| א. שאלת מבנה |
רמב"ן, הקדמה לספר דברים:
הספר הזה עניינו ידוע שהוא משנה תורה; יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצוות התורה הצריכות לישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת הכהנים לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם ולא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה. אבל בישראל יזהיר המצוות הנוהגות בהם פעם אחר פעם להוסיף בהן ביאור, ופעמים שלא יזכיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות, כמו שיבוא בספר הזה, בענייני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו, ותוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העברות. ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצוות שלא נזכרו כלל... ובטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר, וכמה התנהג עמהם הקב"ה במידת הרחמים...
הספר הזה עניינו ידוע שהוא משנה תורה; יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצוות התורה הצריכות לישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת הכהנים לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם ולא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה. אבל בישראל יזהיר המצוות הנוהגות בהם פעם אחר פעם להוסיף בהן ביאור, ופעמים שלא יזכיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות, כמו שיבוא בספר הזה, בענייני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו, ותוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העברות. ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצוות שלא נזכרו כלל... ובטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר, וכמה התנהג עמהם הקב"ה במידת הרחמים...
ד"ה אלה הדברים אשר דבר משה...: על המצוות אשר יזכיר בכל הספר מתחילת עשרת הדברות בפרשת ואתחנן (פרק ה' ו' והלאה), כמו שאמר (א' ד') "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור, כי על התורה מדבר...
ושיעור הכתובים האלה: "אלה המצוות אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בארבעים שנה לצאתם ממצרים... ככל אשר צוה ה' אותו אליהם, והיה זה אחרי הכותו את סיחון ועוג בארץ מואב שם הואיל משה לבאר להם התורה הזאת לאמור..." ויאמר "ה' אלוקינו דבר אלינו בחורב רב לכם שבת..." והטעם: כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצוות, אמר להם בתחילת דבריו: ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן, וחטאותיכם גרמו לכם זה וזה ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד שהשלים בהם בפסוק (פרק ד' מ') "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנכי מצוך היום, אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך כל הימים". אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (ה' א') "שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום" והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות, שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה ואחרי כן הודיעה יחוד השם (ו' ד') "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וכל המצוות שבספר הזה... ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחילת ביאור התורה ואמר (ד' מ"ב-מ"ה) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני-ישראל בצאתם ממצרים"...
והנה הזכיר בכאן שני דברים: אמר שדבר משה אל בני-ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם, וזה רמז אל המצוות שיאמר להם בספר הזה שלא נזכרו עד הנה בתורה, ואמר שהם ככל אשר ציוה אותו ה', לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטוה והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם "וידבר ה' אל משה", ולכן כלל אותם עתה שהם כולם ככל אשר נצטוה מפי הקב"ה; ואמר עוד, כי "הואיל משה באר את התורה" וזה רמז במצוות שנאמרו כבר, שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים.
These are the words which Moshe spoke unto all Israel. On the Mitzvot which he will mention from the beginning of Aseret haDiberot in Parashat Va'etchanan, as he said ״Moshe took upon him to expound this law" (Deuteronomy 1:5)...[needs continuation]
ד"ה היום הזה ה' אלוהיך מצוך לעשות: הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצוות אשר ציוה אותו ה' לחדש להם, לכך אמר היום הזה ה' מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכל, והזכיר "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" והלב והנפש פירשתים.
(כוונתו לדבריו בדברים ד' ה'. עיין שאלה ג).
1. מהו מבנה ספר דברים כולו על פי דבריו אלה, ומהו תפקידם של פסוקינו ט"ז-י"ט בתוך הספר כולו?
2. מה הקושי הגדול בספר דברים ובפסוקנו (ט"ז) המתיישב ע"י דבריו אלה?
*
3. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
| ב. בהבנת המושג "היום" |
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה"
This day the LORD thy God commandeth thee to do these statutes and ordinances; thou shalt therefore observe and do them with all thy heart, and with all thy soul.
ד"ה היום הזה ה' אלוהיך מצוך: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם.
היום הזה ה׳ אלהיך מצוך THIS DAY THE LORD THY GOD COMMANDETH THEE — This suggests: each day they (God’s commandments) should be to you as something new (not antiquated and something of which you have become tired), as though you had received the commands that very day for the first time (Midrash Tanchuma, Ki Tavo 1; cf. Rashi on Deuteronomy 11:13).
ד"ה היום הזה ה' אלוהיך מצוך לעשות: הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצוות אשר ציוה אותו ה' לחדש להם, לכך אמר היום הזה ה' מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכל, והזכיר "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" והלב והנפש פירשתים.
ד"ה היום הזה...: ונראה שכוונת הכתוב היא: לפי שכל התורה ציוה אותה ה' בהר-סיני בין דברים שיש בהם עשיה באותו זמן, בין דברים שאינם אלא לאחר זמן, כמותם האמורים בפרשה זו, ביכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וציוה אותם ה', הגם שלא היה זמנם, כדי ללמוד אותם, ואמר להם משה, כי היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה, ביכורים ומעשרות – שעד הנה נצטוו ללמדם לבד, והיום מצוה לעשותם, כי הגיעו לארץ, ותיבת "היום" לא דוקא, לא זכר זמן המובן בשם "היום הזה".
היום הזה, "On this day, etc." Did then Moses command these commandments on the day the Torah reports this, i.e. a few days before his death? Did G'd not command all these commandments already when the people were at Mount Sinai? Rashi explains that Moses meant that the commandments should be regarded by the people as if they were something new each day. I think that maybe what the Torah had in mind is this. Whereas it is true that all these commandments had been legislated and taught ever since the people had stood at Mount Sinai, the commandments which pertained to the land of Israel had thus far been only in the realm of theory, i.e. they had to be studied but could not be performed. Moses says, that as of the day he addressed the people, the laws pertaining to the land of Israel were no longer in the sphere of theory but had begun to assume practical significance. The people might therefore view these commandments as if they had just been given to them. The word היום, "this day," is not to be interpreted literally but refers to an imminent period.
מה בין שלושת הפרשנים האלה בהבנת המושג "היום" בפסוק זה?
| ג. בפירוש המושגים "לב" ו"נפש" |
"וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
This day the LORD thy God commandeth thee to do these statutes and ordinances; thou shalt therefore observe and do them with all thy heart, and with all thy soul.
ד"ה בכל לבבך ובכל נפשך: "הלב" הוא הדעת, והוא כינוי לרוח המשכלת... "נפשך" היא הרוח שבגוף, והיא המתאוה...
with all your heart The “heart” denotes consciousness (and is here an allusion to the spirit of intelligence, corresponding to the first Divine Wheel [Ezekiel 1: 15]), as in “wise of heart” [Exodus 31: 6] and “acquires a heart” [Proverbs 15: 32].
על דעת המדרש, הלב הנזכר כאן הוא הכח המתאוה, כענין (תהלים כ"א ג') "תאוות לבו נתת לו"; (משלי ו' כ"ח) "אל תחמוד יפה בלבבך"; אם כן – "בכל נפשך" הנפש המשכלת.
וכדברי רבותינו שדורשין בגמרא (ברכות נ"ד) מכאן יהרג ואל יעבור, יהיה "בכל נפשך" תוספת, מפני שאמר "בכל לבבך" ובכל "מאודך", אמר גם כן "בכל נפשך"... או שנקראו היסורים או האברים חצי הנפש, ובהריגה יאמר "בכל נפשך".
ור' אברהם (הראב"ע) אמר כי "נפשך" המתאוה כמו (דברים כ"ג כ"ה) "ואכלת ענבים כנפשך שבעך", (משלי כ"ז ז') "נפש שבעה תבוס נופת", (תהלים כ"ז י"ב) "אל תתנני בנפש צרי".
"ובכל לבבך" הוא הדעת והוא כינוי לרוח המשכלת וכמוהו (משלי ב' ח') "חכם לב יקח מצוות". ודברו קרוב בפירוש "בכל לבבך" ממה שאמר (דברים ו' ו') "והיו הדברים האלה... על לבבך".
"Bechol Levavcha" according to the midrash (Sifri), the heart is mentioned here because it is the force that desires (lit.), as it is written [in Tehillim 21:3], "the desire of his heart You gave to him," [and also is written in Mishlei 6:25], "do not covet her beauty in your heart." If so, "bechol nafshecha" - the "nefesh" is [the organ that] reasons, as it is written [in Shmuel 1 25:29] "the Nefesh of my master shall be bound up in the binding of life." It is also like the words of our sages who expound in the Gemara [in Brachot 54].
ד"ה בכל לבבך: שתכיר בלי שום ספק שראוי לעשות רצונו.
בכל לבבך, you must embrace these laws with all your heart, without mental reservations or doubts about their authenticity. Your sole motivation must be to carry out His will.
ד"ה ובכל נפשך: שלא יניא אותך כח מתאוה בהיותך מכיר מעלת מי שציוה ותועלת מצוותיו.
ובכל נפשך, you must not allow yourself to be distracted, sidetracked, by the evil urge, i.e. temptations, because you are so firm in the belief of the superiority of the Lawgiver.
1. מה ההבדל בין הפרשנים הנ"ל בפירוש המושגים "לב" ו"נפש"?
**
2. הסבר את המילים המסומנות בקו בדברי הרמב"ן.
**
3. מדוע יש קושי בביטוי "בכל נפשך" אם נפרשנו כחז"ל, ואין קושי זה קיים לגבי "בכל לבבך"?
*
4. מה ראה ספורנו להפוך את לשון פסוקנו החיובית "ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" ללשון שלילית "שלא יניא אותך כח מתאווה..."?
| ד. לשון "האמרת" ו"האמירך" - שאלות ברש"י |
"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים"
Thou hast avouched the LORD this day to be thy God, and that thou wouldest walk in His ways, and keep His statutes, and His commandments, and His ordinances, and hearken unto His voice.
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה"
האמרה, האמירך are words for the meaning of which there is no decisive proof in Scripture. It seems to me, however, that they are expressions denoting “separation” and “selection”: “You have singled Him out from all strange gods to be unto you as God — and He on His part, has singled you out from the nations on earth to be unto Him a select people”. [As far as this meaning is concerned I have found a parallel (lit., a witness) to it where it bears the meaning “glory”, as in (Psalms 94:4): “All wrongdoers glory in themselves”].
ד"ה האמרת והאמירך: אין להם עד מוכיח במקרא. ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה: הבדלתו לך מאלוהי עובדי כוכבים להיות לך לאלוהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה.
ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת. כמו (תהלים צ"ד) "יתאמרו כל פועלי און".
(ובתהלים פירש "יתאמרו" - ישתבחו, כמו "האמרת – האמירך").
האמרה, האמירך are words for the meaning of which there is no decisive proof in Scripture. It seems to me, however, that they are expressions denoting “separation” and “selection”: “You have singled Him out from all strange gods to be unto you as God — and He on His part, has singled you out from the nations on earth to be unto Him a select people”. [As far as this meaning is concerned I have found a parallel (lit., a witness) to it where it bears the meaning “glory”, as in (Psalms 94:4): “All wrongdoers glory in themselves”].
בעל דברי דוד, מפרש דברי רש"י הנ"ל:
"לשון הפרשה" פירשו רש"י מסברא, ולבסוף מצא לו עד. ודבריו הראשונים לא זזו ממקומם, כי יש בהם גם כן פירוש שהוא לשון הפרשה, והוא נכון לפי הענין, ובתהלים "יתאמרו כל פועלי און" הביא רש"י "ישתבחו" כמו "האמרה..." וזהו כפירוש בתרא דכאן, דאין שייך שם פירוש קמא.
"לשון הפרשה" פירשו רש"י מסברא, ולבסוף מצא לו עד. ודבריו הראשונים לא זזו ממקומם, כי יש בהם גם כן פירוש שהוא לשון הפרשה, והוא נכון לפי הענין, ובתהלים "יתאמרו כל פועלי און" הביא רש"י "ישתבחו" כמו "האמרה..." וזהו כפירוש בתרא דכאן, דאין שייך שם פירוש קמא.
ר' וולף היידנהיים, בפירושו "הבנת המקרא" על פירוש רש"י מבאר דבריו הנ"ל:
דברי רש"י כאן נגמרים במילים "לעם סגולה" והשאר הוא תוספת איזה תלמיד בחור והמעתיקים הכניסוהו בפנים, ולכן איננו בדפוסים ישנים.
דברי רש"י כאן נגמרים במילים "לעם סגולה" והשאר הוא תוספת איזה תלמיד בחור והמעתיקים הכניסוהו בפנים, ולכן איננו בדפוסים ישנים.
**
התוכל לישב את הסתירה בדברי רש"י בדרך אחרת ובלי להניח את הגירסה שבחומשים שלנו?
| ה. "וה' האמירך" |
"וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה"
And the LORD hath avouched thee this day to be His own treasure, as He hath promised thee, and that thou shouldest keep all His commandments;
ר' יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק (שער שמונה ותשעים):
...השבח והתפארת המגיע להם במה שלקח אותם לו לעם סגולה הוא יותר מאד מהטורח המגיע אותם בקבלת אלוהותו עליהם... אמר "ולשמור את כל מצוותיו" וראה כי הוא המאמיר אותך באשר עשאך סוכן ושומר אוצרות מצוותיו היקרות מזהב ומפז אשר תלכו בה, שלא עשה כן לזולתכם, כמו שאמר (תהלים קמ"ז) "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי...".
...השבח והתפארת המגיע להם במה שלקח אותם לו לעם סגולה הוא יותר מאד מהטורח המגיע אותם בקבלת אלוהותו עליהם... אמר "ולשמור את כל מצוותיו" וראה כי הוא המאמיר אותך באשר עשאך סוכן ושומר אוצרות מצוותיו היקרות מזהב ומפז אשר תלכו בה, שלא עשה כן לזולתכם, כמו שאמר (תהלים קמ"ז) "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי...".
*
מה הקושי בפסוקינו שיישב כאן, ומהו יישוב הקושיה?