,This Vacated Space was necessary for the creation of the world, since without the Vacated Space there would have been no place in which to create the world, as explained above. Yet, understanding and comprehending this contraction [that resulted in the formation] of the Vacated Space will be possible only in the Future, since it is necessary to say about it two contradictory things: existence and nonexistence.,The Vacated Space is the result of the contraction; that [God], so to speak, withdrew His Godliness from that place. Thus there is, so to speak, no Godliness there. Were it not so, it would not be vacated. There would then be nothing but Ein Sof, with no place whatsoever for the world’s creation. However the actual truth is that, even so, there is surely Godliness there as well. For there is surely nothing without His life-force. This is why it is not at all possible to comprehend the concept of the Vacated Space until the Future.
(2) 2. Know, that there are two types of heresy. One is the heresy that stems from secular wisdom. Of this it is said, “And know what to answer the heretic” (Avot 2:14), since this heresy has an answer. This is because it stems from secular wisdom, which stems from extraneous elements, from the aspect of the Shattering of the Vessels. An overload of the Light caused the vessels to break, and this brought into existence the forces of evil, as is known. And secular wisdom stems from there—i.e., from the Shattering of the Vessels, from extraneous elements, the dross of holiness.,This is analogous to the human [body], which has a number of types of extraneous elements and waste products, such as nails, hair and sweat, and other extraneous elements and waste products. Similarly, each secular wisdom stems from an extraneous element and known dross of holiness; and magic, too, stems from an extraneous element and known dross.,Therefore, although whoever succumbs to this heresy should surely flee and escape from that place, nevertheless, having fallen there it is possible for him to find the way to get free. For he will be able to find God in that place, provided he seeks and searches for Him there. Since the [heresies] stem from the Shattering of the Vessels, there must be some holy sparks and some letters that broke and fell there, as is known. Consequently, he can find Godliness and intellect there in order to answer the questions raised by this heresy that stems from secular wisdom, which [in turn] stems from extraneous elements, from the Shattering of the Vessels. For there is Godly life-force there—i.e., intellect, and letters that broke and fell into that place. This heresy therefore has an answer, and of this it is said, “And know what to answer the heretic.”
However, there is another type of heresy. These are pseudo-wisdoms, yet since they are intricate and people cannot comprehend them, they appear to be wisdom. For example, this is comparable to when someone postulates an untrue argument in Talmud and its commentaries. Since there is no learned individual to answer the question that arises from this argument, it therefore seems that he has postulated a superior argument and insight, even though in truth it is not at all [a valid] argument.,Likewise, the philosophers have a number of conundrums and questions that in fact have no [basis in] wisdom, and the questions are nullified from the outset, but since the human mind is incapable of answering them they consequently seem to be [based in] wisdom and [to raise legitimate] questions.,In truth, it is impossible to answer these questions. This is because the questions [that arise] from this heresy stem from the Vacated Space in which, so to speak, there is no Godliness. There is therefore absolutely no way that one can find an answer for these questions that come from there, from the aspect of the Vacated Space—i.e., [no way to] find God there. For if God were found there as well, it would then not be vacated, and there would have been nothing but Ein Sof, as explained above.,Therefore, of this heresy it is said (Proverbs 2:19): “None that go to her yeShUVun (return).” There is absolutely no teShUVah (answer) for this heresy since it stems from the Vacated Space, from which, so to speak, He contracted His Godliness.
(3) 3. But know! if there is a great tzaddik who is the aspect of Moshe, he must especially delve into these words of heresy. And even though it is impossible to answer them, as explained above, nevertheless, by his delving into there, he elevates from there a number of souls that fell and became submerged within this heresy. This is because these conundrums and questions [raised] by the heresy that stems from the Vacated Space are the aspect of silence, since there is no intellect or letters to answer them, as explained above.,The creation came into existence by means of the spoken word, as it is written (Psalms 33:6) “By the word of God the heavens were made, and by the breath of His mouth their entire host [was created].” The spoken word contains wisdom, because the whole of speech is but the five articulators of the mouth. Through them all the things of the entire creation came into existence, as it is written (ibid. 104:24), “You created them all with wisdom.”,The spoken word is the demarcation of all things. [God] circumscribed His wisdom in the letters, such that certain letters demarcate one thing, while other letters demarcate something else. But there in the Vacated Space—which surrounds all the worlds, and which is, so to speak, vacated of everything, as explained above—there is no spoken word at all, and not even intellect without letters, as explained above. Thus the conundrums that stem from there are in the aspect of silence.
This is analogous to what we find of Moshe: When he asked regarding the death of Rabbi Akiva, “Is this the Torah, and is this its reward?” they answered him, “Be silent! Thus has it arisen in thought” (Menachot 29b). That is, you must be silent and not ask for an answer and solution for this question. This is because “thus has it arisen in thought,” which is more exalted than speech. Therefore, you must keep silent regarding this question, because it is in the aspect of “arisen in thought,” where there is no speech to answer it. The same is true of the questions and conundrums that stem from the Vacated Space, where there is no spoken word or intellect, as explained above. They are thus in the aspect of silence; one must simply believe and keep silent there.,This is why it is forbidden for anyone other than the tzaddik who is the aspect of Moshe to enter and delve into these words of heresy and the conundrums.
(4) 4. Know, too, that dispute is the aspect of Creation. For the world was created mainly by means of the Vacated Space, as explained above. This is because without it there would have been nothing but Ein Sof, with no place for the creation of the world, as explained above. He therefore contracted the Light to the sides, and the Vacated Space was made. Within it He created the entire creation—i.e., time and space—by means of the spoken word, as explained above: “By the word of God the heavens were made….”,The same is true of the aspect of dispute. If all the Torah scholars were one, there would be no place for the world’s creation. However, as a result of their dispute and their separating from one another, with each one withdrawing to a different side, the aspect of the Vacated Space is made between them. This is the aspect of the contraction of the Light to the sides, within which the world is created by means of the spoken word, as explained above.,This is because whatever each one of them says is only for the sake of creating the world, which they bring about within the Vacated Space that is between them. For the Torah scholars create everything through their words, as it is written (Isaiah 51:16), “and I have declared to Zion: You are ami (My people)”—do not read ami, but imi (“with Me”). Just as I make heaven and earth through My word, so you do the same (Zohar, Introduction, p.4b-5a) .,Nevertheless, they must take care not to say more than is necessary; only as much as is needed for the world’s creation, no more. For as a result of an overload of the Light, the vessels, which could not bear the overload of Light, shattered. From the Shattering of the Vessels, the forces of evil came into existence. So, too, if one speaks overmuch; he thereby brings the evil forces into existence. For [his speaking] is the aspect of an overload of the Light, as a result of which there was the Shattering of the Vessels that led to the forces of evil coming into existence.,This is the explanation of the Mishnah: All my days gadalti (I was raised) bein (among) the scholars and have found nothing better for the body than silence; the main thing is not the expounding but the practice; and whoever speaks overmuch brings on sin (Avot 1:17) .,All my days I was raised bein the scholars…—“Bein the scholars” is the aspect of the Vacated Space that comes into existence and is made bein (between) the scholars as a result of the separation and dispute between them, as explained above. Thus it is specifically “bein the scholars”—i.e., there is a separation and dispute between them. For if they were all one, it would not be pertinent to say “bein the scholars.” But by means of the dispute, the aspect of the Vacated Space is made, and within this Vacated Space the world is created—i.e., time and space.
Shagar, "Justice and Ethics in Postmodern World," 117-118
I must take the ethical game as a given and play it, as I do the religious game: acting ethically and religiously out of a conviction that what I believe is true, but without going so far as to assert that my faith in my own way renders other ways worthless. To turn my faith into something absolute, objective, and contextless is to fashion it into an ideology, an idol.
The doubting of faith's universal absoluteness--postmodernism excels at this--has a balancing, productive role: It does not stifle our capacity to experience and believe in ourselves, but it does generate boundaries. The postmodern believer's awareness of the contradictions between various faiths, and of the paradoxes inherent in his own world, can stabilize him, rendering him more sensitive , ethical, and humble...
However, the pluralistic aspect must be augmented by a universal dimension, meaning the knowledge that, beyond our various cultural differences, there is a universal truth shared by all humans, that "the earth is all of one piece" [Bava Batra 67a]... The world is not merely a collection of assorted cultures whose distinct contexts preclude intercultural communication; there is a common kernel of humanity...
By combining this universal point of view with doubt in the universality and absoluteness of any individual stance, every culture can accept other cultures as true alternatives that carry a kernel of truth. If more of us humbly acknowledge the limited capacity of the individual to utter absolute statements, perhaps we can establish justice and ethics alongside a renewed human solidarity.