פרשת תרומה תש"ה - המשכן
הערה: דעות שונות בטעם המשכן ובטעם כליו. עיין גיליונות תש"ב-תש"ג.
א. מתי נצטווה משה על בניין המשכן?
ד"ה ויתן אל משה: אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכיפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן.
ויתן אל משה וגו׳ AND HE GAVE UNTO MOSES etc. — There is no “earlier” or “later” (no chronological order) in the events related in the Torah: in fact the incident of the golden calf (related in ch. 31) happened a considerable time before the command regarding the work of the Tabernacle was given (ch. 25 and the following chapters). For on the seventeenth of Tammuz were the Tablets broken (when the people were worshipping the calf) and on the Day of Atonement God became reconciled with Israel (after Moses had prayed 80 days for forgivenness; so that it is very unlikely that the command for the building of the Tabernacle should have been given before that day) and on the next day, the eleventh of Tishri (cf. Rashi on Exodus 33:11, at end of comment on ושב אל המחנה), they began to bring their contributions for the Tabernacle which was set up on the first of Nisan. (From the seventeenth of Tammuz until the eleventh of Tishri are almost three months — ימים רבים) (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 31).
ויקהל משה: יכלול "כל עדת בני ישראל" האנשים והנשים, כי כולם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה אחר שציוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני, אחרי שיבור הלוחות, ונתן על פניו המסוה, חזר וציוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים. וייתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם עניין המשכן אשר נצטוה בו מתחילה קודם שיבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא, ונתן לו הלוחות שניות, וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כעניין שציוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כ"ה ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ולכן ציוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחילה.
And Moshe gathered...: ... And behold, Moses - after he commanded all that God said to him at Mount Sinai after the breaking of the tablets to Aaron and the princes and all of the Children of Israel, and he placed a veil on his face - proceeded to command and gather them together to him, all of the congregation, the men, the women and the infants. And it is likely that this was on the day after he came down. And he told all of them the matter of the tabernacle that he was commanded at first before he broke the tablets. Once the Holy One, blessed be He, had been appeased to them and gave them the second tablets and made a new covenant with them that God would go among them, they surely went back to their previous state and their nuptial love, and it was [hence] known that the Divine Presence would be among them, like the matter that He commanded at first - as He had stated (Exodus 25:8), "And make Me a sanctuary, so I will dwell among you." And so Moses commanded them now, according to everything he was commanded at first.
ויקחו לי תרומה. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה') "אני ישנה ולבי ער", אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקדוש ברוך הוא ער, שנאמר (תהלים ע"ג) "צור לבבי וחלקי אלוקים לעולם"... אני ישנה ממעשה העגל (=נתייאשתי שמא חס ושלום לא יתרצה עוד) ולבי ער – הקדוש ברוך הוא מרתיק עלי (= לשון הכאה ודפיקה) הוי: "ויקחו לי תרומה". וכמו שאמר (שיר השירים ה'): "קול דודי דופק... פתחי לי אחותי רעיתי".
תנחומא תרומה (ח'):
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של משכן? ביום הכיפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה שנאמר (משלי ה') "נעו מעגלותיה לא תדע" – מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה. הוי: ביום הכיפורים נאמר למשה "ועשו לי מקדש" מניין? שכן עלה משה בששה בסיון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה. ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעים – הרי מאה ועשרים, ואתה מוצא שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל. ולכך נקרא "משכן העדות", שהוא עדות לכל באי עולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשם. אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (ל"ב) "ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב", ולכן מתכפרין בזהב "וזאת התרומה... זהב". אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיהו ל') "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".
1. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן ביחס לזמנו של ציווי עשיית המשכן?
**
2. האפשר לתלות במחלוקת הנ"ל גם שינוי דעות בטעם מצוות המשכן?
*
3. כיצד יש להבין את כוונת מדרש תנחומא בהביאו כסיום לדבריו את ירמיהו ל' י"ז "כי אעלה ארוכה לך..." ובאיזה מובן המשכן הוא ארוכה ומרפא לחטא העגל?
**
4. בעל דבק טוב, (פירוש על רש"י) מקשה על דברי רש"י הנ"ל:
"וקשה, אם כן – לכתוב כסדר!"
התוכל לענות על קושייתו בהיעזרך בדברי התנחומא?
ב. "ויקחו לי תרומה"
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"
’Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering; of every man whose heart maketh him willing ye shall take My offering.
1. רש"י:
ד"ה ויקחו לי: לי לשמי.
מה קשה לו, ומה תיקן בהוספתו?
ד"ה ועשו לי מקדש: ועשו לשמי בית קדושה.
ועשו לי מקדש AND LET THEM MAKE ME A SANCTUARY — Let them make to the glory of My Name (cf. Rashi on v. 2) a place of holiness.
ד"ה ויקחו לי: מלת ויקחו לי כגזירת "סורה אלי" (שופטים ד' י"ח). שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי. וככה "קחי נא לי מעט מים" (מלכים א' י"ז י"ד).
מה קשה לו, ומה הדימיון בין פסוקנו לבין שופטים ד' י"ח, המובא בדבריו?
ג. "בתוכם"
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them.
בעל צידה לדרך, מביא בשם "המפרשים":
לא אמר "ושכנתי בתוכו" אלא "בתוכם", להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת ישראל, כי היכל ה' המה.
כנגד איזו דעה מוטעית נאמרו דברים אלה?
ד. שאלות בתרגום אונקלוס
1. למה תרגם בפסוק ב':
ויקחו לי - ויפרשו קדמי.
ולא כמו בפסוק ג':
אשר תקחו מאתם - ותסבון מנהון?
And this is the offering which ye shall take of them: gold, and silver, and brass;
**
2. למה תרגם בפסוק ד':
ועזים - ומעזי.
two hundred she-goats and twenty he-goats, two hundred ewes and twenty rams,
וכן בכל מקום?
3. למה תרגם כ"ו א':
כרובים - צורת כרובין.
ולא כמו פרק כ"ה פסוק י"ח:
שנים כרובים - תרין כרובין?
4. למה תרגם כ"ו ז':
לאוהל על המשכן - לפרסא על משכנתא.
האוהל - משכנתא,
And the LORD appeared unto him by the terebinths of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day;
וכן בכל מקום?