פרשת בלק תשט"ז - משלי בלעם הראשונים
א. השוואה בין שלושת המשלים
השווה את שלושת המשלים הראשונים:
פרק כ"ג פרק כ"ג פרק כ"ד
פסוק ז' "מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל פסוק ח' מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'? פסוק ט' כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב פסוק י' מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" פסוק י"ח "קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר פסוק י"ט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה? פסוק כ' הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה! פסוק כ"א לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ פסוק כ"ב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ פסוק כ"ג כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל פסוק כ"ד הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" פסוק ה' "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל פסוק ו' כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם פסוק ז' יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ פסוק ח' אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ פסוק ט' כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
1. כיצד משקפים שלושת המשלים האלה את שינוי עמדתו ביחס לבלק מלך מואב שולחו?
**
2. איזה מקום תופש האני של המדבר בכל אחד משלושת המשלים, ומה אפשר ללמוד מזה על ההבדל המהותי שביניהם? השווה במיוחד כ"ג, כ' לכ"ד ט'.
לאיזו תקופה בתולדות ישראל מתייחסים הראשון, השני והשלישי?
ד"ה כי מראש צורים אראנו: אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות.
כי מראש צורים אראנו FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM — I look at their origin and at the beginning of their root (descent), and I behold them strongly founded as younder rocks and mountains through their ancestors and ancestresses (Rashi translates thus: For (כי) starting from their very beginning (מראש) I behold them firm as rocks) (Midrash Tanchuma, Balak 12).
4. מה ההבדל בין שלושתם בשימוש בדימויים, וכיצד אפשר להסביר שוני זה?
5. שים לב: שונים הם הדימויים שבהם מדמה בלעם את ישראל בחלק הראשון של משלו השלישי, ובין הדימויים בהם הוא מדמה את ישראל בחלקו השני של משלו השלישי. מה ההבדל בין שני סוגי המשלים וכיצד הוא המעבר מחלק לחלק?
בכ"ד ו' לפנינו ארבעה דימויים.
**
א. מה מוסיף כל אחד על קודמו ובמה הוא מעשיר את הרעיון?
השווה לפסוק זה: תהלים א' ג' ירמיהו י"ז ח' ירמיה ל"א י"א?
**
ב. מה יש בפסוקנו נוסף על כל הטוב שיש בפסוקים ההם?
**
ג. למה הזכיר כאן בלעם שהצומח הוא נטיעתו של ה', מה רצה להבליט על ידי כך?
7. מה הרעיון החדש המתווסף על ידי דימוי הצומח בפסוק ז' על הדימויים של פסוק ו'?
8. כ"ד ט':
"מִי יְקִימֶנּוּ"
השווה לבראשית מ"ט ט':
"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"
Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?
ועיין שם בדברי ראב"ע:
ד"ה כרע רבץ כארי: שמנהג האריה אחר שטרף ישב על ברכיו וירבץ, ואילו היה עובר כל מין חיות לא יקום מפניהם שיברח.
אתה יהודה בני, לאחר שתעלה מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך, זהו עיקר פשוטו. והמפרשו במכירת יוסף לא ידע פשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמיו.
מטרף בני עלית, you my son Yehudah, seeing that after you have risen from dealing with the spoils of war you had acquired stature and were held in awe, have lain down like a lion, supremely confident that no one would dare disturb your rest. No enemy will dare to become the one to disturb your sleep and to attack you. This is the plain meaning of the verse repeating the word Yehudah twice in the same sequence. All those who understood Yaakov as referring to the sale of Joseph in this verse do not understand the sentence structure nor paid attention to the tone signs.
מה פירוש השאלה הרטורית הזו ובמה היא מתאימה להיות שיא הברכות?
"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם"
And I will give peace in the land, and ye shall lie down, and none shall make you afraid; and I will cause evil beasts to cease out of the land, neither shall the sword go through your land.
ד"ה ונתתי שלום: שמא תאמרו: הרי מאכל, הרי משתה, אם אין שלום - אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת "ונתתי שלום בארץ". מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר (ישעיהו מה) "עושה שלום ובורא את הכל" [!].
ונתתי שלום AND I WILL GIVE PEACE [IN THE [LAND— Perhaps you will say, “Well, there is food and there is drink; but if there is no peace, then all this is nothing!” Scripture therefore states after all these promises “I will give peace in the land”. Hence we may learn that peace counterbalances everything. In a similar sense it states: “Who makest peace and createst all things" (Sifra, Bechukotai, Chapter 1 8).
ב. הכנות בלעם
השווה את הכנותיו של בלעם לפני כל אחד משלושת המשלים הראשונים.
(א) כ"ב מ"א; כ"ג א'-ה'
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶך שֶׁפִי וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר"
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר ה'"
And Balak said unto him: ‘Come, I pray thee, with me unto another place, from whence thou mayest see them; thou shalt see but the utmost part of them, and shalt not see them all; and curse me them from thence.’
(ג) כ"ג כ"ז-ל'; כ"ד א'-ב'
"וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים"
1. מה ההבדל בין הכנותיו לקראת נשיאת המשל בשלוש הפעמים, ומה אפשר ללמוד מכאן על השתנות עמדת בלעם? שים לב: לשאלה זו עיין גם בגיליון בלק תשט"ו שאלות 1, 3, 5.
שים לב להכנתו לפני משלו השלישי.
כ"ד א':
"וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים"
...ואפשר לפרש שאין מילת "נחשים" כאן מלשון נחש וקסם אלא כפשוטו "נחשים ועקרבים". רצונו לומר שבשאר הפעמים היה מתבודד ומתפרד לבדו, כמו שאמר (כ"ג ג') "וילך שפי", שעניינו שהלך בגובה הגבעה – מתבודד. ומי שמתבודד במקומות החרבים, אין ספק שילך לקראת נחשים, כי הם מצויים תמיד במקומות ההם.
איזו סתירה גדולה בעמדת בלעם מתיישבת, אם נפרש את הפסוק כך?