| א. "וירא אליכם" - דברי מוסר |
"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"
And Moses said: ‘This is the thing which the LORD commanded that ye should do; that the glory of the LORD may appear unto you.’
ספרא:
אמר להם משה לישראל: אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום; כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר (דברים י' ט"ז) "ומלתם את ערלת לבבכם". מפני מה? (דברים י' י"ז) "כי ה' האלוקים הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים..." עשיתם כן – "וירא אליכם כבוד ה'".
אמר להם משה לישראל: אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום; כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר (דברים י' ט"ז) "ומלתם את ערלת לבבכם". מפני מה? (דברים י' י"ז) "כי ה' האלוקים הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים..." עשיתם כן – "וירא אליכם כבוד ה'".
דברי ספרא אלה מתפרשים ע"י שני הפרשנים הבאים:
מלבי"ם:
... שציוה שהם יעשו מעשה הכוהן גדול, שמה שיעשה הכהן הגדול בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן, שהוא הלב, אשר שם משכן כבוד ה', כמו שאמר (שמות כ"ח ח') "ושכנתי בתוכם". וכמו שזבחו כוחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול, כן יזבח כל איש כוחות נפש המתאוה והמתעורר שהוא היצר הרע על מזבח הקטן להעבירו ע"י אש אהבת השם שלהבת י-ה, עד שייחד כל כוחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד... ואם "עשיתם כן – וירא אליכם כבוד ה'" – לשכון כבוד בתוככם.
... שציוה שהם יעשו מעשה הכוהן גדול, שמה שיעשה הכהן הגדול בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן, שהוא הלב, אשר שם משכן כבוד ה', כמו שאמר (שמות כ"ח ח') "ושכנתי בתוכם". וכמו שזבחו כוחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול, כן יזבח כל איש כוחות נפש המתאוה והמתעורר שהוא היצר הרע על מזבח הקטן להעבירו ע"י אש אהבת השם שלהבת י-ה, עד שייחד כל כוחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד... ואם "עשיתם כן – וירא אליכם כבוד ה'" – לשכון כבוד בתוככם.
זה דרוש צריך עוד יותר ביאור מגוף המקרא; וגם מה שייך לכאן המקרא (דברים י' י"ז) "כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים..."? והענין, כי כבר היה בימי משה כתות בישראל, שהיו להוטים אחרי אהבת ה' אבל לא ע"י גבולים שהגבילה התורה (וכאשר יבואר באורך בפרשת קרח שזה היה עיקר החטא של מאתים וחמשים האנשים שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם למיתה ע"י תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ה' ע"י הקטורת, אף על גב שלא יהיה לרצון כפי דרך התורה, שרק אהרן ובניו יקטירו).
והנה כבר ידע משה רבנו, שכתות כאלה מתנוצצות אלא שלא הגיע עדיין השעה להתפרץ... אלא שהבין משה דמכל מקום יש בלב כמה אנשים... מה שאי אפשר להגיע אליו אלא בעת שנצטוו על זה, בשביל זה אמר משה לישראל, כי לא כן הדבר, אלא "אותו יצר הרע העבירו מלבכם" – שגם זה התשוקה, אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בקדושה, מכל מקום, אם היא לא בדרך שעלה על רצונו יתברך, אינו אלא דרך יצר הרע להטעות ולהתעות גדולי ישראל בזו התשוקה.
ואמר להם משה טעם לדבר, "ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום" – פירושו: אם תשימו דעתכם לדרך התורה – תלכו הכל בדרך אחת ובעצה אחת; מה שאין בך אם נבקש אהבת ה' שלא בדרך התורה, ותהי תורה כל אחד בידו ויהיו אגודות אגודות בעבודתם, הוא נגד רצון ה' וכבודו יתברך.
וזה שמסיים "כשם שהוא יחידי בעולם – כך רצונו וכבודו שתהא עבודתם מיוחדת לפניו", והביא התורת כהנים יסוד לזה הדרוש, מהא דכתיב (דברים י' י"ז) "כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי..." וסיפא דקרא "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ואי אפשר לפרש שוחד ממון או שוחד דברים לפני הקב"ה, או אפילו הרבה מעשים טובים, שזה אינו בכלל שוחד, דכל מה שביד אדם לעשות לטוב, הרי זה מחוייב, ואם כן אינו שוחד. אלא על כרחך: ("השוחד" הוא) מסירות נפש ודבקות נעלה, באופן שנאמר (תהלים קט"ז ט"ו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" מכל מקום, אם הוא שלא על פי התורה, אינו עולה לרצון כל כך ויהיה נענש על זה... ובזה שייך לומר "שלא יקח שוחד" היינו שנותן נפשו על אהבת ה' ועל כבודו יתברך באופן שאינו מחוייב בזה, ואין לך שוחד גדול מזה. ובא משה רבנו בשעה המוכשרת לכך, להגיד לאדם ישרו, אשר רק "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" ולא ע"י דרכים אחרים; איש כפי רעיון לבבו.
כן ביארנו מאמר חז"ל בתורת כהנים על המקרא הנפלא הלזה.
1. מהו הקושי ב"מקרא הנפלא הלז" אשר הביא את הספרא לשים בפי משה דברי מוסר אלה?
2. מהי ראייתו של המלבי"ם משמות כ"ח ח'?
3. מה ההבדל בין המלבי"ם לבין העמק דבר בפירוש המילים "זה הדבר..."?
4. מהי ראייתו של בעל העמק דבר מדברים י' י"ז?
5. במה סוטה בעל העמק דבר בפירושו לתהלים קט"ז ט"ו מפשוטו של מקרא, ומה בכלל הקשר בין הפסוק ההוא לעניינו?
6. נגד מי מכוונים דבריו על הכתות "הלהוטים אחרי אהבת ה' אבל לא ע"י הגבולים שהגבילה תורה..." ו"דבקות נפש שאינה לרצון ה' וכו'"?
| ב. מעשה נדב ואביהוא |
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ
וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"
And Nadab and Abihu, the sons of Aaron, took each of them his censer, and put fire therein, and laid incense thereon, and offered strange fire before the LORD, which He had not commanded them.
ספרא י"ז:
כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהו: וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש? מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קודש הקדשים. (דבר אחר): אף הם בשמחתם כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבתם "ויקחו איש מחתתו וכו'"
כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהו: וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש? מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קודש הקדשים. (דבר אחר): אף הם בשמחתם כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבתם "ויקחו איש מחתתו וכו'"
שנכנסו מאש התלהבות של אהבת ה', ואמרה תורה דאף על גב דאהבת ה' יקרה היא בעיני ה' אבל לא בזה הדרך אשר לא ציוה...
1. מה ההבדל בין שתי הדעות שנאמרו בספרא במניעים למעשה נדב ואביהוא?
**
2. לפי איזו מידה מן המידות שהתורה נדרשת בהן מפרש התנא קמא את מעשה נדב ואביהוא?
*
3. היש למצוא עוד ראיות במקרא, שאין להוסיף "אהבה על אהבה" בקרבנות ובעבודת בית המקדש בכלל?
| ג. "דוד" מלשון ידידות |
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן"
And Moses called Mishael and Elzaphan, the sons of Uzziel the uncle of Aaron, and said unto them: ‘Draw near, carry your brethren from before the sanctuary out of the camp.’
ד"ה דוד אהרן: ...ולפי הפשט משמעות "דוד" כמו ידידות מלשון (שיר השירים) "כי טובים דודיך מיין" ובא לפרש למה קרא לבני עוזיאל יותר מלבני יצהר וכו'. אלא משום שידע משה שיש מהם מקנאים לאהרן (=באהרן) וכבודו והיו נראים בזה כשמחים לאידו; על כן קרא לבני עוזיאל שידע שהוא אוהב ורֵעַ ומצטער בצערו ומידתו של מישאל יש להבין ממה שהיה אחיו הקטן נשיא לקחת והוא לא ערער על זה.
Aharon’s uncle [dod]. According to the plain meaning the expression dod connotes friendship, and the verse explains why Moshe called the sons of Uziel instead of the sons of Yitzhar, for example. This was because Moshe knew that some of Aharon’s relatives were jealous of Aharon’s glory, and he was afraid they would seem to be happy at his misfortune. Therefore Moshe called the sons of Uziel because he knew Uziel loved Aharon and was close to him, and Uziel would be pained over Aharon’s pain. Uziel’s sons, as well, were very humble; we see Mishael’s great humility from the fact that his younger brother became the Nasi of Kehos and he did not protest at all, and Elzafan is written without a yud, which shows that he was humble in his own selfappraisal, as is known to those who interpret names.
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. מניין שהיו ממשפחת אהרן שלא מבני עוזיאל "שהיו מקנאים לאהרן וכבודו"?
3. מה הניע את הפרשן להביא על נס שלא היה מישאל מתקנא באחיו הקטן שהיה נשיא לבני קהת?
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה הוא אשר דבר ה': היכן דיבר? (שמות כ"ט) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי". אל תקרי "בכבודי" אלא "במכובדי". אמר לו משה לאהרן: "אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעין של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני, שהם גדולים ממני וממך".
'וגו 'הוא אשר דבר ה THIS IS WHAT THE LORD SPOKE, etc. — Where had He spoken this? In the statement (Exodus 29:43), “And there I will be met by the children of Israel and it (the Tabernacle) shall be sanctified by My glory (בכבודי).” Read not here בִכְבוֹדִי, “by My Glory” but בִּמְכֻבָּדַי, “through My honoured ones” (Zevachim 115b). Moses here said to Aaron: “My brother, Aaron! I knew that this House was to be sanctified by those who are beloved of the Omnipresent God and I thought it would be either through me or through thee; now I see that these (thy sons who have died) are greater than me and than thee!” (Leviticus Rabbah 12 2).
א. הסבר את הרעיון הכלול בדברי מדרש אלה.
ב. לדעת בעל צידה לדרך:
יש לגרוס "והייתי סבור בי ובך".
יש לגרוס "והייתי סבור בי ובך".
הסבר, מה טעם הגהה זו?
למדרש "אל תקרי" זה עיין גם גליון תצוה תשכ"ה ועלון הדרכה.
ד"ה שאו את אחיכם וגו': כאדם האומר לחברו: העבר את המת לפני הכלה, שלא לערבב את השמחה.
שאו את אחיכם וגו׳ CARRY YOUR BRETHREN etc. — as a man who says to his fellow: Remove the corpse from before the bride in order not to disturb the joy.
**
מה קשה לו?
ד"ה אל תפרעו: אל תגדלו שער; מכאן שאבל אסור בתספורת. אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום.
ראשיכם] אל תפרעו] means, let not your hair grow long (cf. Numbers 6:5) (Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 40). From this (from the fact that Scripture forbade these particular mourners to let their hair grow long) it follows that an אבל (one mourning the death of a near relative) is forbidden to cut his hair. Moses's words therefore signified: Ordinarily an אבל may not cut his hair but ye, disturb ye not the joy of the Omnipresent God by displaying signs of mourning (Moed Katan 14b).
ד"ה ולא תמותו: הא אם תעשו כן תמותו.
And Moses said unto Aaron, and unto Eleazar and unto Ithamar, his sons: ‘Let not the hair of your heads go loose, neither rend your clothes, that ye die not, and that He be not wroth with all the congregation; but let your brethren, the whole house of Israel, bewail the burning which the LORD hath kindled.
**
לדעת הרא"ם סותרים דברי רש"י אלה את אלה, והשאיר הסתירה בצריך עיון. מהי הסתירה?
ד"ה ואחיכם כל בית ישראל: מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה.
ואחיכם כי בית ישראל BUT (LET] YOUR BRETHREN, THE WHOLE OF ISRAEL [WEEP] — From this it follows that for the miseries of the learned the duty devolves upon everyone (the entire community) to mourn (cf. Moed Katan 28b.)
בעל צידה לדרך, מקשה: מנלן דמשום אלו האבלים יצטערו, שמא משום צער מתים שהיו תלמידי חכמים יצטערו? ישב קושיתו!