1א
(כח) וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת־בְּנ֔וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃
(28) However, no animal from the herd or from the flock shall be slaughtered on the same day with its young.
2ב

(ו) כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ (ז) שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃

(6) If, along the road, you chance upon a bird’s nest, in any tree or on the ground, with fledglings or eggs and the mother sitting over the fledglings or on the eggs, do not take the mother together with her young. (7) Let the mother go, and take only the young, in order that you may fare well and have a long life.

3ג

Why is an infant circumcised at eight days? Because the Holy One, had compassion on him, waiting until the child was strong. And just as the Holy One has compassion on human beings, so too He has compassion on animals. How do we know this? As it is said, “And from the eighth day on it shall be acceptable...” (Lev. 22:27). Furthermore, the Holy One said, “no animal ... shall be slaughtered on the same day with its young” (Lev. 22:28). And just as the Holy One extended His compassion over animals, so too He was filled with compassion for birds. How do we know this? As it is said, “If you happen upon a bird's nest along the road.” (Midrash Devarim Rabbah, parashat Ki Tetze 6:1)

4ד

Megillah 25A
Mishna[If one says], “May Your mercy reach the nest of a bird,” “... they silence him.

Talmud: what is the reason for prohibiting, “May Your mercy reach the nest of a bird”?

Two amoraim in the West [Palestine] differed over this: R. Yose b. Abin and R. Yose b. Z’vida.

One said, it is because he creates jealousy in the work of the creation,

and the other says it is because he makes the qualities of the Holy One, blessed be He, acts of mercy, whereas they are only decrees.

5ה
מִי שֶׁאָמַר בְּתַחֲנוּנִים מִי שֶׁרִחֵם עַל קַן צִפּוֹר שֶׁלֹּא לִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד יְרַחֵם עָלֵינוּ וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוֹת אֵלּוּ גְּזֵרַת הַכָּתוּב הֵן וְאֵינָן רַחֲמִים. שֶׁאִלּוּ הָיוּ מִפְּנֵי רַחֲמִים לֹא הָיָה מַתִּיר לָנוּ שְׁחִיטָה כָּל עִקָּר. וְכֵן לֹא יַרְבֶּה בְּכִנּוּיִים שֶׁל שֵׁם וְיֹאמַר (דברים י יז) ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא״ וְהֶחָזָק וְהָאַמִּיץ וְהָעִזּוּז. שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַגִּיעַ בְּסוֹף שְׁבָחָיו. אֶלָּא אוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
Whoever says in his supplications, "He that dealt mercifully with a nest of birds, forbidding the taking of the mother-bird together with the nestlings (Deuteronomy 22:6-7) and the slaughtering of a beast and its young in one day (Leviticus 22:28)—may He have mercy upon us", or offers petitions of a similar character is silenced; for these precepts are divine decrees set forth in Scripture and have not been ordained in a spirit of compassion. Were this the motive, the slaughtering of all animals would have been prohibited. It is also forbidden to multiply epithets and say: "O God, Great, Mighty, Awe-inspiring, Powerful, Puissant", since it is beyond human power to exhaust the praises of God. One should therefore limit himself to the attributes used by Moses, our teacher, Peace be upon him.
6ו
וכן אסר לשחוט 'אותו ואת בנו' 'ביום אחד' - להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים כי אהבת האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל רק אחר פועל הכח המדמה הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם. והיה זה הדין מיוחד ב'שור ושה' מפני שהם - מותר לנו אכילתם מן הביתיות הנהוג לאכלם והם אשר תכיר מהם האם מן הולד:
It is also prohibited to kill an animal with its young on the same day (Lev. 22:28), in order that people should be restrained and prevented from killing the two together in such a manner that the young is slain in the sight of the mother; for the pain of the animals under such circumstances is very great. There is no difference in this case between the pain of man and the pain of other living beings, since the love and tenderness of the mother for her young ones is not produced by reasoning, but by imagination, and this faculty exists not only in man but in most living beings. This law applies only to ox and lamb, because of the domestic animals used as food these alone are permitted to us, and in these cases the mother recognises her young.
7ז
וזה הטעם גם כן ב'שילוח הקן' כי הביצים אשר שכבה האם עליהם והאפרוחים הצריכים לאמם על הרוב אינם ראויים לאכילה וכשישלח האם ותלך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים. ועל הרוב יהיה סיבה להניח הכל כי מה שהיה לוקח ברוב הפעמים אינו ראוי לאכילה: ואם אלו הצערים הנפשיים חסר התורה עליהם בבהמות ובעופות כל שכן בבני האדם כולם. ולא תקשה עלי באמרם 'ז"ל' "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו'" - כי הוא לפי אחת משני הדעות אשר זכרנום - רצוני לומר דעת מי שחושב שאין טעם לתורה אלא הרצון לבד ואנחנו נמשכנו אחר הדעת השני:
The same reason applies to the law which enjoins that we should let the mother fly away when we take the young. The eggs over which the bird sits, and the young that are in need of their mother, are generally unfit for food, and when the mother is sent away she does not see the taking of her young ones, and does not feel any pain. In most cases, however, this commandment will cause man to leave the whole nest untouched, because [the young or the eggs], which he is allowed to take, are, as a rule, unfit for food. If the Law provides that such grief should not be caused to cattle or birds, how much more careful must we be that we should not cause grief to our fellowmen. When in the Talmud (Ber. p. 33b) those are blamed who use in their prayer the phrase, "Thy mercy extendeth to young birds," it is the expression of the one of the two opinions mentioned by us, namely, that the precepts of the Law have no other reason but the Divine will. We follow the other opinion.
8ח
כי יקרא קן צפור לפניך גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח) כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא וכתב הרב במורה הנבוכים (ג מח) כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ואם כן אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו אבל הכל הרחקה ויותר נכון בעבור שלא נתאכזר ואמר הרב ואל תשיב עלי ממאמר החכמים (ברכות לג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כי זו אחת משתי סברות סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא ואנחנו מחזיקים בסברא השניה שיהיה בכל המצות טעם והוקשה עליו עוד מה שמצא בב"ר (מד א) וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר (משלי ל ה) כל אמרת אלוה צרופה וזה הענין שגזר הרב במצות שיש להם טעם מבואר הוא מאד כי בכל אחד טעם ותועלת ותקון לאדם מלבד שכרן מאת המצוה בהן יתברך וכבר ארז"ל (סנהדרין כא) מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו' ודרשו (פסחים קיט) ולמכסה עתיק זה המגלה דברים שכסה עתיק יומין ומאי ניהו טעמי תורה וכבר דרשו בפרה אדומה (במדב"ר יט ג ד) שאמר שלמה על הכל עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז כג) ואמר ר' יוסי בר' חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אדומה אבל לאחרים חקה דכתיב (זכריה יד ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון כתיב דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידין להיות צפויים לעולם הבא כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיהו מב טז) והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכתיב (שם) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים שכבר עשיתים לר' עקיבא הנה בארו שאין מניעות טעמי תורה ממנו אלא עורון בשכלנו ושכבר נתגלה טעם החמורה שבהם לחכמי ישראל וכאלה רבות בדבריהם ובתורה ובמקרא דברים רבים מודיעין כן והרב הזכיר מהן אבל אלו ההגדות אשר נתקשו על הרב כפי דעתי ענין אחר להם שרצו לומר שאין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם וזהו לצרף בהן שיהיו ככסף צרוף כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם אבל להוציא ממנו כל סיג וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד ולשון זו האגדה עצמה הוזכרה בילמדנו (תנחומא שמיני ח) בפרשת זאת החיה וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל טמאות אם חכמת חכמת לך (משלי ט יב) הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות שנאמר (תהלים יב ז) אמרות ה' אמרות טהורות ונאמר כל אמרת אלוה צרופה למה שיהא מגין עליך הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת כנראה מפשוטיהם ואפילו הזכר לנפלאותיו שעשה שצוה לעשות לזכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית אין התועלת לו רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות מגן עלינו כי דבורנו וזכרנו בנפלאותיו מאפס ותוהו נחשבו לו והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף לומר שכולם לנו ולא להקב"ה לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה והביאו ראיה אחרת או מה איכפת לו בין אוכל טהורות והם המאכלים המותרים לאוכל טמאות והם המאכלים האסורים שאמרה בהם התורה (ויקרא יא כח) טמאים המה לכם ורמז שהוא להיותנו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת ואמרם אם חכמת חכמת לך הזכירו כי המצות המעשיות כגון שחיטת הצואר ללמדנו המדות הטובות והמצות הגזירות הגדורות במינין לזקק את נפשותינו כמו שאמרה תורה (שם כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא א"כ כלם לתועלתנו בלבד וזה כמו שאמר אליהוא (איוב לה ו) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו ואמר (שם פסוק ז) או מה מידך יקח וזה דבר מוסכם בכל דברי רבותינו ושאלו בירושלמי בנדרים (פ"ט ה"א) אם פותחין לאדם בכבוד המקום בדברים שבינו לבין המקום והשיבו על השאלה הזאת אי זהו כבוד המקום כגון סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל תפילין שאיני מניח והיינו כבוד המקום משמע דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו הנה בארו שאפילו הלולב והסוכה והתפילין שצוה בהן שיהו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים אינן לכבוד ה' יתברך אבל לרחם על נפשותינו וכבר סדרו לנו בתפלת יום הכפורים אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך וכן אמר בתורה (לעיל י יג) לטוב לך כאשר פירשתי (שם פסוק יב) וכן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים (לעיל ו כד) והכוונה בכלם לטוב לנו ולא לו יתברך ויתעלה אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות וכן מה שאמרו (ברכות לג) לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו שאם כן היה אוסר השחיטה אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד ומפני זה אמרו (קידושין פב) טוב שבטבחים שותפו של עמלק והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות וכן יקראו הם כל המצות שבתורה עשה ולא תעשה גזירות כמו שאמרו (מכילתא בחדש ו) במשל המלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות אמר להם כשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות כך אמר הקב"ה קבלתם מלכותי אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב) קבלו גזירותי לא יהיה לך וכו' (שם פסוק ג) אבל במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בשלוח הקן מדרש שיש במצוה סוד אמר רבי רחמאי מאי דכתיב שלח תשלח את האם ולא אמר את האב אלא שלח תשלח את האם בכבוד אותה בינה שנקראת אם העולם דכתיב (משלי ב ג) כי אם לבינה תקרא מאי ואת הבנים תקח לך אמר רבי רחמאי אותם בנים שגדלה ומאי ניהו שבעת ימי הסוכה ודיני שבעת ימי השבוע וכו' והנה המצוה הזאת רומזת לענין גדול ולכך שכרה מרובה למען ייטב לך והארכת ימים:

If the nest of a bird chances to be in front of you: Also this commandment is explained by "it and its son do not slaughter on one day" (Leviticus 22:28); since the reason in both of them is that we should not have a cruel heart and [then] not have mercy, or that the verse should not permit us to be destructive to destroy the species, even though it allowed slaughter within that species. And behold, one who kills the mother and the children on one day or takes them when they are 'free to fly' is as if he cuts off that species.

And the teacher (Rambam) in the Guide for the Perplexed 3:48 wrote that the reason of sending [the mother away from] the nest and the reason of "it and its son do not slaughter on one day" is to prohibit killing the child in the eyes of the mother, as animals have great concern about this. And there is no difference between the concern of a person and the concern of animals for their children, since the love of a mother and 'the appeal of the children of its belly' does not stem from the intellect and the [faculty of] speech, but rather it is from the effects of the faculty of thought that is found in animals just as it is found in man.

And if [it is as Rambam claims], the main prohibition of 'it and its son' is only [in the sequence] of its son and it, but [in other circumstances] it is all a distancing [from that main prohibition]. And more correct is [that the reason for the commandment is] so that we will not become cruel.

And the teacher said: And don't answer me from the statement of the sages [that comes to explain] (Berakhot 33b), "We silence the one who says, 'Your mercy reaches the nest of the bird.' [is because this commandment is a decree that has nothing to do with mercy]," as this is one of two explanations - the explanation of the one to whom it appears that there is no reason for the commandments except for the will of the Creator - but we hold of the second explanation, [according to which] there should be an explanation for all of the commandments.

And a further challenge to him is that which he found in Bereshit Rabbah 44:1, "And so what does the Holy One, blessed be He, care whether he slaughters from [the front of] the neck or slaughters from the back - behold, the commandments were only given to purify the creations through them, as it is stated (Proverbs 30:5), 'Every word of the Lord is purified.'" And this matter that the teacher asserted is very lucid regarding commandments that have a reason, as there is in each one a reason and a purpose and a refinement for the person, besides their reward from their Commander, may He be blessed.

And the rabbis, may their memory be blessed, have already said (Sanhedrin 21b), "For what were the reasons of the Torah not revealed, etc." and they expounded (Pesachim 119a), "'Ancient covering' (Isaiah 23:18) - this is the one who reveals things that were covered by the One of ancient days; and what are they? The reasons of the Torah." And they already expounded about the red heifer (Bemidbar Rabbah 19:3-4), that Shlomo said, "I have mastered it all, but about the topic of the red heifer, I have investigated, I have asked, I have searched - 'I said I will become wise, but it is far from me' (Ecclesiastes 7:23)." And Rabbi Yose beRebbe Chanina said, "The Holy One, blessed be He said to Moshe, 'To you do I reveal the reason of the red heifer, but to others it is a statute (without explanation),' as it is written (Zechariah 14:6), 'And it shall be on that day there will be no light, but heaviness and solidity' - it is written 'will solidify' (even though it is read 'and solidity,' such that the verse expresses a secondary meaning which is now elucidated): That which is covered from you in this world, will be visible in the world to come, like that blind man that [finally] sees, as it is written (Isaiah 42:16), 'And I will guide the blind ones in the path they did not know.' And it is written (there), 'I have done these things and not forsaken them' - as I have already done them for Rabbi Akiva." Behold, they elucidated that the impediment to the reasons for the commandments is not from Him abut rather [from] the blindness of our intellects and that the reason of the most difficult one was already reveled to the sages of Israel.

And there are many [statements] like this and many things in Torah and Scripture that indicate [it]. [And] those homiletical statements that were challenging to [Rambam], are about a different matter, according to my opinion. As they wanted to say that there is no gain in the commandment for the Holy One, blessed be He, Himself, may He be elevated; but [rather] the gain is for man himself - to prevent him from damage or a bad belief or a disgusting character trait, or to remember the miracles and wonders of the Creator, may He be blessed, and to know God. And this is [the meaning of] "to purify them" - that they should be like purified silver; as the action of a smelter is not without a reason, but [rather] to extract all the dross from it. And so [too] are the commandments to extract from our hearts every bad belief and to inform us of the truth and to always remind us of it.

And this [idea] is mentioned by the homiletical statement itself in [Midrash] 'Yilamdenu' (Midrash Tanchuma, Shmini 8 on Parshat Shmini) on the section, 'This is the animal,' "And so what does it matter to the Holy One, blessed be He, whether one slaughters an animal and eats or stabs [it] and eats - do you benefit Him at all or damage Him at all; or what does He care whether one eats pure things or eats impure things. 'If you have become wise, you have become wise for yourself' (Proverbs 9:12) - behold, the commandments were only given to purify the creations through them, as it is stated (Psalms 12:7), 'The words of the Lord are pure words' and it is stated (Proverbs 30:5), 'Every word of the Lord is purified.' Why? So that it protect you" Behold, it is explicit in here that they only came to say that the gain is not for Him, may He be elevated; that He should require the light - as might be thought - from the menorah (the candelabra in the Temple) or that he should require the sacrifices for food and the smell of the incense as it would appear from the simple meaning of [the verses]; and even the memory of His wonders that He did, that He commanded to do [things] in commemoration of the exodus from Egypt and the story of Creation, there is no gain for Him - just that we know the truth and merit through it, until we become fit that He should protect us. As our speech and memory of His wonders are considered nothing and void for Him.

And he brought a proof from one that slaughters from the [front] of the neck and [its] back, to say that they are all for us and not for the Holy One, blessed be He, as it is not likely to say about slaughter that there should be gain and honor to the Creator, may He be blessed, from the neck more than from the back or [from] stabbing; but rather they are for us to guide us in the paths of mercy, even at the time of slaughtering. And they brought another proof, "Or what does He care whether one eats pure things" - and these are the permitted foods - "or eats impure things" - and these are forbidden foods, that the Torah stated about them (Leviticus 11:28), "they are impure for you." And through this, he hinted that it is so that we be of clean souls, wise ones, that contemplate the truth. And their saying, "If you have become wise, you have become wise for yourself," they mentioned, because the active commandments - for example, slaughtering of the neck - are to teach us good character traits; and the commandments that are decrees that differentiate species are to purify our souls, as the Torah stated (Leviticus 20:25), "and you shall not make your souls disgusting with the animal and with the bird and with all that crawls on the ground, which I have separated for you as impure." If so, all of them are for our benefit alone. And this is like Elihu said (Job 35:6), "If you sin, how will you effect Him; and your transgressions are numerous, what will you do to Him?" and said (verse 7), "or what will He take from your hand?" And this is something that is unanimous in all of the words of our teachers.

And they asked in the Yerushalmi Nedarim 9:1, whether we can open [an avenue of regret] for [vows] that are between him and the Omnipresent, with the [damage done to the] honor of the Omnipresent; and they responded to this question, "which is [the damage done] to the honor of the Omnipresent - for example, the sukkah that I am not doing, the lulav that I am not holding, the tefillin that I am not laying?" And it is implied that it is [only the person] that [a commandment] helps, like the [verses], "If you are righteous, what do you give to Him, or what will He take from your hand?" [and] "If you sin, how will you effect Him; and your transgressions are numerous, what will you do to Him?"

Behold, they elucidated that even the lulav and the sukkah and the tefillin - that He commanded that they be 'a sign upon your arm and a memory device between your eyes, that the Lord took you out of Egypt with a strong hand' - are not for the honor of the Lord, may He be blessed, but [rather] to have mercy on our souls. And they already set this into the prayer of Yom Kippur, "You have separated man from the start and recognized him to stand in front of You, as who will say to You what to do, and if he is righteous, what will he give to You?" And so [too], it stated in the Torah (Deuteronomy 10:13), "for your good," as I have explained (Ramban on Deuteronomy 10:13); and so [too] (Deuteronomy 6:24), "And He commanded us to do all of these statutes to fear the Lord, our God, for our good all of the days."

And the intention in all of them is that it be good for us and not for Him, may He blessed and elevated; but all that we are commanded is [so that] His creatures be purified and cleansed without the dross of evil thoughts and disgusting character traits. And so that which they said (Berakhot 33a), "[It is because] he makes the traits of the Holy One, blessed be He into mercy and they are only decrees," is to say that God did not worry about the nest of the bird and His 'mercy did not reach' it and its child; as His mercy does not extend to creatures with an animal soul, to prevent us from doing what we need to them. As were it so, slaughtering would be forbidden. But [rather], the reason for the proscription is to teach us the trait of mercy and that we not become cruel.

Since cruelty spreads in the soul of a man, as it is known with butchers that slaughter large oxen and donkeys, that they are 'people of blood,' 'slaughterers of men' [and] very cruel. And because of this they said (Kiddushin 82a), "The best of butchers are the partners of Amalek." And behold, these commandments with animals and birds are not mercy upon them, but [rather] decrees upon us, to guide us and to teach us the good character traits.

And so [too] all of the commandments - positive and negative - are called decrees; as they said (Mekhilta, Bechodesh 6) about a parable of a king that entered into a country: "His servants said to him, 'Make decrees upon them.' He said [back] to them, 'When they accept My kingship, I will make decrees upon them.' So did the Holy One, blessed be He, say; 'You accepted My Kingship - "I am the Lord, your God" (Exodus 20:2) - [now,] accept My decrees - "there shall be for you no, etc."' (Exodus 20:3)."

But in the Midrash of Rabbi Nechunia ben HaKaneh, there is a midrash [that explains] that there is a secret in the commandment: "Rabbi Rechumai said, 'Why is it written, "Surely send away the mother" and it did not say, "the father?" But rather, "Surely send the mother" is in honor of that Discernment (Binah), the Mother of the world, as it is written (Proverbs 2:3), "But you will call discernment, Mother."' What is 'and the children take for yourself?' Rabbi Rechumai said, 'Those children that she grew.' And what are they? The seven days of the sukkah and the laws of the seven days of the week, etc." And behold, this commandment hints to a great matter, and therefore its reward is very large - "so that it will be good for you and you will lengthen your days."

9ט

(Tikkunei Zohar 23aThe Zohar, in Midrash HaNe’elam, 30 introduced a very different view of the mitzvah, which was further elaborated upon in Tikkunei Zohar: There is an angel appointed over the birds… and when Israel performs this commandment, and the mother departs weeping and her children crying, he agonizes for his birds, and asks God: “Does it not say that ‘His compassion is on all of His works (Psalms 145:9)’? Why did You decree on that bird to be exiled from her nest?” And what does the Holy One do? He gathers all of His other angels and says to them, “This angel is concerned for the welfare of a bird and is complaining of its suffering; is there none amongst you who will seek merit on My children Israel, and for the Shechinah which is in exile, and whose nest in Jerusalem has been destroyed, and whose children are in exile under the hand of harsh masters? Is there noone who seeks compassion for them, and will attribute merit to them?” Then the Holy One issues a command and says, “For My sake I shall act, and I shall act for My sake,” and compassion is thereby aroused upon the Shechinah and the children in exile. (Tikkunei Zohar 23a)

10י
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. ע"ד הפשט יצוה הכתוב בקיום המין ושלא לעקרו, שאע"פ שהתירה תורה שחיטת בעלי חיים לתועלת האדם לא תתיר ההשחתה והעקירה בהם, ואלו לקח האם עם הבנים כאחד הוא כאלו הכרית המין ההוא. ואמר למען ייטב לך, שהשם יחמול עליך, והארכת ימים, כאשר לא הכרת כל המין ועזבת האם ולא עקרת המין. וכשאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים גלה לנו הכתוב בזה כי הביצים שהזכיר הם הבנים, וקרא את הביצים בנים לפי שמהם יוצאים הבנים. ויעלה בידינו מזה שאינו חייב בשלוח עד שיהיו הביצים שלמים ראוים לבנים, ואם היו שבורים אינו חייב בשלוח. והזכיר אפרוחים וביצים בלשון רבים שכן המנהג, ואף אם האם רובצת על אפרוח אחד או ביצה שלמה אחת חייב בשלוח.
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, “you must be sure to send away the mother and take the young for yourself.” According to the plain meaning of the text the Torah’s directive here is designed to protect the species from extermination. Even though the Torah permitted slaughtering of living creatures for the enhancement of man’s lifestyle, the Torah did not mean to give a carte blanche for exterminating any species thereby. If one were to take both mother bird together with her young (and eat them) it would be symbolically similar to exterminating that particular species (Nachmanides). The Torah adds the words: “in order that that it will be good for you,” i.e. if you will display concern for the survival of the species of these birds, G’d in turn will display His pity for you and will increase your days on earth as compensation for not having wiped out that family (species) of birds (Ibn Ezra).
When the Torah chose the expression והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, “and the mother is roosting (reclining) on the chicks or the eggs,” (verse 6) the Torah revealed to us by that that the “eggs” mentioned here are equivalent to the “young ones” mentioned in verse 7 seeing that eventually the young chicks will emerge from these eggs. This also teaches that the command to dispatch the mother bird is applicable only when the eggs have advanced to the stage where it is practically certain that healthy young chicks will emerge from them (Chulin 109). If the eggs are broken or otherwise show signs that they will not be hatched, there is no need to send away the mother bird in order to take the eggs. The reason the Torah mentions both the chicks and the eggs in the plural is because this is the normal scenario. Even if the mother bird is brooding over only a single egg or chick the same legislation applies (Chulin 109).
11יא
והרמב"ם ז"ל נתן טעם במצוה בפרק מ"ח מספר המורה, שהוא כדי שלא תצטער האם בראית לקיחת הבנים, שאלו לקח הבנים בפני האם היתה האם מצטערת, כענין מצות אותו ואת בנו שאין לשחוט הבן בפני האם, כי אהבת האם וחמלתה על פרי בטנו אינו נמשך אחר השכל אלא אחר פועל הכח המדמה, ואם בבהמות ועופות חסה התורה כל שכן בבני אדם, ואם כן זה וזה כדי שנתרחק ממדת האכזריות ושנתנהג במדת הרחמנות.
Maimonides, in his More Nevuchim 3,48, offers the following rationale for this commandment: The Torah does not want the mother bird to experience the anguish of watching to see herself being deprived of her chicks. The situation is analogous to the prohibition of not slaughtering the calf and its mother on the same day (Leviticus 22,25), so that the cow does not watch the death of its calf. The love of a mother animal for its young is not determined by intellectually rationalised feelings but by something more profound in the psyche of the animal. It reflects its power of imagination. If the Torah is so concerned with the feelings of birds and four-legged domesticated animals, how much more is it concerned with the feelings of human beings! The legislation therefore is designed to teach us not to practise cruelty even when such cruelty is only of an emotional nature.
12יב
וע"ד המדרש שלח תשלח את האם, אין לך קלה בכל המצות משלוח הקן, ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה, למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטוע ולא גלה להן שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד נתן זהוב אחד, התחילו הכל תמהין, ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות נותן לו זהוב אחד אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה, כך שלוח הקן שאין בו חסרון כיס שכרו כך, שאר מצות שיש בהן חסרון כיס וטורח והצלת נפשות על אחת כמה וכמה, לכך לא פירש הקב"ה לישראל שכר המצות כדי שיהיו עושין אותן כלן. שכן מצינו המצות שהן בדמיון אילנות שעושין פירות, יש אילן עושה פרי חשוב יותר מחברו וכן יש מצוה ששכרה גדול, וכבר ידעת שמצות הכנסת אורחים פרי שכרה בנים, והראיה שרה אמנו, גם השונמית (מלכים ב ד) שקבלה לאלישע, וכן יש מצוה ששכרה אריכות ימים כמצות כבוד אב ואם ומצות שלוח הקן, והאמנם עיקר אריכות ימים זה לעוה"ב, הוא שנאמר (ישעיהו ט״ז:ב׳) והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון, זה שאמר הכתוב (ירמיהו י״ז:י״א) קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, מה כתיב בתריה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, מה ענין זה לזה, הקורא הזה מביא ביצים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהם והן נעשין אפרוחין והן עולין אחריו ומורטים את כנפיו ואוכלין אותן, כשהוא רוצה לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו, מוצאו חיה או שרץ ואוכלו, מי גרם לו, על שגזל ביצים שאינן שלו, כך יהיו אומות העולם שפשטו ידיהם בכסא כבוד מקום מקדשנו, החריבו ושרפו את היכלנו והגלו את ישראל, ומואבים ועמונים הקב"ה יאבד זכרם כענין שכתוב (צפניה ב׳:ט׳) לכן חי אני נאם ה' צבאות כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום, עד כאן במדרש.
A Midrashic approach based on Tanchuma Ki Teytze 2: There is no commandment which is easier to fulfill than sending away the mother bird. Compare the reward offered by the Torah for a commandment which requires so little effort to fulfill: “in order that it will be good for you and will prolong your days.” We may appreciate this better by reference to a parable. A king employed a number of labourers to work in his field to plant there and he did not tell them exactly what their wages would be. In the evening, every labourer who had planted a tree was given one gold coin. When the labourers observed this (extraordinarily large payment) they were amazed and concluded that if planting a single tree, an undemanding task, was worth a gold coin to the king, how much greater would be the payment for labourers who planted a number of trees per day. The commandment of שלוח הקן, the sending off of the mother bird, is similar. It does not require financial cost in order for us to fulfill it and yet the reward is great. We may extrapolate from that what kind of reward G’d will grant us for the fulfillment of commandments which require the spending of a lot of money, physical exertion, and possibly involve saving someone’s life. The reason that G’d spelled out the reward for only a few of the commandments is to encourage us to fulfill all of them. We may compare the commandments to trees producing fruit. Some tree may produce a fruit which is superior to the fruit of another tree. Similarly, there are commandments the reward for which is greater than the reward for fulfilling some other commandment.
We know, for instance that the reward for being hospitable and providing food and shelter for strangers is having children. We have proof of this from our matriarch Sarah (Genesis 18, 6-10) and we also know this from the woman in Shunam who was blessed with a child by a promise from the prophet Elisha whom she hosted on a regular basis (Kings II, 4-16). Other commandments such as honoring father and mother are rewarded by long life (Exodus 20,12), as is the commandment to send away the mother bird even though the principal meaning of this long life is understood to refer to life in a world beyond this terrestrial life on earth,
[In the following list of verses from scripture the author illustrates allegorically the eventual fate of the Gentile nations as retribution for their not having observed this commandment in their relationship to the Jewish people. Ed.]. Isaiah 16,2 writes: “like fugitive birds, like nestlings driven away, Moav’s villagers linger by the fords of Arnon.” The prophet refers to Jeremiah 17,11: “like a partridge hatching what she did not lay, so is one who amasses wealth by unjust means, in the middle of his life it will leave him, and in the end he will be proved a fool.” Immediately after this Jeremiah continues: “O throne of Glory exalted from of old. Our sacred shrine! O Hope of Israel, O Lord!” How do these verses form a continuation from what the prophet wrote before? The partridge brings eggs belonging to other species of birds and broods on them until they hatch from their shells. When these chicks hatch, the chicks feed on the partridge plucking its feathers and making it defenseless until they eventually devour it. Who is the cause of the partridge’s misfortune? None other than the partridge itself. If it had not stolen other birds’ eggs this would never have happened to it. This is what is going to happen to the nations of the world who dared stretch out their talons against the throne of G’d, i.e. destroy our Temple. They destroyed and burned G’d’s Sanctuary, exiled the Jewish people and, as a result, in the words of Tzefaniah 2,9, “Assuredly, as I live, declares the Lord of Hosts, the G’d of Israel: ‘Moav shall become like Sodom, and the Ammonites like Gomorrah; clumps of weeds and patches of salt and desolation evermore. The remnants of My people shall plunder them, the remainder of My nation shall possess them.’” Thus far the Midrash.
13יג
ומצינו שלמה המלך שהשוה שתי מצות אלו כאחת, הוא שאמר (משלי ל׳:י״ז) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, ואמרו בירושלמי פ"ק דפאה עין תלעג לאב זה כבד אב ואם, ותבוז ליקהת אם זה שלוח הקן, שהתורה פירשה שכרן ובא שלמה ופירש עונשן.
We find that Solomon drew a comparison between two commandments, treating them as one. This is what he meant when he said in Proverbs 30,17: “the eye that mocks a father and disdains homage due a mother, the ravens of the brook will gouge it out, young eagles will devour it.” Concerning the above verse the Jerusalem Talmud Peah, chapter 1 declares that the eye mocking the father is a reference to the commandment to honour father and mother. The words “and disdains the homage due a mother” are a reference to the commandment of dispatching the mother bird prior to taking her young. Whereas in the Torah we read about the reward for observing these commandments, Solomon informs us about the punishment in store for violating it.
14יד
וע"ד השכל שלח תשלח את האם, טעם המצוה ללמדנו על מדת הרחמנות, ושנתרחק מן האכזריות שהיא תכונה רעה בנפש, וכענין שאסרה תורה (ויקרא כ״ב:כ״ח) לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, וכענין שנצטוינו בתורה שבעל פה דרך רחמנות לא דרך אכזריות בשחיטה בצואר ולא מן העורף, והוא דעת הרב בספר המורה, וכבר הזכרתיו למעלה.
An investigative/scientific approach: the reason behind the commandment to dispatch the mother bird is to teach us empathy and to encourage us to turn our backs on all forms of cruelty. The latter is a negative virtue. The commandment is parallel to that of not slaughtering the calf on the same day as its mother. It is in line with what we learned in the oral Torah that the reason ritual slaughter of animals has to be performed by cutting the animal’s throat is because this is the least painful method of killing the beast. Killing the animal by hitting it on the neck (such as the עגלה ערופה) is much more painful. The foregoing is the opinion of Maimonides in his Moreh Nevuchim, and I have already mentioned part of it earlier.
15טו
וע"ד הקבלה שלח תשלח את האם, היא הבינה שממנה יישאבו השבע שפע בכל שמטה ושמטה לחדש פני אדמה, והיא קן העולם, ונקראת אם העולם. וכן תמצא בספר הבהיר, מאי דכתיב שלח תשלח את האם ולא אמר את האב, אלא שלח תשלח את האם בכבוד אותה שנקראת אם העולם, דכתיב (משלי ב׳:ג׳) כי אם לבינה תקרא. ומאי ואת הבנים תקח לך, רבי רחומאי אומר אותם בנים שגדלה, ומאי נינהו, שבעת ימי החג ושבעת ימי השבוע, עד כאן. והשלוח הזה אינו אלא בעוף טהור והיא עבודה וכבוד לאותה שנקראת אם העולם, שאי אפשר ללוקחה ואין שם היום נתפש בה, כי היא למעלה משבעת ימי בראשית שאינה נגמרת במנין, וכענין שכתוב (תהילים קמ״ז:ה׳) ולתבונתו אין מספר, וכן העשירית נקראת אם, כענין שכתוב (שמות כ׳:י״ב) כבד את אביך ואת אמך, ואמרו רז"ל (משלי כ״ח:כ״ד) גוזל אביו ואמו, אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל. והשכר בשתי מצות הללו הוא אריכות ימים, אלא שבמצות כבוד אב ואם הזכיר על האדמה, וכן (דברים כה) במשקלות, וכאן בשלוח הקן אמר למען ייטב לך והארכת ימים, ולא הזכיר על האדמה. ובאור והארכת ימים תאריך אף מן הימים, שכתוב בו (שמות ל״א:י״ז) כי ששת ימים.
A Kabbalistic approach: the words שלח תשלח את האם are a reference to the emanation בינה, the source from which the lower seven emanations derive their spiritual input in every seven year (שמטה) cycle to renew the face of the earth. The earth is the קן העולם, the nest of the world. It is known as אם העולם, “mother of the nest (world),” like the “mother bird,” seeing it hatches all creatures.
You will find the following comment in the Sefer Habahir item 104: Rabbi Rechumai said the reason that the Torah commands שלח תשלח את האם, “be sure to dispatch the mother,” whereas it does not say that one must dispatch the father bird, is to render recognition and give honor to the “mother” of the world seeing that the emanation בינה is perceived as the emanation everyone calls out for as we know from Proverbs 2,3 כי אם לבינה תקרא, “for you call out for insight.” [This may also be an allusion to Proverbs 1,8: ואל תטוש תורת אמך “do not abandon the teachings of your mother.” Ed.]
The emanation בינה as the emanation immediately “above” the lower seven emanations each of which symbolizes one of the seven days of creation, is perceived as the mother, i.e. the one giving birth to these other seven emanations.
Concerning the words ואת הבנים תקח לך the same Rabbi Rechumai writes that it refers to the בנים she has raised. This is a reference to the seven days of the week and the seven days of Sukkot. Thus far Sefer Habahir.
The dispatch of the mother bird legislated here applies only to pure birds, i.e. the ones permitted for consumption by Jews. This is a compliment and a form of religious service for these birds as they are considered above and beyond the domain of the seven days of creation, a domain which has not been completed (limited) by a number being given to it. [The reference appears to be to the emanation בינה, which is “higher” than the seven emanations below it. Ed.] A parallel to this is found in Psalms 147,8 ולתבונתו אין מספרת, “its insight has not been assigned a number such as have the days (which would limit it). Not only the emanation בינה but also the tenth emanation מלכות, (from כתר down) is known as אם as we know from the fifth commandment כבד את אביך ואת אמך, a commandment addressed to people in that sphere. [I assume that the word ואת in that commandment provides the linkage between בינה and מלכות. Ed.]
Our sages in Berachot 35 citing Proverbs 28,24 where Solomon lambasts those who rob father and mother, speak about man robbing G’d (in connection with enjoying food etc., without first reciting a benediction). The reason the simile is extended to both father and mother [who cannot both represent G’d. Ed.] is that “father” refers to Hashem, whereas “mother” refers to כנסת ישראל, the spiritual concept of the people of Israel.
The Torah promises long life as the reward for fulfilling both the commandment of honouring father and mother and the commandment of dispatching the mother bird. The only difference in the wording of the reward is that in connection with honouring father and mother the “long life” is promised על האדמה, an expression repeated in connection with having true weights (Deut. 25,15). In connection with our commandment the words על האדמה “on the earth” are missing, suggesting that the Torah speaks of extra terrestrial life in the hereafter, or as the sages put it “in a world which is all long life.”
The meaning of the words והארכת ימים is a reference to the תאריך אף מן הימים, “you will also enjoy other days,” i.e. after the world limited to ששת ימים, the six days of creation has come to an end.
16טז
ויש עוד דעת אחרת, שיש בקיום מצוה זו התעוררות רחמים על כל העולם, והוא כי מתוך שהוא משלח את האם הנה היא מצטערת ודואגת על חרבן קנה ורחוק בניה ומצטערת והולכת ורוצה לאבד את עצמה, ומתוך צערה הגדול השר הממונה על העופות מבקש רחמים מהקב"ה, ואז הקב"ה שכתוב בו (תהילים קמ״ה:ט׳) ורחמיו על כל מעשיו ממשיך שפע הרחמים על כל המצטערים והצריכים רחמים ומרחם עליהם. נמצאת אומר שהמקיים מצוה זו ומשלח הוא סבה לעורר רחמים על כל העולם וטוב לו עמהם, וזהו שאמר למען ייטב לך והארכת ימים, כלומר אותו השלוח יהיה לטוב לך והארכת ימים עליו, כי אריכות ימים בסבת הרחמים.
There is also a different approach concerning this commandment, i.e. that the reward promised extends to the entire world seeing that the very chasing away of the mother bird awakens feelings of concern, worry and pity in her seeing she suspects something will happen to her chicks. It is these feelings and the appeal to G’d which they engender that triggers G’d’s largesse for His creatures on earth. Seeing that the mother bird is trying to take her own life due to her anguish, the angel in charge of all the birds is aroused asking G’d’s mercy for her. At that point, Hashem, Who is known as רחמיו על כל מעשיו “extending His mercy to all His works,” (Psalms 145,9) is activated to extend this mercy in increasing amounts to all creatures experiencing anguish. Looked at from this vantage point, you may conclude that the effects of fulfilling this commandment are indeed very far ranging, so much so that it triggers mercy for all the inhabitants of this world. This is the extended meaning of the words למען ייטב לך והארכת ימים, i.e. the dispatch of the mother bird will be good for you in that it results in your life span being extended. An extension of one’s life span is always due to the attribute of Mercy having been invoked.
17יז
ומצאתי במדרש באלה הדברים רבה, מצות שלוח הקן שכרה בנים, אמר הקב"ה אם אין לך בנים אני נותן לך בנים, מנין, שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, שלח תשלח את האם, ומה שכר אתה נוטל, את הבנים תקח לך. והמדרש הזה ירמוז אל הסוד הזה שהזכרתי. ובאר אותו כי המדה ההיא היא מקום הבנים שם עמדה חנה בכונת התפלה כששאלה בנים ממה שאמרה (שמואל א א) ותתפלל על ה', שם הוא העולם שכלו טוב העולם שכלו ארוך שנאמר (תהלים לז) והתענג על ה', לכך חתם מצוה זו בשכרה למען ייטב לך והארכת ימים. ואמרו במסכת נדה פרק תינוקת, מה יעשה אדם ויחכם, יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר (משלי ב׳:ו׳) כי ה' יתן חכמה. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר (תהילים קכ״ז:ג׳) הנה נחלת ה' בנים. והבן המאמר הזה איך סדרו החכמים צרכים הללו כסדר המדות. ומצוה זו מן המצות המקובלות, והחכמים ז"ל תקנו ברכה בכלן ולא תקנו בזו, לפי שאינה מצוה מחוייבת כמו שאר מצות ואינו חייב לחזר אחריה במכוון אלא כשיזדמן לו, וזהו לשון כי יקרה, ועוד שאינו חייב בשלוח אלא כשהוא רוצה ליקח הבנים.
I have found the following in Devarim Rabbah 6,3: “the reward for fulfilling the commandment of dispatching the mother bird are children (being granted them).” G’d formulated this reward as follows: ‘if you presently do not have children, I will grant you children.’ How is all this contained in the wording of the text? The Torah writes שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, “if you will surely dispatch the mother you will be able to acquire the children for yourself.” This Midrash alludes to the mystical aspect of this commandment I already discussed.
This also clarifies that the emanation (attribute) בינה is the one responsible for the granting or denying of children. This is the meaning of the peculiar expression ותתפלל על ה' reported in Samuel I 1,10 where Channah is described as praying for children. We would have expected the text to say ותתפלל חנה אל ה', that Channah prayed “to the Lord,” not על ה'. The expression על ה' suggests a domain above that of the seven lower emanations, a domain of a world which is totally good, totally enduring, everlasting. This is implied in the words והתענג על ה', (Psalms 37,4) where the psalmist says: “seek favour of the Lord and He will grant you the desires of your heart.” If one penetrates to that emanation, to that attribute of G’d, one will have one’s wish for children granted.
Seeing that this is so the legislation before us concludes with the words למען ייטב לך והארכת ימים, “so that it will be good for you and you will enjoy long life.” We have learned in Niddah 70 “what is a person to do in order to be endowed with wisdom?” Let him ask for mercy from the One Who owns wisdom, for it is written וה' יתן חכמה, “the Lord will grant wisdom” (Proverbs 2,6). The Talmud there continues: “what is someone to do who yearns to have children?” “Let him ask for mercy from the One to whom the children belong.” as we know from Psalms 127,3: “sons are the provisions of the Lord, the fruit of the womb, His reward.”
It is worthwhile to analyse in this saying how the sages arranged the requirements (objects of prayer) in the descending order of the emanations. [Wisdom is stored in the higher emanation חכמה, followed by the next lower emanation בינה, which is the source of children. Ed].
This commandment belongs to the category we described earlier as מקובלות, [the author had divided the commandments into three groups, מושכלות, מקובלות,חוקים, compare beginning of commentary on Parshat Chukat Ed.] Normally, the sages instituted a benediction to be recited prior to the performance of any of the commandments which the author described as מקובלות. We do not know of any such benediction before the performance of this commandment. Why is this so? The reason is that it is not one of the commandments man should strive to fulfill, seek out opportunities to observe. If the occasion arises, the commandment needs to be fulfilled. This is why the whole paragraph is introduced with the words כי יקרה, “if it so happens.” Even if the opportunity arises, this commandment applies only if the finder wants to take the eggs or chicks for himself.
18יח

משרשי המצוה. שיתן האדם אל לבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, ועם השגחתו עליהם יתקימו לעולם, כי השגחתו בדברים זהו קיומם, ועל כן לא יבטל מן המינין לגמרי כל ימי עולם, ואף על פי שהשגחתו על מין האדם בפרט, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ''אשה כי תזריע'' (מצוה קסט), לא כן מיני שאר בעלי חיים, אלא דרך כלל במין ישים השגחתו ברוך הוא, ועל כן נמנענו מלכלות האילן וענפיו ביחד, לרמז זה. ועוד נוכל לומר בענין על צד הפשט כמו כן, שהוא לקבע בנפשותינו מדת החמלה ולהרחיק מדת האכזריות שהיא מדה רעה, ולכן אף על פי שהתיר לנו האל מיני בעלי חיים למחיתנו, צונו לבל נהרג אתו ואת בנו ביום אחד, ולקבע בנפשנו מדת החמלה.

It is from the roots of the commandment that a person should place upon his heart that the providence of God, blessed be He, is upon all species of animals more generally. And with His providence over them, they shall endure eternally; as His providence over things is [itself] their sustenance. And therefore no species will ever become completely extinct. And even though His providence over the human species is individual - and as I explained earlier in the Order of Eesha ki Tazria (Sefer HaChinukh, 169) - this is not the case for other species of animals. Rather His providence, blessed be He, is for the species as a whole. And we are therefore prevented from finishing 'the tree and its branches' together to hint [about] this. And we can also say about the matter from the angle of the simple understanding as well, that this is to fix in our souls the trait of compassion and to distance us from the trait of cruelty - which is a bad trait. And therefore even though God permitted us [to eat] species of animals for our sustenance, He [also] commanded us that we not kill it and its child on one day to fix the trait of compassion in our souls.

19יט
משרשי המצוה. לתת אל לבנו שהשגחת האל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב (איוב לד, כא) כי עיניו על כל דרכי איש וגו' ובשאר מיני בעלי חיים במינים דרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום, ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכלם מביצי כנים ועד קרני ראמים מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה, וכמו כן ידע האדם כי אשר ישמר מצות בוראו ויישיר כל דרכיו והוא נקי כפים ובר לבב תהיה השגחת האל עליו ויתקים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד לעולם הבא, וכגון זה אמרו זכרונם לברכה (סוטה ח ב), מדה כנגד מדה, כי בהיות זה האיש נותן דעתו כי הקיום והטובה בהשגחת האל בדברים ולא בסבה אחרת, יזכה הוא גם כן שיפנה עליו האל לטובה ויקים אותו, ובשכר הקיום והיכולת שהוא מאמין בבורא בענין זה אמרו זכרונם לברכה במדרש (דברים רבה פ, כי תצא ו) שהאדם זוכה לבנים בשכר מצוה זו, כלומר שימשך קיומו, שהבנים הם קיום האדם וזכרו. ודקדקו הדבר לפי הדומה מאמרו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, כלומר בנים תקח לנפשך, שהיה יכול לומר תשלח את האם ולא ואת הבנים תקח לך. ומן השרש הזה אמרו זכרונם לברכה (ברכות לג, ב) שהאומר בתפלתו רחמנו, שאתה המרחם כי על קן צפור יגיעו רחמיך, שמשתקין אותו, שאין הענין רחמים, אלא כדי לזכותנו על הענין שזכרתי. ואמרו בטעם זה בגמרא (שם) מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות, ואין הענין לומר שאין הקדוש ברוך הוא מרחם חלילה, שהרי הוא נקרא רחום, ואמרו זכרונם לברכה (שבת קלג, ב) מה הקדוש ברוך הוא רחום אף אתה היה מרחם, אבל כונתם לומר, שאין מדת הרחמנות בו חלילה כמו בבני אדם שהרחמנות בהם מוכרח בטבעם ששם בהם הבורא ברוך הוא, אבל הרחמנות אליו, מחפצו הפשוט שחיבה חכמתו לרחם מפני שהיא מדה טובה, וכל הטובות נמצאות מאתו, ואמרו כי בצוותו אותנו על זה לא מצד הכרח מדת הרחמנות צונו בדבר, שהרי התיר לנו השחיטה בהן, כי כל המינין לצרך האדם הן נבראין, אבל הצואה על זה ובאותו ואת בנו שהיא כיוצא בה ובשאר מצות רבות אינו אלא כגזרה לפניו שגזר על זה בחפצו הפשוט, ואילו רצה בהפך מזה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סבה חלילה כמונו אנחנו הבנויים בכח הטבעים, שמדת הרחמנות תעכבנו מלהשחית או תכריחנו להיטיב לפעמים, זהו ענין אמרם אינן אלא גזרות, ומשרש הענין ממה שזכרנו.
It is from the roots of this commandment [that it is] to put into our hearts that the providence of God, may He be blessed, is upon all of His creatures - with the human species individually, as it is written (Job 34:21), "For His eyes are upon a man’s ways, etc."; and upon the other species of animals generally, meaning to say that His desire, may He be blessed, is towards the existence of the [particular] species. And therefore, no species will ever become extinct from all of the species of creatures, as it is due to the providence of the Living and Existing forever, may He be blessed, that their existence is found. And when a man places his mind to this, he understands the ways of God and he will see that the continuous preservation of the species in the world - that not one of all of them became extinct and lost from the day they were created, 'from the lice's eggs to the antelope's horns' - is all from His statement and His will about this. And so too, will a man know that when he observes the commandments of his Creator and straightens all of his ways and be of clean hands and a pure heart, that the providence of God will be upon him and preserve his body for much time in this world, and his soul forever in the world to come. And like this did they, may their memory be blessed, say (Sotah 8a) [that] it is [payment] measure for measure; since when this person places his mind to that which existence and good are with God's providence over things - and not from another cause - he too merits that God should turn to him for the good and make him exist. And about the reward for the existence and the ability [given] since he believed in the Creator about this matter, they, may their memory be blessed, said in the Midrash (Devarim Rabbah 80:5 on Ki Tetzeh) that a person merits children as a reward for this commandment, which is to say that his existence will continue - as children are the existence of a person and his memory. And they extrapolated this apparently from its stating, "you shall surely send away the mother and the young (banim) you shall take for you," meaning to say, children (banim) take for yourself. As it could have stated, "you shall surely send away the mother" [only] and not [also] "and the young you shall take for you." And about this root, they, may their memory be blessed, said (Berakhot 33b) that we silence one who says in his prayer, "Have mercy upon us, as You are the Merciful One, since Your mercies extend to the bird's nest." As the matter is not [one of] mercy, but rather it is in order to bring us merit in the way I have mentioned. And they said about this reason in the Gemara there, "It is because he makes the attributes of God into mercy, and they are [actually] only decrees." And the matter is not to say that the Holy One, blessed be He, does not have mercy, God forbid - as behold, He is called the Merciful One; and they, may their memory be blessed, said (Shabbat 133b) [that] just like the Holy One, blessed be He, is merciful, you too have mercy." Rather, their intention is to say that there is no trait of mercy in Him, God forbid - like with people, [such] that the mercy in them is forced by their nature that the Creator, blessed be He, placed in them. But mercy for Him is from His simple desire - that His wisdom loves to have mercy, because it is a good trait, and all good traits are found with Him. And they said [that] in His commanding us about this, it was not by force of the trait of mercy that He commanded us in the thing; as behold, He permitted their slaughter, since all the species are created for the needs of man. But [rather] the command about this and about 'it and its son,' which is like it, and many other commandments are only like a decree in front of Him, since He decreed about it with His simple desire. And if He had wanted the opposite of this, nothing would force Him [to do otherwise] and no cause would prevent Him, God forbid. [This is,] as opposed to us, who are built with the power of [our] natures, [such] that the trait of mercy impedes us from destroying, or sometimes forces us to do good. This is the matter of their saying [that] they are only decrees, and it is from the root of the thing of that which we mentioned.
20כ
והרמב''ם זכרונו לברכה כתב בטעם מצוה זו (במורה נבוכים ח''ג פמ''ח, י''ג הרמב''ן בפי' לחומש כאן) ובטעם אותו ואת בנו לפי שיש לבהמות דאגה גדולה בראותן צער בניהן כמו לבני אדם, כי אהבת האם לבן איננו דבר נמשך אחר השכל, אבל הוא מפעלות כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם. ואמר הרמב''ם זכרונו לברכה בענין זה, ואל תשיב מלין ממאמר החכמים האומרים על קן צפור וכו', כי זו סברת מי שיראה שאין טעם למצות אלא חפץ הבורא, ואנו מחזיקים בסברא השנית, שהיא שיש בכל המצות טעם, והקשה עליו מה שנמצא בבראשית רבה (פרשה מד א) וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט מן הצואר לשוחט מן הערף? הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, שנאמר (משלי ל ב) כל אמרת יי צרופה.
And Rambam, may his memory be blessed, wrote in explanation of this commandment (Guide for the Perplexed 3:48, and some have the textual variant, Ramban in his commentary to the Torah here) and of 'him and his child,' [that] it is because animals have great distress in seeing the pain of their children, like people. As the love of the mother for the child is not a matter that follows the intellect, but rather it is from the effects of the power of thinking that is found in animals, [just] as it is found in people. And Rambam, may his memory be blessed, wrote about this matter, "Do not answer me with words from the statement of the sages [in] which they say, 'To the bird's nest, etc.' since this is the reasoning of the one to whom it appears that there is no explanation for the commandments, except for them being the will of the Creator. But we maintain the second reasoning, which is that there is an explanation for all of the commandments." And [Ramban] challenged him from that which is found in Bereishit Rabbah 44a, "And for what would the Holy One, blessed be He, care if an animal is slaughtered from the [front of the] neck or from the back? Behold, the commandments were only given to refine the creatures with them, as it states (Proverbs 30:5), 'Every word of God is refined.'"
21כא
והרמב''ן זכרונו לברכה תרץ הקשיות וברר הענין ברור שלם ונחמד, וזה לשונו שכתב בפרוש התורה שלו: זה הענין שכתב הרמב''ם זכרונו לברכה במצות שיש להם טעם, דבר מבואר הוא מאד, כי בכל אחת יש טעם ותועלת ותקון לאדם, מלבד שכרן מאת המצוה עליהן יתברך. וכבר אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כא, ב) מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו'. ודרשו זכרונם לברכה (פסחים קיט, א) ולמכסה עתיק (ישעיה כג, יח). זה המכסה דברים שכסה עתיק יומיא ומאי ניהו? טעמי תורה, וכבר דרשו בפרה אדמה (במדבר רבה חקת י''ט ו) שאמר שלמה על הכל עמדתי ופרשת פרה אדמה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז, כג). ואמר רבי יוסי בר חנינא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חקה, דכתיב (זכריה יד, ו) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. דברים המכוסין מכם בעולם הזה, עתידין להיות צופין לעולם הבא כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיה מב, טז) והולכתי עורים בדרך לא ידעו. וכתיב (שם) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. שכבר עשיתים לרבי עקיבא, כלומר, שרבי עקיבא ידעם בעולם הזה.
And Ramban, may his memory be blessed, answered the challenges and clarified the matter clearly, completely and nicely. And this is his language that he wrote in his commentary of the Torah: That matter which Rambam, may his memory be blessed, wrote that the commandments have explanations is something very elucidated, as in each one there is an explanation and a benefit and a refinement for a person, besides the reward for them from the Commander, may He be blessed. And they, may their memory be blessed, have already said (Sanhedrin 21b), "For why did He not reveal the explanation of the commandments, etc.?" And they, may their memory be blessed, expounded (Pesachim 119a), "'And to the clothed elegantly' (which can also be read as, 'and to the one that covers the ancient' Isaiah 23:18) - this is [referring] to the one who covers that which the Ancient of Days (God) covered. And what are they? The explanations of the Torah." And they have already expounded about the red heifer (Bemidbar Rabbah 19:6) that Shlomo said, "I have discerned everything, but the section of the red heifer, I have investigated and asked and searched - 'I said that I could fathom it, but is far from me' (Ecclesiastes 7:23)." And Rabbi Yossi Bar Chinanah said, "The Holy One, blessed be He, said to Moshe, 'Go and I will reveal to you the explanation of the heifer, but to another, it will be a statute (that is not understood),' as it is written (Zechariah 14:6), 'In that day, there shall be neither sunlight nor cold moonlight' - things that are covered from you in this world, in the future you will gaze upon them in the world to come; like that blind man that becomes able to gaze, as it is written (Isaiah 42:16), 'I will lead the blind by a road they did not know.' And it is written (later in the same verse), 'I have done these words and I have not left them' - as I have already done them for Rabbi Akiva," meaning to say that Rabbi Akiva already knew them in this world.
22כב
הנה בארו שאין מניעת טעמי תורה ממנו אלא עורון בשכלנו, ושכבר נתגלה טעם החמורה שבהן לחכמי ישראל, וכאלה רבות בדבריהמ, ובתורה ובמקרא דברים רבים. והרמב''ם זכרונו לברכה הזכיר מהם, אבל אלו האגדות אשר נתקשו על הרב, כפי דעתו ענין אחד להם, שרצו לומר שאין התועלת במצות להקדוש ברוך הוא בעצמו יתברך, אבל התועלת באדם עצמו למנע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגנה או לזכר נסים ונפלאות הבורא יתברך לדעת את השם, וזהו לצרף בהם, שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף כסף, אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג. וכן המצות להוציא ממנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזכרו תמיד. ולשון זו האגדה עצמה בילמדנו בפרשת זאת החיה (תנחומא שמיני ח) וכי מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל לנוחר ואוכל? כלום אתה מועילו או אתה מזיקו? או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות? ואם חכמת חכמת לך. (משלי ט, יב). הא לא נתנו המצות אלא לצדף בהן את הבריות, שנאמר (תהלים יב, ז) אמרות יי אמרות טהורות. אמרת יי צרופה (שם יח, לא). למה? שיהיה מגן עליך.
Behold, they explained that the deterrent to our [understanding of] the explanations of the commandments is only from the blindness of our intellects; and that the explanation of the most difficult one of them was already revealed to the sages of Israel. And there are many such statements in their words - and in the Torah and in Scripture, very many. And Rambam, may his memory be blessed, mentioned some of them. But [as far] those homiletic teachings (aggadot) with which the Teacher was challenged, according to [Ramban's] opinion, they are about a different matter: that they wanted to say that there is no benefit in the commandments to the Holy One, blessed be He, Himself, may He be blessed. Rather, the benefit is for the person, himself, to deter him from harm or a bad belief or an ugly trait or to remember wonders of the Creator, may He be blessed, [so as] to remember God. And this is [what was meant by] "to refine them with them" - that they should be like refined silver. As the action of the one who refines silver is not without explanation, but [rather] to remove all the dross. So too are the commandments to remove from him any bad belief and to inform him of the truth and to always remind him. And the language of the aggadah itself in Yilamdenu in the section, 'This is the animal ' (Midrash Tanchuma, Shmini 8) is "And for what would the Holy One, blessed be He, care if one slaughters a beast and eats or stabs [it] and eats? Does it help Him or hurt Him at all? Or what would He care whether one would eat pure foods or eat carcasses? 'And if you have been wise, you have been wise for yourself.' Behold, the commandments were only given to refine the creatures with them, as it states (Psalms 12:7), 'The words of the Lord are pure words'; 'The word of the Lord is refined' (Psalms 18:31). Why? So that it will a shield for you."
23כג
הנה מפורש בכאן שבאו לומר שאין התועלות אליו יתברך במצות, דרך משל, שיצטרך לאורה על שצוה להדליק את המנורה או שיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת כנראה מפשוטיהם, ואפילו הזכר לנפלאותיו שצוה לעשות זכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית, אין התועלת רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויין להיות מגן עלינו, כי כבודנו וספורנו בתהלותיו מאפס ותהו נחשבו לו, והביא ראיה מן השוחט מן הצואר והעורף לומר שכלן לנו ולא להקדוש ברוך הוא, לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מן העורף או הנחור, אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה, והביא ראיה אחרת (תנחומא שם) או מה איכפת לו בין אוכל טהורות, והן המאכלים המותרין, לאוכל טמאים והם המאכלים האסורים, שאמרה בהם התורה (ויקרא יא כו) טמאים הם לכם, רק שהוא להיותנו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת. ואמרם אם חכמת חכמת לך. הזכירו כי המצות המעשיות, כגון, שחיטת הצואר ללמדנו מדות הטובות והמצות והגזירות במינין לזקק את נפשותינו, וכמו שאמרה תורה (שם כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא. אם כן, כלם הם לתועלתינו בלבד, וזה כמו שאמר אליהוא (איוב לה ו) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ואמר (שם ז) או מה מידך תקח, וזה דבר מוסכם בכל דברי רבותינו.
Behold, it is shown by this that they are coming to say that there is no benefit to Him, may He be blessed, in the commandments - by way of illustration, that He would need the light that He commanded to light the candelabra (the menorah in the Temple) or that He would need the food of the sacrifices and the smell of the incense, as it would appear from their simple understandings. And even [regarding] the memory of His wonders that He commanded that we do [various acts] in commemoration of the exodus from Egypt and the creation story, the benefit is only that we know the truth and merit from it, such that we be fitting that they be a shield for us. As our honoring [Him] and saying over His praises are considered as nothing and void for Him. And he brought a proof from "the one who slaughters from the [front of the] neck and from the back," to say that all of them are for us and not for the Holy One, blessed be He. As it is not likely to say about slaughter that there be a benefit and honor to the Creator, may He be blessed, from the neck more than from the back or from stabbing. But rather they are for us; to guide us in the paths of mercy even at the time of slaughter. And he brought another proof - "or what would He care whether one would eat pure foods" - and these are permitted foods - "or eat impure foods" - and these are forbidden foods, about which the Torah stated (Leviticus 11:26), "they are impure to you": They are only for you to be of clean souls, wise and understanding of the truth. And they said, "And if you have been wise, you have been wise for yourself." They mentioned [the two examples], since the active commandments such as the slaughter [from] the neck are to teach us good traits; and the commandments and decrees regarding the species [that are permitted] are to purify our souls, as the Torah stated (Leviticus 20:25), "and do not make your souls disgusting with the beast and the fowl and with all that crawls on the earth, which I have separated for you to be impure." If so, they are all for our benefit only. And it is as Elihou said (Job 35:6), "If you sin, what do you do to Him? If your transgressions are many, how do you affect Him?"; and (Job 35:7), "What does He receive from your hand?" And this matter is agreed to in all the words of our Rabbis.
24כד
ושאלו בירושלמי בנדרים (פ''ט ה''א) אם פותחין לאדם בכבוד המקום בדברים שבינו לבין המקום? והשיבו על השאלה הזאת איזהו כבוד המקום? כגון סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני נושא, והיינו כבוד המקום משמע? דלנפשיה הוא דמהני, כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו.
And they asked in Yerushalmi Nedarim 9:1 if we can open [an avenue of regret for a vow] with the honor of the Omnipresent in matters that are between him and the Omnipresent. And they answered this question [as follows], "What is the honor of the Omnipresent [that is offended]? For example, a sukkah that [a man] does not make, a lulav that he does not hold, tefillin that he does not don? And that is [what is] understood by the honor of the Omnipresent? It is for [the person] himself that it helps, like that (Job 35:7), 'If you are righteous, what do you give Him; what does He receive from your hand?' [and] (Job 35:6) 'If you sin, what do you do to Him? If your transgressions are many, how do you affect Him?'"
25כה
הנה בארו שאפילו הסוכה והלולב ותפלין, שצוה בהן שיהיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך יי ממצרים, אינן לכבוד השם יתברך, אבל לרחם על נפשותינו. וכבר סדרו לנו בתפלת יום הכפורים, אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמד לפניך, כי מי יאמר לך מה תעשה, ואם יצדק מה יתן לך, וכן אמרו בתורה (דברים י, יג) לטוב לך. וכן (שם ו, כד) ויצונו יי אלהינו לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים. והכונה בכלם לטוב לנו ולא לו יתעלה, אבל כל מה שנצטוינו שיהיו נפשותינו צרופות ומזקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגנות, וכן מה שאמרו לפי שעושה גזירותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזירות, לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו, שאין רחמיו מגיעות בבעלי נפש הבהמות למנע אותנו מלעשות בהם צרכינו, שאם כן, היה אוסר השחיטה, אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר, כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים, שהם אנשי דמים, זובחי אדם, אכזריים מאד, ומפני זה אמרו (קדושין פב, א) טוב שבטבחים שתפו של עמלק, והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמים עליהן, אבל גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות, עד כאן בפרושי הרמב''ן זכרונו לברכה.
Behold, they elucidated that even the lulav and the sukkah and tefillin - that He commanded that they be "a sign upon your arm and a commemoration between your eyes [...] that the Lord took you out of Egypt with a strong hand" (Exodus 13:9) - are not for the honor of God, may He be blessed, but [rather] to have mercy on our souls. And they already set this into the prayer of Yom Kippur, "You have separated man from the start and recognized him to stand in front of You, as who will say to You what to do, and if he is righteous, what will he give to You?" And so [too], it stated in the Torah (Deuteronomy 10:13), "for your good"; and so [too] (Deuteronomy 6:24), "And He commanded us to do all of these statutes [...], for our good all of the days." And the intention in all of them is that it be good for us and not for Him, may He blessed and elevated. But all that we are commanded is [so that] our souls be refined and purified without the dross of evil thoughts and disgusting character traits. And so that which they said (Berakhot 33a), "[It is because] he makes the traits of the Holy One, blessed be He into mercy and they are only decrees," is to say that God did not worry about the nest of the bird and His 'mercy did not reach' it and its child; as His mercy does not extend to creatures with an animal soul, to prevent us from doing what we need to them. As were it so, slaughtering would be forbidden. But [rather], the reason for the proscription is to teach us the trait of mercy and that we not become cruel. Since cruelty spreads in the soul of a man, as it is known with butchers that slaughter large oxen and donkeys, that they are 'people of blood,' 'slaughterers of men' [and] very cruel. And because of this they said (Kiddushin 82a), "The best of butchers are the partners of Amalek." And behold, these commandments with animals and birds are not mercy upon them, but [rather] decrees upon us, to guide us and to teach us the good character traits. To here are the interpretations of Ramban, may his memory be blessed.
26כו
והנה הארכתי לכתב לך בני על זה, להעיד על כל שרשי ספרי עדים נאמנים שני עמודי עולם, חכמים גדולים ונבונים, בעלי שכל מזוקק, ובסתרי התורה מקובלים, כי הנך רואה בעיניך דעת שניהם, כי יש במצות התורה טעם להועיל בני אדם בדעותיהם, להכשירם ולהרגילם להכשיר בהן כל פעלותיהם, ושאין התועלת בעשיתן חלילה לבורא ברוך הוא, ואם אמנם כי יש מן המצות שלא השגנו בטעמן במעוט שכלנו מרב עמקן ותכלית גדלן, לא נמנע ממנו מהגיד בהן כל אשר נשיג למצא מן התועלת שיש לו לאדם בעשיתן. וזה דרכי בכל שיחתי בספרי זה, שיש במצות תועלת מצויה לנו אך לא אל המצוה בהן, ואם תתן לבך בדברים תמצא זאת הכונה בכלן. והרבה יגעתי במקצתן להשיג בעניות דעתי לראות בהן מעט קט מרב התועלות שבהן, וכתבתיו על כל אחת ואחת, וזה חלקי מכל עמלי.
Behold, my son, I have written to you at length about this to have testify about all of the roots in my book, two trustworthy witnesses - two pillars of the world, great sages and wise men, of refined intellect, and recipients of the secrets of the Torah. As behold you see with your eyes that the opinion of both of them is that there is a reason for the commandments of the Torah [that] benefit people's traits to make them more proper and to accustom them to better all of their actions through them; and that there is no benefit in their performance - God forbid - to the Creator, blessed be He. And if, however, there are from the commandments that we did not [fully] grasp their explanation due to the smallness of our intellect - because of their great depth and ultimate greatness - we should not prevent ourselves from saying about them all that we have grasped to find the benefit that there is for man in his doing them. And this is my path in all of my speech in this book - that there is a benefit for us found in the commandments; but there is not [benefit] for the One who commands them. And if you put your heart to these words, you will find this intention in all of them. And I have toiled greatly in some of them to succeed with the poverty of my mind to see a small little [part] of the great benefit that is in them. And I have written it on each and every one, 'and this is my portion from all of my toil.'
The Gemara on Treating Animals With Dignity & Compassion
27כז

There was a certain calf that was being led to slaughter. The calf went and hung its head on the corner of Rabbi Yehuda HaNasi’s garment and was weeping. Rabbi Yehuda HaNasi said to it: Go, as you were created for this purpose. It was said in Heaven: Since he was not compassionate toward the calf, let afflictions come upon him. One day, the maidservant of Rabbi Yehuda HaNasi was sweeping his house. There were young weasels [karkushta] lying about, and she was in the process of sweeping them out. Rabbi Yehuda HaNasi said to her: Let them be, as it is written: “The Lord is good to all; and His mercies are over all His works (ורחמיו על כל מעשיו) (Psalms 145:9). They said in Heaven: Since he was compassionate, we shall be compassionate on him, and he was relieved of his suffering.

28כח
כולהו שני יסורי דר' אלעזר לא שכיב איניש בלא זמניה כולהו שני יסורי דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא דאמר רבה בר רב שילא קשי יומא דמיטרא כיומא דדינא ואמר אמימר אי לאו צריך לעלמא בעו רבנן רחמי עליה ומבטלי ליה אפי' הכי כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא
The Gemara relates: During all the years of the suffering of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, no one died prematurely, as his afflictions atoned for the entire generation. During all the years of the suffering of Rabbi Yehuda HaNasi, the world did not require any rain, as the moisture of the dew was sufficient. As Rabba bar Rav Sheila said: A day of rain is as difficult as a day of judgment, due to the damage that storms and flooding can cause. And Ameimar said: Were it not for the fact that rain is needed by people, the Sages would pray for mercy and annul it, due to the nuisances of rain. And even so, despite the fact that there was no rain all those years, when a radish was uprooted from its row in the field, there remained in its place a hole filled with water, due to the moisture in the earth.