פרשת דברים תש"ו - שליחת המרגלים
גיליון זה הוא המשך גיליון דברים תש"ב שעסק גם הוא בשליחת המרגלים אלא שהתרכז בייחוד בפסוקים י"ט-כ"ג. עיין שם!
א. פרקנו בהשווואה לבמדבר
במדבר י"ג דברים א'
1. פסוק ג' "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" פסוק כ"ג "שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט"
2. פסוק כ"ח "...עַז הָעָם... וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק..." פסוק ל"א "חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" פסוק כ"ח "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת... וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים..."
1. מה ראה משה להשמיט כאן את תארם ונשיאותם של המרגלים?
2. למה לא הזכיר את דברי המרגלים במקומם (בפסוק כ"ה), ולמה הכניסם לתוך דברי העם (בפסוק כ"ח)?
ב. "בשנאת ה' אותנו הוציאנו..."
"בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
בשנאת ה׳ אתנו BECAUSE THE LORD HATETH US — Really, however, He loved you, but you hated Him. A common proverb says: What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you (Sifrei Devarim 24:3).
ד"ה בשנאת ה' אותנו: והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר: מה דבלבך על רחמך - מה דבלביה עלך.
בשנאת ה׳ אתנו BECAUSE THE LORD HATETH US — Really, however, He loved you, but you hated Him. A common proverb says: What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you (Sifrei Devarim 24:3).
ד"ה בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים: הוצאתנו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, ויש לו שתי שדות - אחת של שקיא, ואחת של בעל. למי הוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען.
בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים BECAUSE THE LORD HATETH US HE HATH BROUGHT US FORTH FROM THE LAND OF EGYPT — His bringing us forth was out of hatred. A parable! It may be compared to an earthly king who had two sons, and who had two fields, one well-watered; the other arid (dependent upon rain only). To him whom he loved best of his sons he gave the well-watered field, and to him whom he loved less he gave the arid one. The land of Egypt is a well-watered country, for the Nile rises and irrigates it, whilst the land of Canaan is an arid country — and He brought us forth from well-watered Egypt to give us the arid land of Canaan (Numbers Rabbah 17:3).
ד"ה בשנאת ה': על מה שעבדנו עבודת כוכבים ומזלות במצרים.
בשנאת ה' אותנו, because we had worshipped idols while we were in Egypt.
1. מה קשה למפרשים בפסוקנו זה?
*
2. למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון והוסיף גם את השני?
3. מה ההבדל העקרוני בין שני פירושי רש"י לבין פירוש הספורנו לפסוק זה?
ג. "גם בי התאנף ה' בגללכם"
"גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם"
Also the LORD was angry with me for your sakes, saying: Thou also shalt not go in thither;
אברבנאל, מקשה:
הפסוק הזה תמצאהו בתוך הגזירה שגזר האל יתברך על דור המרגלים שלא ייכנסו לארץ, כי תחילתה "ויקצוף ויישבע לאמר אם יראה איש באנשים..." ואחריו אמר "גם בי התאנף..." והמשיך עוד עניין הגזירה ואמר "וטפכם אשר אמרתם..." ובתוך אזהרתם אומר, שגם הוא (משה) בכלל חטאתם... וסותר לזה פרסמה התורה בפרשת חוקת (במדבר כ'), שמשה ואהרן מתו בעוון מי מריבה, ויקשה – אם כן – אמרוֹ כאן "בגללכם"?
ד"ה גם בי התאנף: יאמר הנה חטאתיכם אשר עשיתם בעת ההיא במרגלים מנעו מכם הארץ הטובה, ועוד הוספתם לחטוא בפעם אחרת, עד שמנעתם גם אותי מלעבור. כי רצה להזכיר יחד עונש כל הנמנעים מעבור אל הארץ, כי הכל בגרמת עוונותיהם. וכדי שיזכיר כאן ענין יהושע כי הוא יעבור מפני שמילא אחרי ה' כחברו, ויזכה עוד שינחיל הארץ לדור השני, בעבור שנענש משה ונגזר עליו שלא יעבור. והנה הזכיר כל המעשה ההוא זולתי מגיפת המרגלים עצמם. וגם לא הזכיר הדיבה, כי לא ידבר בגנאי היחידים, אבל יוכיח את הרבים שכולם חטאו וכולם נענשו.
ד"ה את קול דבריכם: קול בכייה של חינם .
את קול דבריכם, your uncalled for weeping.
ד"ה גם בי התאנף: וזה כדי שתתקיים בכם בכייה לדורות כמו שייעד באמרו "אם לא כאשר דיברתם באוזני כן אעשה לכם". והדיבור באוזניו בזה היה באומרם "נשינו וטפינו יהיו לבז", ולכן סיפר עניין מיתתו אף על פי שלא היה עד סוף ל"ח שנה אחרי כן, והגיד אותו בתוך דבריו של הקדוש ברוך הוא, שהיו בשנה השנית לצאתם ממצרים, שאז "אם יראה איש באנשים האלה" ואמר גם כן "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה", שהיתה הכוונה שהטף בסוף יהיה לבז, כמו שביאר המשורר באמרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות", וכן העיד יחזקאל באמרו "וגם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם" וכו'. ובהגידו עניינו בתוך דבריו של הקדוש ברוך הוא הודיעם כי מניעת היכנסו לארץ היתה סיבה שמתקיים בהם יותר רוע הגזירה שנגזרה שטפם יהיה לבז לדורות, וזה בעצמו העיד המשורר באמרו "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם... לא השמידו את העמים ויתערבו בגוים... ויחר אף ה' בעמו".
גם בי התאנף ה' בגללכם, this was in order that you would have reason to cry throughout the ages, as G’d had decreed in Numbers 14,28. When that verse referred to דבריכם, “your words,” the objectionable words G’d had referred to were: “our children and wives will become loot,” (Numbers 14,5). Moses told the people at this stage the real reason for his impending death, even though the cause occurred already 38 years earlier. At that time G’d had announced His decree אם יראה איש באנשים האלה, adding that by contrastוטפכם אשר אמרתם לבז יהי, “your children concerning whom you had predicted that they would wind up as loot, as prisoners of war, would conquer the land.” The major point Moses is making, [and I am paraphrasing the author who quotes Psalms 106,26-27, Ezekiel 20,23, as well as Psalms 106,32-40, Ed] is that were it not for the fact that he also had not been allowed to enter the Holy Land, they would have been condemned to extinction. The fact that he, the innocent leader, had been included in their punishment was for the sake of the nation’s survival as such, even if traumatic exile experiences lay ahead of them. (compare our author on Deut. 4,1)
ד"ה וטעם ויבכו העם בלילה ההוא: כי לעת ערב באו המרגלים באוהליהם, כאשר הלכו מלפני משה, ובבוקר השכימו וילינו כולם על משה ואהרן, וכך אמר משה (דברים א' כ"ז) "ותירגנו באהליכם", כי באוהליהם היו אומרים דברי נרגן. ואמרו רבותינו (תענית כ"ט א'): הם בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות. ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה. אבל מקרא מלא הוא (תהלים ק"ו כ"ד-כ"ז), "וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות". אולי ידרוש זה מפסוק (ל"א) "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה", יאמר וטפכם כאשר אמרתם לבז יהיה בבוא עת פקודתם, כי אני פוקד עוון אבות על בנים, והבאתי אותם עתה שידעו את הארץ ידיעה בלבד, אבל לא שיירשו אותה לדורות. והכתוב ירמוז בכיוצא בזה, ולא ירצה לגזור רעה, רק בענין תוכחת על תנאי.
ד"ה כן אעשה לכם: בזמנים מתחלפים, ובזה נשבע מה שהעיד המשורר באומרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים". וכן יחזקאל באומרו "וגם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים".
כן אעשה לכם; not all at once but at intervals. This is what prompted the psalmist in Psalms 106,26 to say: “So He raised His hand in oath to make them fall the wilderness; to disperse their offspring among the nations and scatter them throughout the land.” Also the prophet Ezekiel sees in the present decree something that had repercussions throughout the ages when he said (Ezekiel 20,23) “also I raised My hand in an oath already in the desert, saying I will scatter them among the nations.” [our author sees in the punishment meted out at this time a parallel to that meted out at the time of the sin of the golden calf where G’d had reserved the right to spread the retribution throughout history in order not to have to wipe out the people then and there as they had deserved. Ed.]
עיינו גם בתהלים פרק ק"ו.
*
1. מה עונים לשאלה הנ"ל הרמב"ן וספורנו?
**
2. לשם מה נעזר ספורנו בפירושו כאן בתהלים ק"ו פסוקים כ"ו-כ"ח?
**
3. לשם מה נעזר ספורנו בפירושו כאן בתהלים ק"ו פסוקים ל"ב-ל"ז?
*להבנת דברי ספורנו:
בט' באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר...
On the Ninth of Av it was decreed upon our ancestors that they would all die in the wilderness and not enter Eretz Yisrael; and the Temple was destroyed the first time, in the days of Nebuchadnezzar, and the second time, by the Romans; and Beitar was captured; and the city of Jerusalem was plowed, as a sign that it would never be rebuilt.
שם כ"ט א':
"ותשא כל העדה ויתנו את קולם בבכי" אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות...