| א. שאלה כללית |
לפי דברי
הרמב"ן
פסוק ט"ז
ד"ה לא תנסו את ה' אלהיכם: פירוש: כאשר נסיתם במסה. שלא תאמר, אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים, נשמור תורתו, כי הכוונה שם כך הייתה, שאם יראו שהשם יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא יעזבוהו. ונחשב להם לעוון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא רק השם יתברך הוא מנסה לדעת היד ה' תקצר. ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הסתפק או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון וראוי שיקבל הכל במשפט צדק, ולא כאשר אמרו אוילי עמנו (מלאכי ג' י"ד) וכי הלכנו קדורנית מפני ה'. ולכך אמר הכתוב בכאן, שמור תשמרו מצוותיו ועדותיו, שהם הנסים שעשה לכם מכבר להיות לכם לעדות כגון הפסח והמצה והסוכה, ותשמרו חוקיו אף על פי שלא תדעו טעמם, כי באמת ייטב לכם בסוף, אין צורך לנסיון בתורה ובמצוות אחרי שכבר נתאמת אצלכם שהוא מאתו יתברך. וכן בכל דבר נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת באותות ובמופתים כדין התורה, לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם, ולא תסתפקו ביכולתו יתעלה, אבל האמינו בתורתו ותאמינו בנביאיו והצליחו. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבוא בירושת הארץ וניצוח האויבים, כי היא הטובה הגדולה, והצריכה לאותו הדור. ואחרי כן אמר, כי גם לדורות הבאים אין צורך לנסיון בעשיית המצוות, אלא שישאלו מאבותיהם וזקניהם ויגידו להם אמתת התורה והמצוות, כאשר יפרש (פסוק כ) כי ישאלך בנך, וגמר הפרשה.
ד"ה לא תנסו את ה' אלהיכם: פירוש: כאשר נסיתם במסה. שלא תאמר, אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים, נשמור תורתו, כי הכוונה שם כך הייתה, שאם יראו שהשם יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא יעזבוהו. ונחשב להם לעוון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא רק השם יתברך הוא מנסה לדעת היד ה' תקצר. ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הסתפק או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון וראוי שיקבל הכל במשפט צדק, ולא כאשר אמרו אוילי עמנו (מלאכי ג' י"ד) וכי הלכנו קדורנית מפני ה'. ולכך אמר הכתוב בכאן, שמור תשמרו מצוותיו ועדותיו, שהם הנסים שעשה לכם מכבר להיות לכם לעדות כגון הפסח והמצה והסוכה, ותשמרו חוקיו אף על פי שלא תדעו טעמם, כי באמת ייטב לכם בסוף, אין צורך לנסיון בתורה ובמצוות אחרי שכבר נתאמת אצלכם שהוא מאתו יתברך. וכן בכל דבר נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת באותות ובמופתים כדין התורה, לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם, ולא תסתפקו ביכולתו יתעלה, אבל האמינו בתורתו ותאמינו בנביאיו והצליחו. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבוא בירושת הארץ וניצוח האויבים, כי היא הטובה הגדולה, והצריכה לאותו הדור. ואחרי כן אמר, כי גם לדורות הבאים אין צורך לנסיון בעשיית המצוות, אלא שישאלו מאבותיהם וזקניהם ויגידו להם אמתת התורה והמצוות, כאשר יפרש (פסוק כ) כי ישאלך בנך, וגמר הפרשה.
(שים לב ביחוד לסוף דבריו החל מן "ואחרי כן אמר, כי גם לדורות הבאים"...).
ומה הקשר בין הפרשיות הנ"ל לפי דברי הרמב"ן, פסוק כ':
ד"ה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות: שישאל תחילה, על מה יעידו אלה המצוות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה. ומה החוקים, כי נעלם טעמם בתורה. והמשפטים, ישאל מה המשפטים שנעשה במצוות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים. כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון. וציוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים. והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה' ו') אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים. וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים כאשר פירשתי בדיבור הראשון (שמות כ' ב').
ד"ה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות: שישאל תחילה, על מה יעידו אלה המצוות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה. ומה החוקים, כי נעלם טעמם בתורה. והמשפטים, ישאל מה המשפטים שנעשה במצוות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים. כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון. וציוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים. והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה' ו') אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים. וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים כאשר פירשתי בדיבור הראשון (שמות כ' ב').
| ב. הקשר בין פסוקים ט"ז-י"ז |
מה הקשר בין פסוק ט"ז לבין י"ז לפי דברי הרמב"ן הנ"ל (ט"ז ד"ה לא תנסו)?
| ג. "לא תנסו את ה'" |
"לֹא תְנַסּוּ אֶת ה'"
Ye shall not try the LORD your God, as ye tried Him in Massah.
רמב"ן:
ד"ה לא תנסו (ראה שאלה א').
ד"ה לא תנסו (ראה שאלה א').
1. הסבר את המושג "לנסות את ה'" על פי דברי הרמב"ן הנ"ל.
2. שים לב: הרמב"ן משתמש בתחילת דבריו במליצה שאולה מירמיהו מ"ד ט'-י"ח. מה ענין פסוקים אלה לדברי התורה כאן?
הסבר מהי כוונת הרמב"ן בביטויים הבאים:
*
א. "אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה"
ב. "שיקבל הכל במשפט צדק".
4. לשם מה הביא הרמב"ן בדבריו את מלאכי ג' י"ג-ט"ו?
**
5. השוה לדברי הרמב"ן כאן את מעשה גדעון שופטים ו' ל"ו-מ'. הסבר, היש בדברי גדעון עברה על הנאמר בפסוקנו, אם נפרשו כפירוש הרמב"ן? (שים לב: היש בדברי גדעון אותו מהלך מחשבות המתבטא בדברי ישראל במדבר כפי שמתארם המשורר בתהלים ע"ח כ', או יש כאן מהלך מחשבות אחר שאין עמו עברה).
6. השוה לדברי הרמב"ן כאן את דברי אחז לישעיה ז' י'-י"ג. לכאורה דברי אחז שם נראים כמסכימים עם הנדרש בפסוקנו כאן ולפי פירושו של הרמב"ן לפסוקנו. ומה טעם נחשבו לו לאחז דבריו אלה לחטא?
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה חצובים: לפי שהיו מקום טרשין וסלעים נופל בו לשון חציבה.
חצובים [CISTERNS] HEWN OUT — Because it (Palestine) was a country of stony ground and rocks, the term "hewn" is applicable here.
*
מה קשה לו?
ד"ה מבית עבדים: כתרגומו, מבית עבדותא, ממקום שהייתם שם עבדים.
מבית עבדים — Understand this as the Targum does: from the house of slavery, i.e. a place where ye were slaves (not from the house that belonged to slaves; cf. Rashi on Exodus 20:2).
**
ד"ה מבית עבדים: מבית פרעה, שהייתם עבדים לו. או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר (דברים ז' ח') ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה, עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים.
**
מבית עבדים OUT OF THE HOUSE OF SLAVES — This means, from the house of Pharaoh where ye were slaves to him. Or perhaps it only says “from the house of slaves” in the sense of a house belonging to slaves to that the words imply that they were slaves to slaves (a most abject form of slavery)! But elsewhere it states, (Deuteronomy 7:8) “He redeemed thee from the house of slaves, from the hand of Pharaoh, king of Egypt”, so that you must now admit that they were slaves of the king and not slaves to slaves and the meaning is: from the house where you were slaves (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:2:5).
לדעת רווה"ה (היידנהיים), הבנת המקרא, מקומם של דברי רש"י אלה אינו לא ביתרו ולא בפסוקנו כי אם בסוף ואתחנן ז' פסוק ח' ורק בטעות נשתרבבו הנה.
הסבר – למה?
ב. הסבר את מובנה של סמיכות זו "בית עבדים", והבא דוגמאות של סמיכות בהוראה זו מן המקרא.
ד"ה הישר והטוב: זו פשרה, לפנים משורת הדין.
הישר והטוב [AND THOU SHALT DO] THAT WHICH IS RIGHT AND GOOD [IN THE EYES OF THE LORD] — This refers to a compromise, acting beyond the strict demands of the law (cf. Rashi on Bava Metzia 108a).
**
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
ד"ה כאשר דבר: והיכן דיבר (שמות כ"ג כ"ז) והמותי את כל העם וגו'.
כאשר דבר [TO THRUST OUT ALL THINE ENEMIES] AS [THE LORD] HATH SAID — And where did He promise this? When He said, (Exodus 23:27) “And I will confound all the peoples, etc." (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:25).
מה קשה לו, ומהי שיטת רש"י בישוב קשיים ממין זה? לשאלה זו השוה:
גיליון בשלח תש"ו, ד'. גיליון שמיני תש"ח, ב'.
גיליון בשלח תש"ו, ד'. גיליון שמיני תש"ח, ב'.