1א

Son of man, they that inhabit those waste places of the land of Israel speak, saying, “Avraham was one man, and yet he inherited the land: but we are many; the land is given us for inheritance.”

Therefore say to them, “Thus says the Lord God: You eat with the blood, and lift up your eyes toward your idols, and shed blood; and shall you possess the land? You stand upon you sword, you carry out disgusting deeds, and you defile every man his neighbor's wife; and shall you possess the land?” (Yechezkel 33:24-26)

2ב
הוספה:[יד] "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה" (ויקרא יח, כח) – ארץ ישראל אינה כשאר כל הארץ, אינה מקיימת בעלי עוברי עבירות. משל למה הדבר דומה: לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירות, לכך נאמר "ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". [עד כאן הוספות הילקוט בשם תורת כהנים שהתחילו באמצע פרק ט']
14) (Vayikra 18:28) "so that the land not vomit you out by your making it unclean, (as it committed out the nation that was before you"): Eretz Yisrael, unlike other lands, does not maintain transgressors (within it). To what may this be compared? To a prince, who being fed something which, (being "princely") he cannot "digest," he vomits it up. So, Eretz Yisrael cannot maintain transgressors (within it) — wherefore it is written "so that the land not vomit you out by your making it unclean, as it vomited out the nation that was before you."
3ג
ולא תקיא הארץ אתכם. מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ דָּבָר מָאוּס, שֶׁאֵין עוֹמֵד בְּמֵעָיו אֶלָּא מְקִיאוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה (ספרא סוף קדושים), וְתַרְגּוּמוֹ וְלָא תְרוֹקֵן, לְשׁוֹן רִקּוּן — מְרִיקָה עַצְמָהּ מֵהֶם:
ולא תקיא הארץ אתכם THAT THE LAND VOMIT NOT YOU OUT — A parable! This may be compared to the case of a prince (i. e. a sensitive, refined person) to whom one gives a disgusting thing to eat which he cannot retain on his stomach but vomits it out thus Eretz-Yisrael is unable to retain sinners on its soil (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 14). The Targum renders it by: ולא תרוקן a term for ״emptying out״ — it (the earth) empties itself of them.
4ד
אתה אומר: לכך בא הכתוב, להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, מה ארץ מצרים - לא הייתם מונים עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן? - תלמוד לומר "לרשתה". לרשת אותה באים, ולהיות מונים עליה שמיטים ויובלות! אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאת של זו. ביאת ארץ מצרים רשות, ביאת א"י חובה. ארץ מצרים - בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ מצרים. א"י אינו כן: אם אתם עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ כנען, ואם לאו - הרי אתם גולים מעליה, וכן הוא אומר (ויקרא יח) "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה":
You say that this is the intent of the verse. But perhaps it is to liken this coming (i.e., your coming to Egypt) to that coming (i.e., your coming to Eretz Yisrael) — Just as the first was optional (and not mandatory), so, the second! It is, therefore, written "to inherit it." You are coming to inherit it. The difference between the first and the second — the coming to Egypt is optional; the coming to Eretz Yisrael is mandatory. In coming to Egypt, they did not count shemitoth and yovloth; in coming to Eretz Yisrael, they did. The land of Egypt, whether or not they did the will of the L-rd — here is the land of Egypt for you! Not so the land of Canaan (Eretz Yisrael). If you do the will of the L-rd, here is the land of Canaan for you. If not, you will be exiled from it. As it is written (Ibid. 7:12) "And it shall be, if you hearken … then the L-rd will keep for you His oath," and (Vayikra 18:28) "So that the land not vomit you out by your making it unclean."
5ה
ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח ט) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות וזהו שנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב (דניאל י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי וכתיב (שם פסוק כ) והנה שר יון בא ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ וכתיב (ירמיהו יא ד) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו ולכך אמר (להלן כ כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ וכתיב (שם פסוק כד) ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות ועל כולם אמר (כאן) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה וכן אמר בפרשה השניה (להלן כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שהוא חומר איסור עבודה זרה ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ שנאמר (שם פסוק כד) ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים והנה בחוצה לארץ אע"פ שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם ולכך יאמר הכתוב (ישעיהו נד ה) אלהי כל הארץ יקרא כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום (שם כד כא) להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה (שם) וזהו ענין הכתוב שאמר (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזרת עירין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא) שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך ויקראו "עירין" כי מאצילותן יתעוררו הכחות בכל הפעולות כמו שאמר (שם שם י יא) ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וגו' ומאמר קדישין שאלתא כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן וזהו שאמר לו דניאל (שם פסוק כא) וגזרת עילאה היא כי הכל מאתו יתברך והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בחוץ לארץ ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה' וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז) כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו וזהו שנאמר (מלכים ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם וכן שנו בספרא (קדושים יא יד) ולא תקיא הארץ אתכם וגו' ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה ובספרי (האזינו שטו) ואין עמו אל נכר (דברים לב יב) שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון וגו' והוא מאמרם (כתובות קי) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (להלן כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים ואומר (שמואל א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה) הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ואומר לתת לכם את ארץ כנען (להלן כה לח) כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלהים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים וכן הוא אומר (יהושע ד יג) כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה' ואומר (דהי"א כב יח) ונכבשה הארץ לפני השם ולפני עמו וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת הא אינם עליה אינה מכובשת ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג) ואבדתם מהרה (דברים יא יז) אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז-יח) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה' ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא-לב) ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב) וזו היא מחשבת הרשעים (סנהדרין קה) שהיו אומרים ליחזקאל רבינו יחזקאל עבד שמכרו רבו יש עליו כלום שנאמר (יחזקאל כ לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ (בראשית לה ב) הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו ואמר הנביא (ירמיהו טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך וכתב ר"א בפרשת וילך (דברים לא טז) ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ ואמר ביעקב הסירו את אלהי הנכר והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר והמשכיל יבין אלו דבריו ז"ל ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם (דניאל י כא) כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל לא שר מלכות וממשלה וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה יג) הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם כענין בחזקיהו (מלכים ב יט לה) וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי (להלן כו מב) תדע סוד נשגב ונעלם ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז) בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה וכבר רמזתי לך בפסוק כי לי הארץ (שמות יט ה) והנה הזכיר הכתוב כי אנשי ארץ כנען נענשו בעבור העריות ורבותינו אמרו (סנהדרין נו) שהוזהרו עליהן מעת היצירה לאדם ולנח שלא ענש אלא אם כן הזהיר אבל הכתוב לא יזכיר האזהרה אבל יאמר כי הארץ תקיא אותם כי הארץ תתעב כל התועבות האל והנה לא אנשי ארץ כנען בלבד היו מן המוזהרים והפרשה הזכיר "כמעשה ארץ מצרים" (לעיל פסוק ג) שהיו גם הם עושים ככל התועבות האלה ולא תקיא אותם ארץ מצרים ולא שאר ארצות הגוים את גוייהם אבל הענין כולו למעלת הארץ וקדושתה ואמר הכתוב (כאן) "ותקיא הארץ" כי מעת שפקד עונה עליה שנגזר על הכנענים להכרת כאילו כבר הקיאה אותם או "ותקיא" למעלה כענין סר צלם מעליהם (במדבר יד ט)

And the land was defiled and I visited the iniquity upon it and the land vomited: The verse was strict with sexual immorality because of the land that became defiled with them and vomited the souls that do [it]. And behold [the laws of] sexual immorality are a personal obligation and they do not depend on the land, but the secret of the matter is in the verse (Deuteronomy 32:8-9), "In the Most High's giving inheritances to the nations, in His separation of people, the borders of the peoples were set up, etc. For the portion of the Lord is His people, etc."

And the matter is that the honorable God created everything and placed the power over the ones below in the ones above and placed over each and every people in their lands according to their nations a star and a specific constellation, as is known in astrology. And this is that which is stated (Deuteronomy 4:19), "that the Lord, your God, distributed them to all of the peoples" - as He distributed constellations in the skies to all of them. And above them he placed the highest angels to be their ministers, as the matter that is written (Daniel 10:13), "And the minister of Persia stood across from me"; and it is written (Daniel 10:20), "And behold the minister of Greece is coming." And they are [also] called kings, as it is written (Daniel 10:13), "And I remained alone there with the kings of Persia."

And behold the honored God is the God (Power) of powers and the Master of masters of the whole universe, but upon the land of Israel - the center of the [world's] habitation, the inheritance of God [that is] unique to His name - He did not place a captain, officer or ruler from the angels, in His giving it as an inheritance to his nation that unifies His name - the seed of His beloved one.

And this is what it stated (Exodus 19:5), "and you will be for Me a treasure from all of the nations, as all of the world is Mine"; and it is written (Jeremiah 11:4), "and you will be for Me a people and I will be for you a God" - that you should not be to other gods (powers) at all. And behold, He sanctified the people that dwells in His land with the holiness of [the laws of] sexual immorality and with a multitude of commandments, that they should be [dedicated] to His name. And therefore it stated (Leviticus 20:22), "And you will guard all of My statutes and all of My judgments and do them and the land will not vomit you out"; and it is written (Leviticus 20:24), "And I said to you, 'You shall inherit their land and I will give it to you to inherit it, I am the Lord, your God, that separated you from the nations" - it is stated that He separated us from all of the nations, over which He placed ministers and other powers, in His giving us the land, such that He, may He be blessed, be the Power for us and that we be designated to His name.

And behold, the land that is the inheritance of the honorable God vomits out all that defile it and it does not tolerate those that worship idols and engage in sexual immorality. And this section mentions the (idol) Molekh, to include idol worship with the mention of sexual immorality; and about them all, it states (here), "Do not become defiled with all of these, as the nations became defiled with all of these[...] and the land vomited out its inhabitants." And so [too], it stated in the second section (Leviticus 20:24), "And I said to you, 'You shall inherit their land and I will give it to you to inherit it, I am the Lord, your God, that separated you from the nations."

And behold, outside of the land - even though everything belongs to the honorable God - purity is not complete in it, because of the servants that rule upon it. And the nations err after their ministers, to worship them also. And hence, the verse states (Isaiah 54:5), "He will be called the God of all the earth," as he is the Power of powers that rules over everything. And "He will govern" in the end "over the host of the heights in the heights" - to remove the government of the high ones and to destroy the system of servants; and afterwards, He will govern "over the kings of the earth on the earth" (Isaiah 24:21). And this is the matter that is written, that he said (Daniel 4:14), "By the decree of the wakeful ones is the matter, and by the word of the holy ones is the sentence" - it is stating that that thing which was decreed on Nevuchadnetsar is a decree of the watchful ones (the matter and by the word of the holy ones is the sentence) that they decreed upon the forces that emanated from them to do this. And they are called "wakeful ones," as it is from their emanations that the forces are awoken to to do all of the actions; as he said (Daniel 4:10-11), "and behold a watchful one and a holy one came down from the Heavens. He called out loudly, and so did he say, 'Cut the tree, etc.'" "And by the word of the holy ones is the sentence (question)," which is to say that they asked what is the will of the Most High, and afterwards they decreed to do this.

And this is what Daniel said to him (Daniel 4:21), "it is a decree of the Most High"; as everything is from Him, may He be blessed. And behold the honorable God, may He be blessed, is the Power of powers outside of the land and the God of the land of Israel, which is the inheritance of the Lord. And this is the explanation of [the phrase] (Deuteronomy 31:16), "and stray after the gods foreign to the land," as the deities are foreign in the land of God and in His inheritance. And this is [the understanding of] what is stated (II Kings 17:26), "they did not know the law of the God of the land and He sent lions against them, and behold, they kill them because they do not know the law of the God of the land."

And behold the Cuthites were not punished in their land when they served their gods, to send lions against them - and when they came to the land of God and did like their earlier actions, He sent lions against them that would kill them. And so did they learn in the Sifra (Kedoshim 11:14), "'And the land not vomit them out, etc.' - the land of Israel is not like other lands; it does not sustain worshippers of idols." And in the Sifrei (Haazinu 315), "'There [was] no foreign god with him' (Deuteronomy 32:12) - that there not be allowance for one of the ministers of the nations to come and rule over you, as the matter that is stated, 'and I go out, and behold the minister of Greece, etc.'"

And this is [the meaning of] their statement (Ketuvot 110b), "Anyone that lives outside of the land is similar to one who does not have a God, as it is stated (Leviticus 25:38), 'to give to you the land of Canaan, to be for you a God,' [...] and it states (I Samuel 26:19), 'for they have driven me away from attaching myself to the inheritance of God saying, "Go worship other gods."'" And they said in Tosefta Avodah Zarah 5:2, "Behold, it states (Genesis 28:21), 'and I shall return to my father's house in peace and the Lord will be for me God,' and it states (Leviticus 25:38), 'to give to you the land of Canaan' - all the time that you are in the land of Canaan, I will be for you God; [when] you are not in the land of Canaan - as if it were possible - I will not be for you God. And so [too] it states (Joshua 4:13), 'About forty thousand vanguard soldiers went over before the Lord,' and it states (I Chronicles 22:18), 'and the land was conquered in front of the Lord and in front of the people'- and does it come to your mind that Israel conquer the land in front of the Omnipresent; but rather all the time that they are upon it, it is as if it is conquered - behold, [when] they are not upon it, it is not conquered."

And about this matter they said in the Sifrei, Ekev 43, "'And you will quickly be destroyed' (Deuteronomy 11:17) - even though I exile you from the land to outside of the land, be outstanding with the commandments, so that when you return, they will not be new to you. There is an allegory of a master that became angry against his wife and sent her to her father's house. He said to her, 'Wear your adornments so, when you return, they will not be new to you.' And so [too], Yirmiya said (Jeremiah 31:20), 'Set up markers (tsiyunim) for yourself' - these are the commandments that Israel will be outstanding (metsuyanim) with them."

And behold the verse that stated (Deuteronomy 11:17-18), "And you will quickly be destroyed[...] And you shall place these words, etc." is, in exile, only obligating personal obligations, like tefillin and mezuzot. And they explained about them, [that they are] in order that they not be new for us when we return to the land, since the essence of all of the commandments are for those that are dwelling in the land of the Lord. And therefore they said in Sifrei Re'eh, 80, "'And you shall possess it and you shall dwell in it. And you will guard to keep' (Deuteronomy 11:31-32) - dwelling in the land of Israel is equal to all of the [other] commandments in the Torah."

And so is it in Tosefta Avodah Zarah 5:2. And this is the thought of the evildoers (Sanhedrin 105a), who would say to Yechezkel, "Our teacher, Yechezkel, does the master of a slave who sold him have anything upon him?" - as it is stated (Ezekiel 20:32), "And that which comes upon your spirits shall not be; that which you say, 'Let us be like the nations, like the families of the earth, to serve wood and stone.'" And this is the commandment of Yaakov, our father, to his household and to all who were with him at the time of their coming to the land (Genesis 35:2), "Remove the foreign gods that are among you and purify yourselves." 'And to the Lord alone are machinations prepared,' as Rachel died on the way, at the beginning of their coming to the land; since in her merit, she did not die outside the land, and in [Yaakov's] merit, he did not dwell in the land with two sisters. And she was the one that was married with the prohibition of sisterhood. And it appears that she became pregnant with Binyamin before their coming to Shechem (in the land of Israel), and he did not touch her at all in the land because of the matter that we have mentioned.

And the prophet said (Jeremiah 16:18), "And first I will recompense their iniquity and their sin double, because they have profaned My land; they have filled My inheritance with the carcasses of their detestable things and their abominations." And this matter is in many places in Scripture, and you will see it explicitly in them, after I have opened your eyes to it. And Rabbi Avraham (Ibn Ezra) wrote in Parshat Vayelekh (Ibn Ezra on Deuteronomy 31:16), "We know that God is one and the difference [in human perception of Him] is from the side of the receivers, and God does not change His acts, as they are all with wisdom. And it is from the service to God to guard the power of receptivity according to the place. Therefore, it is written (II Kings 17:26), 'the law of the God of the land,' and Yaakov said, (Genesis 35:2), 'Remove the foreign gods.' And the opposite of the Omnipresent is the clinging to sexual immorality, which is flesh, and the enlightened one will understand." These are his words, may his memory be blessed. And do not answer me with the verse (Daniel 10:21), "Michael, your minister," as he is [only] a ministering angel that seeks mercy on Israel, not a magisterial and governing minister. And so [too] was the minister of hosts that appeared to Yehoshua at Jericho (Joshua 5:13) - he showed him that God had sent him to fight their wars, like the matter with Chizkiyahu (II Kings 19:35). And [there is no objection from Michael] also, as this was when we were outside of the land.

And it is not allowed to explain more than this about the matter of the land, but if you merit to understand [the meaning of] the first "land" (earth) mentioned in the verse, "In the beginning," and mentioned in Parshat Eem Bechukotai (Leviticus 26:42), you will know a sublime and hidden secret and you will understand that which our rabbis stated (Midrash Tanchuma, Vayakhel 7 on Parshat Vayakhel), "The Temple above is pointing to the Temple below. And I have already hinted [this] to you on the verse, "for the whole earth is mine" (Ramban on Exodus 19:5). And behold, the verse mentions that the people of the land of Canaan were punished because of [the laws] of sexual immorality, and the rabbis stated (Sanhedrin 56b) that they were prohibited about them from the time of the Creation to Adam and [later] to Noach - as He did not punish unless He warned. But the verse does not mention the prohibition, but it does state that the land vomited them out since the land abominates all of these abominations.

And behold, it was not only the people of Canaan that were prohibited - and [see, that] the section mentions (Leviticus 18:3), "like the actions of the land of Egypt"; as they would also do all of these abominations, but the land [of Egypt] did not vomit them out, nor did the other lands, their peoples. But the whole matter concerns the virtue of the land [of Israel] and its holiness. And the verse stated (here), "and the land vomited out" [in the past tense], since from the time that He judged their iniquity, He decreed about the Canaanites to cut them off; [hence] it was as if it already vomited them out. Or, the matter of "and vomited out" above is like the matter of "their protection is removed from upon them" (Numbers 14:9).

6ו
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' קרוב לשמוע כשעלה משה אל הר סיני אחר שבעה שבועות שספרו ישראל מ"ט יום מן פסח עד עצרת, נתקדש אז אותו הר ונאסר בזריעה וחרישה ביום חמשים שבו נתנה התורה, והוא זמן משיכת היובל לקרא דרור וחפשי לכל ישראל חירות על הלוחות ועל ידי קול השופר של מתן תורה, באותו זמן הגיד הקב"ה למשה ענין השמיטה והיובל לומר שבמספר שבעה ובמספר מ"ט אני נותן קדושה זו לכל ארץ ישראל, שיש לה דמיון ויחוס עם הר סיני מצד היותה אוירא דמחכים ואין תורה כתורת א"י, והר סיני, על כן ראוי ליתן גם לארץ ההיא קדושת הר סיני אחר מספר מ"ט שנה וכן במספר ז', או כדי לעשות זכרון למעמד הר סיני בקריאת דרור והעברת שופר מצורף לשאר טעמים שיש למצוה זו, על כן נאמר בהר סיני. ודבר זה נכון וקרוב לשמוע.
God said to Moses on Mt. Sinai: What is the connection between Shemittah and Mt. Sinai? etc. The meaning is that when Moses went up Mount Sinai after seven weeks, that Israel counted 49 days from Pesach to Shavuot, then that mountain was sanctified, and forbidden from ploughing and sowing on the 50th day, on which the Torah was given. And this is the length of time of the Jubilee, to call for liberty and freedom to all of Israel, freedom on the tablets, by means of the voice of the shofar of the giving of the Torah. At that moment God told Moses the matter of Shemittah and the Jubilee, saying that through the number 7 and the number 49 I am giving this holiness to all the land of Israel. For this has a similarity and connection with Mt. Sinai from the side of there being an air that makes people wise (B. Baba Batra 158b). And the Torah [in general] is not like the Torah of the land of Israel and Mt. Sinai. Therefore it was appropriate to give also to that land the holiness of Mount Sinai after the number 49 years, and thus with the number 7. Or in order to make a memorial of the standing at Sinai through the calling of liberty and the blowing of the shofar. This joins to all the other reasons that there is to this mitzvah. Therefore it was said on Mount Sinai, and this is the correct meaning.
7ז
ולא תחניפו את הארץ. כתב הרמב"ן מפני שאמר תחלה והיה אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם שאלו המשפטים נוהגים גם בחוצה לארץ החמיר יותר ביושבי הארץ אשר שם השכינ' ואמר שלא נחניף אותה ושלא נטמא אותה. וענין חנופ' הוא הנאמר בקללות זרע רב תוציא השדה וגומר כרמים תטע ויין לא תשתה וגומר כי כל חנופה עוש' הפך הנרא' לעינים וענין הטומאה שתהי' הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השכינה בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו. ובספרי דורש ולא תחניף את הארץ אזהרה לחנפים שלא יחניפו לרוצח כי מתחלה הזהיר לא תקחו כופר לפוטרו והזהיר עוד שלא יחניפו לו עוד למעלתו או לכבוד משפחתו בלא מקח שוחד כי אם אנחנו נחניף להם הנה נחניף הארץ תחת יושביה:
ולא תחניפו את הארץ, “you shall not pollute the land.” Nachmanides writes that seeing a little while ago (35,29) the Torah wrote והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם, “these shall be for you a decree of justice for your generations,” we might have thought that the legislation of cities of refuge is applied also beyond the boundaries of the land of Israel; to prevent us from making this error the Torah now stresses that its concern with this legislation is that the Holy Land not become polluted, not that the whole globe not become polluted. The yardsticks of conduct and account- ability for failing to maintain the proper standards that the Torah applies to residents in the land of Israel are stricter than those applied to people riding outside that land, seeing that the presence of G’d, i.e. the Shechinah, does not hover over the Diaspora. Lands that are not holy in the first place, but are halachically ritually impure at all times, cannot be polluted by murder committed by man. The residents of the Holy Land are charged with the duty to preserve the holiness of that land. The choice of the term חניפה by the Torah here, a term that is usually applied to flattery, which is a form of misrepresentation of the true facts, is deliberate. as treating an intentional murderer as if he had killed accidentally, by accepting monetary compensation, is a form of distorting the facts. Allowing murder, even unintentional killing, [which by the way the Torah does not describe as הורג, “killing,” but chillingly, as רוצח בשגגה “murdering unintentionally,” Ed.] is apt to drive away the presence of the Shechinah unless the legislation written here is observed in all its details. In the Sifri the expression לא תחניפו את הארץ is understood as a warning to habitual flatterers not to treat the unintentional or intentional killer with flattery, i.e. by accepting a fine from him instead of what the Torah has demanded. The warning is repeated when the Torah writes כי הדם הוא יחניף את הארץ, implying that the guilt of the killer (intentional) must not be downgraded (a form of flattery, misrepresentation) by treating it as if it had only been an unintentional killing. The warning is that if we, the inhabitants of the Holy Land will deceive in this fashion, the land itself will deceive us by withholding its yield after we have toiled with ploughing, seeding, watering, etc
8ח
(יב) אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ (ס)
(12) It is a land which the LORD your God looks after, on which the LORD your God always keeps His eye, from year’s beginning to year’s end.
9ט
דרש אותה לפקוד את יושביה ולדקדק את מעשיהם.
דורש אותה, “He cares for it constantly;” He examines the people’s morals in that land especially carefully.
10י
אשר ה' אלהיך דורש. דקדק לומר תיבת אלהיך להעיר כי שבח הארץ היא כשה' מיחד אלקותו על ישראל אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכם אין שבח כל כך לארץ:
אשר ה׳ אלוקיך דרש, "which the Lord your G'd enquires after (all the time)." Moses emphasises the word אלוקיך, "your G'd" to remind us that the excellence of this land is conditional on the mutually exclusive relationship between Israel and its G'd. If Israel were to find itself in exile due to its sins, the land would not prove excellent for whoever would dwell in it after Israel would be expelled.
11יא
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד. ע"ד הפשט עיקר השגחתו בארץ ההיא, כי בודאי כל הארצות הוא דורש, אבל הענין כי עקר הדרישה וההשגחה שם ומשם מתפשטת לשאר הארצות, כענין הלב באדם שהוא נתון באמצע הגוף שהוא עקר החיות ומשם החיות מתפשט לשאר האברים. ובא הכתוב ללמדנו שאין ארץ ישראל נתונה תחת ממשלת הכוכבים והמזלות כשאר הארצות, ואינה נמסרת לדרישת אלהי מעלה כשאר האקלימין, אבל הקב"ה בעצמו ובכבודו דורש אותה תמיד, לא מנה עליה משאר הכחות שוטר ומושל, וזהו שאמר דוד ע"ה על ארץ ישראל (תהלים פז) כל מעיני בך, באורו עקר השגחתי ועיוני אינו אלא בך, כי משם יתפשט לשאר העולם.
'ארץ אשר ה' אלו-היך דרש אתה תמיד, עיני ה' אלו-היך בה, “a land which the Lord your G’d seeks out; the eyes of the Lord your G’d are upon it from the beginning of the year until the end.” According to the plain meaning of the text Moses means that G’d’s supervisory activities are concentrated on this land more than on any other. Once G’d has found out what goes on in the land of Israel, His gaze extends further and further and encompasses the rest of the globe. The matter is similar to man’s organs. First and foremost the heart is examined to determine its condition, seeing that life or death depend in large measure on the condition of the heart, the centre of man’s organisms. Subsequently, a physician examines other limbs and organs which are more peripheral than the heart. The major point of our verse is that the condition of the land of Israel is not left to G’d’s agents, horoscopic influences, etc., but that G’d Himself super-vises this land on an ongoing basis.
This is also what David referred to in Psalms 87,7 when he said כל מעיני בך, “all My fountains are within you.” The word מעין is perceived as related to עין, eye; David quotes G’d as saying that His principal supervision is concentrated on “you,” the land of Israel. From there it will extend throughout the rest of the world.
12יב
(יד) אָמַר הֶחָבֵר: כָּל מִי שֶׁנִּתְנַבֵּא לֹא נִתְנַבֵּא כִּי אִם בָּהּ אוֹ בַעֲבוּרָהּ. הִנֵּה נִתְנַבֵּא אַבְרָהָם כְּדֵי שֶׁיַעֲבֹר בָּהּ, וִיחֶזְקֵאל וְדָנִיֵּאל בַּעֲבוּרָה, וּכְבָר הָיוּ נִמְצָאִים בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְרָאוּ בוֹ הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר בְּהִמָּצְאָהּ הָיָה מַגִּיעַ לִנְבוּאָה כָּל הַמּוּכָן לָהּ מֵהַסְּגֻלָּה. אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן – הִיא הָיְתָה אַדְמָתוֹ וּבָה מֵת כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ, כִּי בַמְּעָרָה אַרְבָּעָה זוּגוֹת: אָדָם וְחַוָּה אַבְרָהָם וְשָׂרָה יִצְחָק וְרִבְקָה יַעֲקֹב וְלֵאָה, וְהִיא הָאָרֶץ הַנִּקְרֵאת: לִפְנֵי ה', הַנֶּאֱמַר עָלֶיהָ: תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, וְעָלֶיהָ נָפְלָה הַקִּנְאָה וְהַחֶמְדָּה בֵּין הֶבֶל וְקַיִן בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁרָצוּ לָדַעַת, אֵיזֶה מֵהֶם הָרָצוּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹם אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ וְלִבּוֹ, לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ וּלְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְיִהְיֶה זוּלָתוֹ כַקְּלִפָּה, וְאֵרַע מַה שֶּׁאֵרַע מֵהֲרִיגַת הֶבֶל וְנִשְׁאַר הַמַּלְכוּת עֲרִירִי וְנֶאֱמַר: וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה', רְצוֹנוֹ לוֹמַר: מֵהָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁבָּהּ הָיוּ. וְכֵן נֶאֱמַר בְּיוֹנָה: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', לֹא בָרַח כִּי אִם מִמְּקוֹם הַנְּבוּאָה, וְהֵשִׁיב אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים אֵלֶיהָ מִמְּעֵי הַדָּגָה וְנִבָּא בָהּ. וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד שֵׁת בִּדְמוּת אָדָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ, הָיָה בִמְקוֹם הֶבֶל, כְּמוֹׁ שֶׁאָמַר: כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא בֶּן אֱלֹהִים כְּאָדָם, וְזָכָה לָאָרֶץ הַהִיא שֶׁהִיא מַדְרֵגָה לְמַטָּה מִגַּן עֵדֶן, וְעָלֶיהָ נִתְקַנְּאוּ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל וְנִדְחָה יִשְׁמָעֵאל כִּקְלִפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וגו' בַּטּוֹבָה הָעוֹלָמִית, וְנֶאֱמַר אַחַר כֵּן: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הִדָּבְקוֹ בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי וְהַטּוֹבָה בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לְיִשְׁמָעֵאל בְּרִית וְלֹא לְעֵשָׂו וְאִם הִצְלִיחוּ. וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת נָפְלָה הַקִּנְאָה בֵין יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בַּבְּכוֹרָה וּבַבְּרָכָה, עַד שֶׁנִּדְחָה עֵשָׂו עִם חֶזְקָתוּ מִפְּנֵי יַעֲקֹב עִם חֻלְשָׁתוֹ. וּנְבוּאַת יִרְמְיָה בְמִצְרַיִם, בָּהּ וּבַעֲבוּרָהּ, וְכֵן נְבוּאַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם; וְאָמְנָם סִינַי וָּפאָרן כֻּלָּם מִגְּבוּל אֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִן יַם־סוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִתְבָּרָךְ: וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם־סוּף וְעַד־יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד־הַנָּהָר, וּמִדְבָּר הוּא מִדְבָּר פָּארָן, וְהוּא הַנֶּאֱמַר בּוֹ: הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, זֶה הוּא גְבוּלָה הַדְּרוֹמִי. וְהַנָּהָר הוּא נְהַר פְּרָת גְּבוּלָהּ הַצְּפוֹנִי. וּבָהֶם הַמִּזְבְּחוֹת שֶׁהָיוּ לָאָבוֹת אֲשֶׁר נַעֲנוּ בָהֶם בָּאֵשׁ הָעֶלְיוֹנָה וְהָאוֹר הָאֱלֹהִי. וּכְבָר הָיְתָה עֲקֵדַת יִצְחָק אָבִינוּ בְהֵר שֶׁלֹא הָיָה בוֹ יִשּׁוּב הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר בִּימֵי דַוִד כְּשֶׁהָיָה מְיֻשָּׁב, כִּי הוּא הַמָּקוֹם הַמְיֻחָד הַמּוּכָן לַשְּׁכִינָה, וַאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי עוֹבֵד וְחוֹרֵשׁ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. וּבֵאֵר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כִּי בֵית הַמִּקְדָשׁ בָּנוּי בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, וְשָׁם מִבְּלִי סָפֵק הַמְּקוֹמוֹת שֶׁרְאוּיִים לְהִקָּרֵא שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם. הֲלֹא תִרְאֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁלֹא תָלָה הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר רָאָה לֹא בִזְכוּת נַפְשׁוֹ וְלֹא בֶאֱמוּנָתוֹ וּבֹר לְבָבוֹ, אֲבָל תָּלָה אוֹתָם בַּמָּקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְעָלָיו אָמַר קֹדֶם לָזֶה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הַמָּקוֹם הַמְיֻחָד. וַהֲלֹא תִרְאֶה כִּי הָעְתַּק אַבְרָהָם מִאַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר הִצְלִיחַ וְהָיָה רָאוּי לְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהָיָה לֵב הַסְּגֻלָּה הַהִיא, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ תִגָּמֵר הַשְׁלָמָתוֹ, כַּאֲשֶׁר יִמְצָא עוֹבֵד הָאֲדָמָה אִילָן "שֶׁפִּרְיוֹ טוֹב" בַּמִּדְבָּר וּמַעְתִּיקוֹ אֶל אֲדָמָה נֶעֱבֶדֶת, מִטִּבְעָהּ שֶׁיַצְלִיחַ בָּהּ הַשֹּׁרֶש הַהוּא, וּמְגַדְלוֹ שָׁם, וְיָשׁוּב פַּרְדֵּסִי אַחֵר שֶׁהָיָה מִדְבָּרִי וְיִרְבֶּה אַחֵר שֶׁלֹא הָיָה נִמְצָא אֶלָּא בְעֵת שֶׁיִזְדַּמֵּן וּבַמָּקוֹם שֶׁיִּזְדַּמֵּן. וְכֵן שָׁבָה הַנְּבוּאָה בְזַרְעוֹ בְאֶרֶץ כְּנַעַן, רַבּוּ אֲנָשֶׁיהָ כָּל יְמֵי עָמְדָםבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, עִם הָעִנְיָנִים הָעוֹזְרִים מֵהַטְּהָרוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת והַקָּרְבָּנוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בְּהִמָּצֵא הַשְּׁכִינָה. וְהָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְּמוֹ צוֹפֶה לְמִי שֶׁרָאוּי לְהִדָּבֵק בּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים – כְּמוֹ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כַּאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל צוֹפֶה לְמִי שֶׁנִּשְׁלְמוּ טְבָעָיו וְנִשְׁתַּוּוּ נַפְשׁוֹ וּמִדּוֹתָיו שֶׁיָחוּל בּוֹ עַל הַשְּׁלֵמוּת – כַּפִּילוֹסוֹפִים, וּכְמוֹ שֶׁהַנֶּפֶשׁ צוֹפָה לְמִי שֶׁנִּשְׁלְמוּ כֹּחוֹתָיו הַטִּבְעִיִּים הַשְׁלָמָה מְזֻמֶּנֶת לְמַעֲלָה יְתֵרָה, וְתָחוּל בּוֹ – כְּבַעֲלֵי חַיִּים, וּכְמוֹ שֶׁהַטֶּבַע צוֹפֶה לַמֶּזֶג הַשָּׁוֶה בְאֵיכֻיּוֹתָיו, שֶׁיָּחוּל בּוֹ וְיִּהְיֶה צֶמַח.

14. The Rabbi: Whosoever prophesied did so either in the [Holy] Land, or concerning it, viz. Abraham in order to reach it, Ezekiel and Daniel on account of it. The two latter had lived during the time of the first Temple, had seen the Shekhinah, through the influence of which each one who was duly prepared became of the elect, and able to prophesy. ....

Was not Abraham also, and after having been greatly exalted, brought into contact with the divine influence, and made the heart of this essence, removed from his country to the place in which his perfection should become complete? Thus the agriculturer finds the root of a good tree in a desert place. He transplants it into properly tilled ground, to improve it and make it grow; to change it from a wild root into a cultivated one, from one which bore fruit by chance only to one which produced a luxuriant crop. In the same way the gift of prophecy was retained among Abraham's descendants in Eretz Yisroel, the property of many as long as they remained in the land, and fulfilled the required conditions, viz. purity, worship, and sacrifices, and, above all, the reverence of the Shekhinah. For the divine influence, one might say, singles out him who appears worthy of being connected with it, such as prophets and pious men, and is their God. Reason chooses those whose natural gifts are perfect, viz. Philosophers and those whose souls and character are so harmonious that it can find its dwelling among them. The spirit of life, pure and simple, is to be found in beings which are endowed with ordinary primary faculties, and particularly adapted to higher vitality--viz. animals. Finally, organic life finds its habitat in a mixture of harmonious elements, and produces--plant.

13יג

As for whether there is more providence in one place than in another, many verses in the Torah indicate that there is a great difference between places... What must be explained is the reason for this difference in providence between places, if God relates to all of them in the same way. This is not difficult to explain. Even if God relates to all places in the same manner, if those over whom He extends His providence do not relate to them in the same manner, there will perforce be a difference in the providence. Since those over whom He extends His providence do not relate in the same manner to all places, this explains why in different places there will be a difference in the preparations necessary for true service, such as abstinence and seclusion. This is for heavenly and terrestrial reasons, as alluded to by the Sages that Eretz Yisrael is unique, to the point that they knew by tradition that prophecy rests only in Eretz Yisrael. (Rabbi Chasdai Crescas, Or Ha-Shem, ma'amar II, 2, chap. 6)

14יד
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים - כן שיטת פרשיות הללו, צריכים אתם לשמור מצות ה' אלהיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרים, כי הארץ אשר אתה בא שמה איננה כארץ מצרים, שאין צריכין למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצות.
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא, This is part of the structure of these portions of the Torah, i.e. you need to observe the commandments of the Lord your G’d for the land of Israel cannot be compared to the land of Egypt, being superior in quality to the land of Egypt for the people who observe G’d’s laws. At the same time, it will prove inferior to the land of Egypt for people who do not observe G’d’s laws. Proof of this can be seen already in the fact that the land of Egypt enjoys constant irrigation from the river Nile, does not need rain, whereas the land of Israel is totally dependent on rainfall at the proper time of the year. The Egyptians enjoy their irrigation regardless of their being G’d fearing or not. Their staple foods are assured. The land of Israel, on the other hand, seeing that
15טו
עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה - מטר בעת הצורך.
עיני ה' אלוקיך בה, being constantly under the detailed scrutiny of the Lord your G’d, מרשית שנה ועד אחרית השנה, to ensure that you will have the necessary rainfall at the right time in the right amount, makes you aware of the need to conduct yourself so that He approves of you.
16טז
עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה - מטר בעת הצורך.
עיני ה' אלוקיך בה, being constantly under the detailed scrutiny of the Lord your G’d, מרשית שנה ועד אחרית השנה, to ensure that you will have the necessary rainfall at the right time in the right amount, makes you aware of the need to conduct yourself so that He approves of you.
17יז

Rabbi Elyakum Shlomo Shapira of Grodno (19th C)

"Let him be abstinent in the land and beware of any transgression, for if he sins there, he will be punished most severely. For God supervises the land and watches over its inhabitants [see Deut. 11:12]. He who rebels against the kingdom from within the king's palace is not the same as he who rebels outside it. This is the meaning of 'a land that consumes its inhabitants' [Num 13:32]. As for those who go there and think they can get away with levity and reckless contentiousness, I would invoke the verses, 'But you came and defiled My land' [Jer. 2:7] and 'Who asked of you to trample My courts?' [Isa. 1:12]."

18יח

Rabbi Yitzchak said: The Torah should have commenced with (Shemot 12:1) "This month shall be unto you the first of the months," which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with [the account of] creation? Because of (Tehillim 111:6): "He declared to His people the strength of His works, in order that He might give them the heritage of the nations." For should the peoples of the world say to Israel, "You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations [of Canaan]," Israel may reply to them, "All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom it seemed proper in His eyes. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us." (Rashi, Bereishit 1:1)

19יט

Ramban, explains the midrash cited by Rashi:

Rabbi Yitzchak then gave a reason for it. The Torah began with the chapter of "In the beginning God created" and recounted the whole subject of creation until the making of man, how He granted him dominion over the works of His hands, and that He put all things under his feet; and how the Garden of Eden, which is the choicest of places created in this world, was made the place of his abode until his sin caused his expulsion therefrom; and how the people of the generation of the flood were completely expelled from the world on account of their sin, and the only righteous one among them – he [Noach] and his sons – were saved; and how the sin of their descendants caused them to be scattered to various places and dispersed to different countries…

If so, it is proper that when a people continues to sin it should lose its place and another people should come to inherit its land, for such has been the rule of God in the world from the beginning. This is true all the more regarding that which is related in Scripture, namely that Canaan was cursed and sold as a servant forever. It would therefore not be proper that he inherit the choicest of places of the civilized world. Rather, the servants of God – the seed of his beloved one, Avraham – should inherit it… That is to say, He expelled those who rebelled against Him, and settled therein those who served Him so that they know by serving Him they will inherit it, whereas if they sin against Him, the land will vomit them out, just as it vomited out the nation before them. (Ramban, commentary to Bereishit 1:1)

20כ

The land shall not be sold forever: for the land is Mine; for you are strangers and sojourners with Me. (Vayikra 25:23)

the Shelah, Rabbi Yeshaya Horowitz:

One who lives in Eretz Yisrael must always keep in mind the name Canaan, which denotes servitude and submission [hakhna'a]... On the contrary, in the land which God cares for, one must be more of a servant and more submissive. As King David, may he rest in peace, says: "I am a stranger in the land." That is to say: I make myself more of a stranger in the holy land... The rule that emerges: Those who live in the land [of Israel] must live in submission, like strangers; they must not see themselves as living in a strong dwelling place. (Rabbi Yeshaya Horowitz, Shenei Luchot ha-Brit, III, 11)