פרשת תרומה תש"ג - הארון והשולחן
גיליון זה הוא המשך גיליון תרומה תש"ב העוסק בטעם המשכן בכללו ובפסוקים הראשונים של הפרשה (כ"ה א'-ט') עיין שם. בגיליון זה נעסוק בפרטי שני הכלים הראשונים.
א. האם יש רמז במשכן וכליו?
שאלה זו רק למתקדמים:
לפירוש כלי המשכן מקדים אברבנאל:
ראוי כפי העיון הטוב לבאר ראשונה אם יש רמז ונמשל במשכן וכליו (לפרטיהם) או אם ציוה בו יתברך לכבוד הבית בלבד בלי שום כוונה אחרת.
מה דעת הרמב"ם בשאלה זו? עיין להלן:
מורה נבוכים
, מאמר ג' פרק כ"ו:
לפירוש כלי המשכן מקדים אברבנאל:
...ואשר ראוי להמשיל באמת מענין החלקים הוא הקרבן - כי המצוה בהקרבת הקרבן יש לה תועלת גדולה מבוארת (כמו שאני עתיד לבאר), אבל היות הקרבן האחד 'כבש' והאחד 'איל' והיות מספרם מספר מיוחד - זה אי אפשר לתת לו עילה כלל. וכל מי שמטריד עצמו לתת סיבה לדבר מאלו החלקים הוא בעיני משתגע שגעון ארוך ואינו מסיר בזה הרחקה, אך מוסיף הרחקות. ומי שידמה שאלו יש להם סיבה הוא רחוק מן האמת כמי שידמה שה'מצוה' כולה היא ללא תועלת נמצאת. ודע, שהחכמה חייבה - ואם תרצה, אמור: שהצורך מביא - להיות שם חלקים שאין להם סיבה, וכאילו הוא דבר נמנע בחוק התורה שלא יהיה בה דבר מזה הכת. ואופן ההימנעות בו - שאמרך: למה היה 'כבש' ולא היה 'איל'? - השאלה ההיא בעצמה הייתה מתחייבת אילו נאמר 'איל' במקום 'כבש', שאי אפשר מבלתי מין אחד; וכן אמרך: למה היו 'שבעה כבשים' ולא היו 'שמונה'? - כן היו שואלים אם אמר: 'שמונה', או 'עשרה', או 'עשרים', שאי אפשר מבלתי מספר בהכרח. וכאילו ידמה זה לטבע האפשר, אשר אי אפשר מבלתי היות אחד מן האפשריים, ואין ראוי לשאול למה היה זה האפשר, ולא היה זולתו מן האפשריים? כי זאת השאלה תתחיב אילו היה בנמצא האפשר האחר מקום זה. ודע זה הענין והבינהו. ואשר אמרו בו תמיד מהיות לכל מצוה סיבה ואשר ידע מהם שלמה הוא תועלת ה'מצוה' בכלל, לא חקירת כל חלקיה.
ב. "פעמותיו" של הארון
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב. וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית"
And they shall make an ark of acacia-wood: two cubits and a half shall be the length thereof, and a cubit and a half the breadth thereof, and a cubit and a half the height thereof.
ד"ה ועשו ארון: כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשויים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן בלעז [ארגז] יושב על שוליו.
ועשו ארון AND THEY SHALL MAKE AN ARK (ארון) — It is so called because it had the appearance of boxes (ארונות) which people make without feet — in the shape of a chest which is called escrin in old French which rests on its bottom.
ד"ה פעמותיו: כתרגומו זויתיה. ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם, הנושאים את הארון, מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות בפרק שתי הלחם (צ"ח ב').
פעמתיו — Understand this as the Targum renders it: ON ITS CORNERS. It was on the upper corners near to the cover that the rings were placed — two on one side of the ark and two on the other along the breadth of the ark, and the staves were put into them (the rings). The length of the ark thus formed a space of two cubits and a half between one stave and the other so that two men who were carrying the ark could walk with ease between on the same side. Thus is it explained in Treatise Menachot in the section beginning with the words, "Shtei HaLehem" (Menachot 98b).
ד"ה ושתי טבעות על צלעו האחת: הן הן הארבע טבעות שבתחילת המקרא, ופירש לך היכן היו, והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן ושתיים מן הטבעות האלו על צלעו האחת.
שתי הלחם ושתי טבעות על צלעו האחת AND TWO RINGS IN THE ONE SIDE OF IT — These are the very four rings spoken of in the beginning of the verse but here Scripture explains to you where they were fixed. This ו of the word ושתי (the first time the word occurs here) is really redundant and the interpretation is as though it read, שתי טבעת (see Note on Exodus 24:12). Since however the ו is there you may make it fit in thus: and two of these rings shall be on the one side of it and two on the other side thereof.
ד"ה כל פעמותיו: חיפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית רק מלשון רגל. רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כ"ו ז') וישם לדרך פעמיו (תהלים פה י"ד) מה יפו פעמיך (שיר השירים ז' ד') ורבים ככה. על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון. כי דרך ביזיון הוא שישב הארון בארץ. ועוד מה טעם לומר ושתי טבעות זהב בתוספת הוי"ו. ואילו היו הראשונות היה כתוב שתי טבעות. להודיע שהם ארבע טבעות זהב שהזכיר כמשפט הלשון. ויש מחכמי דורנו שהבין זה, ואמר כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים. וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות. וכן כתוב ושמו בדיו. ולפי דעתי שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם. כי כן כתוב לא יוסרו ממנו. ופירוש ושמו בדיו - על הכהנים, שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים. וכאשר הושם הארון לדביר הוצרך להיותו סמוך אל הקיר שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו. על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים, וזהו: ויאריכו הבדים. והנה ידבר על הלוחות ששם משה בארון הברית והם שם עד היום הזה. וזה טעם ויהיו שם עד היום הזה. גם לאות ולעד כי ספר התורה לא היה בארון כי בתחילה שם הלוחות בארון. ואחר כן הכפורת עם הכרובים. והנה שכן הכבוד על הכרובים וכתוב יושב הכרובים (תהלים פ' ב'). אם כן, איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון אם לא יסיר הכפורת עם הכרובים מעל הארון ואין צורך לכל זה.
(אחרי הביאו דברי רש"י) ויפה פירש. אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפורת היו הטבעות, שהכובד היה יתר מאד, ועוד כי דרך הכבוד הוא שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים. ורבי אברהם אמר חיפשתי בכל המקרא ולא מצאתי 'פעם' שיהא זוית, רק רגל, מה יפו פעמיך (שיר השירים ז' ב'), רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כ"ו ו'), על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון. ופירש כי הם שמונה טבעות, ד' תחתונות לשאת אותו בהם, והעליונות היו ליופי. ואין דבריו נכונים כלל. אבל אם כדבריו שהפעם רגל, יצוה הכתוב שיהיו הטבעות בזויות התחתונות אשר הארון יושב בהן, ויקרא הצדדים התחתונים רגלים. כי לשון הקודש יתפוש כל הצורות לדמות האדם, ויאמר לכל דבר לעליונו ראש ולצד התחתון רגל. וזה באמת כך הוא, שבזויות התחתונות היו הטבעות, והארון נשא למעלה, כמו שפירשתי למעלה. אבל לפי דעתי אין פעם רגל, אבל הוא שם הפסיעה, מה יפו פעמיך (שיר השירים ז' ב'), פסיעותיך, כענין שנאמר בתלמוד (עבודה זרה י"ח א') כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, וכן מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה' כ"ח). ואמר הכתוב בכאן 'פעמותיו' לפסיעות הכהנים הנושאים אותו, רמז שני דברים, שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון, ושיהיה כל ארכו של ארון מפסיק בין שתי הטבעות, כי הארון ארכו למזרח, והטבעות שנים בצפון אחד בראש המזרחי ואחד במערבי, ושנים בדרום, ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת, ולפניהם. ובמשנת המשכן שנו ארבע טבעות של זהב היו קבועות בו, שתים בצפונו ושתים בדרומו, שבהם היו נותנין את הבדים ולא היו זזים משם לעולם וכו'.
1. מה פירוש המילה "פעמותיו" לפי רש"י וראב"ע?
2. על מה עמד הארון לפי רש"י וראב"ע?
3. כמה טבעות היו בארון לפי רש"י וראב"ע?
4. איך היה אופן נשיאת הארון לפי רש"י? ענה על שאלה זו גם בעזרת ציור.
5. כיצד מתרץ ראב"ע את הסתירה בין פסוק ט"ו כאן ובין במדבר ד' פסוק ו'?
ג. הכרובים
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"
And thou shalt make two cherubim of gold; of beaten work shalt thou make them, at the two ends of the ark-cover.
ד"ה כרובים: דמות פרצוף תינוק להם.
כרבים CHERUBIM — They had the form of a child’s face (Sukkah 5a).
ד"ה ועשית: אמרו קדמונינו כי צורת כרובים כשני נערים. ופירשו כרוביא בלשון ארמי. והכ"ף משרת. ונכון דיברו שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה. ושמו המילה לזכר כמו מילת חנוכה כי כ"ף כרוב שורש. והעד והיו הכרובים (פסוק כ') כי הה"א ה"א הדעת. ואינו לתימה כה"א הכמכת מכהו הכהו (ישעיה כ"ז ז'). וכאשר חפישתי על מילת כרובים הנה הוא צורות.
And you shall make: Our predecessors said that the form of the keruvim were like two youths, and that its meaning is "like a baby (keravya)" in Aramaic, and that the [letter] kaf is [a prefix]. Yet they spoke correctly, that they have the form of children - if they have a tradition, and they made the word a mnemonic, like chanukah [is used]. For the kaf [in] keruv is [part of the] root. And the testimony ([is in] verse 20 of this chapter), "and hakeruvim were" - since the [letter] hay [at the beginning of the word (ha)] is a definitive hay and not one of questioning, like the hay (in Isaiah 27:7), "Was he beaten as his beater has been?" (Had the hay been used as a questioning hay, the kaf could have been part of the root.)
1. מה פירוש המילה "כרוב" ומה שורשה לפי רש"י וראב"ע?
2. אליבא דמי משניהם יש להבין את דברי האברבנאל?
ואפשר עוד אצלי שהיו הכרובים ההם כדמות שני ילדים קטנים אשר אין בהם כל מום ולא טעמו טעם חטא, הא' בצורת זכר והב' בצורת נקבה, לרמז וללמד שכל איש ואשה אשר מבני ישראל המה, ראוי שמילדותם יתמידו ויכלו ימיהם על תורת האלוקים ויהגו בה יומם ולילה אם בקריאתה ואם בקיום מצוותיה. והיו פניהם איש אל אחיו לרמז שכל אשר בשם ישראל יכונה ראוי שיהיו ראשונה כנפיו ומחשבתו פרושות למעלה כלומר לעבוד את קונהו יתברך בדברים שבינו למקום וגם כן יהיו פניהם איש אל אחיו כלומר באהבת הרעים ובאחוה גמורה במה שבינו לבין חברו.
ד. האין בכרובים איסור פסל?
אברבנאל, מקשה:
בעניין הכרובים שציוה יתברך לעשות על הכפורת, כי הנה יראה דהיה עובר בזה על לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, ואיך ציוה אותם לעשות מה שהוזהרו עליו?
מה יש לענות לשאלה זו על פי שיקול הדעת?
תוכל להיעזר בתשובתך גם בדברי חזקוני אלה:
...ודברים הרבה כאלה מצינו בתורה, כמו שכתוב: כל העושה בה מלאכה יומת, והתיר לעשות בה תמיד, מוסף, מילה; ערוות אשת אח – וייבום; לא תלבש שעטנז – גדילים תעשה לך.
שנים כרובים, “two cherubs.” Compare Ezekiel28,14, את כרוב ממשח הסוכך, “like a cherub with outstretched wings;” they are a certain type of bird. Seeing that birds are both clean animals and move in a clean atmosphere most of the time; even though the Torahin the second of the Ten Commandments had expressly forbidden us to make anything that is like creatures on earth or in the sky, the reason why the making of the cherubs is exempt from this was that it was not made to be worshipped, but to remain hidden inside the most inaccessible part of the Temple. We have a parallel of this in Isaiah 6,12 where the prophet described having had a vision of the Lord seated on His throne surrounded by such creatures each having six wings. Even in the Torah we find exceptions to overriding commands, such as “anyone who performs forbidden work on the Sabbath being guilty of legal execution,” (Exodus 35,2) while the priests performed such work in the Temple every Sabbath when offering the daily communal sacrifices. Not only that, even individuals, when becoming fathers of a boy baby born on the Sabbath circumcised him on the following Sabbath. (Leviticus 18,16) The Torah strictly forbade marrying the wife of a brother, but made an exception if said brother had died without children, and encouraged a surviving brother to marry the widow who had been his brother’s wife in order to provide him with issue. Similar exceptions are in place for wearing wool garments with tzitzit, ritual fringes, including wool and linen. There is a positive commandment to this effect (Compare Deuteronomy 22,12)
ה. "ואת כל" - ו' יתירה - שאלות ברש"י
"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
And there I will meet with thee, and I will speak with thee from above the ark-cover, from between the two cherubim which are upon the ark of the testimony, of all things which I will give thee in commandment unto the children of Israel.
ד"ה ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל: הרי וי"ו זו יתירה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתור ואת אשר אדבר עמך שם, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא.
ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל AND OF ALL WHICH I SHALL COMMAND THEE CONCERNING THE CHILDREN OF ISRAEL — This ו of the word ואת is redundant and without import; there are many sentences similar to this in Scripture. However if you wish to explain this ו the verse must be interpreted as follows: [I shall speak with thee from above the cover] and that which (ואת) I shall speak to you will be everything I shall command thee concerning the children of Israel.
מה הפליאה הגדולה בדברי רש"י אלה?
ו. השולחן
אברבנאל, מקשה:
מה היה הצורך במצוה הזאת לשים חלות על השולחן ההוא, ולבונה בתוכם, ושלא יאכל אדם מהם כל השבוע עד היום השביעי. האם היה זה לצורך גבוה, והנה הלחם לא היה נאכל שמה ולא היה יתברך צריך אותו כי הוא הנותן לחם לכל בשר.
הרמב"ם, במורה נבוכים, חלק ג פרק מ"ה, מתייחס לשאלה זו:
...אבל השולחן והיות עליו הלחם תמיד, לא אדע בו סיבה ואיני יודע לאיזה דבר אייחס אותו עד היום.
מה עונים לשאלה זו רש"י ורמב"ן (להלן)?
פסוק כ"ד
ד"ה זר זהב סביב: סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שולחן מלכים.
זר זהב A BORDER OF GOLD — a symbol of the royal crown, for the table is an emblem of wealth and greatness, as may be seen from the fact that people speak of one’s “royal table” when they wish to state one is exceedingly wealthy (cf. Yoma 72b).
(אחרי הביאו דברי רש"י) וכן הדבר, שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם לא נברא יש מאין, אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב (בראשית א' ל"א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אבל כאשר יהיה שם שורש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית (מלכים ב' ד' ב'), וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים, ובאליהו כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר (מלכים א' י"ז ט"ז). וכן השולחן בלחם הפנים, בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל. ולכך אמרו כל כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע (יומא ל"ט א').
ז. "פנים"
"וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד"
And thou shalt set upon the table showbread before Me always.
ד"ה ועשית: קערותיו זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כתלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, ונותן ארכו לרחבו של שולחן, וכתליו זקופים כנגד שפת השלחן, והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו הדפוס קרוי קערה.
ועשית קערתיו וכפתיו AND THOU SHALT MAKE THE DISHES THEREOF AND THE SPOONS THEREOF — קערתיו are the forms (moulds) that were made to fit the shape of the bread (Menachot 97a). The bread was shaped like a case broken open as regards two of its sides (two opposite sides of which have been removed; these are what we would call the front and the back). It had a bottom underneath, but no top, and this bottom was turned up on both ends to form, as it were, walls. On this account it was called לחם הפנים, “bread with faces” — because it had faces (surfaces) looking in both directions towards the sides of the House (the Sanctuary). The bread was placed lengthwise across the breadth of the table with its sides standing up exactly in a line with the edge of the table. There were made for it a golden mould and an iron mould: in the iron one it was baked, and when it was taken out from the oven it was put on the golden one until the next day, the Sabbath, when it was arranged on the table (the mould then being removed). This golden mould is here called קערה (Menachot 94a; cf. also Berliner’s Rashi 2nd ed. p. 426).
ד"ה לחם הפנים: שיש לו פנים כמו שפירשתי, ומנין הלחם וסדר מערכותיו מפורשים באמור אל הכהנים.
לחם הפנים SHEW-BREAD (lit., bread of faces) — It was so called because it had “faces” (פנים) as I have explained (v. 29). The number of loaves and the way they were set in piles are fully explained in the Sidrah אמר אל הכהנים (Leviticus 24:5—9).
ד"ה ונתת: על דרך הפשט נקרא לחם הפנים בעבור הפירוש שהוא אחריו. ומה שאמרו קדמונינו אמת הוא כי הקערות כמו דפוס.
ד"ה לחם הפנים: לפי פשוטו לחם הראוי לפני שרים לחם נאה כדכתיב ולקחת סלת ואפית אותה וגו' וכתיב וישא משאת מאת פניו אליהם. וכתיב ולחנה יתן מנה אחת אפים. חלק יפה מקערה של פני אלקנה החשובה שנותנים לפני בעל הבית. כי את חנה אהב לכך אפים חשוב.
לחם פנים, according to the plain meaning of the text the word פנים means that the quality of the bread was such that it was fit to be served, to be displayed for approval to ministers and kings. In other words: “beautiful, first rate bread.” Compare Leviticus 24,5 “take choice flour and bake of it twelve loaves, etc.” Other verses in which gifts are associated with the expression פנים are found in Genesis 43,34 וישא משאת מאת פניו אליהם, “He served portions to them from his (Joseph’s, the viceroy) table.” Clearly a reference to the choicest which was served in the palace. In Samuel I,1,5 similar language is used to describe Elkanah giving his childless wife Channah the choice portion of the meal, apparently from the bowl placed before her husband. The master of the house is always given the best and choicest. Seeing that we are told that G’d had sealed her womb, but that her husband loved her best in spite of this, it is clear that he did what he could to pamper her as compensation for her grieving that she had not been able to provide her husband with children.
מה פירוש המילה פנים לפי רש"י, ראב"ע ורשב"ם?