לשאלות ברש"י בפרקנו עיין גיליון וארא תש"ד שאלה ב, וכן וארא תש"ח שאלה ד.
עצה טובה לקוראי גרמנית, להבנת עשר המכות קרא: Benno Jacob, Gott u. Pharao. Monatschrift f. Gesch. U. Wiss. D. Jud. 1924David Hoffmann, D. aegypt. Plagen. Jeschurun 1917, pp. 373-383; 553-545
| א. שאלה בסדר עשר המכות |
אברבנאל, (בהסבירו את סדר המכות ואת מבנה פרשתנו):
פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באומרו (שמות ד' ב') "לא ידעתי את ה'"; והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כיחש זה באומרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם, שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו" רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלושת השורשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלוש מכות הראשונות; לאמת השורש השני, רוצה לומר שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלוש המכות השניות; ואמנם השלוש מכות האחרונות באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.
פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באומרו (שמות ד' ב') "לא ידעתי את ה'"; והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כיחש זה באומרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם, שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו" רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלושת השורשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלוש מכות הראשונות; לאמת השורש השני, רוצה לומר שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלוש המכות השניות; ואמנם השלוש מכות האחרונות באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.
**
התוכל להביא סיוע מפסוקי פרשתנו להסברו זו?
| ב. השוואת פסוקים |
השווה פסוק ו':
"וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם"
"וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם"
And the LORD did that thing on the morrow, and all the cattle of Egypt died; but of the cattle of the children of Israel died not one.
"שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ... כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה"
Now therefore send, hasten in thy cattle and all that thou hast in the field; for every man and beast that shall be found in the field, and shall not be brought home, the hail shall come down upon them, and they shall die.’
1. התוכל לתרץ את הסתירה שבין שני הפסוקים?
**
2. התוכל למצוא תופעה סגנונית כזו בפרקנו שנית?
| ג. שאלות מבנה |
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה"
And the flax and the barley were smitten; for the barley was in the ear, and the flax was in bloom.
אברבנאל, מקשה:
ואמרוֹ "והחיטה והכוסמת לא נוכו, כי...". מה צורך היה בסיפור וההודעה הזאת בזה המקום, טרם השלים דברי משה אל פרעה, הלוא נראים הפסוקים כמפרידים בין הדבקים.
ואמרוֹ "והחיטה והכוסמת לא נוכו, כי...". מה צורך היה בסיפור וההודעה הזאת בזה המקום, טרם השלים דברי משה אל פרעה, הלוא נראים הפסוקים כמפרידים בין הדבקים.
ענה לשאלתו!
ד"ה והפשתה: סיפר הכתוב מה שאירע, ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה, טרם השלים דבר משה בתפילתו וסור הברד.)
| ד. שאלות לשון וסגנון |
"...וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר"
And the LORD shall make a division between the cattle of Israel and the cattle of Egypt; and there shall nothing die of all that belongeth to the children of Israel.’
"...מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ"
And the LORD appointed a set time, saying: ‘Tomorrow the LORD shall do this thing in the land.’
"...וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"
And the LORD did that thing on the morrow, and all the cattle of Egypt died; but of the cattle of the children of Israel died not one.
מה ראה הכתוב להרבות בשימוש במילה "דבר" במקום הזה?
**
2. שמות ט׳:ב׳
"כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ"
**
For if thou refuse to let them go, and wilt hold them still,
הסבר את הצורה הדקדוקית של "מאן" (ועיין גיליון לך לך תש"ז שאלה ג!).
| ה. מדברי המדרש |
*
1. שמות ט׳:י״ז
"עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי... הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר"
*
As yet exaltest thou thyself against My people, that thou wilt not let them go?
ר' חייא פתח (תהלים ל"ד ח'): "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" – זכאין אינון צדיקיא, דהקדוש ברוך הוא אתרעי ביקריהון יתיר על דיליה. תא חזי (=בוא וראה) כמה אינון בני עלמא דמחרפי ומגדפי לעילא, והקדוש ברוך הוא לא תבע מהם... פרעה חירף וגידף ואמר (ה' ב') "מי ה' אשר אשמע בקולו" וקודשא בריך הוא לא תבע מיניה עד דסריב בהו בישראל דכתיב: "עודך מסתולל בעמי... הנה יד ה' הויה", וכן בכל אתר (בכל מקום) קודשא בריך הוא תבע עלבון צדיקיא יתיר על דיליה.
הסבר את הרעיון, והבא לו סימוכין מן התנ"ך!
2. שמות ט׳:י״ט
"וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ"
Now therefore send, hasten in thy cattle and all that thou hast in the field; for every man and beast that shall be found in the field, and shall not be brought home, the hail shall come down upon them, and they shall die.’
תנחומא ישן, וארא כ':
אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה: "ה' הצדיק", אלא במכת ברד בלבד. למה? - אדם שהוא מבקש להילחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לפרעה: "ועתה שלח העז את מקנך..." – באותה שעה אמר פרעה: "ה' הצדיק".
אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה: "ה' הצדיק", אלא במכת ברד בלבד. למה? - אדם שהוא מבקש להילחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לפרעה: "ועתה שלח העז את מקנך..." – באותה שעה אמר פרעה: "ה' הצדיק".
הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש הזה!