פרשת בהעלותך תש"ג - דברי מרים ואהרן במשה
א. הדברים אודות האשה הכושית
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה..."
And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman.
נחלקו המפרשים בביאור פרשה זו, מה היו הדברים על אודות האשה הכושית. עיין במפרשים הבאים וסדרם לקבוצות!
ומללת מרים ואהרן במשה על עסק אתתא שפרתא די נסיב ארי אתתא שפרתא דנסיב רחיק.
תרגום יונתן:
ואישתעו מרים ואהרן במשה על עיסק איתא כושייתא דנסיב, והא לא איתא כושייתא הות צפורא אתת משה, אלא היך מה דהוין כושייא משני בשריה מכל ברייתא, כן הות צפורא אתת משה יאה בריוה ושפירא בחזוה ומשניא בעובדיא טבא מכל נשיא דדריא ההוא.
ד"ה ותדבר: (ספרי) אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר (בראשית י"ט) ויאמר אל נא אחי תרעו (במדבר י"ב) ויאמר שמעו נא דברי. כל נא לשון בקשה.
ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE — The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it stales, (Genesis 42:30) “The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us”. The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) “And he said (ויאמר) ‘I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly” ; (verse 6 of this chapter) “And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words’ — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה ותדבר מרים ואהרן: (ספרי) היא פתחה בדיבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחילה. ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה אמרה: אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חבירו.
ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:17). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה האשה הכשית: (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה כושית: בגימטריא יפת מראה.
כושית — The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance.
ד"ה על אדות האשה: על אודות גירושיה.
על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN — because of her having been divorced by Moses (cf. Note on previous passage).
ד"ה כי אשה כשית לקח: מה תלמוד לומר, אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביפיה - אבל זאת נאה בכל.
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה האשה הכשית: על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה.
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
ד"ה כי אשה כשית לקח: ועתה גרשה.
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
ד"ה הרק אך: עמו לבדו דבר ה'.
הרק אך FOR HAS INDEED THE LORD SPOKEN with him alone.
ד"ה ותלד: כי אמר משה וזאת צפורה היא האשה הכשית אשר אמר ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמן. וכלל אומר לך: כל אשר סיפר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה - אין לסמוך עליו. ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה. וככה סיפר זרובבל, וגם סיפר אלדד הדני והדומה להם.
ראב"ע:
ד"ה ותדבר מרים: היא דיברה גם אהרן הסכים או החריש, על כן נענש.
ד"ה הרק אך: והאחד יספיק, רק הוא דרך צחות, כמו: המבלי אין קברים.
רשב"ם:
ד"ה כשית: שהיא ממשפחתיהם.
ד"ה כי אשה כשית לקח: כדכתיב בדברי הימים דמשה רבנו מלך היה מארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה כמו שכתוב שם. והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה. זהו עיקר פשוטו. שאם בשביל צפורה דברו מה צורך לפרש כי אשה כשית לקח, וכי עתה לא ידענו כי צפורה סודנית היא. ועוד תשובה, כי לא היתה כושית כי כוש מבני חם הוא ומדין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם.
כי אשה כושית לקח, as reported in the biography of Moses (compare Yalkut Shimoni, edition by Heiman-Shiloni on Exodus page 34, glossary 18) According to that version, Moses ruled for 40 years as king over the land of Cush, took himself a woman as his queen but never slept with her, as reported there. Miriam and Aaron were never aware of the fact that Moses had not consummated that union. This is the plain meaning of our verse.
If, as some believe, Miriam and Aaron spoke about Moses and Tzipporah, what need was there for the Torah to describe Moses’ wife as אשה כושית when everyone is well aware that Moses married Tzipporah the daughter of Yitro who was a Midianite, not a Cushite. Tzipporah could not have been described as Cushite seeing that the Cushites are descended from Cham, and the Midianites are descendents of the sons of Keturah, Avraham’s concubine, who bore 6 sons for him one of them being Midian. [Rash’bam’s argument is tenuous, for if Keturah was the same person as Hagar, according to most commentators, seeing that Hagar was an Egyptian, a woman descended from her could be described as Cushite, seeing that Mitzrayim, Egypt, was a descendant of Cham, also. Ed.]
ד"ה ויאמר הרק אך: כלומר, עוד זאת אמרו על משה: כמה יכול להתפאר עלינו, הלא גם בנו דיבר לישראל.
'ויאמרו הרק אך במשה וגו, in addition to what they had already said concerning the Cushite woman to whom Moses was married, they also had another subject to criticise him for, namely that Moses could not boast about G’d communicating with him, seeing G’d did also speak to them.
הבאור:
משה מלך ארבעים שנה בארץ כוש ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה והיתה תרעמתם על שנשא כושית, כי אבותיהם היו נזהרים בזה מאז להתחתן בעמי הארצות כאשר הקפידו על זה אברהם יצחק ויעקב.
1. במה האשימה מרים את משה?
2. מהו ספר דברי הימים דמשה המוזכר בדברי רשב"ם וראב"ע?
3. מהו הקושי בין פסוק א' לפסוק ב' לפי הנ"ל?
ב. הסבר פסיכולוגי לחטא מרים
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה..."
And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman.
חובת הלבבות, שער יחוד המעשה סוף פרק ה':
"...ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת האל ומעשהו טוב ממעשיך והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך, יסיתך היצר בו ויאמר לך: כל אשר יראה מההשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך, ולולא הוא - היית נראה בעיני בני אדם צדיק מכל בני דורך, השיא עליו וקנא בו ושטום אותו. וחקור על מומיו וגנותו וארוב למכשוליו, ואם תוכל להוציא עליו דיבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם, עשה! אז השב עליו: ואיך אמאס מי שאהבו האלוקים ואגנה מי ששיבחו הבורא, ולא די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו עד שאשטום מי שיעבדהו, ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתברך, אבל חייב אני לאהוב את אוהביו לאהבתו, ולכבד מכבדיו לכבודו, כמו שנאמר (תהלים ט"ו) ואת יראי ה' יכבד. וכבר ידעת מה שאירע את מרים בעניין "ותדבר מרים ואהרן במשה..."
מהו ההסבר הפסיכולוגי שנותן בעל חובת הלבבות לחטאה של מרים?
ג. למיקומו של פסוק "והאיש משה ענו"
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו"
Now the man Moses was very meek, above all the men that were upon the face of the earth.—
מה קשר פסוק זה לקודמיו?
תרגום יונתן:
ונברא משה ענוותן בדעתיה לחדא מן כל בני נשא דעל אנפי ארעא ולא חש למליהון.
ד"ה והאיש משה ענו: להגיד כי השם קינא לו בעבור ענוותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע. ור"א מפרש ואמר כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם, ולא יתגאה במעלתו כלל אף כי על אחיו, והם חוטאים שמדברים עליו חינם. אבל בספרי (בהעלתך ק') ר' נתן אומר אף בפניו של משה דיברו בו, שנאמר וישמע ה' והאיש משה ענו מאד, אלא שכבש משה על הדבר. יזכיר ענותנותו שסבל ולא ענם, והשם קינא לו.
ביאר הכתוב דלא משום משה וצערו ענה ה', כי היכי דלא להחליש דעתו, אבל באמת משה לא חשש כלל לזה דהאיש משה ענו וגו', אלא משום שנוגע לעיקר התורה לדעת כח מעלתו של משה שהוא למעלה מכל נבואה שבעולם...
The man, Moshe [was] most humble. The meaning of humble is that Moshe paid no attention to his honor or pains. This was not because he felt lowly and did not realize that such a lack of respect and pain was not worthy of him. Rather, it was because he conducted himself without concern for honor.
ד. "וישמע ה'"
"...וַיִּשְׁמַע ה'"
And they said: ‘Hath the LORD indeed spoken only with Moses? hath He not spoken also with us?’ And the LORD heard it.—
מקשה אברבנאל:
מה עניין הכתוב על זה "וישמע", הלא ידענו שיש למעלה עין רואה ואוזן שומעת?
וזו תשובתו:
וישמע ה' הוא גם כן מכלל דבריהם: הלא גם בנו דבר ה' וישמע ה' את דברינו, ואם אנו מדברים אליו ושומע את קולנו מבלי ההמרדה הזאת, למה זה נפרד משה מאשתו?
במה שונה פירושו מן הפירוש המקובל, ואיך תוכל לתרץ קושייתו בדרך אחרת?
"וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל"
And it came to pass, while Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve:
"וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד".
And as he talked with them, behold, there came up the champion, Golyat the Pelishtian was his name, from Gat, out of the ranks of the Pelishtim, and spoke those same words: and David heard them.
ה. בביאור הפסוק "אם יהיה נביאכם" וכו'
"אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו"
And He said: ‘Hear now My words: if there be a prophet among you, I the LORD do make Myself known unto him in a vision, I do speak with him in a dream.
ד"ה שמעו נא דברי: אין נא אלא לשון בקשה.
שמעו נא דברי HEAR, I PRAY YOU, MY WORDS — The word נא is always an expression of entreaty (Sifrei Bamidbar 103).
ד"ה אם יהיה נביאכם: אם יהיו לכם נביאים.
אם יהיה נביאכם means, IF THERE WOULD BE PROPHETS TO YOU (i.e. if you had a prophet — if you could show one to me).
ד"ה ה' במראה אליו אתודע: שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה אלא בחלום וחזיון.
ה׳ במראה אליו אתודע This means: the Shechinah (the Divine Glory) of my Name does not reveal Itself unto him in a “transparent glass” (i.e. a direct revelation), but in dreams and visions (cf. Sifrei Bamidbar 103).
ראב"ע:
ד"ה שמעו נא: כמו עתה.
ד"ה נביאכם: מי שיהיה מכם נביא ה'.
ד"ה במראה: פירושו אם היה נביאכם שהוא נביא ה' כמו והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב' ט"ז ח') האהלה שרה אמו, כסאך אלוהים עולם.
ד"ה אם יהיה נביאכם: אם יהיה לכם נביא, כדברי אונקלוס. ורבי אברהם פירש כי טעמו אם יהיה נביאכם נביא ה', כמו והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב' ט"ו ח'), ויפה אמר. וטעם הכתוב, שאפילו אם יהיה נביאכם נביא ה', אינו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות.
ד"ה אם יהיה נביאכם: אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם באמרכם הלא גם בנו דיבר.
אם יהיה נביאכם, if Moses were a prophet on the same spiritual level as you presumed when you said: “G’d spoke to us also,”
ד"ה ה' במראה אליו התודע: לא הייתי נודע לו ועלה עליו בזה השם אלא במראה (לשון נקבה) לא בהקיץ כמו שהיה העניין בישעיהו באמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. וכן במיכה: ראיתי את ה' יושב על כסאו. וכל זה במראה הנבואה בלי ספק לא בהקיץ. וגם בלעם, אף על פי שהיה הדיבור אליו בהקיץ לא היה לו בשם המיוחד כאשר חשב הוא באמרו אולי יקרה ה' לקראתי, כי זה אמנם לא עלה לידו אבל נאמר בו ויקר אלהים אל בלעם.
ה' במראה אליו אתודע, G’d would have had to reveal Himself to him in a mirror-like vision, (feminine version of the word mareh). He would not have revealed Himself to Moses while the latter was awake, as for instance in the case of Isaiah of whom it is written in Isaiah 6,1 ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, or as in the case of Michyahu who claimed to have seen G’d sitting on His throne. (Kings I 29,19) These prophets experienced their prophetic visions while they were asleep, certainly not while they were awake. Also Bileam, even though he was addressed by G’d while awake, was not addressed by the Essence of G’d but by one of His attributes, he himself only hoping that G’d as Hashem would address him (Numbers 23,3). He never attained that level of prophecy, but in response to the wish expressed in above mentioned verse we find ויקר אלוקים אל בלעם, that the attribute Elokim encountered Bileam.
העתק את פסוקנו בסימני פיסוק לפי הנ"ל, ונמק את הדעות השונות.
ו. נבואת משה ונבואת שאר הנביאים
**
רק למתקדמים: מה בין נבואת שאר הנביאים לנבואת משה [=מה בין מראה בקמץ (פסוק ו') לבין מראה בסגול (פסוק ח')]?
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ב) אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהם גודלו – מיד רוח הקודש שורה עליו.
It is a fundamental part of religion to acknowledge that God bestows prophecy upon the sons of men. But prophecy does not descend1Nedarim, 35; Pesahim, 66; Shabbat, 30. C. G. save upon a wise man, eminent in wisdom, of sterling character, never subdued by worldly passion, but conquering it by an ever-present will-power, broadminded and settled to the highest degree. A man, endowed with all these moral principles, of sound physique, when he enters the Vineyard and is carried away with the current of these great and remote subjects, and possessed of a mind ready to understand and attain, he continuing to gain in saintliness, separated from the general public which follows the dark paths of the times, continuing to take care of himself, training his soul to heed no thought in idle affairs nor in the vanities and phantasies of the time, but his mind be constantly ready and directed Upward, connected to the Throne Beneath, to understand the Holy and Pure Intelligences and to penetrate the scope of Wisdom of the Holy One, blessed is He! from the First Intelligence even unto the summit of the earth to know from them His greatness —immediately the Holy Spirit will rest upon him. And, when the Spirit will rest upon him his soul will be mingling with the Angels of the degree of the Sphere called Men, and will be transformed into another being, and will understand his own intelligence that he is not as he was, but that he was elevated above the degree of other wise sons of man, as it is said of Saul: "And thou shalt prophesy among them and thou shalt be turned into another man" (I Sam. 10.6).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ג) ובעת שתנוח עליו הרוח – תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, ויהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים: כמו שנאמר בשאול: והתנבית עימם ונהפכת לאיש אחר (שמואל א' י' ו').
It is a fundamental part of religion to acknowledge that God bestows prophecy upon the sons of men. But prophecy does not descend1Nedarim, 35; Pesahim, 66; Shabbat, 30. C. G. save upon a wise man, eminent in wisdom, of sterling character, never subdued by worldly passion, but conquering it by an ever-present will-power, broadminded and settled to the highest degree. A man, endowed with all these moral principles, of sound physique, when he enters the Vineyard and is carried away with the current of these great and remote subjects, and possessed of a mind ready to understand and attain, he continuing to gain in saintliness, separated from the general public which follows the dark paths of the times, continuing to take care of himself, training his soul to heed no thought in idle affairs nor in the vanities and phantasies of the time, but his mind be constantly ready and directed Upward, connected to the Throne Beneath, to understand the Holy and Pure Intelligences and to penetrate the scope of Wisdom of the Holy One, blessed is He! from the First Intelligence even unto the summit of the earth to know from them His greatness —immediately the Holy Spirit will rest upon him. And, when the Spirit will rest upon him his soul will be mingling with the Angels of the degree of the Sphere called Men, and will be transformed into another being, and will understand his own intelligence that he is not as he was, but that he was elevated above the degree of other wise sons of man, as it is said of Saul: "And thou shalt prophesy among them and thou shalt be turned into another man" (I Sam. 10.6).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ד) הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה: כמו שנאמר: במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב ו').
Prophets are of various degrees. Even as there is in wisdom, one wise man greater than his fellow, so it is in prophecy, one prophet is greater than another prophet. But all of them do not see the vision of prophecy save in a dream, in a vision by night, or during the day when a deep slumber falls upon them, as it is said: "I become known to him in vision; I speak to him in a dream" (Num. 12.6). And they all, when they prophesy, tremble in all their limbs, the strength of their bodies gives way, their thinking power becomes unbalanced, the sense of understanding alone remains open to grasp what it will see, as it is said of Abraham: "And behold, a great trembling and darkness befell upon him" (Gen. 15.12); and as it is said of Daniel: "For my comeliness was turned into corruption, and I retained no strength" (Dan. 10.8).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ה) וכולן, כשמתנבאין אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה: כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו" (בראשית ט"ו י"ב); וכמו שנאמר בדניאל, "והודי נהפך עליי למשחית ולא עצרתי כוח" (דניאל י' ח').
Prophets are of various degrees. Even as there is in wisdom, one wise man greater than his fellow, so it is in prophecy, one prophet is greater than another prophet. But all of them do not see the vision of prophecy save in a dream, in a vision by night, or during the day when a deep slumber falls upon them, as it is said: "I become known to him in vision; I speak to him in a dream" (Num. 12.6). And they all, when they prophesy, tremble in all their limbs, the strength of their bodies gives way, their thinking power becomes unbalanced, the sense of understanding alone remains open to grasp what it will see, as it is said of Abraham: "And behold, a great trembling and darkness befell upon him" (Gen. 15.12); and as it is said of Daniel: "For my comeliness was turned into corruption, and I retained no strength" (Dan. 10.8).
עיין רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכות ב'-ו':
ו) הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה – דרך משל מודיעין לו, ומיד יחקק בליבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא: כמו הסולם שראה יעקב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכיות, ושיעבודן; וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר הנפוח ומקל שקד שראה ירמיה, והמגילה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה.
The matters concerning which a prophet is informed by vision of prophecy, are imparted to him allegorically, but the interpretation thereof is engraved upon his heart simultaneously with the vision and he knows what it means, as the vision of the ladder which Jacob our father saw: "The angels of God were ascending and descending upon it" (Gen. 28.12); which was a parable, the interpretation of which is the rise and fall of kingdoms, or as the Living Creatures which Ezekiel saw (Ezek. 1. 1–27), or the Seething Pot and the Almond Rod which Jeremiah saw (Jer. 1.12–13), or the Scroll of Parchment which Ezekiel saw (Ezek. 2.9), or the Measure which Zechariah saw (Zech. 2.5). And so with the rest of the prophets; some of them relate the parable and its interpretation as these; others relate the interpretation alone; and still others relate the parable only without the interpretation, as parts of the prophecies of Ezekiel and Zechariah, but all of them are prophesying in parables and metaphors.
רמב"ם, שמונה פרקים פרק ז':
הרבה ימצא במדרשות ובאגדות, וגם בתלמוד, שיש בין הנביאים מי שיראה את האלוהים מאחורי מחיצות-וילון רבות. וביניהם מי שיראהו מאחורי מחיצות-וילון מועטות. הכל לפי קרבתם אל האלוהים ורום מקומם. עד שאמרו, שמשה רבנו עליו השלום ראה את האלוהים מאחורי מחיצה אחת מאירה, כלומר: שקופה. והוא אמרם: "הסתכל באספקלריא המאירה" ו"אספקלריא" שם המראה הנעשית מגוף שקוף כבדולח וכזכוכית, כמו שנבאר בסוף כלים. והכוונה בעניין הזה, מה שאומר לך: וזה, שאנחנו ביארנו כבר בפרק השני, שמעלות - מהן דיבריות ומהן מידותיות. וכמו כן הפחיתויות: מהן פחיתויות דיבריות כבערות והטמטום והתפיסה הקשה, ומהן פחיתויות-המידות, כרוב התאווה, והגאווה והרוגז, והכעס והעזות, ואהבת-הממון, והדומה להן. והן רבות מאוד, וכבר זכרנו הסדר בידיעתן בפרק הרביעי. ואלו הפחיתויות כולם הן המחיצות המבדילות בין האדם ובין האלוהים יתעלה. אמר הנביא, מבאר זה: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם (ישעיה נ"ט ב'). יאמר: שעונותינו - והן אותן הרעות כמו שזכרנו - הם המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך. ודע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהגיע לכל המעלות הדיבריות ורוב מעלות המידות, ומהקיימות שבהן. והוא אמרם: "אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר". אמנם "חכם" הרי הוא כולל את המעלות הדיבריות בלא ספק. ו"עשיר" הוא מעלה ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות. שכן קוראים הם את המסתפק עשיר. והוא אמרם בגדר העשיר: "איזהו עשיר, השמח בחלקו", כלומר, שמסתפק במה שהמציאו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציאו. וכן "גיבור", גם זו מעלה ממעלות המידות. רצוני לומר, שינהיג כוחותיו כפי הדעה שביארנו בפרק החמישי והוא אמרם: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו". ואין מתנאי הנביא שיהיו לו מעלות המידות כולן, עד שלא תפחיתהו פחיתות כל עיקר. שהרי שלמה נביא, כעדות הכתוב: בגבעון נראה ה' אל שלמה (מלכים א' ג' ה'), ומצאנו לו פחיתות מידותית, והיא רוב התאווה בפירוש. וזאת בהרבות הנשים, שהיא ממעשי תכונת רוב התאווה. ואמר מפורש: הלוא על אלה חטא שלמה (נחמיה י"ג כ"ו). וכן דוד עליו השלום נביא הוא, ואמר: לי דבר צור ישראל (שמואל ב' כ"ג ג'). - ומצאנו אותו בעל אכזריות, ואף על פי שלא השתמש בה כי אם בעובדי כוכבים ובהריגת הכופרים, והיה רחמן לישראל. אבל בא בפירוש בדברי הימים, שהאלוהים לא מצא אותו ראוי לבנות את בית המקדש, לרוב מה שהרג, ואמר לו: לא תבנה בית לשמי, כי דמים רבים שפכת ארצה לפני (דברי הימים א' כ"ב ח'). ומצאנו באליהו זכור לטוב מידת הרגזנות. ואף על פי ששימש בה לכופרים ועליהם היה רוגז, ביארו החכמים, שהאלוהים לקחו ואמר לו: לא יצלח לבני אדם מי שיש בו קנאה במידה שיש לך, שסופו שיכלם. וכן מצאנו בשמואל שנרתע מפני שאול, וביעקב שנמס לבבו מפגישת עשו. אלו המידות וכיוצא בהן, הן מסכי הנביאים, עליהם השלום. ומי שהיו לו שתי מידות או שלוש בלתי ממוצעות, כפי שביארנו בפרק הרביעי, נאמר בו שראה את האלוהים מבעד למסכים שניים או שלושה. ולא תרחיק היות חסרון כמה מידות ממעט את מדרגת הנבואה; שכן מצאנו בכמה מפחיתויות המידות שעוצרות את הנבואה לגמרי, כרגזנות. אמרו: "כל הכועס, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו". והביאו ראיה מאלישע, שנסתלקה ממנו רוח הנבואה כשרגז, עד שהסיר רגזו. והוא אמרו: ועתה קחו לי מנגן (מלכים ב' ג', ט"ו). וכן הדאגה והעצבות, שכן יעקב אבינו, כל ימי התאבלו על בנו יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו. - אמר: ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ"ה, כ"ז). ואמר התרגום, מי שמפרש דברי משה לפי המסורת: "ושרת רוח נבואה על יעקוב אבוהון". ולשון החכמים: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה". וכאשר ידע משה רבנו, שלא נשאר לו מסך שלא קרעו, וכי נמשלו מעלות המידות כולן והמעלות הדיבריות כולן. ביקש להשיג את האלוהים באמיתת מציאותו, אחר שלא נשאר מונע. אותה שעה אמר: הראני נא את כבודך (שמות ל"ג, י"ח). והודיעו, יתברך, שאי אפשר לו דבר זה, להיותו שכל נמצא בחומר. רצוני לומר: באשר הוא אדם. והוא אמרו: כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג, כ'). הנה לא נשארה בינו ובין השגת האלוהים באמיתת מציאותו זולת מחיצת וילון אחת בהירה, והיא השכל האנושי שאינו נפרד. וגמל עליו האלוהים יתברך חסד, בתיתו לו מן ההשגה, אחר שאלתו, יותר ממה שהיה לו קודם שאלתו. והודיעו, שהתכלית אי אפשרית לו כל עוד שהוא בעל גשם. וכינה אמיתת ההשגה בראיית פנים. כי האדם כשיראה פני חברו, הגיעה לנפשו צורתו ולא יערבבנו בזולתו. אבל כשיראה אחוריו, ואם גם הבחינו באותה ראיה, אף על פי כן סופו שיסופק בו ויערבבנו בזולתו. כמו כן השגתו יתברך באמיתות היא, שיגיע לנפש מאמיתת מציאותו, שלא יהא שותף לאותה מציאות שום נמצא אחר. עד שימצא בנפשו מציאותו קבועה ונבדלת ממה שימצא בנפשו ממציאות שאר הנמצאים. ואי אפשר לאדם להשיג שעור השגה זה, אלא שהוא, עליו השלום, השיג מעט למטה מזה. והוא שנאמר בו: וראית את אחורי (שמות ל"ג, כ"ג). ואני עתיד להשלים העניין הזה בספר הנבואה. וכאשר ידעו החכמים, עליהם השלום, ששני מיני פחיתויות אלה, רצוני לומר: הדיבריות והמידותיות, הם שחוצצים בין האדם ובין האלוהים, ובהם נבדלים הנביאים למדרגותיהם, אמרו על כמה שראו חכמתם ומידותיהם: ראויים היו שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו". ולא יעלם ממך עניין הדמיון, שדימו אותם אליו, לא שישוום לו, חלילה. וכן אמרו על אחרים: כ"יהושע" על האופן אשר זכרנו. וזהו העניין אשר כיוונו לבארו בפרק הזה.
ראב"ע, פסוק ו':
ד"ה במראה: במראות הלילה.
ראב"ע, פסוק ו':
ד"ה בחלום: כפול כדרך הנבואות.
ד"ה פה אל פה: הטעם בלא אמצעי.
with him do I speak mouth to mouth, even manifestly, and not in dark speeches; and the similitude of the LORD doth he behold; wherefore then were ye not afraid to speak against My servant, against Moses?’
ד"ה במראה: הטעם שאראה לו הדיבור כאשר הוא כצורת המשכן.
ד"ה ולא בחידות: כמו הנשר הגדול.
(באר דבריו האחרונים!)
ד"ה ה' במראה אליו אתודע: לא הייתי נודע לו ועלה עליו בזה השם אלא במראה (לשון נקבה) לא בהקיץ כמו שהיה העניין בישעיהו, באמרו: ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. וכן במיכה: ראיתי את ה' יושב על כסאו. וכל זה במראה הנבואה בלי ספק לא בהקיץ. וגם בלעם, אף על פי שהיה הדיבור אליו בהקיץ לא היה לו בשם המיוחד כאשר חשב הוא באמרו אולי יקרה ה' לקראתי, כי זה אמנם לא עלה לידו, אבל נאמר בו: ויקר אלהים אל בלעם.
ה' במראה אליו אתודע, G’d would have had to reveal Himself to him in a mirror-like vision, (feminine version of the word mareh). He would not have revealed Himself to Moses while the latter was awake, as for instance in the case of Isaiah of whom it is written in Isaiah 6,1 ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, or as in the case of Michyahu who claimed to have seen G’d sitting on His throne. (Kings I 29,19) These prophets experienced their prophetic visions while they were asleep, certainly not while they were awake. Also Bileam, even though he was addressed by G’d while awake, was not addressed by the Essence of G’d but by one of His attributes, he himself only hoping that G’d as Hashem would address him (Numbers 23,3). He never attained that level of prophecy, but in response to the wish expressed in above mentioned verse we find ויקר אלוקים אל בלעם, that the attribute Elokim encountered Bileam.
ד"ה לא כן עבדי משה: שהדיבור עמו בשם המיוחד הוא בהקיץ. וזה באר במאמרו.
My servant Moses is not so; he is trusted in all My house;
ד"ה פה אל פה אדבר: שהנבואה אליו היא בלתי תרדמת חושיו.
This is the meaning of the expression פה אל פה אדבר בו, “I speak to him as if one mouth to another mouth.” When he experiences prophetic insights he does not have to take leave of his senses and be put to sleep so that his senses have first become neutralised.
ד"ה ומראה: לשון זכר הנקרא אספקלריא המאירה אצל רז"ל (סנהדרין פרק חלק).
ומראה, a clear vision (masculine mode of the word), something our sages refer to as “a clear picture, visual image.” (compare Yevamot 49).
ד"ה ולא בחידות: דיבור מבואר בלי חידה לא כעניין בזכריה וזולתו שראה חידות ומשלים ואמר לו המלאך הלא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדוני והמלאך פירש לו את המשל ומהם היו שראו את המשלים והבינו אותם כעניין: היטבת לראות. וכעניין בלעם באמרו: וישא משלו. כי בתחילה הגיד המשל שראה ואחר כך ביאר אותו.
ולא בחידות, neither in riddles, such as parables, sometimes even having to be helped to understand the meaning of the parables. (Zecharyah 4,5) Other prophets understood such parables without an angel being needed to help them, such as Jeremiah 1,12 who was told that he had correctly understood the vision which had been granted him in the form of a parable. Bileam also sometimes revealed the parable he himself had been shown as the Divine message (Numbers 23,7) he was revealing.