פרשת בהעלותך תש"ד - נבואת משה
גיליון זה הוא המשך גיליון בהעלותך תש"ג שעסק בששת הפסוקים הראשונים של פרק זה.בגלל חשיבותה, מועתקת כאן השאלה האחרונה של השאלון ההוא כשאלה א. היא מיועדת רק ללומדים מתקדמים ולחומר לימודי בחוגים ובשיעורים.
א. נבואת משה ונבואת שאר הנביאים
"וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה"
And He said: ‘Hear now My words: if there be a prophet among you, I the LORD do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream.
**
מה בין נבואת שאר הנביאים לנבואת משה רבנו אדון הנביאים? מה בין מראה בקמץ (פסוק ו') לבין מראה בסגול (פסוק ח')?
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ב) אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהם גודלו – מיד רוח הקודש שורה עליו.
It is a fundamental part of religion to acknowledge that God bestows prophecy upon the sons of men. But prophecy does not descend1Nedarim, 35; Pesahim, 66; Shabbat, 30. C. G. save upon a wise man, eminent in wisdom, of sterling character, never subdued by worldly passion, but conquering it by an ever-present will-power, broadminded and settled to the highest degree. A man, endowed with all these moral principles, of sound physique, when he enters the Vineyard and is carried away with the current of these great and remote subjects, and possessed of a mind ready to understand and attain, he continuing to gain in saintliness, separated from the general public which follows the dark paths of the times, continuing to take care of himself, training his soul to heed no thought in idle affairs nor in the vanities and phantasies of the time, but his mind be constantly ready and directed Upward, connected to the Throne Beneath, to understand the Holy and Pure Intelligences and to penetrate the scope of Wisdom of the Holy One, blessed is He! from the First Intelligence even unto the summit of the earth to know from them His greatness —immediately the Holy Spirit will rest upon him. And, when the Spirit will rest upon him his soul will be mingling with the Angels of the degree of the Sphere called Men, and will be transformed into another being, and will understand his own intelligence that he is not as he was, but that he was elevated above the degree of other wise sons of man, as it is said of Saul: "And thou shalt prophesy among them and thou shalt be turned into another man" (I Sam. 10.6).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ג) ובעת שתנוח עליו הרוח – תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, ויהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים: כמו שנאמר בשאול: והתנבית עימם ונהפכת לאיש אחר (שמואל א' י' ו').
It is a fundamental part of religion to acknowledge that God bestows prophecy upon the sons of men. But prophecy does not descend1Nedarim, 35; Pesahim, 66; Shabbat, 30. C. G. save upon a wise man, eminent in wisdom, of sterling character, never subdued by worldly passion, but conquering it by an ever-present will-power, broadminded and settled to the highest degree. A man, endowed with all these moral principles, of sound physique, when he enters the Vineyard and is carried away with the current of these great and remote subjects, and possessed of a mind ready to understand and attain, he continuing to gain in saintliness, separated from the general public which follows the dark paths of the times, continuing to take care of himself, training his soul to heed no thought in idle affairs nor in the vanities and phantasies of the time, but his mind be constantly ready and directed Upward, connected to the Throne Beneath, to understand the Holy and Pure Intelligences and to penetrate the scope of Wisdom of the Holy One, blessed is He! from the First Intelligence even unto the summit of the earth to know from them His greatness —immediately the Holy Spirit will rest upon him. And, when the Spirit will rest upon him his soul will be mingling with the Angels of the degree of the Sphere called Men, and will be transformed into another being, and will understand his own intelligence that he is not as he was, but that he was elevated above the degree of other wise sons of man, as it is said of Saul: "And thou shalt prophesy among them and thou shalt be turned into another man" (I Sam. 10.6).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ד) הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה: כמו שנאמר: במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב ו').
Prophets are of various degrees. Even as there is in wisdom, one wise man greater than his fellow, so it is in prophecy, one prophet is greater than another prophet. But all of them do not see the vision of prophecy save in a dream, in a vision by night, or during the day when a deep slumber falls upon them, as it is said: "I become known to him in vision; I speak to him in a dream" (Num. 12.6). And they all, when they prophesy, tremble in all their limbs, the strength of their bodies gives way, their thinking power becomes unbalanced, the sense of understanding alone remains open to grasp what it will see, as it is said of Abraham: "And behold, a great trembling and darkness befell upon him" (Gen. 15.12); and as it is said of Daniel: "For my comeliness was turned into corruption, and I retained no strength" (Dan. 10.8).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ה) וכולן, כשמתנבאין אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה: כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו" (בראשית ט"ו י"ב); וכמו שנאמר בדניאל, "והודי נהפך עליי למשחית ולא עצרתי כוח" (דניאל י' ח').
Prophets are of various degrees. Even as there is in wisdom, one wise man greater than his fellow, so it is in prophecy, one prophet is greater than another prophet. But all of them do not see the vision of prophecy save in a dream, in a vision by night, or during the day when a deep slumber falls upon them, as it is said: "I become known to him in vision; I speak to him in a dream" (Num. 12.6). And they all, when they prophesy, tremble in all their limbs, the strength of their bodies gives way, their thinking power becomes unbalanced, the sense of understanding alone remains open to grasp what it will see, as it is said of Abraham: "And behold, a great trembling and darkness befell upon him" (Gen. 15.12); and as it is said of Daniel: "For my comeliness was turned into corruption, and I retained no strength" (Dan. 10.8).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ו) הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה – דרך משל מודיעין לו, ומיד יחקק בליבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא: כמו הסולם שראה יעקב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכיות, ושיעבודן; וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר הנפוח ומקל שקד שראה ירמיה, והמגילה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה.
The matters concerning which a prophet is informed by vision of prophecy, are imparted to him allegorically, but the interpretation thereof is engraved upon his heart simultaneously with the vision and he knows what it means, as the vision of the ladder which Jacob our father saw: "The angels of God were ascending and descending upon it" (Gen. 28.12); which was a parable, the interpretation of which is the rise and fall of kingdoms, or as the Living Creatures which Ezekiel saw (Ezek. 1. 1–27), or the Seething Pot and the Almond Rod which Jeremiah saw (Jer. 1.12–13), or the Scroll of Parchment which Ezekiel saw (Ezek. 2.9), or the Measure which Zechariah saw (Zech. 2.5). And so with the rest of the prophets; some of them relate the parable and its interpretation as these; others relate the interpretation alone; and still others relate the parable only without the interpretation, as parts of the prophecies of Ezekiel and Zechariah, but all of them are prophesying in parables and metaphors.
רמב"ם, שמונה פרקים פרק ז':
הרבה ימצא במדרשות ובאגדות, וגם בתלמוד, שיש בין הנביאים מי שיראה את האלוהים מאחורי מחיצות-וילון רבות. וביניהם מי שיראהו מאחורי מחיצות-וילון מועטות. הכל לפי קרבתם אל האלוהים ורום מקומם. עד שאמרו, שמשה רבנו עליו השלום ראה את האלוהים מאחורי מחיצה אחת מאירה, כלומר: שקופה. והוא אמרם: "הסתכל באספקלריא המאירה" ו"אספקלריא" שם המראה הנעשית מגוף שקוף כבדולח וכזכוכית, כמו שנבאר בסוף כלים. והכוונה בעניין הזה, מה שאומר לך: וזה, שאנחנו ביארנו כבר בפרק השני, שמעלות - מהן דיבריות ומהן מידותיות. וכמו כן הפחיתויות: מהן פחיתויות דיבריות כבערות והטמטום והתפיסה הקשה, ומהן פחיתויות-המידות, כרוב התאווה, והגאווה והרוגז, והכעס והעזות, ואהבת-הממון, והדומה להן. והן רבות מאוד, וכבר זכרנו הסדר בידיעתן בפרק הרביעי. ואלו הפחיתויות כולם הן המחיצות המבדילות בין האדם ובין האלוהים יתעלה. אמר הנביא, מבאר זה: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם (ישעיה נ"ט ב'). יאמר: שעונותינו - והן אותן הרעות כמו שזכרנו - הם המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך. ודע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהגיע לכל המעלות הדיבריות ורוב מעלות המידות, ומהקיימות שבהן. והוא אמרם: "אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר". אמנם "חכם" הרי הוא כולל את המעלות הדיבריות בלא ספק. ו"עשיר" הוא מעלה ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות. שכן קוראים הם את המסתפק עשיר. והוא אמרם בגדר העשיר: "איזהו עשיר, השמח בחלקו", כלומר, שמסתפק במה שהמציאו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציאו. וכן "גיבור", גם זו מעלה ממעלות המידות. רצוני לומר, שינהיג כוחותיו כפי הדעה שביארנו בפרק החמישי והוא אמרם: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו". ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תפחיתהו פחיתות כל עיקר. שהרי שלמה נביא, כעדות הכתוב: בגבעון נראה ה' אל שלמה (מלכים א' ג' ה'), ומצאנו לו פחיתות מידותית, והיא רוב התאווה בפירוש. וזאת בהרבות הנשים, שהיא ממעשי תכונת רוב התאווה. ואמר מפורש: הלוא על אלה חטא שלמה (נחמיה י"ג כ"ו). וכן דוד עליו השלום נביא הוא, ואמר: לי דבר צור ישראל (שמואל ב' כ"ג ג'). - ומצאנו אותו בעל אכזריות, ואף על פי שלא השתמש בה כי אם בעובדי כוכבים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל. אבל בא בפירוש בדברי הימים, שהאלוהים לא מצא אותו ראוי לבנות את בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו: לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת ארצה לפני (דברי הימים א' כ"ב ח'). ומצאנו באליהו זכור לטוב מידת הרגזנות. ואף על פי ששימש בה לכופרים ועליהם היה רוגז, ביארו החכמים, שהאלוהים לקחו ואמר לו: לא יצלח לבני אדם מי שיש בו קנאה במידה שיש לך, שסופו שיכלם. וכן מצאנו בשמואל שנרתע מפני שאול, וביעקב שנמס לבבו מפגישת עשו. אלו המידות וכיוצא בהן, הן מסכי הנביאים, עליהם השלום. ומי שהיו לו שתי מידות או שלוש בלתי ממוצעות, כפי שביארנו בפרק הרביעי, נאמר בו שראה את האלוהים מבעד למסכים שניים או שלושה. ולא תרחיק היות חסרון כמה מידות ממעט את מדרגת הנבואה; שכן מצאנו בכמה מפחיתויות המידות שעוצרות את הנבואה לגמרי, כרגזנות. אמרו: "כל הכועס, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו". והביאו ראיה מאלישע, שנסתלקה ממנו רוח הנבואה כשרגז, עד שהסיר רגזו. והוא אמרו: ועתה קחו לי מנגן (מלכים ב' ג', ט"ו). וכן הדאגה והעצבות, שכן יעקב אבינו, כל ימי התאבלו על בנו יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו. - אמר: ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ"ה, כ"ז). ואמר התרגום, מי שמפרש דברי משה לפי המסורת: "ושרת רוח נבואה על יעקוב אבוהון". ולשון החכמים: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה". וכאשר ידע משה רבנו, שלא נשאר לו מסך שלא קרעו, וכי נמשלו מעלות המידות כולן והמעלות הדיבריות כולן. ביקש להשיג את האלוהים באמיתת מציאותו, אחר שלא נשאר מונע. אותה שעה אמר: הראני נא את כבודך (שמות ל"ג, י"ח). והודיעו, יתברך, שאי אפשר לו דבר זה, להיותו שכל נמצא בחומר. רצוני לומר: באשר הוא אדם. והוא אמרו: כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג, כ'). הנה לא נשארה בינו ובין השגת האלוהים באמיתת מציאותו זולת מחיצת וילון אחת בהירה, והיא השכל האנושי שאינו נפרד. וגמל עליו האלוהים יתברך חסד, בתיתו לו מן ההשגה, אחר שאלתו, יותר ממה שהיה לו קודם שאלתו. והודיעו, שהתכלית אי אפשרית לו כל עוד שהוא בעל גשם. וכינה אמיתת ההשגה בראיית פנים. כי האדם כשיראה פני חברו, הגיעה לנפשו צורתו ולא יערבבנו בזולתו. אבל כשיראה אחוריו, ואם גם הבחינו באותה ראיה, אף על פי כן סופו שיסופק בו ויערבבנו בזולתו. כמו כן השגתו יתברך באמיתות היא, שיגיע לנפש מאמיתת מציאותו, שלא יהא שותף לאותה מציאות שום נמצא אחר. עד שימצא בנפשו מציאותו קבועה ונבדלת ממה שימצא בנפשו ממציאות שאר הנמצאים. ואי אפשר לאדם להשיג שעור השגה זה, אלא שהוא, עליו השלום, השיג מעט למטה מזה. והוא שנאמר בו: וראית את אחורי (שמות ל"ג, כ"ג). ואני עתיד להשלים העניין הזה בספר הנבואה. וכאשר ידעו החכמים, עליהם השלום, ששני מיני פחיתויות אלה, רצוני לומר: הדיבריות והמידותיות, הם שחוצצים בין האדם ובין האלוהים, ובהם נבדלים הנביאים למדרגותיהם, אמרו על כמה שראו חכמתם ומידותיהם: ראויים היו שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו". ולא יעלם ממך עניין הדמיון, שדימו אותם אליו, לא שישוום לו, חלילה. וכן אמרו על אחרים: כ"יהושע" על האופן אשר זכרנו. וזהו העניין אשר כיוונו לבארו בפרק הזה.
ראב"ע, פסוק ו':
ד"ה במראה: במראות הלילה.
ראב"ע, פסוק ו':
ד"ה בחלום: כפול כדרך הנבואות.
ד"ה פה אל פה: הטעם בלא אמצעי.
with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’
ד"ה במראה: הטעם שאראה לו הדיבור כאשר הוא כצורת המשכן.
ד"ה ולא בחידות: כמו הנשר הגדול.
(באר דבריו האחרונים!)
ד"ה ה' במראה אליו אתודע: לא הייתי נודע לו ועלה עליו בזה השם אלא במראה (לשון נקבה) לא בהקיץ כמו שהיה העניין בישעיהו, באמרו: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. וכן במיכה: ראיתי את ה' יושב על כסאו. וכל זה במראה הנבואה בלי ספק לא בהקיץ. וגם בלעם, אף על פי שהיה הדיבור אליו בהקיץ לא היה לו בשם המיוחד כאשר חשב הוא באמרו אולי יקרה ה' לקראתי, כי זה אמנם לא עלה לידו, אבל נאמר בו: ויקר אלהים אל בלעם.
ה' במראה אליו אתודע, G’d would have had to reveal Himself to him in a mirror-like vision, (feminine version of the word mareh). He would not have revealed Himself to Moses while the latter was awake, as for instance in the case of Isaiah of whom it is written in Isaiah 6,1 ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, or as in the case of Michyahu who claimed to have seen G’d sitting on His throne. (Kings I 29,19) These prophets experienced their prophetic visions while they were asleep, certainly not while they were awake. Also Bileam, even though he was addressed by G’d while awake, was not addressed by the Essence of G’d but by one of His attributes, he himself only hoping that G’d as Hashem would address him (Numbers 23,3). He never attained that level of prophecy, but in response to the wish expressed in above mentioned verse we find ויקר אלוקים אל בלעם, that the attribute Elokim encountered Bileam.
ד"ה לא כן עבדי משה: שהדיבור עמו בשם המיוחד הוא בהקיץ. וזה באר במאמרו.
My servant Moses is not so; he is trusted in all My house;
ד"ה פה אל פה אדבר: שהנבואה אליו היא בלתי תרדמת חושיו.
This is the meaning of the expression פה אל פה אדבר בו, “I speak to him as if one mouth to another mouth.” When he experiences prophetic insights he does not have to take leave of his senses and be put to sleep so that his senses have first become neutralised.
ד"ה ומראה: לשון זכר הנקרא אספקלריא המאירה אצל רז"ל (סנהדרין פרק חלק).
ומראה, a clear vision (masculine mode of the word), something our sages refer to as “a clear picture, visual image.” (compare Yevamot 49).
ד"ה ולא בחידות: דיבור מבואר בלי חידה לא כעניין בזכריה וזולתו שראה חידות ומשלים ואמר לו המלאך הלא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדוני והמלאך פירש לו את המשל ומהם היו שראו את המשלים והבינו אותם כעניין: היטבת לראות. וכעניין בלעם באמרו: וישא משלו. כי בתחילה הגיד המשל שראה ואחר כך ביאר אותו.
ולא בחידות, neither in riddles, such as parables, sometimes even having to be helped to understand the meaning of the parables. (Zecharyah 4,5) Other prophets understood such parables without an angel being needed to help them, such as Jeremiah 1,12 who was told that he had correctly understood the vision which had been granted him in the form of a parable. Bileam also sometimes revealed the parable he himself had been shown as the Divine message (Numbers 23,7) he was revealing.
ב. "במראה אליו אתודע"
"וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ"
And He said: ‘Hear now My words: if there be a prophet among you, I the LORD do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream.
ד"ה במראה אליו אתודע: והנה בכאן לימד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו, וכבר הזכיר כן בקודמים לו, וארא אל אברהם וגו' כאשר פירשתי, ויזכיר כן בסוף התורה בבאים אחריו, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים ל"ד י'), והענין בכולן שוה. ואל תחוש למה שאמרו בשמואל ששקול כמשה, דכתיב (ירמיה ט"ו א') אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה, כי בעבור שהזכירו עמו חשבוהו רבותינו לגדולה, לא שישוו הנבואות, חלילה להם. וענין הכתוב, כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית גם בעגל וגם במרגלים שהיו חייבים כליה, והזכיר שמואל, מפני שהכתוב הזה על דברי הבצרות שהיו צריכים גשם, אמר היש בהבלי הגוים מגשימים וגו' (שם י"ד כ"ב), ואמר השם שאם יעמוד שמואל לפניו המוריד גשם שלא בעתו בימי קציר חטים (שמואל א' י"ב י"ז) לא ישמע אליו להורידו לאלה בעת צרתם. והנה הזכיר גדולי השבט אשר בחר השם לשרתו ולברך בשמו המתפללים על ישראל, וכן הטעם במה שנאמר (תהלים צ"ט ו') משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו'.
מה הסתירה הנראית לכאורה מירמיהו פרק ט"ו פסוק א' לפסוקנו, וכיצד מיישבה הרמב"ן?
ג. "בכל ביתי נאמן"
"בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן"
My servant Moses is not so; he is trusted in all My house;
... בכל ביתי ישראל עמי מהימן הוא
My servant Moses is not so; he is trusted in all My house;
ד"ה בכל ביתי: טעמו, כבן בית שיכנס בלא רשות ואם יצטרך ידבר צרכיו. ואתם, כאשר אתודע לכם בחלום, תדעו, ואם לא - אין לכם רשות לשאול.
In My entire house — as a member of the household, who may enter without permission, and if he needs something he can speak about it anytime. To Aharon and Miriam, on the other hand, Hashem would only reveal Himself in a dream, and if not, they had no permission to ask.
כאדם שאומר לחברו: נאמן אתה להיות נכנס בכל חדרי, בכל מקום סתר שבביתי.
מורה נבוכים, א' נ"ד:
וכאשר ביקש (משה רבנו) "הודיעני נא את דרכיך" נאמר לו: "אני אעביר כל טובי על פניך" (שמות ל"ג) ... , אמרו "כל טובי" הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם, שנאמר עליהם "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית א' ל"א) רוצה לומר בהראות אותם לו שישיג טבעם והקשרם קצתם לקצתם (=התאמתם ההדדית) וידע הנהגתו להם, איך היא בכלל ובפרט. ואל זה העניין רמז באומרו "בכל ביתי נאמן הוא". כלומר, שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית קיימת.
"בית" נאמר על אנשי הבית וכולל העבדים, כמו "וישמע בית פרעה" (בראשית מ"ה) שהוא כאילו אמר: וישמעו עבדי פרעה. ובי"ת "בכל ביתי" אינו בי"ת המקום, אלא בי"ת היתרון, כמו היפה בנשים.
*
איך מבארים החכמים הנ"ל את המילים "בכל ביתי נאמן"? מה ההבדל העקרוני ביניהם?
ד. "פה אל פה"
"פֶּה אֶל פֶּה"
with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’
(ספרי) אמרתי לו לפרוש מן האשה. והיכן אמרתי לו? בסיני (דברים ה') לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי.
פה אל פה MOUTH TO MOUTH [I HAVE SPOKEN WITH HIM] — I have Myself told him to separate from his wife. And where did I tell him this? On Sinai, when I said to him, (Deuteronomy 5:27 Deuteronomy 5:28) “Go, say to them (to the people), ‘Get you into your tents (rejoin your wives). But as for thee, remain thou here by Me, [and I will speak unto thee]’” (Shabbat 87a; cf. Sifrei Bamidbar 103).
שהנבואה אליו היא בלתי תרדמת חושיו.
This is the meaning of the expression פה אל פה אדבר בו, “I speak to him as if one mouth to another mouth.” When he experiences prophetic insights he does not have to take leave of his senses and be put to sleep so that his senses have first become neutralised.
הכתב והקבלה:
למפרשים רובם טעמוֹ: בלתי אמצעי.
*
1. התוכל להסביר מה טעם לא הלך רש"י כאן בדרך ראב"ע ורוב המפרשים, ובחר לפרשו בדרך המיוחדת על פי הספרי?
התוכל לפרש את הביטוי הנ"ל על פי הפסוקים הבאים, ולהרחיק את הגשמיות בדרך זו?
"וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ כָּל עֹבְדֵי הַבַּעַל וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָא וַיָּבֹאוּ בֵּית הַבַּעַל וַיִּמָּלֵא בֵית הַבַּעַל פֶּה לָפֶה"
And Jehu sent through all Israel; and all the worshippers of Baal came, so that there was not a man left that came not. And they came into the house of Baal; and the house of Baal was filled from one end to another.
"וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'"
"אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם"
ה. "ותמונת ה' יביט"
"וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט"
with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’
מורה נבוכים, א' ג' (הבאורים בסוגריים לקוחים מפירוש יהודה אבן שמואל למורה נבוכים):
אמנם תמונה הוא שם נופל על שלושה דברים (= בא בשלוש הוראות) ... על צורת הדבר המושגת בחושים... "ועשיתם פסל תמונת כל" (דברים ד'), "כי לא ראיתם כל תמונה" (שם ט"ו). ויאמר על הצורה הדמיונית, הנמצאת בדמיון מן האיש אחר העלמו מן החושים והוא אמרו "...בשעפים בחזיונות לילה... תמונה לנגד עיני" (איוב י"ג), ר"ל: דמיון לנגד עיני בשנה. ויאמר על הענין האמיתי המושג בשכל. ולפי זה יאמר בו יתברך "תמונה" – ותמונת ה' יביט. פירושו: ואמתת ה' ישיג.
שם פרק ד':
דע, כי "ראה" ו"הביט" ו"חזה" נופלות על ראות העין, והושאלו שלושתם להשגת השכל... "הביט" נופל על ההבטה בעין לדבר: "על תביט אחריך" (בראשית י"ט) "ותבט אשתו מאחריו" (שם). והושאל אל הבטת השכל והשקפתו על התבוננות הדבר עד שישיגהו (=הסתכלות התבונה והשתדלותה להתבונן בדבר עד שתשיג אותו)... ועל זאת השאלה הוא כל לשון הבטה שבאה בה' יתברך (=ובדרך השאלה זו יש להבין כל לשון הבטה שהוזכרה בקשר עם אלוקים): "כי ירא מהביט אל האלוקים" (שמות כ') ותמונת ה' יביט.
**
לכאורה יש סתירה בין שני הפסוקים האחרונים, אם נפרשם לפי דברי הרמב"ם הנ"ל. כיצד תישב סתירה זו?
ו. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויחר אף ה': מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נידוי. קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו.
ויחר אף ה’ בם וילך AND THE WRATH OF THE LORD GLOWED AGAINST THEM; AND HE WENT AWAY — Only after He had informed them of their offence did He decree “excommunication’ against them. All the more so should a human being not display anger against his fellow before he informs him of his offense (Sifrei Bamidbar 104).
מה קשה לו?
מה בין תשובתו לתשובת ספורנו:
שלא נכנעו תיכף כמו שעשה דוד באמרו אל נתן חטאתי (שמואל ב' י"ב י"ג).
ויחר אף ה' בם, that they did not immediately humble themselves as did David when the prophet Nathan told him that he had sinned. (Samuel II 12,13) וילך, G’d departed seeing they had not even reacted.
ד"ה אל נא תהי: אחותנו זו.
אל נא תהי LET NOT our sister BE —
מה בא להשמיענו? מי ממפרשינו מתנגד לפירושו?
ד"ה אשר בצאתו מרחם אמו - "אמנו" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. וכן חצי בשרו - "חצי בשרנו" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. אשר מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר (בראשית ל"ז) כי אחינו בשרנו הוא, ולפי משמעו אף הוא נראה כן אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת.
אשר בצאתו מרחם אמו It ought to have stated “אמנו” “of our mother’s womb”, only that Scripture modified the expression. Similarly חצי בשרו — it ought to have said חצי בשרנו “the half of our flesh is consumed”, only that Scripture modified the expression (Scripture uses these expressions with the suffix of the third person singular instead of the first person plural, because it wishes to avoid an ominous expression referring to Aaron and Moses). — The meaning is: Since she came forth from the womb of our own mother she in her present state is to us as though the half of our flesh were consumed. It is the same idea as is expressed in the words, (Genesis 37:27) “for he is our brother, our own flesh” (Sifrei Bamidbar 105). — And even according to what the text literally implies (without assuming any modification) it appears to have that meaning: "It is not right for a brother to allow his sister to remain as a dead person".
באר את הביטוי בדברי רש"י "כינה הכתוב". הבא דוגמאות מן המקרא ל"כינוי" ממין זה.
ד"ה ואביה ירק ירק: ואם אביה הראה לה פנים זועפות, הלא תכלם שבעת ימים? (ב"ק כה) קל וחומר לשכינה י"ד יום. אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים.
ואביה ירק ירק בפניה IF HER FATHER HAD BUT SPIT IN HER FACE — i.e. if he had shown her an angry face (if he was offended with her), הלא תכלם שבעת ימים SHOULD SHE NOT BE PUT TO SHAME FOR SEVEN DAYS? — It follows therefore à fortiori with respect to the Shechinah (i.e. in the case where God rebukes her in such a stern way) that she ought to be put to shame for fourteen days!) But since there is a rule דין לבא מן הדין להיות כנדון “It is sufficient for a law that is derived by a conclusion a fortiori (הבא מן הדין) to be only as strict as the law from which it is derived (נדון), and not go beyond it, therefore even as a consequence of My reprimand, תסגר שבעת ימים LET HER BE SHUT OUT [FROM THE CAMP] SEVEN DAYS only (Sifrei Bamidbar 106; Bava Kamma 25a).
באר את הביטוי "דין" בדברי רש"י כאן. מהו בפסוקנו ה"בא מן הדין", ומהו "הנידון"?