פרשת בהר תש"ד - יובל
גיליון זה הוא המשך גיליון בהר-בחקותי תש"ב שעסק בתחילת פרק כ"ה, בשמיטה ודיניה.
א. בטעם מצוות יובל
מורה נבוכים, ג' פרק ל"ט:
בתיקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה, והוא היות הארץ כולה שמורה לבעלים, אי אפשר בה מכירה לצמיתות, וישאר ממון האדם שמור עליו ועל יורשיו.
ד"ה כי לי כל הארץ: זה טעם נכבד. וכן אמר משה בתפילתו: ה', מעון אתה היית לנו, אתה כמו מעון עומד ודור הולך ודור בא.
The fundamental reason for these laws is that the land is Mine . Moshe himself said in his prayer, “God, you have been our dwelling place” [Psalms 90:1]. In other words: You are like an eternal dwelling place, into which “one generation passes away, and another generation comes” [Ecclesiastes 1:4].
ספר החנוך:
רצה ה' יתברך להודיע לעמו כי הכל שלו ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא ליתנה בתחילה, כי לו הארץ כמו שכתוב. ועם מצווה זו של ספירת מ"ט שנה ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חברם ולא יחמדוה בלבם בדעתם, כי הכל שב לאשר חפץ האל שתהייה לו. וענין זה דומה למה שנהוג לעשות במלכותא דארעא שלוקחים ארצות מזמן לזמן מערי הבצורות אשר לשריהם להזכיר להם יראת האדון (=המלך), וכן הדבר הזה, שרצה ה' יתברך שישוב כל קרקע לאשר לו אחוזת הארץ ממנו בה, וכן כל עבד יצא מתחת יד אדוניו ויהיה ברשות בוראו. ואולם מלכי הארץ יעשו כן ליראתם פן ימרדו השרים בם, והאל ב"ה ציוה לעמו כן לזכותם, להיטיב להם.
מה ההבדל העקרוני ביניהם בטעם מצוות היובל?
ב. שאלות מבנה
"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ"
And if thou sell aught unto thy neighbour, or buy of thy neighbour’s hand, ye shall not wrong one another.
אילו מן הפסוקים הנ"ל (או אילו חלקי הפסוקים) מדברים על הקונה, ואילו מהם על המוכר?
2. האם בנויים הפסוקים האלה בצורה מקבילה או בסדר "פתח במה שסיים"?
*
"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"
*
And the land shall not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for ye are strangers and settlers with Me.
למה לא נכתב פסוק זה לעיל לגבי מכירת קרקעות (אחרי י"ד או ט"ז...) אלא נכתב כאן בין דיני יובל לדיני גאולה?
ג. שאלות סגנון
"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה"
And thou shalt number seven sabbaths of years unto thee, seven times seven years; and there shall be unto thee the days of seven sabbaths of years, even forty and nine years.
"וספרת" - למה נאמר פסוק זה בלשון יחיד ולא בלשון רבים כמו פרק כ"ג פסוק ט"ו "וספרתם"?
"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
And ye shall not wrong one another; but thou shalt fear thy God; for I am the LORD your God.
התוכל להסביר טעם חילוף המספר: רבים-יחיד-רבים בפסוק זה?
"וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח"
Wherefore ye shall do My statutes, and keep Mine ordinances and do them; and ye shall dwell in the land in safety.
למה נאמר לגבי "חוקים" עשיה בלבד ולגבי "משפטים" שמירה ועשייה?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה וקדשתם אותה: (ת"כ) בכניסתה מקדשין אותה בבית דין ואומרים מקודשת השנה.
וקדשתם AND YE SHALL SANCTIFY [THE FIFTIETH YEAR] — when it begins they declare it holy in the court by saying: “The year is holy!” (Sifra, Behar, Chapter 2 1; Rosh Hashanah 8b and Rosh Hashanah 24a).
מניין לרש"י שב"כניסתה מקדשין אותה", כלומר בראש השנה, ולא ביום התקיעה, ביום הכיפורים?
ד"ה וכי תמכרו: לפי פשוטו כמשמעו. ועוד יש דרשה: מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך? תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר - לעמיתך מכור. ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך? תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך.
‎'וכי תמכרו וגו‎‎‎‎ AND IF THOU SELL [OUGHT TO THY FELLOW… YE SHALL NOT OVERREACH ONE ANOTHER] — According to its plain sense the verse intimates what it literally means: (i. e. as translated above). But there is also a Midrashic interpretation: Whence can it be derived that if you sell anything you should sell it to your Israelite fellowman? From what Scripture states: “And if you sell — ,לעמיתך sell it to one associated with you by nationality”. And whence can it be derived that if you intend to buy anything that you should buy it of your Israelite fellow? From what Scripture states “or if thou buy ought — מיד עמיתך, at the hand of one associated with thee, buy it” (Sifra, Behar, Section 3 1).
העתק את מחצית הפסוק (וכי – אל) בסימני פסוק לפי מדרש רבותינו המובא בדברי רש"י. מהו הסעד הלשוני בפסוקנו למדרש זה?
ד"ה במספר שנים אחר היובל: זהו פשוטו ליישב המקרא על אופניו על האונאה בא להזהיר: כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל ולפי השנים ותבואות השדה שהיא ראויה לעשות ימכור המוכר ויקנה הקונה, שהרי סופו להחזירה לו בשנת היובל. ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח, ואם יש שנים מרובות ואכל ממנה תבואות הרבה הרי נתאנה מוכר. לפיכך צריך לקנותה לפי הזמן. וזהו שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו. ורבותינו דרשו (ערכין כ') מכאן שהמוכר שדהו אינו רשאי לגאול פחות משתי שנים שתעמוד שתי שנים ביד הלוקחו מיום ליום ואפילו יש שלש תבואות באותן שתי שנים כגון שמכרה לו בקמותיה, ושְנֵי אינו יוצא מפשוטו, כלומר מספר שנים של תבואות ולא של שדפון ומיעוט שָנִים שְנַיִם.
במספר שנים אחר היובל תקנה ACCORDING TO THE NUMBER OF YEARS AFTER THE JUBILEE THOU SHALT BUY [OF THY COMPANION] — This (the following) is the literal sense fitting in the clauses of the verse as required by the context: Scripture intends here to warn against wronging prohibited in the preceding verse: When you sell or buy landed property take into account how many years there are until the Jubilee, and according to the years and the crops of the field which it can be expected to yield shall the vendor sell and the purchaser buy, for in the end he (the purchaser) will have to return it to him (to the vendor) in the Jubilee-year. Consequently if there are only a few years until the Jubilee and this man sells it at a high price it follows that the purchaser has been overreached. If, on the other hand, there are still many years until the Jubilee so that he eats from it many crops the seller is overreached if you give him only a low price. It must therefore be purchased according to the period remaining until the Jubilee. That is what Scripture means when it states: “According to the number of the years of the fruits he shall sell unto ,"thee," i. e. according to the number of years of crops that it (the field) will remain in the hand of the purchaser you shall sell it to him. Our Rabbis, however, derived from here the law that one who sells his field has no right to repurchase it before the elapse of at least two years, — that it must remain in the possession of the purchaser two full years reckoning from date to date, and even though there may be three crops in these two years, as, for instance, if he sold it when it had its corn standing. And in this interpretation the word שני does not lose its literal meaning, viz., that of years, (the words שני תבואות are not taken in this interpretation to mean “two crops” as you might at first think) — the phrase means מספר שנים של תבואות the number of years of crops (i. e. שני is the construct of שנים) and not of years when the corn is smitten by blast, and you know that the minimum number implied in the plural שנים is two (this is how the Rabbis derived the law that the vendor must leave the field at least two years in possession of the purchaser) (Arakhin 29b).
מה ראה רש"י לשנות מלשון הכתוב "אחר היובל" ולכתוב "כמה שנים יש עד היובל"?
4) פסוק ט"ז
ד"ה תרבה מקנתו: תמכרנה ביוקר.
כתב שד"ל לפסוק זה:
בלוקח מדבר, שהרי סוף הפסוק "הוא מוכר לך". ותמיהה גדולה על רש"י שכתב "תמכרנה ביוקר". ויש נוסח "ימכרנה" והוא הנכון.
הסבר מהי תמיהתו.
כיצד אפשר להגן על גירסת רש"י ולבטל תמיהתו?
5) פסוק ט"ז
ד"ה תמעיט מקנתו: תמעיט בדמיה.
**
מפרשי רש"י מקשים: למה שינה רש"י לשונו ולא אמר "תרבה בדמיה" כמו שאמר אחר כך לגבי מיעוט השנים "תמעיט בדמיה". או להיפך: למה לא אמר בסיפא "בזול" כמו שאמר ברישא "ביוקר".
ענה!
ד"ה כי לי כך הארץ: (ת"כ) אל תרע עיניך בה שאינה שלך.
כי לי הארץ FOR THE LAND IS MINE — Your eye shall not be evil towards it (you shall not begrudge this) for it is not yours.
*
מה ראה רש"י לשנות את הנמקת האיסור, שנאמרה בפסוק בלשון חיובית "כי לי..." ולהפכה ללשון שלילה "שאינה שלך"?