18:28י״ח:כ״ח
1 א

ולא תקיא הארץ אתכם. מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁהֶאֱכִילוּהוּ דָּבָר מָאוּס, שֶׁאֵין עוֹמֵד בְּמֵעָיו אֶלָּא מְקִיאוֹ, כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה (ספרא סוף קדושים), וְתַרְגּוּמוֹ וְלָא תְרוֹקֵן, לְשׁוֹן רִקּוּן — מְרִיקָה עַצְמָהּ מֵהֶם:

ולא תקיא הארץ אתכם THAT THE LAND VOMIT NOT YOU OUT — A parable! This may be compared to the case of a prince (i. e. a sensitive, refined person) to whom one gives a disgusting thing to eat which he cannot retain on his stomach but vomits it out thus Eretz-Yisrael is unable to retain sinners on its soil (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 14). The Targum renders it by: ולא תרוקן a term for ״emptying out״ — it (the earth) empties itself of them.