הערה: להשוואה בין שלושת המשלים הראשונים עיין גיליון בלק תשט"ז, למשל השני עיין גם גיליון תשכ"ו.
| א. שאלה כללית |
החוקר מ.מ. קאליש, בספרו (באנגלית) "נבואות בלק" (לונדון 1877) מקדים למשל השני:
"המשל השני הוא ניגוד גמור למשל הראשון, הראשון, כל רוחו – שלום, השני - מלחמה. הראשון מתאר בעלות שקטה, השני – מאבק קשה... "
"המשל השני הוא ניגוד גמור למשל הראשון, הראשון, כל רוחו – שלום, השני - מלחמה. הראשון מתאר בעלות שקטה, השני – מאבק קשה... "
והוא הולך ומונה צמדי ניגודים בין שני המשלים.
1. מה הם הניגודים הנראים לך בין שני המשלים. הוכח דבריו מתוך פסוקי המשלים.
2. מה ההבדל בהתייחסות לבלק בשני המשלים.
3. לפי קאליש, לא רק מבהיל בלעם את בלק בתיאור גדולת ישראל וגבורתו, אלא גם מלמדו לקח בהראותו מה בין ישראל לבין בלק, ובמה זכו לגדולתם וגבורתם. היכן נרמז כל זה בפסוקים?
| ב. שאלות כלליות |
"וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר ה'"
And he came to him, and, lo, he stood by his burnt-offering, and the princes of Moab with him. And Balak said unto him: ‘What hath the LORD spoken?’
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר"
And he took up his parable, and said: Arise, Balak, and hear; Give ear unto me, thou son of Zippor:
(י"ז) "ויאמר לו בלק מה דיבר ה'", שראה שאינו ברשות עצמו לומר מה שהיה רוצה, ישב לו והיה משחק בו.
כיוון שראה בלעם שהיה משחק, אמר לו בלעם: "עמוד! אין אתה רשאי לישב – ודברי המקום נאמרים!" – "קום בלק ושמע, האזינה עדי בנו ציפור".
ד"ה מה דבר ה': לשון צחוק הוא זה, כלומר: אינך ברשותך.
בנו צפור SON OF ZIPPOR — This (the suffix ו to mark the construct) is often found as a Biblical Hebrew form, as in (Psalms 50:10), “beast of (חיתו) the forest”; (Genesis 1:24) “beast of (חיתו) the earth”; (Psalms 114:8), “to a spring of (מעינו) water”.
ד"ה קום בלק: כיוון שראהו מצחק בו, נתכוון לצערו. "עמוד על רגליך! אינך רשאי לישב, ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום".
קום בלק RISE UP, BALAK — When he perceived that he was mocking at him, he set himself to annoy him, saying, “Stand on your feet; you have no right to remain seated, seeing that I am sent to you on a mission by the Omnipresent” (Midrash Tanchuma, Balak 13).
*
1. מניין שהשאלה "מה דיבר ה'" היא שאלה של לעג, ולמה לא יפרשו אותה כשאלה ממש מתוך רצונו לדעת?
2. מהיכן במקרא יש להביא ראיה לכך שאף אומות העולם ידעו, שאין רשאין לישב בשעה שדברי ה' נאמרים?
**
3. מה ראה רש"י לסטות ממקורו ולומר "ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום" במקום "ודברי המקום נאמרים".
4. מניין למדרש, שאחרי שאמר לו בלק "מה דיבר ה'", ישב לו?
| ג. שאלות בדברי רשב"ם |
"לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם"
God is not a man, that He should lie; Neither the son of man, that He should repent: When He hath said, will He not do it? Or when He hath spoken, will He not make it good?
ד"ה לא איש אל: אינו איש לחזור מברכתו בשעה מועטת כזו, שהרי לא פשעו אחר הברכה שבHרכתי אותם היום.
לא איש א-ל, G’d is not like man that He could renege so quickly on a blessing just bestowed, seeing that these people have not committed any sin since receiving this blessing.
**
מה קשה לו בפסוקנו?
| ד. מדברי המדרש |
"הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה"
God is not a man, that He should lie; Neither the son of man, that He should repent: When He hath said, will He not do it? Or when He hath spoken, will He not make it good?
"לא איש אל ויכזב" – אינו כבשר ודם. בשר ודם קונה אוהבים, מוצא אחרים יפים מהם, כופר בראשונים. והוא אינו כן, אי אפשר לו לשוב משבועת אבות הראשונים.
"ההוא אמר ולא יעשה" – אומר להביא עליהן רעות – אם עשו תשובה הוא מבטלן. את מוצא כתוב בתורה (שמות כ"ב י"ט) "זובח לאלוהים יחרם", ועשו את העגל, והיו ראויין לכליה, והייתי סבור לקללן ולהכחידן, ומעט עשו תשובה – ובטל (שמות ל"ב י"ד) "ויינחם ה' על הרעה", וכן במקומות הרבה...
1. במה סוטה המדרש בפירוש פסוקנו מפשוטו של מקרא?
*
2. מה הצריכוֹ לדרוש את הפסוק בניגוד לפשוטו?
| ה. שאלות בראב"ע |
מה הקושי בפסוקנו שהצריכו להוסיף כאן מילת "דיברה"?
ד"ה ובירך: פועל עבר והטעם: וה' בירך ברכה ולא אשיבנה.
א. מה ראה לומר שהוא פועל עבר, וכי יש אפשרות שלא לפרשו כפועל עבר?
ב. מה ראה להוסיף מילת "ברכה" שאינה בפסוק?
ד"ה לא הביט אוון: לפי דעתי, כי מזאת המילה למד בלק לשלוח נשי מואב במחנה ישראל. והטעם כי אין ה' כבן אדם שיתנחם, כי לא ראה אוון בישראל.
והנה אם יהיה בהם אוון, לא יקום דבר ה', כי כל דבריו הם על תנאי... וכן הנביא אומר (ירמיהו פרק י"ח) "רגע אדבר", וזה טעם "בדבר בלעם" (במדבר ל"א ט"ז).
*
א. מהו הקושי שרצה ראב"ע ליישב בדבריו.
*
ב. הסבר את דבריו האחרונים המסומנים בקו.
ג. מהי ראייתו מירמיהו י"ח?
*
ד. הבא ראיה מן המקרא למה שאמר בראב"ע "כי כל דבריו על תנאי".
| ו. שאלות במפרשים |
"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב
וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל"
None hath beheld iniquity in Jacob, Neither hath one seen perverseness in Israel; The LORD his God is with him, And the shouting for the King is among them.
אסתכלית לית פלחי גלולין בדבית יעקב, ואף לא עבדי לאות שקר בישראל.
א. מי הנושא של "לא הביט", לדעת תרגום אונקלוס?
**
ב. למה הסב מקומה של מילת השלילה מן הנשוא "הביט" אל המושאים "אוון" ו"עמל"?
אין הקדוש ברוך הוא יושב ורואה שאחרים יעשו חמס לישראל, אבל ה' אלוקיו הוא תמיד עמו, להצילו מכל רע, והוא מקבל בקרב ישראל תרועת מלך, שהם מודים ומשבחים לו, כשהוא מצילם מן הצרה, כמו שמריעים בחצוצרות וקול שופר לכבוד המלך, כשהוא חוזר בשלום אחרי הכותו את האויב.
א. השווה פירושו של שד"ל לפירושו של הראב"ע שהובא בשאלה ד3. מה ההבדל ביניהם?
ב. איזה משני הפירושים נראה בעיניך קרוב יותר לפשוטו של מקרא בהתחשב עם ההקשר?
3. ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא:
"לא הביט" – לא ראה בהם הקדוש ברוך הוא אוון או עמל, כי אינם בהם. ולשון בני אדם הוא - כשאדם נקי, אומרים עליו הבריות: "אין בריה יכולה לראות בפלוני שום דופי".
"לא הביט" – לא ראה בהם הקדוש ברוך הוא אוון או עמל, כי אינם בהם. ולשון בני אדם הוא - כשאדם נקי, אומרים עליו הבריות: "אין בריה יכולה לראות בפלוני שום דופי".
א. מפני איזו אי הבנה רצה למנענו?
ב. האם מסכים הוא עם אחד הפירושים שראינו (תרגום אונקלוס, ראב"ע, שד"ל) או בחר לו דרך רביעית?