| א. "וישם ה' דבר בפי בלעם" |
"וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם"
And the LORD put a word in Balaam’s mouth, and said: ‘Return unto Balak, and thus thou shalt speak.’
ילקוט שמעוני רמז תשס"ה (עיין גם סנהדרין ק"ה ע"ב):
וישם ה' דבר בפי בלעם. ר' אליעזר אומר: מלאך. ר' יוחנן אמר: חכה. דבר אחר: שעיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
וישם ה' דבר בפי בלעם. ר' אליעזר אומר: מלאך. ר' יוחנן אמר: חכה. דבר אחר: שעיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
And the LORD put a word in Balaam’s mouth, and said: ‘Return unto Balak, and thus thou shalt speak.’
יש מפרשים, כי לא ידע בלעם בדברים, אך ה' מלא אותו דברים ואמר לו: "שוב אל בלק וכה תדבר", כי יצאו הדברים מפיך. ואולי כן דעת רבותינו שאמרו: "עקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח. ר' אליעזר אומר: מלאך היה. ר' יהושע אומר: חכה".
ואינו נכון בעיני, בעבור אמרו: "שומע אמרי אל" (כ"ד, ג') ואמר "מחזה שדי יחזה" (כ"ד, ג'). אבל טעם "וישם" הלימוד שלימדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהם דבר, כטעם (דברים ל"א, י"ט) "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", וכן (שמואל ב', י"ג, ל"ב) "כי על פי אבשלום היתה שימה".
Adonoy put a message in Bil’am’s mouth. The meaning of put is that it was taught to him — Hashem taught him the words until they were fluent in his mouth so that he would not forget or detract a single word. This has the same meaning as the verse (Devorim 31:19), and teach it to Bnei Yisroel to place it in their mouths.
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ה:
והמדרגה השנייה (מהנבואה) הוא שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכוח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבחות או בדברי אזהרה מועילים או בעניינים הנהגיים או אלוקיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש. ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהלים וחיבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים... (עיין שם באריכות). ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה, בעת שהיה טוב, וזה העניין רוצה באומרו "וישם ה' דבר בפי בלעם, כאילו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה העניין אומר הוא על עצמו: "שומע אמרי אל".
והמדרגה השנייה (מהנבואה) הוא שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכוח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבחות או בדברי אזהרה מועילים או בעניינים הנהגיים או אלוקיים, וזה כלו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש. ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהלים וחיבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים... (עיין שם באריכות). ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה, בעת שהיה טוב, וזה העניין רוצה באומרו "וישם ה' דבר בפי בלעם, כאילו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה העניין אומר הוא על עצמו: "שומע אמרי אל".
1. הסבר מהו ההבדל בין ר' אליעזר ובין ר' יוחנן בילקוט שמעוני.
השווה לדברי הרמב"ן כאן עד "ואינו נכון בעיני" את המקומות הבאים ששם יפרש מדרשי חז"ל:
ד"ה על פני תרח: ...כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם, אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגירש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו.
והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו, או נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו...
In the land of his birth. Only Haran was born in Ur Kasdim. Terach was originally from Aram where his older sons Avram and Nachor were born. Afterwards Terach took Avram with him to Ur Kasdim while Nachor remained behind. That is why when Terach left to return to Aram (v. 31) Nachor is not mentioned.
ד"ה וימצאהו איש: ...ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (בראשית רבה פ"ד י"ד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.
And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field. And the man asked him, saying: ‘What seekest thou?’
ד"ה ואמרו לי מה שמו: ורבותינו נתעוררו לזה (שמות רבה ג'), אמרו: ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל, אמר ר' שמעון בשם ר' סימון אמר משה עתיד אני לעשות סרסור בינך וביניהם, כשתתן להם התורה ותאמר להם אנכי ה' אלהיך. אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אותה שעה נתברר משה על עסקיו, שנתירא אם ישאלו לו מה שמו מה אומר אליהם, באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקב"ה את השם הגדול. וזה ענין השאלה.
והנה ענהו האלהים אהיה אשר אהיה, אהיה עמכם בצרה זו ואהיה עמכם בצרות אחרות, אמר לפניו ריבונו של עולם דיה לצרה בשעתה, אמר לו יפה אמרת, כה תאמר לבני ישראל וגו'. לשון רש"י מדברי רבותינו (ברכות ט' ע"ב, שמות רבה ג'). והכוונה להם בזה, כי משה אמר לפניו יתברך, ואמרו לי מה שמו, שיגיד להם השם שיורה הוראה שלמה על המציאות ועל ההשגחה, והקב"ה השיבו למה זה ישאלו לשמי, אין להם צורך לראיה אחרת כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענם, והיא הראיה הגדולה שיש אלהים בישראל קרובים אלינו בכל קראנו אליו ויש אלהים שופטים בארץ. וזה פירוש נכון באגדה זו...
ד"ה קרב אל המזבח: ...ויש אומרים, היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו, נכנס משה אצלו אמר לו אהרן אחי לא תירא ממה שאתה מתירא, הגס דעתך ובא קרב אליו, לכך אמר קרב אל המזבח. ויקרב אל המזבח, בזריזות.
וטעם דבר זה, כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה' ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר (תהלים נ"א ה') וחטאתי נגדי תמיד, והיה נדמה לו כאילו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך אמר לו הגס דעתך, שלא יהיה שפל רוח כל כך שכבר רצה אלהים את מעשיו...
Approach the altar. Aharon saw the altar as the shape of an ox and was afraid of it. Moshe approached him and said, “Aharon, my brother, fear not from what you are afraid. Firm your resolve and draw near to it.” That is why it says, “Approach the altar” and then (v. 8) “Aharon approached” — it was done with swiftness. The reason for this is because Aharon was holy to Hashem and he had no sin besides the Sin of the Golden Calf, consequently, the Sin of the Golden Calf was foremost in his thoughts, as it says, “My sin is before me always” (Tehillim 51:5). Therefore, it seemed to him as though the form of a calf was preventing his atonement. Moshe told him, “Firm your resolve” and do not be so humble, for Hashem has already accepted your deeds.
הסבר על פי חמש הדוגמאות האלה, מהי דרכו של הרמב"ן בפרשו את מדרשי חז"ל!
3. במה שונה הרמב"ן בהשקפתו על נבואת בלעם (בדבריו החל מן "אבל טעם וישם") מדעת חז"ל, ומהו נימוקו?
*
4. התוכל להסיר את תלונת הרמב"ן ("ואינו נכון בעיני בעבור...") מעל דברי חז"ל?
5. האם קרוב הרמב"ם בהשקפתו על נבואת בלעם לדברי חז"ל או לדברי הרמב"ן או בחר לו דרך שלישית?