| א. השוואת מפרשים |
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב"
THESE ARE the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan; in the wilderness, in the Arabah, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab.
ד"ה אלה הדברים: (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל.
אלה הדברים THESE ARE THE WORDS — Because these are words of reproof and he is enumerating here all the places where they provoked God to anger, therefore he suppresses all mention of the matters in which they sinned and refers to them only by a mere allusion contained in the names of these places out of regard for Israel (cf. Sifrei Devarim 1:1; Onkelos and Targum Jonathan).
ד"ה במדבר: לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות יז ג) "מי יתן מותנו" וגו'.
במדבר IN THE WILDERNESS — They, however,were not then in the wilderness, but in the plains of Moab (cf. Numbers 36:13 and further on verse 5): What, therefore, is the meaning of במדבר? It does not mean "in the wilderness”, but the meaning is: he reproved them on account of that wherein they had provoked Him to anger in the wilderness — that they said, (Exodus 16:3) “Would that we had died [by the hand of the Lord]” (cf. Sifrei Devarim 1:11).
ד"ה בערבה: בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב.
בערבה IN THE PLAIN — i.e. he reproved them regarding the plain: that they had sinned through Baal Peor at Shittim in the plains of Moab (cf. Sifrei Devarim 1:13)
ד"ה מול סוף: על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד יא) "המבלי אין קברים במצרים", וכן בנסעם מתוך הים שנאמר (תהילים קז ו) "וימרו על ים בים סוף", כדאיתא בערכין (ערכין טו).
מול סוף OVER AGAINST SUPH — i.e. he reproved them regarding that in which they had shown themselves rebellious at the Red Sea (סוף): viz., on their arrival at the Red Sea — that they said, (Exodus 14:11) “Is it because there are no graves in Egypt [that thou hast brought us to die in the wilderness?]"; and similarly when they left the midst of the Sea, as it is said, (Psalms 106:7) “They murmured because of the Sea, at the Red Sea”, as it is related in Treatise Arakhin 15a (cf. Rashi on Numbers 14:22 and Sifrei 1:14).
ד"ה בין פארן ובין תופל ולבן: אמר ר' יוחנן: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו: (במדבר כא ה) "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל", ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים.
בין פארן ובין תפל ולבן BETWEEN PARAN, AND TOPHEL AND LABAN — R. Jochanan said: We have gone through the whole Bible and we have found no place the name of which is Tophel or Laban! But the meaning is that he reproved them because of the calumnious statements (טפלו) they had made regarding the Manna which was white (לבן) in colour — that they said, (Numbers 21:5) “And our soul loathes this light bread”; and because of what they had done in the wilderness of Paran through the spies.
ד"ה וחצרות: במחלוקתו של קרח. (ספרי) דבר אחר: אמר להם: היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום.
וחצרת AND HAZEROTH — i.e. regarding what they had done there at the insurrection of Korah. — Another explanation: He said to them, “You ought to have taken a lesson from what I did to Miriam at Hazeroth because of the slander she uttered, and yet you even after that spoke against the Omnipresent (Sifrei Devarim 1:15).
ד"ה ודי זהב: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב י) "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל".
ודי זהב AND DI ZAHAB (the name is taken in the sense of “sufficiency of gold”) — He reproved them on account of the golden calf which they had made in consequence of the abundance of gold which they had, as it is said, (Hosea 2:10) “And silver did I give them in abundance and gold: they, however, made it into a Baal” (cf. Berakhot 32a; Sifrei Devarim 1:18).
ד"ה בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות די זהב: מקומות לא נזכרו בפרשת אלה מסעי או נזכרו בשמות אחרים, כי הנה שניר יש לו ג' שמות ורבים כן.
between Paran and Tofel, and Lavan, and Ḥaṣerot, and Di-Zahav These places are either not mentioned in the parasha of Masey , or they are mentioned under different names. Many places have several different names (e.g., Mount S̀ e nir has three other names [cf . 3: 9 and 4: 48]).
ד"ה אלה הדברים אשר דיבר משה אל ישראל: אמר שבכל אחד מהמקומות שהזכיר פה, והם מקומות אשר עיוותו שם אורחות דרכם בגזרת האל יתעלה להניעם במדבר בעוון המרגלים, אמר משה לכל ישראל: "אלה הדברים", שיזכיר והם אחד עשר יום מחורב וגו' וזה כי כל ל"ח שנה שהניעם במדבר אנה ואנה, לא הלכו בדרך ישר מכוון אל מקום נודע, וכשהיו מגיעים אל מקום אשר משם היו נעים וחוזרים לאחוריהם או לצדדין ולא בדרך ישר, היה משה אומר להם: ראו מה גרמתם שהרי מהלך י"א יום יש מחורב עד קדש ברנע דרך הר שעיר, שהוא הדרך היותר קצר אצל עוברי דרכים. והאל יתברך הוליך אתכם לקדש ברנע בג' ימים דרך המדבר הגדול והנורא. ומפני עוונכם אתם נעים כל זה הזמן, וכל זה היה אומר להם למען יזכרו וישובו אל ה'.
'אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וגו, he means that in all the locations mentioned by him here he had communicated what follows to the people, some in each location. In all of these locations the people had angered G’d. Each time he reminded them that if it had not been for their sins they would have long since reached their destination. The locations in question were the following: 'אחד עשר יום מחורב וגו, all the 38 years that they were wandering in the desert they did not travel in a straight line, nor did they travel on well marked routes used by desert travelers. Each time they arrived at a spot where they made camp Moses reminded them that the reason that they had still not reached their final destination was due to their having committed so many sins. The proof was that אחד עשר יום יש מחורב עד קדש ברנע...דרך הר שעיר, the shortest route to Kadesh Barnea, the southern boundary of the Land of Israel is only 11 days’ march away from Mount Chorev when traveling via Mount Seir. In fact, G’d made them reach Kadesh Barnea after they set out from Chorev in only three days by leading them through the great and terrible desert. If they were still not in the Holy Land this was only due to their sins. The delay had been designed to make them have remorse and to return to G’d without mental reservations.
אלה הדברים: לפי פשוטו, כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, כמו שמצינו שרגילים הפסוקים לתת סימן בתוך סימן אל המקומות שהוא רוצה לפרש היכן: בלך לך "מקדם לבית אל", "ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם", "וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון", בסוף שופטים "הנה חג לה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה". וכל שכן שצריך לפרש היכן נאמרו המצות, כמו שכתוב "וידבר ה' אל משה בהר סיני. בערבות מואב", "וידבר ה' אל משה במדבר סיני", "בארץ מצרים... החודש הזה". אף כאן עושה סימן בתוך סימן, וכן הוא אומר וחוזר ושונה דבר זה, כשבא משה לפרש את המצות "אלה העדות החקים והמשפטים אשר דביר משה וגו'. בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחון מלך האמורי הואיל משה" וגו' "בעבר הירדן" - ובאיזה עבר הירדן? - "במדבר" - באותו עבר הירדן שהוא לצד מדבר שהיו בני ישראל מ' שנה שהוא קרוי עבר לירדן ליושבים בארץ ישראל ולא בעבר הירדן שהוא לצד ארץ ישראל, שגם הוא קרוי עבר הירדן להולכי מדבר שהיו בו ישראל. "בערבה" - כלומר באיזה מקום במדבר? - באותו מדבר שבערבות מואב "מול סוף", שים סוף מתחיל ממזרח ארץ ישראל, שנאמר "ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים" וגו', כלומר ממזרח ועד מערב, והוא ים המלח שכתוב בגבול קרן מזרחית דרומה באלה מסעי וגם בפרשת ואתחנן. וכל הערבה עבר הירדן מזרחה ועד ים הערבה, וזה ים סוף שאצל ערבות מואב. ו"בין פארן ובין תופל" - כמו בין בית אל ובין העי. "ולבן וחצרות ודי זהב" - הכל מקומות לפי פשוטו. ודי זהב. כמו בת מי זהב שהוא שם פשוטו.
אלו הדברים, according to the plain meaning of the text the names mentioned in this verse all are names of locations, as we find that it is customary for the text of the Torah to give detail followed by further detail of the places whose exact location the Torah wishes to elaborate on in greater detail. For instance, in Genesis 12,8 when describing Avraham as pitching his tent in some place, it refers first to Beyt El, and then elaborates by saying that the he found himself with Beyt El on his east and Ai on the west. In Exodus 14,2, the Israelites are described as making a turnabout before a place described as Pi Hachirot, elaborating by saying that this Pi Hachirot is between Migdol and the sea to the north of Baal Yzefon. In Judges 21,19 an annual festival was observed at Shiloh which is described as situated north of Beyt El, east of the highway which runs from Beyt El to Shechem and south of Levonah.
If locations which did not have the distinction of serving as places where parts of the Torah were revealed to the Jewish people were described in such detail, it is not surprising that places where such parts of the Torah were revealed are described in detail. (compare Numbers 9,1, Exodus 12,1-2, Leviticus 25,1 Numbers 33,3) Here too, the locations are described with detail upon detail; they are the places that served Moses to explain the laws of the Torah, the ceremonial laws, the statutes, and the social laws. (compare 4,45-46, as well as verse 5 in our chapter.)
If locations which did not have the distinction of serving as places where parts of the Torah were revealed to the Jewish people were described in such detail, it is not surprising that places where such parts of the Torah were revealed are described in detail. (compare Numbers 9,1, Exodus 12,1-2, Leviticus 25,1 Numbers 33,3) Here too, the locations are described with detail upon detail; they are the places that served Moses to explain the laws of the Torah, the ceremonial laws, the statutes, and the social laws. (compare 4,45-46, as well as verse 5 in our chapter.)
1. מה ראה רש"י לפרש את השמות בדרך זו?
2. איך פירשום ראב"ע, ספורנו ורשב"ם?
| ב. שאלות בדברי רמב"ן |
ד"ה ויאמר, ה' אלוהינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת וגו':
והטעם, כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצות, אמר להם בתחילת דבריו, "ה' אלוהינו דיבר אלינו בחורב", אחרי שנתן לנו עשרת הדברים שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן, וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה. ונמשכו דברי הפתיחה הזאת, עד שהשלים בהם בפסוק "ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים" (להלן ד מ).
אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (להלן ה א) "שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באוזניכם היום", והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקדוש ברוך הוא, ואחרי כן הודיעם יחוד השם "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" (להלן ו ד), וכל המצות שבספר הזה. ולכך יפרש בכאן "אשר דיבר משה אל כל ישראל" ושם "ויקרא משה אל כל ישראל", כי ביאור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כל ישראל, כאשר היה במתן התורה. ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחילת ביאור התורה ואמר (להלן ד מד מה) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אלה העדות החוקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים."
והזכיר (להלן ד מו) כי היה בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון, והיא ארץ מואב הנזכר בכאן, כי ישראל לא נכנסו לארץ מואב רק באותו החלק שטהר אליהם בסיחון כמו שנתבאר בספר של מעלה (במדבר כא יג).
והנה הזכיר בכאן שני דברים: אמר שדיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם, וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה, שלא נזכרו עד הנה בתורה. ואמר שהם ככל אשר ציוה אותו השם, לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטווה, והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם "וידבר ה' אל משה", ולכן כלל אותם עתה, שהם כולם ככל אשר נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא,. ואמר עוד כי הואיל משה באר את התורה, וזה רמז במצות שנאמרו כבר שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים.
וטעם "הואיל משה", שרצה לבאר להם את התורה, והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא ציוהו השם בזה, מלשון "הואל נא ולין" (שופטים יט ו), "ולו הואלנו ונשב" (יהושע ז ז), וכן רבים .
These are the words which Moshe spoke unto all Israel. On the Mitzvot which he will mention from the beginning of Aseret haDiberot in Parashat Va'etchanan, as he said ״Moshe took upon him to expound this law" (Deuteronomy 1:5)...[needs continuation]
*
מה הקשר בין פרשה זו לכל ספר דברים לפי השקפתו?
| ג. שאלות כלליות |
*
ד"ה אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל: על המצות אשר יזכיר בכל הספר מתחלת עשרת הדברות בפרשת ואתחנן, כמו שאמר (פסוק ה) הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, כי על התורה ידבר. ויחסר מפסוק ה' אלהינו דבר אלינו (פסוק ו) מלת אמירה, וכמוהו כי נשני אלהים את כל עמלי, כי הפרני אלהים (בראשית מא נא נב), כי אמר.
ושיעור הכתובים האלה, אלה המצות אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, בארבעים שנה לצאתם ממצרים באחד לחדש העשתי עשר, ככל אשר צוה ה' אותו אליהם, והיה זה אחרי הכותו את סיחון ועוג. בארץ מואב שם הואיל משה לבאר להם התורה הזאת לאמר, ויאמר, ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת וגו'.
והטעם, כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצות, אמר להם בתחלת דבריו, ה' אלהינו דבר אלינו בחורב אחרי שנתן לנו עשרת הדברים שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן, וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה. ונמשכו דברי הפתיחה הזאת, עד שהשלים בהם בפסוק ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים (להלן ד מ).
אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (להלן ה א) שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום, והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה, ואחרי כן הודיעם יחוד השם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (להלן ו ד), וכל המצות שבספר הזה. ולכך יפרש בכאן "אשר דבר משה אל כל ישראל" ושם "ויקרא משה אל כל ישראל", כי ביאור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כל ישראל כאשר היה במתן התורה. ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחלת ביאור התורה ואמר (להלן ד מד מה) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אלה העדות החקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים.
והזכיר (להלן ד מו) כי היה בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון, והיא ארץ מואב הנזכר בכאן, כי ישראל לא נכנסו לארץ מואב רק באותו החלק שטהר אליהם בסיחון כמו שנתבאר בספר של מעלה (במדבר כא יג).
והנה הזכיר בכאן שני דברים. אמר שדבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם, וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה שלא נזכרו עד הנה בתורה. ואמר שהם ככל אשר צוה אותו השם לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטווה, והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם "וידבר ה' אל משה", ולכן כלל אותם עתה שהם כולם ככל אשר נצטווה מפי הקב"ה. ואמר עוד כי הואיל משה באר את התורה, וזה רמז במצות שנאמרו כבר שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים.
וטעם "הואיל משה", שרצה לבאר להם את התורה, והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה, מלשון הואל נא ולין (שופטים יט ו), ולו הואלנו ונשב (יהושע ז ז), וכן רבים.
*
These are the words which Moshe spoke unto all Israel. On the Mitzvot which he will mention from the beginning of Aseret haDiberot in Parashat Va'etchanan, as he said ״Moshe took upon him to expound this law" (Deuteronomy 1:5)...[needs continuation]
מה קשה לרמב"ן?
ומה ראייתו מבראשית מ"א פסוק נ"א-נ"ב:
"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי"?
"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱ-לֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי"?
And Joseph called the name of the first-born Manasseh: ‘for God hath made me forget all my toil, and all my father’s house.’
*
ד"ה אחרי הכותו: אמר משה אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לקצת הארץ, יאמרו מה לזה עלינו? מה היטיב לנו? אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כוח להכניסנו לארץ. לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן.
*
אחרי הכתו AFTER HE HAD SMITTEN [SIHON] — Moses said: If I reprove them before they enter at least a part of the land, they will say, “What claim has this man upon us? What good has he ever conferred upon us? He only comes (his purpose is only) to vex us and to discover some pretext for leaving us in the wilderness, for he really has not the power to bring us into the land” On this account he waited until he had defeated Sihon and Og before them and had given them possession of their land — and only after that did he reprove them (Sifrei Devarim 3:2).
מה קשה לרש"י?
*
ד"ה סיחון אשר יושב בחשבון: (ספרי) אילו לא היה סיחון קשה, והיה שרוי בחשבון - היה קשה שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה - היתה קשה, שהמלך קשה. על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.
*
סיחן … אשר יושב בחשבון [AFTER HE HAD SMITTEN] SIHON … WHO DWELT IN HESHBON — Even if Sihon himself had not been difficult to defeat, but had resided at Heshbon, he would have been difficult to defeat, because the city was a difficult one to capture: and if it had been a matter of some other city, but Sihon had resided in it, it would have been difficult to capture, because its king, at least, would have been difficult to defeat. How much more was this so now when the king was difficult to defeat and the land difficult to capture (Sifrei Devarim 3:3; cf. Rashi on Numbers 21:23).
מה קשה לרש"י?
*
ד"ה וסעו לכם: דרך הלשון כמו לך לך.
*
The phrase move out [literally, “move to you”] is an instance of a Hebrew idiomatic form. Compare, “go out” [literally: “go to you”] [Genesis 12: 1].
מה קשה לראב"ע?
*
ד"ה עד הנהר הגדול: מפני שנזכר עם ארץ ישראל קוראו "גדול", משל הדיוט אומר: עבד מלך מלך, הידבק לשחוור וישתחוו לך (שבועות מד) קרב לגבי דהינא ואידהן.
*
עד הנהר הגדל TO THE GREAT RIVER [THE RIVER EUPHRATES] — Because it is mentioned in connection with the Land of Israel, it terms it "great". A popular proverb says: A king’s servant is a king, attach yourself to a captain and people will bow down to you; go near to an anointed (a distinguished) person and you become anointed (distinguished) yourself (cf. Rashi on Shevuot 47b and Genesis 15:18).
מה קשה לרש"י? ומה פירוש משל ההדיוט?
*
ד"ה ותענו אותי: החלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב: רבינו משה, ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך (ספרי), לא ממך שנצטערת עלינו? אלא ידעתי מחשבותיכם הייתם אומרים: עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה. אם אין מכירנו, אנו מביאין לו דורון, והוא נושא לנו פנים.
*
ותענו אתי וגו׳ AND YE ANSWERED ME, etc. — You at once decided the matter to your benefit. You should really have replied: Our teacher, Moses! From whom is it more fitting to learn, from you or from your disciple? Is it not from you who have taken such pains about it? But I knew your thoughts: you said, “Many judges will now be appointed over us; if one of them does not happen to be an acquaintance of ours, we shall bring him a gift and he will show us favour (Sifrei Devarim 14).
מה קשה לרש"י?
*
ד"ה לעשות: אם הייתי מתעצל, אתם אומרים: עשה מהרה.
*
לעשות TO DO — If I showed myself remiss, you said: act quickly (Sifrei Devarim 14).
מה קשה לרש"י?
*
ד"ה ואצוה את שופטיכם: (ספרי) אמרתי להם: הוו מתונים בדין. אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלוש, אל תאמר: כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה, אלא הֱיו נושאים ונותנים בו.
*
ואצוה את שפטיכם AND I COMMANDED YOUR JUDGES — I said to them: be deliberate in judgment: if a certain point of law comes before you once, twice, three times, do not say, "This point of law has already come before me several times”, but discuss it well on that occasion also (Sifrei Devarim 16:1).
מה קשה לרש"י?
*
ד"ה בעת ההיא: (ספרי) משמיניתים אמרתי להם: אין עכשיו כלשעבר - לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לציבור.
*
בעת ההוא [AND I COMMANDED YOUR JUDGES] AT THAT TIME — As soon as I appointed them, I said to them, "It is not now as heretofore: heretofore you were your own masters (lit., under your own control), now you are in the service of the Community!” (Sifrei Devarim 16:2).
מה קשה לרש"י?
| ד. "הואיל" - שאלות ברש"י |
ד"ה הואיל: התחיל כמו (בראשית יח) "הנה נא הואלתי".
הואיל means HE BEGAN, just as (Genesis 18:27) "Behold, now I have begun (הואלתי)" (cf. Sifrei Devarim 4:1).
ד"ה הואלתי: רציתי כמו "ויואל משה".
הואלתי means I am willing to speak, just as (Exodus 2:21) “And Moses was pleased (ויואל) [to dwell with the man]”.
האין סתירה בין דברי רש"י כאן ובין דבריו בבראשית י"ח?
| ה. שאלה כללית |
"וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר..."
And I charged your judges at that time, saying: ‘Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him.
איתא בסנהדרין ז ע"ב על פסוק זה:
אמר ר' חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין, קודם שיבוא בעל דין חברו. ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין, קודם שיבוא בעל דין חברו.
אמר ר' חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין, קודם שיבוא בעל דין חברו. ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין, קודם שיבוא בעל דין חברו.
(וזו לשון הרמב"ם, הלכות סנהדרין כ"א הלכה ז'.
אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין, קודם שיבוא חברו או שלא בפני חברו.)
אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין, קודם שיבוא חברו או שלא בפני חברו.)
מה הן המילים בפסוקנו, שמהן דייקו ללמוד איסור זה, ומה טעמו?
| ו. "כקטון כגדול תשמעון" - שאלות ברש"י |
"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו"
Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of any man; for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.’
ד"ה כקטון כגדול תשמעון: (סנהדרין ח) שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך, לא תסלקנו לאחרון, דבר אחר: "כקטון כגדול תשמעון" - כתרגומו שלא תאמר זה עני הוא וחבירו עשיר ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר: שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו: תן לו שאתה חייב לו.
כקטן כגדל תשמעון YE SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT, i.e. that a lawsuit regarding a peruta shall be as dear to you (shall be as of equal importance) as a lawsuit regarding a hundred maneh — that if it (the former) comes before you first, you should not set it aside until the last (Sanhedrin 8a). — Another explanation of YE SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT — Understand it as the Targum has it: Ye shall hearken unto the words of the small as to those of the great — i.e. that you should not say: This is a poor man and his fellow (opponent) is rich, and is in any case bidden to support him; I will find in favour of the poor man, and he will consequently obtain some support in a respectable fashion (see Rashi on Leviticus 19:15). — Another explanation is: that you should not say, “How can I offend against the honour of this rich man because of one dinar? I will for the moment decide in his favour, and when he goes outside (leaves the court) I will say to him, ‘Give it to him because in fact you owe it to him'" (Sifrei Devarim 17:3).
מלי זערא כרבא תשמעון.
1. מה מוסיף פסוק זה לפי פירוש רש"י, על מה שנאמר כבר בעניין זה בשמות פרק כ"ג פסוק ג': "ודל לא תהדר", ובשמות פרק כ"ג פסוק ו': "ולא תטה משפט אביונך"?
*
2. מה ההבדל בין שלושת פירושי רש"י כאן, ולמה לא הסתפק באחד מהם?
*
3. לאיזה משלושת הפירושים מתאים תרגום אונקלוס?
4. מדוע חשב בעל שפתי חכמים שנפלה טעות סופר בדברי רש"י ואין המילה "כתרגומו" במקומה? האם צדק?
| ז. "את כל הדברים" |
"וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן"
And I commanded you at that time all the things which ye should do.
ד"ה את כל הדברים: אלו י' דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.
את כל הדברים אשר תעשון [AND I COMMANDED YOU …] ALL THE THINGS THAT YE SHOULD DO — These are the ten things that constitute the difference between civil cases and capital cases (Sifrei Devarim 18:1; cf. Sanhedrin 32a).
ד"ה ואצוה אתכם בעת ההיא: אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות, לשון רש"י מספרי (דברים יח). ואם כן, עם השופטים הנזכרים ידבר, ויקצר בעשרה הדברים שכולם נדרשים מן הכתובים.
ועל דרך הפשט, הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון, כי הכל יצוה ויזהיר וילמד לישראל מפיו.
והטעם להזכיר זה כאן, כי בידוע שזה העניין עצת יתרו, והוא אמר למשה (שמות יח יט) היה אתה לעם מול האלהים, שיתפלל עליהם בעת צרתם, ואמר לו (שם כ) "והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות" וגו', שילמדם הוא התורה, אך במשפט נתן לו עצה שימנה שופטים לסייעו. וכבר פירשתיו שם (בפסוק כ). ולכן סיפר בכאן, כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות, לא מינה אותם רק על המשפט, אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה, כי שמע לעצת חותנו, ויעש כל אשר אמר.
1. מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש פסוק זה?
2. מה הם נימוקי כל אחד מהם?