| א. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ויצא יעקב: על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכתיב (לעיל כ"ח ו') "וירא עשו כי ברך" וגו', ומשגמר חזר לענין הראשון.
ויצא יעקב AND JACOB WENT OUT— Owing to the fact that it was because the daughters of Canaan were evil in the eyes of Isaac, his father, that Esau went to Ishmael, Scripture broke off the narrative contained, in the section dealing with Jacob, and wrote (verse 6 till verse 9), “Now Esau saw that Isaac had blessed [Jacob] etc., that the daughters of Canaan were evil in the eyes of Isaac and so he went to Ishmael” and when it finished this (the account of Esau’s further marriage) it resumes the previous subject.
א. מה קשה לו?
ד"ה ויוסף הורד: לענין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדולתו. ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה.
ויוסף הורד AND JOSEPH WAS BROUGHT DOWN — It (Scripture) now reverts to the original subject (and consequently it states ויוסף הורד “Joseph had been brought down to Egypt” before the events last mentioned); it interrupted it only in order to connect the account of the degradation of Judah (Genesis 38:1) with that of the sale of Joseph, thus suggesting that it was on account of him (i.e. Joseph — Judah’s part in the sale of Joseph — ) that they (his brothers) degraded him from his high position. A further reason why this narrative of Judah and Tamar is interpolated here is to place in juxtaposition the story of Potiphar’s wife and the story of Tamar, suggesting that just as this woman (Tamar) acted out of pure motives so also the other (Potiphar’s wife) acted out of pure motives, for she foresaw by her astrological speculations that she was destined to be the ancestress of children by him (Joseph) — but she did not know whether these children were to be hers or her daughter’s (Genesis Rabbah 85:2).
ואלה שמות בני ישראל: אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חיבתן, שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ' כ"ו) "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".
ואלה שמות בני ישראל NOW THESE ARE THE NAMES OF THE CHILDREN OF ISRAEL — Although scripture has already enumerated them by name whilst they were living, when they went down into Egypt (Genesis 46:8-27), it again enumerates them when it tells us of their death, thus showing how dear they were to God — that they are compared to the stars which also God brings out and brings in by number and name when they cease to shine, as it is said, (Isaiah 40:26) “He bringeth out their host by number, He calleth them all by name” (Exodus Rabbah 1:3; Tanchuma Yashan 1:1:2).
טעם ואלה שמות: כי הכתוב ירצה למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים, כאשר פירשתי, ולפיכך יחזור אל תחילת הענין שהוא מפסוק "וכל זרעו הביא אתו מצרימה" (בראשית מ"ו ז'), ושם כתוב אחריו "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וגו', ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני ספרים, הסיפור מחובר בדברים באים זה אחר זה, וכאשר הזכיר בני יעקב, קצר בבני בניו וכל זרעו, והחזיר הכלל, כאשר אמר שם "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים". וכענין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש" וגו', "כה אמר כורש מלך פרס" וגו'. ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית, והספר השני - מעת הבנין. וכן הדבר בשני הספרים האלה, בראשית ואלה שמות. ורבי אברהם אמר, כי בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון כי ראה יוסף לבניו בני שילשים, הזכיר כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו. ואיננו נכון. ורש"י כתב: אף על פי שמנאן בחייהם, חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חיבתם, שנמשלו ככוכבים, שמוציאן במספר ומכניסן במספר, שנאמר "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא" (ישעיה מ' כ"ו). ואלו דברי אגדה, והם דברים של אמת בענין החיבוב שהקב"ה מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קישור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי.
The reason for "And these are the names" is that the verse wants to tell the topic of the exile from the time of their descent to Egypt because then was the initial exile, as I have explained. Therefore, it returns to the original topic which [originally was mentioned] in the verse, "And [Jacob] brought all his descendants with him to Egypt" (Genesis 46:7). Afterwards it says there, "And these are the names of the children of Israel who came to Egypt etc." This very verse it what is being repeated here, because even though they are two separate books (Genesis and Exodus), the story is connected with things that
מה המשותף לשלושת המקומות?
ג. המתאימים דברי רש"י כאן לדבריו בשמות א' א' או לדברי הרמב"ן?
ד. באר את לשון רש"י כאן "על ידי שבשביל ש...".
ד"ה ויצא: לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? - אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם - פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה. וכן (רות א' ז') "ותצא מן המקום", האמור בנעמי ורות.
ויצא [AND JACOB] WENT OUT—It need have written simply “And Jacob went to Haran’’; why then does it mention his departure from Beersheba? But it intends to tell us that the departure of a righteous person from his city makes an impression. As long as a righteous man is in his city he is its glory and splendour and beauty; when he leaves it, there depart also its glory, its splendour and its beauty. This, too, is the meaning of (Ruth 1:7) “And she went forth out of the place”, stated in reference to Naomi and Ruth (Genesis Rabbah 68:6).
**
לבוש האורה, (ר' מרדכי יפה):
שמעתי שמקשין ומתמיהין על רש"י שכאן מביא ראיה מן (רות א' ו') "ותצא מן המקום", משמע ששם הוא פשוט יותר לפרש, ולכך מביא ראיה מהתם (=משם) על הכא (על מקומנו כאן) ושם (רות) גבי "ותצא מן המקום" פירש גם כן כמו שפירש כאן, וסיים דבריו "וכן גבי ויצא יעקב", משמע דהכא הוא פשוט ומביא ראיה מהכא להתם...
שמעתי שמקשין ומתמיהין על רש"י שכאן מביא ראיה מן (רות א' ו') "ותצא מן המקום", משמע ששם הוא פשוט יותר לפרש, ולכך מביא ראיה מהתם (=משם) על הכא (על מקומנו כאן) ושם (רות) גבי "ותצא מן המקום" פירש גם כן כמו שפירש כאן, וסיים דבריו "וכן גבי ויצא יעקב", משמע דהכא הוא פשוט ומביא ראיה מהכא להתם...
הסבר על פי דרך פירושי רש"י בכמה מקומות – וגם בפרקנו – שאין מקום לקושיה זו!
ד"ה וילך חרנה: יצא ללכת לחרן.
וילך חרנה means he went out TO GO TO HARAN.
ד"ה ויפגע: כמו (יהושע ט"ז ז') "ופגע ביריחו", (שם י"ט י"א) "ופגע בדבשת"...
ויפגע AND HE LIGHTED — similar are (Joshua 16:7) “and it reached (ופגע) unto Jericho”, and (Joshua 19:11) “and reached (ופגע) to Dabesheth”. Our Rabbis explained it in the sense of “praying”, just as (Jeremiah 7:16) “Neither make intercession (תפגע) to me”. Thus we may learn that Jacob originated the custom of Evening Prayer. Scripture purposely changed the usual word for “praying”, not writing יתפלל, “And he prayed” (which would have been the more appropriate word, but ויפגע which means to hit upon a place unexpectedly), to teach you also that the ground shrunk before him (the journey was miraculously shortened) as it is explained in the Chapter גיד הנשה (Chullin 91b).
לבוש האורה, פירש:
קשה לרש"י, איך נוכל לומר לשון "ויפגע במקום", שאין לשון "פגיעה" מונחת אלא בשני בני אדם או בעלי חי שפוגעים זה בזה, כשזה הולך לשם, והאחד בא כנגדו. אבל כשהאחד עומד במקומו, והאחד הולך אליו, כמו שהוא בעניין יעקב הבא למקום, אין זה נקרא "פגיעה" אלא "ביאה" או "הגעה אליו".
קשה לרש"י, איך נוכל לומר לשון "ויפגע במקום", שאין לשון "פגיעה" מונחת אלא בשני בני אדם או בעלי חי שפוגעים זה בזה, כשזה הולך לשם, והאחד בא כנגדו. אבל כשהאחד עומד במקומו, והאחד הולך אליו, כמו שהוא בעניין יעקב הבא למקום, אין זה נקרא "פגיעה" אלא "ביאה" או "הגעה אליו".
הסבר, כיצד תירץ רש"י קושיה זו בהביאו את שני הפסוקים מיהושע ט"ז ד' וי"ט י"א?
ד"ה ויפגע: ... ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז' ט"ז) "ואל תפגע בי", ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושינה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צ"א ב').
ויפגע AND HE LIGHTED — similar are (Joshua 16:7) “and it reached (ופגע) unto Jericho”, and (Joshua 19:11) “and reached (ופגע) to Dabesheth”. Our Rabbis explained it in the sense of “praying”, just as (Jeremiah 7:16) “Neither make intercession (תפגע) to me”. Thus we may learn that Jacob originated the custom of Evening Prayer. Scripture purposely changed the usual word for “praying”, not writing יתפלל, “And he prayed” (which would have been the more appropriate word, but ויפגע which means to hit upon a place unexpectedly), to teach you also that the ground shrunk before him (the journey was miraculously shortened) as it is explained in the Chapter גיד הנשה (Chullin 91b).
לפי דעת כמה ממפרשי רש"י, אין רש"י מביא שני פירושים או מדרשים לקושיה אחת, אלא אם כן אין אחד מהם מתרץ את קושיתו כל צרכה. עיין שאלון תולדות תש"ד שאלה ב1, שאלון פנחס תש"ד ב1, שאלון וירא תש"ה שאלה ג4. למה מביא רש"י כאן שני מדרשי חז"ל ואינו מסתפק באחד?
| ב. חלום יעקב |
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"
And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it.
"המראה הזה שהגיע ליעקב, ראוי שנדע מה עניינו והוראתו. והנה ראינו בו דעות חלוקות. וכמה מדרשות דרשו במראה הזה".
Angels … were ascending and descending. Yaakov was afraid that he had sinned in taking the blessings, but Hashem showed him that heaven approved and that the prayers and offerings of his offspring would ascend to heaven from this spot.
והנה לפניך דעות אחדות:
מדרש תנחומא ויצא:
אמר ר' שמואל בר' נחמן: אלה שרי אומות העכו"ם, שהראה לו הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה שבעים עוקים (שלבים) ויורד, ושר מדי חמשים ושנים ויורד, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עולה - ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: "שמא לזה אין לו ירידה?" אמר לו הקב"ה: (ירמיה ל') "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל", כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי – משם אני מורידו, שנאמר (עובדיה א') "אם תגביה מנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'".
אמר ר' שמואל בר' נחמן: אלה שרי אומות העכו"ם, שהראה לו הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה שבעים עוקים (שלבים) ויורד, ושר מדי חמשים ושנים ויורד, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עולה - ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: "שמא לזה אין לו ירידה?" אמר לו הקב"ה: (ירמיה ל') "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל", כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי – משם אני מורידו, שנאמר (עובדיה א') "אם תגביה מנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'".
תנחומא שם (וכן ויקרא רבה כ"ט):
אמר ר' ברכיה: הראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב: "יעקב, למה אין אתה עולה?" באותה שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר: "כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?!" אמר לו: "אם אתה עולה, אין לך ירידה!" לא האמין ולא עלה. ר' שמעון בן יוסי היה דורש: (תהלים ע"ח) "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו". אמר לו הקב"ה: "אילו עלית והאמנת (נוסח ויקרא רבה: "אילו האמנת ועלית" – ושים לב!), לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעולם הזה. אמר לו יעקב: "יכול לעולם?" אמר לו: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" – מגליא ומאספניא ומחברותיה. "ושב יעקב" – מבבל. "ושקט" – ממדי. "ושאנן" – מיון. "ואין מחרידו" – מאדום.
אמר ר' ברכיה: הראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב: "יעקב, למה אין אתה עולה?" באותה שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר: "כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?!" אמר לו: "אם אתה עולה, אין לך ירידה!" לא האמין ולא עלה. ר' שמעון בן יוסי היה דורש: (תהלים ע"ח) "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו". אמר לו הקב"ה: "אילו עלית והאמנת (נוסח ויקרא רבה: "אילו האמנת ועלית" – ושים לב!), לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעולם הזה. אמר לו יעקב: "יכול לעולם?" אמר לו: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" – מגליא ומאספניא ומחברותיה. "ושב יעקב" – מבבל. "ושקט" – ממדי. "ושאנן" – מיון. "ואין מחרידו" – מאדום.
(והשווה רמב"ם, הלכות יסודי התורה ז' הלכה ג':
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעין לו ומיד ייחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכויות ושעבודן).
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה, דרך משל מודיעין לו ומיד ייחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכויות ושעבודן).
The matters concerning which a prophet is informed by vision of prophecy, are imparted to him allegorically, but the interpretation thereof is engraved upon his heart simultaneously with the vision and he knows what it means, as the vision of the ladder which Jacob our father saw: "The angels of God were ascending and descending upon it" (Gen. 28.12); which was a parable, the interpretation of which is the rise and fall of kingdoms, or as the Living Creatures which Ezekiel saw (Ezek. 1. 1–27), or the Seething Pot and the Almond Rod which Jeremiah saw (Jer. 1.12–13), or the Scroll of Parchment which Ezekiel saw (Ezek. 2.9), or the Measure which Zechariah saw (Zech. 2.5). And so with the rest of the prophets; some of them relate the parable and its interpretation as these; others relate the interpretation alone; and still others relate the parable only without the interpretation, as parts of the prophecies of Ezekiel and Zechariah, but all of them are prophesying in parables and metaphors.
(והשווה רמב"ן, בראשית ט"ו י"ב:
ד"ה אימה חשכה: דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו, כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (בראשית רבה מ"ד י"ז) "'אימה' - זו בבל. 'חשכה' - זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, 'גדולה' - זו מלכות אנטיוכס, 'נופלת עליו' - זו אדום". והיה הענין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחוזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בביאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים, שכבר נענש בו כאשר פירשתי (לעיל יב י)).
ד"ה אימה חשכה: דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו, כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (בראשית רבה מ"ד י"ז) "'אימה' - זו בבל. 'חשכה' - זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, 'גדולה' - זו מלכות אנטיוכס, 'נופלת עליו' - זו אדום". והיה הענין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחוזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בביאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים, שכבר נענש בו כאשר פירשתי (לעיל יב י)).
BEHOLD- A DREAD, A GREAT DARKNESS FELL UPON HIM. [The Rabbis] learnt this, saying its a hint to the subjugation by the Four kingdoms. For the prophet [Avraham] experienced a "dread" in his soul; after he entered into a [feeling] of "darkness"; then that darkness became "greater;" and then he felt as if [the darkness] was "falling upon him" like a heavy load to that's too heavy[to handle. [The Rabbis] said "A dread" refers to Babylonia. "Darkness" refers to Media, who caused the eyes of the Jews to become darkened from fasting. "Great" refers to Greece. "Fell upon him"-Edom. The relevance of this to Avraham was that when G-D made the covenant with him to give the land to his descendants as an eternal inheritance, He said to him, like one keeps certain rights when giving a present, that the Four kingdoms would rule over his descendants and rule over their land. This was conditional [only] if Avraham's offspring's would sin before Him. After this [hint of the exiles of the 4 kingdoms], [G-D] told him 'explicitly' of another exile that [his descendants] would go through before [the other] which had already been [decreed] as punishment to Avraham, as I explained.
ד"ה עולים ויורדים: עולים תחילה, ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו.
עלים וירדים ASCENDING AND DESCENDING — It states first ascending and afterwards descending! Those angels who accompanied him in the land of Israel were not permitted to leave the Land: they ascended to Heaven and angels which were to minister outside the Land descended to accompany him (Genesis Rabbah 68:12).
פסוק י"ג:
ד"ה נצב עליו: לשמרו.
ד"ה נצב עליו: לשמרו.
1. מה בין הדעות השונות הנ"ל, ואיזו מהן מתאימה ביותר להמשך פרשתנו?
הסבר את פרטי החלום לפי פירושו הראשון של המדרש. כך:
| החלום | פתרונו |
| הסולם שלבי הסולם המלאכים עולים יורדים החלום כולו | ? ? ? ? ? ? |