וכי יבכה למת לא יבכה על הפרדו ממנו, ועל געגועיו, ועל שלא ראה בשמחתו וכדומה, כי כל זה הבל ורעות רוח, כי העולם הזה הבל הבלים עלמא דשקרא, והעולם הבא עולם האמת, רק מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאו...
יד) כי העולם הזה נקרא עלמא דשקרא אבל יש הפרש בין שקר לשוא כמו שפירש"י ששקר הוא שהוא באפשרי קצת להאמין אלא שנודע אחר כך שהוא שקר.
(א) אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃
(1) Happy is the man who has not followed the counsel of the wicked, or taken the path of sinners, or joined the company of the insolent;
אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', ויש הבדל בין
2-4: "WHO DOES NOT WALK IN THE COUNSEL OF THE WICKED..." There is a difference between "the wicked" and "the sinners": "the wicked" sin intentionally and rebelliously, whether in matters between man and the Omnipresent or in matters between man and his fellow. That is why the Psalmist said, "the counsel of the wicked," because they are the ones who sin with counsel and inetntionality whereas in regards to the "sinners", it would not be right to say "counsel" since they do sin with counsel. The Psalmist adds further-
חטאים, שהרשעים הם החוטאים מצד הזדון והפשיעה בין בין אדם למקום בין בין אדם לחברו, ולכן אמר עצת רשעים, כי הם החוטאים בעצה והשכלה, מה שאין כן אצל חטאים לא יכול לאמר בעצת, כי הם אינם חוטאים בעצה, ומוסיף שאף
בדרך חטאים לא עמד שהחטאים הם החוטאים מצד התאוה לבד, רצה לומר שלא יחטא מצד תאותו גם כן, ולא לבד שלא הלך בדרך חטאים היינו שאינו מתמיד בחטאים, כי גם לא עמד בדרכם אף לפי שעה, ומוסיף
"[THE "HAPPY PERSON"] DOES NOT STAND IN THE PATH OF THE "SINNERS" the "sinners" are the ones who sin from out of desire alone. Meaning to say that [in addition to not sinning like the "wicked"], the "happy person" also does not sin on account of their desires either. And not only does he not "WALK on the path of the sinners"--continuously sinning out of desire--but he does not even "STAND on their path"--even momentarily. The Psalmist adds further-
ובמושב לצים לא ישב, הלצים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל ולצנות ואינם עוסקים בתורה :
ונצטוינו ללכת בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר: "והלכת בדרכיו". ונאמר: "אחרי יקוק אלקיכם תלכו". ונאמר: "ללכת בכל דרכיו" – מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום (רעיון דומה בסוטה יד א), ולהתדמות בפעולותיו הטובים ובמידותיו הישרים כפי יכולתינו. ומצות עשה להדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמד מעשיהם, שנאמר: "ובו תדבקון". וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה, והרי אש אוכלה הוא? אלא הדבק בחכמים ובתלמידים (כתובות קיא ב). והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם. ונאמר: "הולך את חכמים יחכם". ונאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים...".
And we have been commanded to walk along G-d's path of goodness and righteousness, as the verse says, "you should travel in His ways" (Deut. 26:13). Furthermore it says, "After Hashem your G-d you shall go" (Deut. 13:5). And furthermore it says, "'to travel in all of His ways' (Deut 10:12)- just as He is gracious, you shall also be gracious. Just as he is merciful, you shall also be merciful" (a similar idea appears on Sotah 14b)". And [we are commanded] to emulate His positive actions and positive righteous traits to the best of our ability. It is a positive commandment to be attached to wise men and their students in order to learn from their actions as the verse says, "and to him you shall be devoted" (Deut. 13:5). Is it possible for one to be attached to the Sechinah (divine presence) if it is a consuming fire (Deut. 4:24)? Rather, to be attached to the wise men and their students (Ketuvos 111b), to spread dirt before their feet and to drink their knowledge with thirst, as the verse says, "he who goes with the wise will become wise" (Proverbs 13:20). And furthermore it says, " the praises of a man are that he did not follow the counsel of the wicked" (Psalms 1:1).
(וּבֶאֱמֶת אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הֵם גַּם כֵּן בִּכְלַל מַחֲטִיאֵי הָרַבִּים, כִּי מֵחֲמַת טִבְעָם זֶה הָרַע, שֶׁהֵם מְמַהֲרִים לְהִתְלוֹצֵּץ עַל בְּנֵי אָדָם וְלִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם בּוּז וְקָלוֹן, הֵם מַּכְרִיחִים לָאֲנָשִׁים הַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם שֶׁיֵּלְכוּ גַּם כֵּן בְּדַרְכֵיהֶם, וּמִתְּחִלָּה הוּא בְּהֶכְרֵחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְפַרְסְמוּ אוֹתָם הַלֵּצִּים וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הַנַּל לְשׁוֹטִים וּפְתָאִים אוֹ לְכַנּוֹתָם בְּשֵׁם צְבוּעִים, וְאַחַר כָּךְ מִמֵּילָא נִגְרָרִין אַחֲרֵיהֶם דְּהֶרְגֵּל נַעֲשָׂה טֶבַע, וְכַיָּדוּעַ מַאֲמַד הַגְּמָרָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה: אִם הָלַךְ סוֹפוֹ לַעֲמֹד, וְאִם עָמַד סוֹפוֹ לֵישֵׁב.)
And in truth, these people are also in the category of machtiei harabim ["causing the many to sin"]. For because of this evil nature of theirs, whereby they hasten to mock people and to pour out shame and disgrace upon them they compel men who are pure and just in their hearts to follow in their paths — in the beginning, by force, so that those scoffers and "men of the tongue" not publicize them as fools and simpletons or brand them as "hypocrites," and then, as a matter of course, they are dragged after them, for "habit becomes nature." And, as per the well known dictum in the Gemara (Avodah Zarah 18b on Psalms 1:1): "If he goes [with the scoffers], he is destined to stand [with them], and if he stands [with them], he is destined to sit [with them]."...
טֶבַע הָאָדָם הוּא, לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּמַעֲשָׂיו, אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים, וְלֵישֵׁב אֵצֶל הַחֲכָמִים תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְיִתְרַחֵק מִן הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכַּם, וְרוֹעֶה כְּסִילִים יֵרוֹעַ. וְאוֹמֵר אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְגוֹ'. וְאִם הוּא דָּר בְּעִיר שֶׁמַּנְהִיגֶיהָ רָעִים, וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ, הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, יֵלֵךְ מִשָּׁם לָדוּר בְּעִיר שֶׁאֲנָשֶׁיהָ צַדִּיקִים וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים.
It is human nature for man's actions to be influenced by his friends, colleagues and townspeople. Therefore, you should associate yourself with the righteous, and be in the company of wise men constantly, in order to learn from their deeds. Keep away from evil men who walk in darkness, in order not to learn from their behavior. King Solomon, peace be upon him, said,32Proverbs 13:20. "Whoever walks with wise men will become wise, but the companion of fools will come to ruin." And it is written [in the same vein],33Psalm 1:1. "Fortunate is the man…"34“Fortunate is the man who has not walked in the counsel of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful.” And if someone lives in a town whose customs are depraved and whose inhabitants do not walk on the right path, he should move to a city whose inhabitants are righteous and lead decent lives.
הַיְשִׁיבָה וְהַקִּימָה וְהַהֲלִיכָה כֵּיצַד. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב בְּמוֹשַׁב לֵצִים, וְשֶׁלֹּא לַעֲמֹד בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, וְשֶׁלֹּא לֵילֵךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. אֶלָּא אֲפִלּוּ לֵישֵׁב בְּסוֹד יְשָׁרִים, וְלַעֲמֹד בִּמְקוֹם צַדִּיקִים, וְלֵילֵךְ בַּעֲצַת תְּמִימִים, אִם עָשָׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֵין זֶה מְשֻׁבָּח, אֶלָּא יַעֲשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם דַּוְקָא, אַל יִמְנַע אֵת עַצְמוֹ מִדְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבֹא לִשְׁמָהּ.
How [can you serve God by] sitting, getting up and walking? Needless to say, you should not sit in the company of scoffers, nor stand in the way of sinners, nor walk in the counsel of the wicked.3Meaning, nor follow the advice of the wicked. The three classes of people mentioned here, scoffers, sinners, and the wicked are mentioned in Psalms 1:1 as the ones that should be shunned by a God fearing Jew. But even if you sit in a meeting of honest men, and stand in the place of the righteous, and walk in the counsel of the perfect, but you do this to satisfy your own desires, to gratify your ambitions and cravings, that is not a praisworthy [attitude]. You should do [these things] for the sake of Heaven. Nevertheless, if you are unable to direct your thoughts to act exclusively for the sake of Heaven, you should not abstain from doing these things, for by doing good for ulterior motives you will eventually do them for the sake of Heaven.
דֶרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִהִתִחַבֵּר לַצַּדִּיקִים וִלֵישֵׁב אֵצֵל הַחֲכָמִים תָּמִיד כִּדֵי שֵׁיִּלִמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֵם. וִיִתִרַחֵק מִן הָרִשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר (משלי יג כ) "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ". וְאוֹמֵר אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְגוֹ'. וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשֶׁיהָ צַדִּיקִים וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָם וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ. אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָלֶכֶת לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחלִי יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג כח) "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם". וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים שֶׁאֵין מְנִיחִים אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶן וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת. וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט א) "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים":
It is a natural tendency of man to be influenced in his ideas and conduct by his fellows and associates, and to follow the usage of the people of his state. Because thereof, it is necessary for man to be in the company of the righteous, and to sit near the wise, in order to learn from their conduct, and to distance himself from the evil-doers who follow the path of darkness, in order not to learn from their conduct; for of such Solomon said: "He that walketh with wise men shall be wise; but the companion of fools shall smart for it" (Prov. 13.20); and it is also said: "Happy is the man that hath not walked in the counsel of the wicked etc. (Ps. 1.1.). Likewise, if a man be in a state where evil customs prevail and where the people are not following the righteous ways, he should go to a place where the inhabitants are righteous and follow the way of the good. If all the states known to him, or of which intelligence reached him, be followers of a path which is not good, even as it is in our own times, or if he be unable to migrate to a state whose rules of conduct are good, either on account of military operations or on account of sickness, he should isolate himself and live in seclusion, even as it is said on the subject: "Let him sit alone and keep silence" (Lam. 3.28). And, if the inhabitants of his state be evildoers and sinners, who deny him the right of residence in the state unless he become assimilated with them, and follows their evil conduct, he should go forth and dwell in caves, or cliffs, or deserts, but not accustom himself in the way of the sinners, even as it is said on the subject: "Oh that I were in the wilderness,1See Berakot, 35b. G. in a lodging place of wayfaring men" (Jer. 9.1.).
דָּוִד הַמֶּלֶךְ פָּתַח (תְּהִלִּים א, א): "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְגוֹ', וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (פֶּרֶק ג, מִשְׁנָה ב): שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים. וּבִהְיוֹת מִכְשׁוֹל זֶה מָצוּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מְאֹד, עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם הַשְׁגָּחָתוֹ מְאֹד בְּאַזְהָרָה זוֹ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב עִם חֲבֵרָיו, שֶׁתְּהֵא יְשִׁיבָתוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אוֹ דִּבְרֵי מוּסָר וְדִבְרֵי יִרְאָה. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִתְרַחֵק מִיּוֹשְׁבֵי כִּתּוֹת הַלֵּיצָנִים וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, הַיּוֹשְׁבִים כִּתּוֹת וְעוֹסְקִים בִּדְבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ, וּבִדְבָרִים מְרֻבִּים לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע שֶׁל לֵיצָנוּת אוֹ לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מוֹלִידִין עִנְיָנִים פְּגָמִים, הַמְּבִיאִים לִפְגָם בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶן. וְהַיָּרֵא דְּבַר יקוק יִתְרַחֵק מֵאֲסֵפַת הַחֲבוּרוֹת שֶׁל אֵלּוּ.
King David began the book of Tehillim with the words, “Fortunate is the man who has not walked in the counsil of the wicked … nor did he sit in a gathering of scoffers” (1:1). Similarly, our Rabbis have said in Pirkei Avos, “When two people sit together and there are no words of Torah between them, it is a ‘gathering of scoffers’” (3:2). Since, on account of our many sins, this is a very common circumstance a person must pay careful heed to this warning. Whenever he sits with his companions he must be certain that the discussion consists of words of Torah or character development or awe of Heaven. It goes without saying that he must avoid the company of scoffers and idlers who sit together engaging in frivolity. For in the course of their endless chatter they inevitably come to utter words of mockery and derogatory speech, thereby giving rise to harmful forces that inflict damage upon their souls. Therefore whoever fears the word of Hashem will distance himself from such company.
והוא מה ששלמה מזהיר ואומר (שם כד): ועם שונים אל תתערב. כי אם יאמר לך אדם (כתובות יז): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה. ושלמה מזהיר עוד (משלי יד): לך מנגד לאיש כסיל. ודוד המלך אמר (תהלים א): אשרי האיש אשר לא הלך וגו', וכבר פירשו, זכרונם לברכה (ע"ז יח): אם הלך, סופו לעמוד. ואם עמד, סופו לישב. ואומר (תהלים כו): לא ישבתי עם מתי שוא וגו' שנאתי קהל מרעים וגו'.
This is the intent of Shlomo's warning: "do not mingle with those who make changes" (Prov.24:21). If a man claims to you: "a person's mind should always be associated with his fellow men" (Ketuvot 17a), reply to him, "this refers to human beings who act like human beings. Not human beings who act like animals." Shlomo warns further: "Go from before a foolish man" (Prov. 14:7). And King David said: "Fortunate is the man that walks not in the counsel of the wicked, nor stands in the way of sinners, nor sits in the seat of scoffers" (Ps. 1:1). Our sages expounded this: "If he walks, he will eventually stand. If he stood, he will eventually sit" (Avodah Zara 18b). And "I did not sit with men of falsehood, neither did I go with hypocrites. I have hated the congregation of evil-doers, and will not sit with the wicked" (Ps. 26:4-5).
יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים
The Gemara returns to the story of Ketia. A Divine Voice emerged and said: Ketia, son of Shalom, is destined for life in the World-to-Come. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he wept, saying: There is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment, and there is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil.
קונה עולמו וכו'. יראה בזה שדקדק לומר בכ"א עולמו שקונה עולמו לפי מדריגתו כדאמרינן שיש לכל צדיק מחיצה בפני עצמו אבל בכה רבי אההוא דלא קנה עולמו רק בשעה א' שנהרג ויצא מן העולם ולא זכה למדרגה היותר גדולה לקנות עולמו בכמה שנים וק"ל:
בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי
When Rabbi Yehuda HaNasi heard this story of Elazar ben Durdayya, he wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, and there is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment. And Rabbi Yehuda HaNasi further says: Not only are penitents accepted, but they are even called: Rabbi, as the Divine Voice referred to Elazar ben Durdayya as Rabbi Elazar ben Durdayya.
יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים
A Divine Voice emerged and said: Rabbi Ḥanina ben Teradyon and the executioner are destined for the life of the World-to-Come. Upon hearing this, Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment, such as the executioner, and there is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, such as Rabbi Ḥanina ben Teradyon.
תְּרַדְיוֹן pr. n. m. T’radyon. Ab. Zar. 18ᵃ חנינא בן ת׳ (חנניה); a. fr.
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם׃
The sum of the matter, when all is said and done: Revere God and observe His commandments! For this applies to all mankind:
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא. מַה שֶׁתּוּכַל עֲשֵׂה, וְלִבְּךָ לַשָּׁמָיִם:
In conclusion after all has been heard, fear God. Do what you can, and let your heart be [directed] toward Heaven.57Alternatively, the Gemara in Maseches Berachos 6b expounds this verse, that if one is filled with fear of God [=את האלקים ירא], his words are listened to [הכל נשמע]. Or, everything a person does is heard before God [הכל נשמע] and nothing is concealed from Him, therefore fear God [=את האלקים ירא], and observe His commandments [ואת מצותיו שמור]. (Metsudas Dovid)
סוף דבר. תכלית כל דבר:
סוף דבר הכל נשמע. אחר ששמעת את כל הכתוב בס' הזה. השורש הוא את אלקים ירא. שלא לעשות מה שציוותה התור' שלא לעשות:
סוף דבר הכל נשמע. אחר ששמעת את כל הכתוב בס' הזה. השורש הוא את אלקים ירא. שלא לעשות מה שציוותה התור' שלא לעשות:
(א) סוף דבר וגו׳. סוף דבר הכל נשמע – סוף דבורו של אדם הכל משמיעין את מעשיו, כשר היה פלוני ירא שמים היה פלוניי צהיתכן הכונה כמ"ש בגמרא שמא יאמר אדם המסתיר מעשיו מי מעיד בי ת"ל ואבן מקיר תזעק כותלי ביתו מעידין עליו, וכאן אמר בענין אחר במי שהוא מהצנע לכת שסוף דבר, אף באיזה אופן שיסתיר מעשיו, בכ"ז הכל נודע ונשמע והראיה לזה שהכל משמיעין את אמתת מעשיו אם היה כשר וירא יקוק באמת.
.
(שם) (ב) הכל נשמע וגו׳. אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו׳ צוי"ל בטעם הדבר משום דעל הרוב סבת הדבר שאין דבריו של אדם נשמעים מפני שחושדים אותו בנטיה ובפניה עצמית, ואשר על כן הוא אומר דבר אף שלא כהוגן, משא"כ מי שהוא ירא יקוק באמת בודאי אומר מה שאומר בתמימות כמו שהוא, ואזל ליה החשד ממנו, ולכן דבריו נשמעים. וגם י"ל דענין דרשה זו מכוון לענין הדרשה בסוגיא כאן (ע"א) על הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם יקוק נקרא עליך אלו תפילין שבראש, וסוף הפסוק ויראו ממך, וה"נ מי שהוא ירא יקוק באמת ניכרת בו קדושה וטהרה מיוחדת ויראים ממנו ביראת הרוממות, וממילא גם דבריו נשמעים, וע"ד הענין שחלק מכבודו ליראיו, וע"ע מש"כ בסמוך אות צ"ט. .
(ברכות ו׳ ב׳)
(שם) (ב) הכל נשמע וגו׳. אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו׳ צוי"ל בטעם הדבר משום דעל הרוב סבת הדבר שאין דבריו של אדם נשמעים מפני שחושדים אותו בנטיה ובפניה עצמית, ואשר על כן הוא אומר דבר אף שלא כהוגן, משא"כ מי שהוא ירא יקוק באמת בודאי אומר מה שאומר בתמימות כמו שהוא, ואזל ליה החשד ממנו, ולכן דבריו נשמעים. וגם י"ל דענין דרשה זו מכוון לענין הדרשה בסוגיא כאן (ע"א) על הפסוק וראו כל עמי הארץ כי שם יקוק נקרא עליך אלו תפילין שבראש, וסוף הפסוק ויראו ממך, וה"נ מי שהוא ירא יקוק באמת ניכרת בו קדושה וטהרה מיוחדת ויראים ממנו ביראת הרוממות, וממילא גם דבריו נשמעים, וע"ד הענין שחלק מכבודו ליראיו, וע"ע מש"כ בסמוך אות צ"ט. .
(ברכות ו׳ ב׳)
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו׳ מאי כי זה כל האדם אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה
And Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: Any person who has the fear of Heaven, his words are heeded, as it is stated: “The end of the matter, all having been heard: Fear God, and keep His commandments; for this is all of man” (Ecclesiastes 12:13). The Gemara explains: “The end of the matter, all having been heard,” refers to the words of one “who keeps His commandments; for this is all of man.” With regard to the end of this verse, the Gemara asks: What is meant by, “for this is all of man”? Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, said about him: The entire world was created only for this person. This is the ultimate person for which all of man was created.
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרי דבי רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם שמש יש לו סופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם מאי כי זה כל האדם אמר רבי (אליעזר) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה
Since contradictions in Ecclesiastes were mentioned, the Gemara cites additional relevant sources. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: The Sages sought to suppress the book of Ecclesiastes and declare it apocryphal because its statements contradict each other and it is liable to confuse its readers. And why did they not suppress it? Because its beginning consists of matters of Torah and its end consists of matters of Torah. The ostensibly contradictory details are secondary to the essence of the book, which is Torah. The Gemara elaborates: Its beginning consists of matters of Torah, as it is written: “What profit has man of all his labor which he labors under the sun?” (Ecclesiastes 1:3), and the Sages of the school of Rabbi Yannai said: By inference: Under the sun is where man has no profit from his labor; however, before the sun, i.e., when engaged in the study of Torah, which preceded the sun, he does have profit. Its ending consists of matters of Torah, as it is written: “The end of the matter, all having been heard: Fear God, and keep His mitzvot; for this is the whole man” (Ecclesiastes 12:13). With regard to this verse, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: For this is the whole man? Rabbi Eliezer said: The entire world was only created for this person. Rabbi Abba bar Kahana said: This person is equivalent to the entire world. Shimon ben Azzai says and some say that Shimon ben Zoma says: The entire world was only created as companion to this man, so that he will not be alone.
סוף דבר הכל נשמע. סוף כל חכמה את האלקים ירא. גדולה היא היראה שסיים בה קהלת את ספריו קהלת ומשלי כאן כתב את האלקים ירא ובמשלי כתיב אשה יראת י"י היא תתהלל ואו' עקב ענוה יראת י"י. וכן משה איש האלקים אמ' מה י"י אלקיך שואל מעמך כי אם ירא את י"י אלקיך. ואת מצותיו שמור. שמוך יראת י"י באים בני אדם לשמור מצותיו. כי זה כל האדם. כי על זה נקרא כל האדם לשמור מצות י"י אלקיו.
ישכיר לו מלמד פקח שמכיר בסדר הלימוד עם ילדים לפי טבען וגם שיהיה מדקדק היטב כי גרסא דינקותא לא תשתכח וגם שיהיה נאמן שלא יעשה מלאכת יקוק רמיה וגם שיהיה משגיח על הילדים לשמרם מכל מעשה כיעור ואיסור וגם ישגיח היטב עליהם בהליכתם לבית הכסא וישגיח שלא יתייחדו עמהם בני אדם שאינם מהוגנים כי הילדים יתפתו בנקל ולא אמון בם והמלמד אם יש לו תענית יארצייט לא יתענה וכל שכן שאר תעניות של נדבה כי בזה ממעט מלאכת שמים שבידו ואם אדם רואה שאין המלמד מתנהג כשורה ולמודו מקולקל יקח בנו מידו ויניחנו אצל מלמד אחר ולא יהיה לו רחמנות על המלמד בשביל פרנסתו כי בזה הוא מתאכזר על בנו וחוטא לאלקים:
וְנֹסַח כָּל הַבְּרָכוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָם וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶם וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה. וְכָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֵרְתָהּ:
The forms of all the blessings were established by Ezra and his Court. It is not proper to vary them, or add to or take aught away from any one of them. Whoever deviates from the form which the Sages have given to the Blessings, is in error. Any blessing in which the name of God and His Sovereignty are not mentioned is not regarded as a blessing, unless it follows immediately another blessing.
גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני
The Gemara considers the matter of Rav’s opinion itself and cites the fundamental dispute in that regard. Rav said: Any blessing that does not contain mention of God’s name is not considered a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Any blessing that does not contain mention of God’s sovereignty is not considered a blessing. Abaye said: It stands to reason in accordance with the opinion of Rav, as it was taught in a Tosefta: In the confession of the tithes, one recites, “I did not transgress your mitzvot and I did not forget” (Deuteronomy 26:13). The meaning of phrase, I did not transgress, is that I did not refrain from blessing You when separating tithes; and the meaning of the phrase, and I did not forget, is that I did not forget to mention Your name in the blessing recited over it. However, this baraita did not teach that one must mention God’s sovereignty in the blessing.
בכל ברכה צריך להיות שם ומלכות. ובו ס"א:
כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך ואפי' לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות:
כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך ואפי' לא דילג אלא תיבת העולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות:
אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה ור"י נסתפק אם הלכה כר' יוחנן אם לאו דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא ונפקא מינה שאם דילג מלכות והזכיר השם שלא יחזור ויברך דשמא הלכה כרב אבל רבי' האי פסק כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה (ס"א ומ"מ השומע הדילוג יברך בלחש בינו ובין עצמו קודם שיאכל הפת שנותן לו בעה"ב ואז יוצא ידי חובתו):
ויגדלו הנערים - רבי לוי אמר: משל להדס ועצבונית, שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר, ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות, וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. אמר רבי אלעזר: צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה"
ויגדלו הנערים ויהי עשו משל להדס ועצבוניות שהיו גדלים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחיו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ולאחר י"ג שנה זה הולך לבית הספר וזה הולך לבית עבודה זרה. אמר ר' אלעזר בר' שמעון צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה ולאחר י"ג צריך שיאמר ברוך שפטרני מענשו של זה. ויהי עשו איש יודע ציד צד את הבריות בפיו את לא גנבת מאן גנב עמך את לא קטלת מאן קטל עמך. ר' אבהו אמר שודני צודני צד בבית צד בשדה. צד בבית היאך מתקנין מילחא. צד בשדה היאך מתקנין תיבנא. ר' אבא בר כהנא אמר הפקיר עצמו כשדה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא דיינו שנשתעבדנו לע' אומות אלא אף לזו שנבעלת כנשים אמר להם הקב"ה בו בלשון אפרע מהם הדא הוא דכתיב והיו לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה. ויעקב איש תם יושב אהלים שני אהלים בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר:
א' מי שנעשה בנו בר מצוה, יברך האב כשקורין אותו לספר תורה, ברוך שפטרני מעונשו של זה, כך כתב מורי ז"ל בסימן רכ"ה (סעיף ב) לברך זאת הברכה בלא שם ומלכות:
בלא הזכרת שם עבה"ט בשם ח"מ מ"ש ובדוכתי אחריתי אמרינן טוב לברך בלא שם ומלכות עכ"ל. הנה מ"ש ובדוכתי אחריתי לאו דוקא הוא כי לא נמצא כן בשום מקום בש"ע זולת פעם אחת בא"ח סי' קכ"ה ס"ב בהגה לענין ברוך שפטרני וע' בט"ז א"ח סי' תרכ"א סק"ב ועמ"ש בפ"ח ליו"ד סי' שכ"ח סק"א:
הזכר יתחייב במצות בן י"ג שנה ויום אחד, על כן ביום הראשון של שנת י"ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מענשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו, וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים ויזמין בה תלמידי חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד יקוק הטובה עליו, שמסעודה זו יהיה סניגוריא גדולה על ישראל שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה רבונו של עולם ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך וסעודה זו נקראת סעודת מצוה והברכה הנזכרת בלי שם ומלכות ויאמר האב אותה בתוך הסעודה והיושבים יברכו את הבן שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו ויברכו אותו בברכת כהנים, ואם יודע הבן לדרוש בדברי תורה ידרוש דבר בעתו מה טוב, ואם לאו ידרוש האב, ואם לאו ידרוש תלמיד חכם אחד בין הקרואים, וטוב דהבן ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין גם על הכנסו באותו היום בעול מצות, ואם אין לאל ידו יברך על פרי חדש, וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין גם על כניסתה בעול מצות, ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתנו:
וי"א וכו' - כתב הפמ"ג וז"ל ואיני יודע אם הוא י"ג שנים איזה חיוב יש על אביו דאיש בפ"ע הוא ואם הוא עני כל ישראל מצווין להחיותו וי"ל יג"ש ולא הביא ב' שערות ולפ"ז י"ל דה"ה עד רוב שנותיו אם לא הביא ב' שערות חייב לחנכו עכ"ד ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול ועיין לקמן בסימן רכ"ה ס"ב דכשנעשה הבן י"ג אביו מברך ברוך שפטרני והיינו ממצות חינוך לפי מש"כ המ"א שם ולא אישתמיט אחד מהם לומר דדוקא כשידוע שהביא ב' שערות אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא. והאמת יורה דרכו שלא ראה הפמ"ג את ספר העיטור ח"ב שבימיו עדיין לא נדפס כי לפי מה שכתב שם מוכח שלדידיה לא נזכר בגמרא האי דינא כלל לענין תקנתא דרבנן ומשמע מיניה דלא היה ע"ז תקנתא כלל רק לענין דאורייתא שאין בן י"ג מחוייב בתפילין כ"א כשיודע לשמור תפיליו והביא ע"ז המכילתא ראיה ממקרא ושמרתם את החוקה הזאת עי"ש והוא אפילו אם הביא ב"ש דומיא דחיוב מזוזה הנזכר שם עי"ש. ולענין קושית הפמ"ג מה שייך אביו לזה עיין בספר ברכי יוסף ויתיישב לך. וכ"ז לפי שיטת העיטור אבל אנן קי"ל כדעת כל הפוסקים וכמש"כ הב"י דלא נזכר בגמרא האי דינא כלל לענין גדול רק לענין קטן נהגו העולם להחמיר כהעיטור שלא להניח תפילין:
בשבת ויו"ט וכו' - ועתה נסדר החיובים שהסגן מחוייב לצוות לקרותם קודם לאחרים וכפי התקנות והנהגות שהנהיגו רבותינו הגדולים וכפי המבואר בלבוש ומגן אברהם בסי' רפ"ב וש"א. חתן ביום חופתו. חתן בשבת קודם החתונה שמזמרים אותו. נער שנעשה בר מצוה באותה שבת. בעל אשה יולדת בשבת שהולכת לביהכ"נ. חתן בשבת שאחר החתונה. יאר צייט בשבת שהוא יום שמת בו אביו או אמו. אבי ילד זכר בשבת שלפני המילה ויש מקומות שנוהגין שגם המוהל והסנדק הם חיובים ויש שאין נוהגין כן רק מכבדין אותן בהגבהת הס"ת. חתן ביום חופתו. היינו בחול כשיעשה החופה ביום זה הוא קודם לכל החיובים אפילו לנער שנעשה בר מצוה ביום זה וכ"ש שקודם ליא"צ. נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע אם יש לו עירנית [דהיינו שהוא מתושבי העיר] הוא קודם לכל החיובים כיון שהוא זמן חינוכו [וכשקוראין נער בר מצוה אביו מברך ברוך שפטרני מעונשו של זה כדלקמן בסימן רכ"ה] מלבד חתן שמזמרין לו שהוא שוה לו ויטילו גורל ואם אין הנער שנעשה ב"מ מתושבי העיר אף שמחוייבין לקרותו מ"מ אין דוחה שום חיוב של תושבי העיר. החתן בשבת שקודם החתונה הוא ג"כ קודם לכל החיובים ואפילו אם לא תהיה החתונה באותו שבוע כגון שהולך לעשות חופתו בעיר אחרת רחוק מכאן דוחה ג"כ לכל החיובים ודוקא למי שמזמרין אותו אבל אלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב בשבת שלפני החתונה אפילו אם היא בתולה [ובשערי אפרים כתב שאם אין חיובים יש לקרותו קודם לאחרים] ואם היה החתן סבור שתהיה החתונה בשבוע זה ואח"כ נדחה החתונה והיה בשבוע אחר אם רוצה שיזמרו אותו שנית הוא חיוב לקרותו אז ואם לאו אינו חיוב. מי שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוחה חיוב יא"צ ואבי הבן לפני המילה ודוקא שהוא בחור או שנשא בתולה וא"ל אינו חיוב ומי שאשתו הולכת לביהכ"נ הוא קודם לחתן זה אפילו לבחור שנשא בתולה [ובשער אפרים כתב דאפילו אם היה החתונה בשבוע זה קודם יום ד' אע"פ שאין דוחה חיוב אחר מ"מ יש לקרותו קודם לאחרים] ובחור שנשא בתולה קודם למי שנשא אלמנה ואלמנה לחלוצה וגרושה. יאר צייט הוא חיוב ונדחה מפני שאר חיובים חוץ מחיוב אבי הילד קודם המילה ואפילו אם המילה באותו שבת נדחה מפני היא"צ לפי שסופו לעלות בשבת שתלך לביהכ"נ ואם היא"צ אינו ביום השבת רק בשבוע שאחריו אינו חיוב לדחות אבי הילד ומ"מ נוהגין לקרותו כשאין חיוב אחר. אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת לביהכ"נ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם הוא מ"ם יום לזכר או שמונים לנקבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת הקרבן והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. בשבת כשאשתו הולכת לביהכ"נ [והיינו בין לבן ובן לבת] הוא קודם לכל החיובים חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו ונער שנעשה בר מצוה שהם קודמין וכנ"ל. נוהגין לקרות התוקע לעלות לתורה בר"ה ויש מקומות שש"ץ המתפלל מוסף בר"ה הוא ג"כ חיוב לעלות לתורה באותו יום שהוא מתפלל ודוקא אם הוא תוקע ומתפלל בחנם אבל אם בא בשכרו אינו חיוב כלל ויש מקומות שבר"ה ויוה"כ אין משגיחין בחיוב כ"א על המתנדבים בעין יפה על צדקה. אם אחד קנה עליה אחת ונזכר הסגן שיש חיוב שצריך לקרותו יכול לחזור בו שמכירה בטעות הוא. אם יש שני חיובים שוים יטילו גורל מלבד אם אחד ת"ח הוא קודם. מי שהיה חולה ונתרפא וכיו"ב שצריך לברך ברכת הגומל יש לקרותו קודם לאחרים כיון שנהגו לברך בשעת קה"ת ומ"מ אינו דוחה שום חיוב כיון שמן הדין יכול לברך בעשרה אף בלאו עליה לס"ת יש לו לעשות כן ולא ידחה החיוב מפניו. נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך ולהשתהות אחר השבת או בא מן הדרך וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד ולקרותו והוא טוב ויפה אך אין דוחין שום חיוב מהחיובים הנזכרים ופשוט דבמקום שהמנהג למכור המצות ונופל המעות לצדקה באלה שאינם מהחיובין רק משום מנהגא אין להפסיד צדקה בשבילם ומ"מ תלוי לפי ראות עיני הסגן ומשמע מאחרונים דאף במקום שנהגו למכור כל העליות ולא להשגיח אף על החיובים מ"מ חתן בשבת שקודם החתונה וכן נער שנעשה בר מצוה אין דוחין אותם. ונ"ל שאף יתר החיובים הנ"ל ג"כ אין לדחותם מכל וכל שהוא מנהג קדמונים רק עכ"פ יתנו להם בעליות הנוספות. ויתר פרטי כל הענינים עיין בשערי אפרים:
כתב רבינו הרמ"א בסעיף ב': "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה, והיינו כשהוא בן י"ג שנה ויום אחד, יברך: "ברוך אתה יקוק אלקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה", וטוב לברך בלא שם ומלכות" עכ"ל.ועניין הברכה הוא משום דעד עתה נענש האב כשהבן חטא על שלא חינכו כראוי, וגם הבן מת בעון האב, אבל כשנעשה בר מצוה אז אין האב נענש בשביל הבן ולא הבן בשביל האב (מג"א סק"ה), כדכתיב: "איש בחטאו יומתו", והא דכתיב: "פוקד עון אבות על בנים", זהו כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם (סנהדרין כ"ז.).וזהו שכתב לברך בלא שם ומלכות, טעמו משום דלא מצינו ברכה זו בגמרא, אבל במדרש ריש תולדות נמצא ברכה זו, וכמה ברכות מברכים אף שלא נמצא בגמרא, כברכת 'הנותן ליעף כח' ו'המקדש את שמך ברבים'. והרבה נהגו לברכה בשם ומלכות בעת קריאת התורה שקוראים נער בר מצוה לעלות לתורה, אם ביום שנעשה בר מצוה הוא יום של קריאת התורה או למחרתו (שם סק"ד).ומצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בר מצוה, והיא סעודת מצוה (שם). ואם הנער דורש, אפילו אין הסעודה באותו יום - הוי סעודת מצוה (שם בשם ים של שלמה).
יג) שם בהגה. שפטרני מעונשו וכו' פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו. ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב יעו"ש. מ"א סק"ה וכפי פי' השני מ"ש ברוך שפטרני ר"ל משום שהבנים קטנים מתים בעון אביהם והאב נענש עליהם מפני שהוא גרם מיתתן דבזה מוסיף על חטאתו פשע ולכך מברך ברוך שפטרני. מט"י אות א' ועי"ש מ"ש על הלבוש. וכ"כ המחה"ש סק"ה:
מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו: הגה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו):
בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁו שֶׁלָּזֶה:
אם קראו לספר תורה נער שנעשה בר מצווה, אחר שבירך ברכה אחרונה, אביו יאמר:
בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁו שֶׁלָזֶה:
בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁו שֶׁלָזֶה:
אֲנִי יקוק חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כדרכו [כִּדְרָכָיו] כִּפְרִי מַעֲלָלָיו׃
I the LORD probe the heart, Search the mind—To repay every man according to his ways, With the proper fruit of his deeds.
משל למה הדבר דומה, לאדם שהוא רוצה לפרוש בים אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים מתוקים בים אינו מוצא לאכול ולשתות ולא עוד אלא אדם שהוא רוצה לילך לקצה המדבר אם אינו לוקח מן היישוב לחם ומים אינו מוצא במדבר לאכול ולשתות כך אם האדם אינו עושה תשובה בחייו לאחר מיתתו אין לו תשובה אלא נתינת האיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
A parable—To what is the matter comparable? To a man who wished to take a voyage at sea. If he did not take with him bread and water from an inhabited land, he will not find anything to eat or to drink on the sea. Again, || if a man wish to go to the end of the wilderness, unless he take from some inhabited place bread and water, he will not find anything to eat or to drink in the wilderness. Likewise, if a man did not repent in his lifetime, after his death he cannot repent. But (God) gives to a man according to his ways, as it is said, "I the Lord search the heart, I try the reins, even to give every man according to his ways, according to the fruit of his doings" (Jer. 17:10).
ודע שאנחנו מחוייבים שיהיו כל מעשינו מיוחדים לשם הבורא יתעלה, בגלוי ובסתר. וכל מעשה עבודת אלוקים יהיה להגיע אל רצונו בלבד, בלתי רצון בני אדם לקוות שבח על מעשהו ולקבל כבוד. אך יעשה הכל לשם האל המשקיף אל הלב, כמו שאמר הכתוב (ירמיהו יז י): "אני יקוק חוקר לב, בוחן כליות"; ואומר (דברים כט כח): "הנסתרת ליקוק אלקינו".
And know this — that we are obligated that all our deeds, public or private, be dedicated to God's Holy Name, may He be Exalted, and the whole purpose of service to God should be to attain His will and approval alone and not the approval of men, so as to gather praise and honor for one's deeds. But a person should do all for the sake of God who looks to the heart as it is written: "I the Lord search the mind and examine the heart" (Jer. 17:10), and it is said: "The secret things are known to the Lord our God" (Deut. 29:28).
וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃
At the age of eight days every male among you must be circumcised, throughout your generations; he that is a house-born [slave] or one that was bought with money from any stranger who is not your descendant.
וזו נתנה בשלש עשרה בריתות
and that, the covenant of circumcision, was given with thirteen covenants, as the word brit, covenant, appears thirteen times in the portion dealing with the circumcision of Abraham (Genesis 17:1–14).
האי נמי מיבעי ליה ביום ולא בלילה ההוא מבן שמנת ימים נפקא
Reish Lakish asked: This verse with regard to the mitzva of circumcision is also necessary to teach that circumcision must be performed during the day and not at night. Rabbi Yoḥanan replied: That is derived from a different verse, which states: “And he that is eight days old shall be circumcised among you throughout your generations” (Genesis 17:12). That circumcision must take place during the day is derived from that verse.
מִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז יד) ״וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ״. וּמִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ וְעַל הָרַב לָמוּל אֶת עֲבָדָיו (בראשית יז יב) ״יְלִיד בַּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף״. עָבַר הָאָב אוֹ הָאָדוֹן וְלֹא מָל אוֹתָן בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת שֶׁאֵין הַכָּרֵת תָּלוּי אֶלָּא בֶּעָרֵל עַצְמוֹ. וּבֵית דִּין מְצֻוִּים לָמוּל אוֹתוֹ הַבֵּן אוֹ הָעֶבֶד בִּזְמַנּוֹ וְלֹא יַנִּיחוּ עָרֵל בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַבְדֵיהֶן:
Circumcision is an affirmative precept, the neglect of which entails the penalty of excision, as it is said, "And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin—that soul shall be cut off from his people" (Gen. 17:14). It is a duty incumbent upon the father to circumcise his son, and upon the master to circumcise his male slave, whether "born in the house" or bought with money. If the father or master failed to perform the circumcision, he has neglected the fulfillment of an affirmative precept but has not incurred the penalty of excision, to which only the uncircumcised person is made liable. In such case of neglect, the court is charged with the duty of circumcising the infant or slave at the appointed time, and must not leave any male uncircumcised among the Israelites or their slaves.
אֵין מָלִין לְעוֹלָם אֶלָּא בַּיּוֹם אַחַר עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. בֵּין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא זְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא מִתְּשִׁיעִי וָהָלְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב ג) ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. מָל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְמִילָה. וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לְהַקְדִּים בִּתְחִלַּת הַיּוֹם שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת:
Circumcisions are only performed during the daytime after sunrise, whether the operation takes place on the eighth day, the regular time, or subsequently, from the ninth day and further on, as it is said "on the eighth day" (Gen. 17:12) i.e. by day, and not at night. If the circumcision takes place after daybreak, it is correct. The whole of the day is proper for circumcision. Still it is a duty to perform it in the early part of the day, for the zealous fulfill their religious obligations at the earliest possible time.
מצות מילה - לך לך יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות מילה, שנאמר (בראשית יז י) זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונכפלה בסדר אשה כי תזריע, דכתיב (ויקרא יב ג), וביום השמיני ימול בשר ערלתו. והרבה מצות נכפלו במקומות הרבה בתורה, וכלן לצרך כמו שפרשום חכמינו ז''ל (שבת קלב, א קלה, א). וענין מצוה זו, הוא שחותכין הערלה המחפה ראש הגויה ופורעין קרום רך שלמטה ממנה, כדי שתתגלה ראש העטרה שבאותו איבר, כידוע למבינים שתשלום צורת האדם בהסיר ממנו אותה ערלה, שהיא תוספת בו.
The commandment to circumcise: [Parshat] Lekh Lekha [has] one positive commandment, and that is the commandment to circumcise; as it is stated (Genesis 17:10), "This is My covenant which you shall keep, between you and I, and with your descendants after you, circumcise all males." And [the commandment] is repeated in the Order of Eesha ki Tazria, as it is stated (Leviticus 12:3), "And on the eighth day circumcise the flesh of his foreskin." There are many commandments which are repeated in many places in the Torah; and all of them are necessary as the sages explained (Shabbat 132a and Shabbat 135a). And the content of this commandment is that we cut the foreskin that covers the head of the member and then tearing the sorting skin which is below it so that the glans of the member will be exposed. As is known to those that understand, the completion of the form of man comes with the removal of this foreskin which is extraneous.
שֶׁשָּׁנִינוּ, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ: מִילָה, וּפִדְיוֹן, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. וְהַכֹּל עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. מִילָה - שֶׁכָּתוּב (יהושע ה) וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, וְכָתוּב (בראשית יז) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. פִּדְיוֹן - שֶׁכָּתוּב (דבריםז) וַיִּפְדְּךְ (ה' אלקיך מבית עבדים) מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם. לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה - שֶׁכָּתוּב (בראשית א) זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם, וְכָתוּב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ. עוֹד, נָשָׂא אוֹתָם כְּמוֹ הַנֶּשֶׁר הַזֶּה שֶׁמַּטִּיל אֶת בָּנָיו עַל כְּתֵפָיו, שֶׁכָּתוּב (שמות יט) וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים.
וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
In a place where there is no man, strive to be a man.
וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים. לֵישֵׁב בָּרֹאשׁ וּלְהוֹרוֹת הוֹרָאוֹת:
"In a place where there is no man": to sit at the head and to issue decisions.
הִשְׁתַּדֵּל. עִנְיַן הַהֶרְגֵּל וְהַמַּחֲשָׁבָה לַדָּבָר. וְתַרְגּוּם וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, וְאִשְׁתַּדֵּל גַּבְרָא עִמֵּיהּ. הָרַמְבַּ"ם:
(עיקר תוי"ט).
"strive (hishtadel)": This [word refers to] a matter of training and thought about the thing. And the [Aramaic] translation of, "and a man struggled with him" is veishtadel gavra imei - Rambam.
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. פירשו הראשונים ז"ל במקום שאין אנשים לעזרך במצות וליסרך השתדל להיות איש וישר את עצמך שלא לעשות כי אם הטוב והישר בעיני יקוק. פירוש אחר ובמקום שאין אנשים. אם ראית דור שהתורה מתרשלת על ידו עמוד והשתדל בה שנא' (תהלים קי"ט קכ"ו) עת לעשות ליקוק הפרו תורתך. מה טעם עת לעשות ליקוק משום דהפרו תורתך דמריש' לסופיה מדריש כדאיתא בשלהי מסכת ברכות (סג.). ועוד נוכל לפרש במקום שאין אנשים גדולים ממך בחכמה השתדל להיות איש. ואל תמנע מלהחכים אע"פ שלא תמצא חכם בעירך גדול ממך. אף אם אין בדור ההוא כמותך תראה עצמך כאלו בדור חכמי התלמוד ואתה עמהם במקום אחד. גם כי תשיג למעלתם תחשוב כי אם אתה עומד עם הנביאים עד משה רבינו ע"ה ומתי תשיג למעלתם ולחכמתם. ובזה לא תתרשל לעולם מללמוד ובכל יום ויום התקן במדותיך כי תוסיף על חכמתך ותהיה כמעין הנובע:
In a place where there is no man, strive to be a man: The early scholars (rishonim) explained, "In a place where there is no man" to help you in the commandments and to chastise you, "strive to be a man" and straighten yourself, so as to only 'do that which is good and straight in the eyes of the Lord.' Another explanation: "In a place where there is no man" - if you see a generation wherein the Torah is slacking, stand up and strive with it, as it is stated (Psalms 119:126), "It is a time to do for the Lord, they have abrogated your Torah." What is the reason that "it is a time to do for the Lord?" Because "they have abrogated your Torah" - as its beginning is learned from its end - as it is found at the end of Tractate Berakhot 63a. And we can also explain, "In a place where there is no man" greater than you in wisdom, "strive to be a man." And do not refrain from becoming wiser, even if you cannot find a sage greater than you in your city. Even if there is no one like you in that [whole] generation, see yourself as [if you were] in the generation of the sages of the Talmud and you are with them in one place. Even if you acquire their level, think as if you are standing with the prophets, up until Moshe, our teacher - peace be upon him. And when will you reach their level and their wisdom? And in this [way], you will never slack from learning Torah and you will improve your traits each and every day - as you will add to your wisdom and you will be like a flowing spring.
דרש בר קפרא זלת קבוץ קנה מינה באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי שמע מינה באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר
On a similar note, bar Kappara taught: If the price of the merchandise has declined, jump and purchase from it; and where there is no man, there be a man; where there is no one to fill a particular role, accept that role upon yourself. Abaye said: Infer from this that where there is a man, there do not be a man.
שָׁדַל (Shaf. of דלל; cmp. דֶּלֶת) to swing, be wide open (v. Fr. Del. Proleg., p. 101).
Pi. - שִׁדֵּל (cmp. פָּתָה) to persuade, speak suasively. Kidd. 30ᵇ sq. גלוי … מפני שמְשַׁדַּלְתּוֹ בדברים וכ׳ it was revealed and known before Him … that a child honors his mother more than his father, because she sways him by persuasive words, therefore did he place the honor of the father before &c. (Ex. XX, 12); Mekh. Yithro, s. 8; Yalk. Ex. 297. Yoma 35ᵇ בכל יום … משדלתו בדברים every day did Potiphar’s wife try to win (entice) him with words; a. e.
Hithpa. - הִשְׁתַּדֵּל 1) to be persuaded, enticed. Koh. R. to I, 16 הלב מִשְׁתַּדֵּל וכ׳ the heart is enticed, as it is said (Gen. XXXIV, 3), and he spoke &c. —2) to make one’s self pleasant, to insinuate one’s self; to be on good terms. Pes. 112ᵃ; 113ᵃ הוי משתדל עם וכ׳ try to be on good terms with him on whom the hour smiles. —3) [to swing one’s self up,] to make an effort, strive. Tosef. Kidd. V, 15 לעולם יִשְׁתַּדֵּל אדם ללמד את בנו וכ׳ (not לומד) under all circumstances a man must strive to have his son taught a trade which is &c.; Kidd. IV, 10 (11) Y. ed. (Mish. a. Babli only ילמד); Y. ib. IV, end, 66ᵈ. Ab. II, 5 במקום … הִשְׁתַּדֵּל להיות איש (Ar. השתדר) where there are no men, strive thou to be a man. Ib. IV, 18 אל תִּשְׁתַּדֵּל וכ׳ (Ar. תשתדר), v. קַלְקָלָה; a. e.
Pi. - שִׁדֵּל (cmp. פָּתָה) to persuade, speak suasively. Kidd. 30ᵇ sq. גלוי … מפני שמְשַׁדַּלְתּוֹ בדברים וכ׳ it was revealed and known before Him … that a child honors his mother more than his father, because she sways him by persuasive words, therefore did he place the honor of the father before &c. (Ex. XX, 12); Mekh. Yithro, s. 8; Yalk. Ex. 297. Yoma 35ᵇ בכל יום … משדלתו בדברים every day did Potiphar’s wife try to win (entice) him with words; a. e.
Hithpa. - הִשְׁתַּדֵּל 1) to be persuaded, enticed. Koh. R. to I, 16 הלב מִשְׁתַּדֵּל וכ׳ the heart is enticed, as it is said (Gen. XXXIV, 3), and he spoke &c. —2) to make one’s self pleasant, to insinuate one’s self; to be on good terms. Pes. 112ᵃ; 113ᵃ הוי משתדל עם וכ׳ try to be on good terms with him on whom the hour smiles. —3) [to swing one’s self up,] to make an effort, strive. Tosef. Kidd. V, 15 לעולם יִשְׁתַּדֵּל אדם ללמד את בנו וכ׳ (not לומד) under all circumstances a man must strive to have his son taught a trade which is &c.; Kidd. IV, 10 (11) Y. ed. (Mish. a. Babli only ילמד); Y. ib. IV, end, 66ᵈ. Ab. II, 5 במקום … הִשְׁתַּדֵּל להיות איש (Ar. השתדר) where there are no men, strive thou to be a man. Ib. IV, 18 אל תִּשְׁתַּדֵּל וכ׳ (Ar. תשתדר), v. קַלְקָלָה; a. e.
(לב) [לב] "ויקחו בני אהרן" – אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. "ויקחו" – אין 'קיחה' אלא שמחה. "נדב ואביהו" – מה תלמוד לומר "בני אהרן"? שלא חלקו כבוד לאהרן. "...נדב ואביהו" לא נטלו עצה ממשה. "..איש מחתתו" – איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה. "ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אותם". ר' ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש? תלמוד לומר "אשר לא צוה אותם" – הכניסוהו בלא עצה. רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכירים שנאמר "ויקריבו לפני השם אש זרה". אם כן למה נאמר "אשר לא צוה אותם"? שלא נמלכו במשה רבן. רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
(לג) [לג] ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו. אמר לה לאימה-שלום אשתו "אינו מוציא שבתו". ומת. לאחר שבת נכנסו חכמים אצלו, אמרו לו "רבי נביא אתה?". אמר להם "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה".
(32) 32) (Vayikra 10:1): ("And the sons of Aaron, Nadav and Avihu, took, each of them his coal pan, and they put fire therein, and they laid incense thereon; and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them."): "And the sons of Aaron took": They, too, in their joy, when they saw the new fire, added "love to love." "and they took": "taking" is nothing other than joy. "the sons of Aaron": What is the intent of this? (i.e., Do we not know that they were the sons of Aaron?) (The intent is that) they did not accord honor to Aaron, (as they should have, by consulting him). (Nadav and Avihu did not consult Moses.) "each of them his coal pan": each (took) of his own accord, without consulting each other. "and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them": R. Yishmael says: I might think "a strange fire," literally; it is, therefore, written "which He had not commanded them." They introduced it without consultation. R. Akiva says: They brought it in from the (common) stove, this being the intent of "and they brought before the L–rd a strange (common) fire." Why, then, is it written "which he had not commanded them"? The intent is that they had not consulted Moses, their master, ("he," referring to Moses.) R. Eliezer says: They were liable only for "having taught a halachah in the presence of their master"; and all who teach a halachah in the presence of their master are liable to death (at the hands of Heaven).
(33) 33) Once, a certain disciple taught (a halachah) before him, whereupon he said to Imma Shalom, his wife: He will die before Shabbath ends. After Shabbath, sages came to him and asked: Rebbi, are you a prophet? He answered: I am neither a prophet nor the son of a prophet. But thus have I received it from my teachers: All who teach a halachah in the presence of their master are liable to death.
אמר ליה מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אתיא חנה וקא צווחה קמיה אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו׳ אמר לה שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי:
Eli said to Samuel: You have spoken well and your statement is correct, but nevertheless, you are one who issued a halakhic ruling in the presence of your teacher, and anyone who issues a halakhic ruling in the presence of his teacher, even if the particular halakha is correct, is liable for death at the hand of Heaven for showing contempt for his teacher. Hannah came and shouted before him: “I am the woman who stood here with you to pray to the Lord;” do not punish the child who was born of my prayers. He said to her: Let me punish him, and I will pray for mercy, that the Holy One, Blessed be He, will grant you a son who will be greater than this one. She said to him: “For this youth I prayed” and I want no other.
אמר ליה מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אתיא חנה וקא צווחה קמיה אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו׳ אמר לה שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי:
Eli said to Samuel: You have spoken well and your statement is correct, but nevertheless, you are one who issued a halakhic ruling in the presence of your teacher, and anyone who issues a halakhic ruling in the presence of his teacher, even if the particular halakha is correct, is liable for death at the hand of Heaven for showing contempt for his teacher. Hannah came and shouted before him: “I am the woman who stood here with you to pray to the Lord;” do not punish the child who was born of my prayers. He said to her: Let me punish him, and I will pray for mercy, that the Holy One, Blessed be He, will grant you a son who will be greater than this one. She said to him: “For this youth I prayed” and I want no other.
מיהו מורה הלכה כו'. אע"ג דקטן מב' שנים היה שמואל כמ"ש וישב שם עד עולם דהיינו עולם של לוים נ' שנים וכל שנותיו לא היו רק נ"ב שנים (תענית כה) היינו בדיני אדם אבל בדיני שמים היה רוצה לעונשו דכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בדיני שמים כדמוכח במס' עירובין (סג.) והא דקראו הכתוב נמי נער ע"ש מעשיו שהיה כנער ולא כקטן כמ"ש כה"ג סוטה (יב.) גבי משה והנה נער בוכה וגו':
אסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכל המורה לפניו חייב מיתה: הגה ואפילו נטילת רשות לא מהני תוך שלש פרסאות אם הוא רבו מובהק (ב"י בשם תוס' פ"ק דסנהדרין ומהרי"ק שורש ק"ע ואגודה שם וסמ"ק סוף עשין י"ג בשם ר"י ופרק אע"פ) : ואם הוא רחוק מרבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה בדרך מקרה יכול להשיב אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות אפילו הוא בסוף העולם אסור להורות עד שימות רבו או עד שיתן לו רשות: הגה וכל זה ברבו מובהק אבל בתלמיד חבר אפי' תוך שלשה פרסאות שרי (רי"ף ורמב"ם כדאיתא בב"י) וי"א דמ"מ לפני רבו ממש אסור (ריב"ש סי' רע"א) ואפי' שלא בפניו ממש אם התחילו בכבוד הרב לומר שישאלו לרב או שהרב מופלג בחכמה וזקנה אין להורות בעירו (בב"י מגמרא בפ' הדר) : וי"א דתלמיד גמור תוך י"ב מיל חייב מיתה אם הוא מורה חוץ לי"ב מיל פטור אבל אסור: הגה וי"א דדוקא ברגיל לבא לעירו של תלמיד אבל אם אינו רגיל לבא שם רק בדרך אקראי מותר כל שהוא חוץ לג' פרסאות (מרדכי בשם ריב"א): תלמיד חבר תוך י"ב מיל פטור אבל אסור וחוץ לי"ב מיל מותר אע"פ שנטל רשות מרב אחד לא סגי עד שיטול רשות מכל רבותיו המובהקים: הגה והאי מובהקים לא מיירי כשאר רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו דא"כ לא אפשר להיות לו הרבה רבותיו מובהקים אלא ר"ל תלמיד גמור לאפוקי תלמיד חבר דהיינו שנתגדל בתורה ונעשה חבר לרבו דהיינו שהוא קרוב להיות גדול כרבו (מהרי"ק שורש ק"ע וב"י בשם רשב"ם פ' יש נוחלין) מיהו יש חולקין וסבירא להו דאי קבל רשות מרבו אחד מהני להורות חוץ לג' פרסאות (תשובת הרשב"א סי' קי"א וריב"ש סי' רפ"א) אבל תוך ג' פרסאות לא מהני ליה וי"א דכל שאינו רבו מובהק דהיינו שאין רוב חכמתו ממנו תלמיד חבר הוא (ב"י בשם הרמב"ם):
אמרה לו נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה
His wife said to him: Are you a prophet? He said to her: I am not a prophet, nor the son of a prophet, but I have received the following tradition: Anyone who issues a halakhic ruling in his teacher’s presence is liable to receive the death penalty.
ירי, יָרָה (b. h.; cmp. אֲרִי I) to permeate, penetrate; to shoot forth. Nidd. 43ᵃ; Ḥag. 15ᵃ [read:] כל … שאינו יוֹרֶה כחץ אינה מזרעת (Ms. M. אינו מוליד; Ms. M. 2 שאינה יוֹרָה, v. Rabb. D. S. a. l. note) a spermatic emission which does not permeate (shoot forth) like an arrow, cannot fructify; Yeb. 65ᵃ היא קיימא לה בי׳ כחץ she can feel it whether the emission is permeating &c. Sifré Deut. 42 יוֹרֶה שמתכון … יורד וכ׳ the rain is called yoreh (shooting), for it is aimed at the earth with deliberation, and does not come down in a storm; Taan. 6ᵃ יורה שיורד בנחת.—2) to throw, shoot. Yalk. Gen. 133 לִירוֹת בב׳ ידיו to throw spears with both hands; v. infra.
Hif. - הוֹרָה 1) to permeate. Sifré l. c. שמוֹרֶה ומרוה הארץ וכ׳ for it (the yoreh, v. supra) pervades and satisfies the earth and gives her drink down to the deep (Taan. l. c., Yalk. Deut. 863 only שמַרְוֶה).—[Y. Maasr. I, 49ᵃ top משיורו וכ׳, read: משיִרְווּ, v. רָוָה a. מַרְוִית.] —2) to point, aim at, shoot, cast. Lam. R. to I, 18 שלש … הוֹרוּ בו three hundred arrows did they shoot into his body; Y. Kidd. I, 61ᵃ bot. יורו במשיח וכ׳ (read: הורו or יָירוּ, Kal). Yalk. Gen. l. c. (fr. Midr. Vayisu) היה מוֹרֶה חניתית וכ׳ he threw spears with both hands &c. Ex. R. s. 3 (ref. to והיריתיך, Ex. IV, 12) מורה אני וכ׳ I shall shoot my words into thy mouth like an arrow; a. fr. —3) to point out, to direct, teach, instruct; to decide. Hor. I, 1 הוֹרוּ ב"ד וכ׳ if a court has (through error) directed to transgress one of the commands &c. Ib. 2 ה׳ ב"ד וידעו וכ׳ if a court has given a decision and finding out its mistake reversed it. Yeb. X, 2 הוֹרוּהָ ב"ד לינשא if a court instructed her that she may marry again. Ber. 31ᵇ; Erub. 63ᵃ כל המוֹרֶה הלכה בפני וכ׳ whoever decides a law-point in the presence of his teacher. Ab. V, 8 המוֹרִים בתורה וכ׳ who decide in religious matters against the law (by means of sophistry). Sabb. 19ᵇ ה׳ … כר׳ וכ׳ R. … decided in agreement with the opinion of &c.; a. fr. [Erub. 65ᵃ (a citation, from Sirach X, 26?; v., however, Rabb. D. S. a. l. note 70) בצר אל יוֹרֶה he who is in trouble, should give no opinion—applied by analogy to prayer in an unsettled condition of mind.]
Hif. - הוֹרָה 1) to permeate. Sifré l. c. שמוֹרֶה ומרוה הארץ וכ׳ for it (the yoreh, v. supra) pervades and satisfies the earth and gives her drink down to the deep (Taan. l. c., Yalk. Deut. 863 only שמַרְוֶה).—[Y. Maasr. I, 49ᵃ top משיורו וכ׳, read: משיִרְווּ, v. רָוָה a. מַרְוִית.] —2) to point, aim at, shoot, cast. Lam. R. to I, 18 שלש … הוֹרוּ בו three hundred arrows did they shoot into his body; Y. Kidd. I, 61ᵃ bot. יורו במשיח וכ׳ (read: הורו or יָירוּ, Kal). Yalk. Gen. l. c. (fr. Midr. Vayisu) היה מוֹרֶה חניתית וכ׳ he threw spears with both hands &c. Ex. R. s. 3 (ref. to והיריתיך, Ex. IV, 12) מורה אני וכ׳ I shall shoot my words into thy mouth like an arrow; a. fr. —3) to point out, to direct, teach, instruct; to decide. Hor. I, 1 הוֹרוּ ב"ד וכ׳ if a court has (through error) directed to transgress one of the commands &c. Ib. 2 ה׳ ב"ד וידעו וכ׳ if a court has given a decision and finding out its mistake reversed it. Yeb. X, 2 הוֹרוּהָ ב"ד לינשא if a court instructed her that she may marry again. Ber. 31ᵇ; Erub. 63ᵃ כל המוֹרֶה הלכה בפני וכ׳ whoever decides a law-point in the presence of his teacher. Ab. V, 8 המוֹרִים בתורה וכ׳ who decide in religious matters against the law (by means of sophistry). Sabb. 19ᵇ ה׳ … כר׳ וכ׳ R. … decided in agreement with the opinion of &c.; a. fr. [Erub. 65ᵃ (a citation, from Sirach X, 26?; v., however, Rabb. D. S. a. l. note 70) בצר אל יוֹרֶה he who is in trouble, should give no opinion—applied by analogy to prayer in an unsettled condition of mind.]
מא. הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ, חַיָּב מִיתָה, וְרָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ, וְנִקְרָא חוֹטֵא, וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ, וְאָזִיל לִשְׁאוֹל בְּלֹא וָלָד.
41. One who rules a halachic (Jewish law) decision in the presence of his rabbi is liable to the death penalty, and it is fitting for a snake to bite him, and he is called a sinner, and he is cast down from his greatness, and he descends to Hell childless.
וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
A person prone to being ashamed cannot learn.
וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד. שֶׁהַמִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל שֶׁמָּא יַלְעִיגוּ עָלָיו, יִשָּׁאֵר תָּמִיד בִּסְפֵקוֹתָיו:
"A person prone to being ashamed cannot learn": Since one who is embarrassed to ask, lest they will make fun of him, will always remain with his questions.
וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד. שֶׁהַמִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל שֶׁמָּא יַלְעִיגוּ עָלָיו, יִשָּׁאֵר תָּמִיד בִּסְפֵקוֹתָיו:
"A person prone to being ashamed cannot learn": Since one who is embarrassed to ask, lest they will make fun of him, will always remain with his questions.
ולא הבישן למד. מדת הבושת היא טובה בכל ענין לבד בלמוד כענין שנא' (תהלים קי"ט מ"ו) ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש. שדוד ע"ה בברחו מפני שאול ובעמדו לפני מלכי אומות העולם לא היה מתבייש מלדבר בתורה ובמצות גם כי יהתלו בו ומלעיגים בדברו. כי לא טובה הבושה בלימוד. וגם אין לתלמיד לומר טפש כמוני איך אשאל דבר לפני חכם גדול בתורה ומפולפל בחכמה ולא דעת ולא תבונה לי. ואם כה יהיה משפטו כל הימים חכמה אליו מאין תבוא. וזהו שאחז"ל [בעלי] המוסר בספר מבחר הפנינים שאל שאלת השוטים ושמור שמירת הנדיבים. ר"ל כאשר הנדיבים לא יפזרו ממונם ולא יעצרו אותו אך נותנים אותו למקומות הראויים בחפץ ורצון כאשר ביארנו למעלה. כן החכמה ידבר בה עם אנשים הראויים ובעת הראוי. אך לא עם כל אדם ולא בזמן שיודע שאין דבריו נשמעין. נמצאת אומר שיש להן לשאול כל שאלה ולא יתבייש כדי שילמד הדברים:
A person prone to being ashamed cannot learn: The trait of shame is good in every matter except for study, as the matter is stated (Psalms 119:46), "I will speak of Your testimonies, and not be ashamed in the presence of kings." As when David, peace be upon him, was running away from Shaul and he stood in front of kings of the nations of the world, he was not ashamed of speaking words of Torah and of the commandments - even if they mocked him and ridiculed his words. As shame is not good in study. And also the student should not say, "How can someone as foolish as I ask something of a great Torah sage, who is [so] sharp in wisdom, [whereas] I have neither intelligence nor understanding." If this will be his doctrine all of the day, from where will wisdom come to him? And this is what the sages [masters] of wisdom, may their memory be blessed, said in the book, Choice Pearls, "Ask the question of fools, and guard the guardings of the generous." This means to say, just like the generous do not squander their money and do not hoard it, but give it readily and willingly to the places that are fitting - as we have explained above; so [too] with wisdom, speak about it with fit people at fit times, but not with every person and [not] at a time when he knows that his words will not be heard. It comes out that you say that it is for them to ask every question and not to be ashamed, so that he will learn the things.
כי זה דבר ברור שעבד המלך לא יעזוב מצוות המלך, גם אם יסבול בושת גדול מן העולם המשחקים עליו בעשותו מה שציווהו אדוניו. ומי שאינו סובל הבושה במקום המצוה, ומתבייש לעשות המצוה, ועוזב דרך הטוב בעבור הבושה – זו הבושה רעה מאוד. וכן אם יתבייש להודות על האמת – גם זה חולי רע מאוד. וכן אם יתבייש להוכיח בני אדם ולצוות להם על הטוב. וכן אם ישב לפני רבו ומתבייש לשאול מה שאינו יודע, הן קטן הן גדול – זה מגונה מאוד. ועל זה אמר הכתוב (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה". ואמרו החכמים (אבות ב ה): לא הביישן למד. אלא הדרך הישר הוא שלא יתבייש לשאול מה שאינו יודע, הן קטן הן גדול. הלוא תראה דוד מלך ישראל, שאמר (תהלים קיט מו): "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש".
For it is clear that the servant of a king will not abandon the king's command though he bears much shame from everyone who may laugh at him for performing that which his king commanded him. And he who cannot bear the shame in performing the precept and is ashamed to fulfill the command of God — and thus forsakes the path of good out of fear of shame — this kind of shame is very evil. And thus, if he is ashamed to admit the truth, this too is an evil disease. And thus, if he is too shy to rebuke people and command them to do good. And thus if he sits before his teacher and is too ashamed to ask what he does not know, whether it be a small matter or a big matter, such an attitude is very ugly. In these cases Scripture says: "Do not act foolishly by exalting yourself nor by cunningly keeping silent" (Prov. 30:32). And our Sages of Blessed Memory said: "The one who is ashamed (to ask questions) does not learn" (Aboth 2:5). The proper way is never to be ashamed to ask concerning what one does not know whether it be a small matter or a large one. Did you not see that David, King of Israel, said in Psalms 119:46: "And I will speak of Thy testimonies before kings and I shall not be ashamed."
בַּיְישָׁן m. 1) (בּוּשׁ) bashful, chaste; chaste person, bashful man. Ned. 20ᵃ סימן יפה באדם שהוא ב׳ it is a favorable indication in a man that he is bashful. Ab. II, 5. הב׳ he who is ashamed (to ask questions at school); a. e.—Pl. בַּיְישָׁנִים, בַּיְישָׁנִין. Yeb. 79ᵃ. Y. Snh. VI, 23ᵈ בויישנין(?); Num. R. s. 8; Midr. Sam. ch. XXVIII; Midr. Till. to Ps. I. —2) v. בֵּישָׁן
What does השקפה mean?
וישקיפו על פני סדום. כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רגז לרחמים:
וישקיפו [AND THE MEN] GLANCED — Wherever the Hiphil form of שקף occurs in the Scriptures it denotes taking notice for the purpose of bringing evil (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 14), except (Deuteronomy 26:15) (a passage dealing with the tithe, including that given to the poor), “Look forth (השקיפה) from thy holy habitation . .. [and bless thy people] for so great is the power (virtue) of giving to the poor that it changes God’s anger into mercy.
הַשְׁקָפָה f. (שָׁקַף, Hif.) the looking down, the use of the verb הִשְׁקִיף. Y. Maas. Sh. V, 56ᶜ bot. כל ה׳ … ארירה וכ׳ (not ארורה) wherever in the Torah hishkif is used, it means curse (punishment), but this (Deut. XXVI, 15) means blessing. Tosef. ib. V, 25 ‘from thy holy dwelling’ זו מקום ה׳ וכ׳ ed. (ed. Zuck. ממעון קדשך השקיפה) that is the place of looking down, i.e. hashkifah (Deut. l. c.) refers only to ‘thy holy dwelling’, ‘and bless’ to ‘from (the store of) the heavens’.
שׁקף ᴵ to overhang; to look out and down.
— Niph. - נִשְׁקַף 1 he leaned over, overhung; 2 he looked down.
— Pi. - שִׁקֵּף 1 he made transparent, made visible; 2 it reflected, mirrored.
— Pu. - שֻׁקַּף 1 was made transparent, was made visible; 2 was reflected (said of light), was mirrored.
— Hith. - הִשְׁתַּקֵף 1 was made transparent, was made visible; 2 was reflected, was mirrored.
— Hiph. - הִשְׁקִיף 1 he looked down upon; PBH 2 he considered, pondered, meditated; NH 3 he reviewed.
— Hoph. - הֻשֽׁקַף was considered, was visible, appeared.
— Pil. (see . - שׁקפף ). [Aram.–Syr. שֽׁקִיפָא (= rocky pinnacle, rock), Arab. saqf (= ceiling, roof; sky), saqafa (= he ceiled, roofed). For the sense development of שׁקף ᴵ cp. Arab. ’ashrafa (= he overtopped, overlooked), from sharufa (= was high), iṭṭala‘a (= he looked down upon), from ṭala‘a (= he rose), and Gk. skopelos (= high rock, peak), which is related to skopein (= to look at, examine).] — The Qal occurs only in the act. part. (see שָׁקוּף). Derivatives: שֶׁקֶף ᴵᴵ, שַׁקָּף, שִׁקּוּף, שָׁקִיף ᴵ, הַשֽׁקָפָה, הִשֽׁתַּקְּפוּת, מַשֽׁקִיף, מִשְׁקָף, מִשְׁקָפַיִם, מִשֽׁקֶפֶת, תַּשֽׁקִיף, תִּשְׁקֹפֶת.
— Niph. - נִשְׁקַף 1 he leaned over, overhung; 2 he looked down.
— Pi. - שִׁקֵּף 1 he made transparent, made visible; 2 it reflected, mirrored.
— Pu. - שֻׁקַּף 1 was made transparent, was made visible; 2 was reflected (said of light), was mirrored.
— Hith. - הִשְׁתַּקֵף 1 was made transparent, was made visible; 2 was reflected, was mirrored.
— Hiph. - הִשְׁקִיף 1 he looked down upon; PBH 2 he considered, pondered, meditated; NH 3 he reviewed.
— Hoph. - הֻשֽׁקַף was considered, was visible, appeared.
— Pil. (see . - שׁקפף ). [Aram.–Syr. שֽׁקִיפָא (= rocky pinnacle, rock), Arab. saqf (= ceiling, roof; sky), saqafa (= he ceiled, roofed). For the sense development of שׁקף ᴵ cp. Arab. ’ashrafa (= he overtopped, overlooked), from sharufa (= was high), iṭṭala‘a (= he looked down upon), from ṭala‘a (= he rose), and Gk. skopelos (= high rock, peak), which is related to skopein (= to look at, examine).] — The Qal occurs only in the act. part. (see שָׁקוּף). Derivatives: שֶׁקֶף ᴵᴵ, שַׁקָּף, שִׁקּוּף, שָׁקִיף ᴵ, הַשֽׁקָפָה, הִשֽׁתַּקְּפוּת, מַשֽׁקִיף, מִשְׁקָף, מִשְׁקָפַיִם, מִשֽׁקֶפֶת, תַּשֽׁקִיף, תִּשְׁקֹפֶת.
(א) א] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא בּורֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּו עָשה וְעושה וְיַעֲשה לְכָל הַמַּעֲשים.
(ב) ב] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּו אֱלקֵינוּ, הָיָה הוֶה וְיִהְיֶה.
(ג) ג] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו אֵינו גוּף, וְלא יַשּיגוּהוּ מַשּיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לו שׁוּם דִּמְיון כְּלָל.
(ד) ד] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא רִאשׁון וְהוּא אַחֲרון.
(ה) ה] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו לו לְבַדּו רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתו.
(ו) ו] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת.
(ז) ז] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלום הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּודְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו.
(ח) ח] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּורָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלום.
(ט) ט] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזּאת הַתּורָה לא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלא תְהֵא תורָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו.
(י) י] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו יודֵעַ כָּל מַעֲשה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבותָם, שֶׁנֶּאֱמַר הַיּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשיהֶם.
(יא) יא] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו גּומֵל טוב לְשׁומְרֵי מִצְותָיו וּמַעֲנִישׁ לְעובְרֵי מִצְותָיו.
(יב) יב] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.
(יג) יג] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצון מֵאֵת הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו וְיִתְעַלֶּה זִכְרו לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.
(1) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed created and controls all creations, and he alone performed, performs, and will perform all actions.
(2) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed is singular and there is absolutely no comparable unity, and He alone is our master, who was, is, and always will be.
(3) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed has no physical form, cannot be comprehended in physical terms, and is completely incomparable.
(4) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed is first and last.
(5) I believe with perfect faith that solely the Creator His name be blessed is fit to be prayed to, and it is unfit to pray to any other being.
(6) I believe with perfect faith that all the words of the the prophets and true.
(7) I believe with perfect faith that Moses's prophecy is true, and that he is the father of all prophets who preceded him or came after.
(8) I believe with perfect faith that all the Torah presently in our hands is the one that was given to Moses.
(9) I believe with perfect faith that this Torah will not be exchanged and there will be no other Torah from the Creator.
(10) I believe with perfect faith that the Creator knows all actions and thoughts of man, as it is written "Who forms together their hearts, Who understands all their actions."
(11) I believe with perfect faith that the Creator his name be blessed returns good to those who observe his commandments and punishes those who transgress his commandments.
(12) I believe with perfect faith in the coming of the Messiah, and, though he tarry, I will anticipate daily his coming.
(13) I believe with perfect faith that there will be a resurrection of the dead at the time that the Creator His name be blessed desires, and forever his presence will be known.
(א) א] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא בּורֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּו עָשה וְעושה וְיַעֲשה לְכָל הַמַּעֲשים.
(ב) ב] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, וְהוּא לְבַדּו אֱלקֵינוּ, הָיָה הוֶה וְיִהְיֶה.
(ג) ג] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו אֵינו גוּף, וְלא יַשּיגוּהוּ מַשּיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לו שׁוּם דִּמְיון כְּלָל.
(ד) ד] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו הוּא רִאשׁון וְהוּא אַחֲרון.
(ה) ה] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו לו לְבַדּו רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתו.
(ו) ו] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת.
(ז) ז] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁנְּבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלום הָיְתָה אֲמִתִּית, וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים, לַקּודְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו.
(ח) ח] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל הַתּורָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלום.
(ט) ט] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזּאת הַתּורָה לא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלא תְהֵא תורָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו.
(י) י] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו יודֵעַ כָּל מַעֲשה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבותָם, שֶׁנֶּאֱמַר הַיּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשיהֶם.
(יא) יא] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו גּומֵל טוב לְשׁומְרֵי מִצְותָיו וּמַעֲנִישׁ לְעובְרֵי מִצְותָיו.
(יב) יב] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.
(יג) יג] אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצון מֵאֵת הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמו וְיִתְעַלֶּה זִכְרו לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים.
(1) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed created and controls all creations, and he alone performed, performs, and will perform all actions.
(2) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed is singular and there is absolutely no comparable unity, and He alone is our master, who was, is, and always will be.
(3) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed has no physical form, cannot be comprehended in physical terms, and is completely incomparable.
(4) I believe with perfect faith that the Creator His name be blessed is first and last.
(5) I believe with perfect faith that solely the Creator His name be blessed is fit to be prayed to, and it is unfit to pray to any other being.
(6) I believe with perfect faith that all the words of the the prophets and true.
(7) I believe with perfect faith that Moses's prophecy is true, and that he is the father of all prophets who preceded him or came after.
(8) I believe with perfect faith that all the Torah presently in our hands is the one that was given to Moses.
(9) I believe with perfect faith that this Torah will not be exchanged and there will be no other Torah from the Creator.
(10) I believe with perfect faith that the Creator knows all actions and thoughts of man, as it is written "Who forms together their hearts, Who understands all their actions."
(11) I believe with perfect faith that the Creator his name be blessed returns good to those who observe his commandments and punishes those who transgress his commandments.
(12) I believe with perfect faith in the coming of the Messiah, and, though he tarry, I will anticipate daily his coming.
(13) I believe with perfect faith that there will be a resurrection of the dead at the time that the Creator His name be blessed desires, and forever his presence will be known.
בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיקוק אֱלֹקֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃
You are children of the LORD your God. You shall not gash yourselves or shave the front of your heads because of the dead.
א"ר יוחנן מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות לשוטים...
Rabbi Yoḥanan said: From the day that the Temple was destroyed, prophecy was taken from the prophets and given to imbeciles and children...
רַבִּי חִיָּיא אָמַר, שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁלֹּא יָבֹא תֹקֶף לָעָם בָּאָרֶץ, אוֹ עַד שֶׁלֹּא יָבֹא שֶׁבֶר לָעָם בָּאָרֶץ, מַכְרִיזִים בָּעוֹלָם עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְלִפְעָמִים שֶׁנִּמְסָר הַדָּבָר בְּפִי הַתִּינוֹקוֹת, וְלִפְעָמִים לְאוֹתָם בְּנֵי אָדָם חַסְרֵי דַעַת, וְלִפְעָמִים נִמְסָר אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּפִי הָעוֹפוֹת, וּמַכְרִיזִים בָּעוֹלָם, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בָּהֶם. כְּשֶׁהָעָם הֵם צַדִּיקִים, נִמְסָר אוֹתוֹ דָבָר לְאוֹתָם רָאשִׁים צַדִּיקִים שֶׁל הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיּוֹדִיעוּ לָהֶם וְיָשׁוּבוּ לְרִבּוֹנָם, וּכְשֶׁאֵינָם צַדִּיקִים, זֶה כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.
(ז) כִּ֣י לֹ֧א יַעֲשֶׂ֛ה אדושם יקוק דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים׃
(7) Indeed, my Lord GOD does nothing Without having revealed His purpose To His servants the prophets.
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֵי לְאוֹדָעָא לָן, דְּוַדַּאי שְׁלשָׁה יוֹמִין תַּלְיָא גְּזֵרָה דְּאִתְגְּזַר לְעֵילָא, עַד דְּמוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (עָמוֹס ג, ז): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֱלֹקִים דָּבָר, כִּי אִם גִּלָּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".
Whenever a decree is issued On High it is suspended for three days until the Holy One Blessed is He has informed the righteous, as it is stated, “For Hashem, God does not do anything without revealing His secret to His servants the prophets” (Amos 3:7).
וְהָיָ֣ה אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶשְׁפּ֤וֹךְ אֶת־רוּחִי֙ עַל־כָּל־בָּשָׂ֔ר וְנִבְּא֖וּ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֑ם זִקְנֵיכֶם֙ חֲלֹמ֣וֹת יַחֲלֹמ֔וּן בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם חֶזְיֹנ֖וֹת יִרְאֽוּ׃
After that, I will pour out My spirit on all flesh; Your sons and daughters shall prophesy; Your old men shall dream dreams, And your young men shall see visions.
ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאיה מה פעל אל ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה שהסימן בתפ''ח גאולים ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעה אלפים תתקע''ו ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח...