| א. שאלות כלליות |
1. יש בפרק זה - בדומה לפרק א' וב' בדברים - כמה פסוקים, שנאמרו כהערות לואי, ויש לראותם כאילו נכתבו בסוגריים. סמן אותם והסבר מהו תפקידם בפרק זה. (לשאלה זו השווה גם את השאלות בגיליון דברים תש"ד א4; דברים תש"ג א).
2. השווה את מלחמת עוג בפרקנו לסיפור מלחמת עוג בבמדבר כ"א (ל"ב-ל"ה). הסבר, מה ראה משה רבנו לתאר כאן פרטי חבל הארגוב ועריו (בפסוקים ד'-ח'), ולא עשה כן בספרו את מלחמת עוג לראשונה בבמדבר.
3. לעניין מוראו של משה – פסוק ב' – עיין גיליון חוקת תש"ט שאלות ד, ה.
| ב. ערשו של עוג |
"הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן"
For only Og king of Bashan remained of the remnant of the Rephaim; behold, his bedstead was a bedstead of iron; is it not in Rabbah of the children of Ammon? nine cubits was the length thereof, and four cubits the breadth of it, after the cubit of a man.—
תמהו המפרשים: הלוא עוג מלך הבשן היה, וכיצד נתגלגלה מיטתו לרבת עמון?
ד"ה ההוא יקרא ארץ רפאים: ...ואני שמעתי: לכך אומר "הלֹה היא ברבת כני עמון", מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה "אל תצרם ואל תתגר בם", על בני עמון, דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון, וידע שישראל יילחמו עליו. לכך הקדים ונתן ערשו ומיטתו בתוך העיר ברבת בני עמון, והיא היתה עיר מלוכה, כדמפרש בספר שמואל, כדי שלא יכוהו ישראל על מיטתו כי ידע שלא הורשו לבוא שמה מאברהם.
הלה היא ברבת עמון, it has still been preserved on the site where he had grown up in order for anyone seeing it to be amazed by it. One does not make a spectacle of the bedstead of an adult in one location as adults move around and sleep in many different beds at different times.
ד"ה כי רק עוג מלך הבשן: עניין הכתוב, שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גובהו וגודלו, כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים, כאשר נזכר למעלה (ב כא), ונלכדה עירו, ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר "כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים".
והנה נשארה מיטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון, והעמונים קיימו אותה לעדות, כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגיבור, אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים, לכדו ממנו מלכותו. וזה טעם "הנה", כלומר הנה העדות קיימת, שהיא ערש ברזל וארוכה ורחבה מאוד, וקיימת היא ברבת בני עמון, כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדה.
*
1. מה בין שני המפרשים בתשובתם לשאלת הנ"ל?
*
2. איזו משתי הדעות נראית לך יותר כמתאימה לפשוטו של מקרא?
| ג. ערשו של עוג (המשך) |
"כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"
For only Og king of Bashan remained of the remnant of the Rephaim; behold, his bedstead was a bedstead of iron; is it not in Rabbah of the children of Ammon? nine cubits was the length thereof, and four cubits the breadth of it, after the cubit of a man.—
הרמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ז:
...צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמאות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה וכשיובנו, כמשמעו מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא או יובנו כמה שתורה עליו חמלה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים יחדשו ענינים מרוחקים וכבר בארו ואמרו: "דברה תורה בלשון הבאי", רוצה לומר: הגוזמא. והביאו ראיה מן "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' כ' ו') ולפי זה נאמר (עמוס' ב') "אשר כגבה ארזים גבהו". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רוצה לומר: ענינים נאמרו על צד הגוזמא וההפלגה, לא על צד ההפלגה והדקדוק. ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג "הנה ערשו ערש ברזל", שערש הוא המטה (שיר השירים), "אף ערשנו רעננה" ואין מטת כל אדם בשעורו בטוח, שאיננו בגד ילבשנו, אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה, והנהוג הידוע היותה יותר ארוכה מן האיש כשעור שלישית ארכו, ואם היה ארך המטה הזאת תשע אמות יהיה ארך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט. ואמרו "באמת איש" רוצה בו – כאמת איש ממנו, רוצה לומר – משאר אדם... וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים.
...צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמאות מעט, שהנה יבוא מהם בכתבי ספרי הנבואה וכשיובנו, כמשמעו מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא או יובנו כמה שתורה עליו חמלה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים יחדשו ענינים מרוחקים וכבר בארו ואמרו: "דברה תורה בלשון הבאי", רוצה לומר: הגוזמא. והביאו ראיה מן "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י' כ' ו') ולפי זה נאמר (עמוס' ב') "אשר כגבה ארזים גבהו". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם, רוצה לומר: ענינים נאמרו על צד הגוזמא וההפלגה, לא על צד ההפלגה והדקדוק. ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג "הנה ערשו ערש ברזל", שערש הוא המטה (שיר השירים), "אף ערשנו רעננה" ואין מטת כל אדם בשעורו בטוח, שאיננו בגד ילבשנו, אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה, והנהוג הידוע היותה יותר ארוכה מן האיש כשעור שלישית ארכו, ואם היה ארך המטה הזאת תשע אמות יהיה ארך הישן עליה לפי הנהוג בערך המטות שש אמות או יותר מעט. ואמרו "באמת איש" רוצה בו – כאמת איש ממנו, רוצה לומר – משאר אדם... וזה בלא ספק מזרות אישי המין אלא שאינו נמנע בשום פנים.
1. הבא דוגמה מפרשתנו – פרשת דברים – להפלגות וגוזמאות המוזכרות בתחילת דבריו.
2. למה אין הרמב"ם יכול לפרש את מקומנו אף בדרך זו?
*
3. לשם מה מביא הרמב"ם כאן את הפסוק משיר השירים?
4. הסבר את דבריו האחרונים המסומנים בקו.
| ד. שאלות לשון וסגנון |
1. דברים ג׳:ג׳
"וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד"
So the LORD our God delivered into our hand Og also, the king of Bashan, and all his people; and we smote him until none was left to him remaining.
"וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ"
So they smote him, and his sons, and all his people, until there was none left him remaining; and they possessed his land.
ד"ה השאיר לו: כל אחד מישראל והאו פעל עבר.
having left him [singular] that is, every one of the Israelites (the verb is in the past tense).
ראב"ע, במדבר כ"א ל"ה:
ד"ה השאיר לו: אחד מישראל.
ד"ה השאיר לו: אחד מישראל.
א. מהו – בעיני הראב"ע – הקושי הלשוני?
ב. התוכל ליישב את לשון הכתוב שלא כפי פירוש הראב"ע?
2. דברים ג׳:י״ב
"וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי"
And this land we took in possession at that time; from Aroer, which is by the valley of Arnon, and half the hill-country of Gilead, and the cities thereof, gave I unto the Reubenites and to the Gadites;
ד"ה ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא: האמורה למעלה מנחל ארנון ועד הר חרמון.
ואת הארץ הזאת AND THIS LAND mentioned above (v. 8), "from the brook of Arnon to Mount Hermon", ירשנו בעת ההוא WE POSSESSED AT THAT TIME.
ד"ה מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה.
מערער אשר על נחל ארנן FROM AROER, WHICH IS BY THE BROOK ARNON — this must not be connected with the first part of this verse (defining הארץ הזאת) but with its conclusion — with נתתי לראבני ולגדי I GAVE TO THE REUBENITES AND TO THE GADITES; however, as respects possession (taking by conquest) that was "[from the brook of Arnon] to Mount Hermon" (v. 8).
רמב"ן:
ד"ה מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה לשון רש"י. והנכון בעיני כי יאמר ואת הארץ הזאת שירשנו בעת ההיא מערוער נתתי לראובני וכן והודעת להם את הדרך ילכו בה וכן רבים.
ד"ה מערער אשר על נחל ארנון: אינו מחובר לראשו של מקרא אלא לסופו על נתתי לראובני ולגדי אבל לענין ירושה עד הר חרמון היה לשון רש"י. והנכון בעיני כי יאמר ואת הארץ הזאת שירשנו בעת ההיא מערוער נתתי לראובני וכן והודעת להם את הדרך ילכו בה וכן רבים.
א. מהו הקושי הלשוני בפסוק?
ב. מה בין רש"י לרמב"ן ביישוב הקושי?
*
ג. הבא נימוקים לכל אחת משתי הדעות.
3. דברים ג׳:י״ג
וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים"
and the rest of Gilead, and all Bashan, the kingdom of Og, gave I unto the half-tribe of Manasseh; all the region of Argob—all that Bashan is called the land of Rephaim.
ד"ה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים- פירוש וכל חבל הארגוב לכל הבשן אשר הוא נקרא ארץ רפאים, כלשון וכל ההקדיש שמואל הרואה ושאול בן קיש (דהי"א כו כח), ההושיבו נשים נכריות (עזרא י יז), שהה"א בהם במקום אשר, וכן רבים. והיה נקרא מכלל ארץ רפאים על שם עוג המולך בה. או מפני שהיתה מתחלה לרפאים, ונשארה לעוג, כי הוא והעם היושב בה מיתר הרפאים.
א. מה הקושי הלשוני בפסוקנו?
ב. מהי דרכו ביישוב לשון המקרא?