Remez 863תתס״ג
1 א

ולעבדו זו תלמוד. אתה אומר זו תלמוד או אינו אלא עבודה, הרי הוא אומר ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה [וכי] מה שמירה לשעבר (אף) [ומה] עבודה לשעבר הא למדת לעבדה ולשמרה לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כן תלמוד קרוי עבודה. ד"א ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומר תכון תפלתי קטרת לפניך ואמר ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתיה נגד ירושלם וזמנין תלתא ביומא (בעא בעותיה) [הוא ברך על ברכוהי] וגו', ואומר ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר וגו' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא (הוא ישזבינך) [היכל לשיזבותך] וכי יש פלחן בבבל הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה. רבי אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא לבם מבוהל בשעת עבודה.

2 ב

דבר אחר מה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם והלא כבר נאמר בכל לבבך ובכל נפשך, להלן ליחיד כאן לצבור, להלן לתלמוד כאן למעשה, הואיל ושמעת עשה, עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם:

3 ג

והיה אם שמוע תשמעו וגו' מהו היום שאם אתם שמעתם מצותי אתם מאירים כיום שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכן הוא אומר תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך קודם שלא יבואו המלכיות שנמשלו כחשך וישתעבדו בכם שנאמר והנה אימה חשכה גדולה וגו', אם לא שמעתם הן באים עליכם ואם שמעתם כשם שהיום הזה מאיר כך תהיו מאירים. ד"א אנכי מצוה אתכם היום שלא תאמר איני יכול לשמוע את כל התורה ולשמור את כל המצות שכתוב בה ארוכה מארץ מדה, משל למלך שהיה לו בור עמוק לאין סוף אמר לבן ביתו שכור פועלים ומלא את הבור, שכר פועלים ומי שהיה טפש היה הולך ומביט בבור אמר אימתי אני ממלא אותו, ומי היה פקח אומר מה איכפת לי שכיר יום אני אני שמח שמצאתי לי מלאכה, כך הקב"ה אומר לו מה איכפת לך שכיר יום אתה עשה יומך עד ירצה כשכיר יומו.

4 ד

דבר אחר אל תקוצו בדברי תורה אלא יהא עליך יום האחרון כיום הראשון וסוף השכר לבוא כדכתיב מה רב טובך וגו':

5 ה

ונתתי מטר ארצכם. ונתתי אני ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, מטר ארצכם ולא מטר כל הארצות וכן הוא אומר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. ר' נתן אומר בעתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי הורדוס המלך שהיו עסוקין בבנין הבית, וכל כך למה, כדי שלא ליתן פתחון פה לבואי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, והיה אם שמוע תשמעו אל מצות ונתתי מטר ארצכם. ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה, תלמוד לומר אוהב כסף לא ישבע כסף ואומר ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד, מלך זה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משתעבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה. יורה שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכיהן. ד"א יורה (שמתכוין לארץ) [שיורד בנחת] ואין יוד בזעף.

6 ו

דבר אחר יורה שמרוה את הארץ ומשקה וכן הוא אומר תלמיה רוה נחת גדודיה וגו' צמחה תברך. יורה במרחשון ומלקוש בניסן. או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר, תלמוד לומר בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן וכן הוא אומר והורדתי הגשם בעתו. אי מה יורה שמשיר פירות שוטף את הזרעים ואת הגרנות, תלמוד לומר מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה. אי מלקוש שמפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקאי. תלמוד לומר יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וכן הוא אומר ובני ציון יגילו ושמחו וגו' כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם וגו', מאי מלקוש שמל קשיותיהן של ישראל. דברי רבי ישמעאל תנא דבר שממלא את התבואה בקש, במתניתא תנא דבר יורד על המלילות ועל הקשים:

7 ז

ואספת דגנך. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו וכתיב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורתו אימתי נעשית, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויביך, אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן. א"ל רבא לבנן במטותא מיניכו ביומי דניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא כי היכי דלא תיטרדו במזונייכו כולא שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בוא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן, דורות האחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידן: