פרשת וירא תש"ו - בקשת אברהם על סדום
א. שאלות כלליות
1. חלק את פרק י"ח לשלושה קטעים, ונמק את חלוקתך.
2. מהו הקשר הפנימי בין פסוק י"ט ובין הקטע שלנו כ"ג-ל"ב?
3. אלו מתכונות אברהם אבינו מתגלות לנו בקטע זה?
ב. פנייתו הראשונה של אברהם - שאלות ברש"י
פסוקים כ"ג-כ"ה
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"
על תפילה ראשונה זו מקשים המפרשים:
ר' שלמה דבנא, (הבאור):
יש להפליא על הסתירות אשר בתפלתו זאת: מתחילה (כ"ג) התפלל שלא להמית צדיק עם רשע. בפסוק שאחרי זה (כ"ד) הוסיף להתפלל שיצילו הצדיקים גם את הרשעים, ועדיין לא נענה על הראשון, ובפסוק השלישי חזר על הראשון להתפלל רק על הצדיקים?
(וזוהי גם קושייתו של רש"י בפסוק כ"ה).
**
1. כיצד מתרץ רש"י את הקושיה הזאת בדבריו:
ד"ה חלילה לך: ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים.
להבנת דברי רש"י אלה השווה דברי המפרשים אותו:
דברי דוד, פירוש דברי רש"י: מן הראוי שלא תספה צדיק עם הרשע, זהו שורת הדין ואין צריך תפלה. רק התפלה שתציל לכל המקום עבורם. ואם לא תועיל תפילתי, למה תמית הצדיקים, שזה אין צריך תפילה אלא שורת הדין?! ר' וולף היידנהיים: באמת לא התפלל אברהם כי אם שלא להמית צדיק עם רשע, וזהו שאמר "האף תספה צדיק עם רשע", לשון יחיד, שאפילו צדיק אחד אין לסוף עם רשע, ובפסוק השני הוסיף להתפלל ולחזק בקשתו זאת, באמרו "אולי יש חמשים צדיקים", כלומר: הלא ייתכן שיימצאו שם חמשים צדיקים, אשר מן הראוי שיצילו את כולם – "האף תספה" כלומר: ואף אם נניח שכן מדתך (אף שזה דבר זר ונפלא) שתספה ולא תשא למקום, הנה חלילה לך מעשות כדבר הנזכר למעלה בפסוק ראשון "להמית צדיק עם רשע". ולכן חזר ואמר: "חלילה לך השופט כל הארץ..." להגדיל התמיהה, כי כבר התפלא על ההנחה שהניח, שלא יצילו הצדיק את הרשע, אבל שלא יצילו גם את עצמם, ודאי אי אפשר כלל!
**
2. מה ההבדל ביניהם בהבנת דברי רש"י בתרצו את הקושיה הנ"ל?
ג. "...אולי יש חמשים צדיקים"
"אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ"
Peradventure there are fifty righteous within the city; wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place for the fifty righteous that are therein?
ד"ה חמשים צדיקים: כתב רש"י עשרה לכל כרך וכרך. התשחית בחמשה - תשעה לכל כרך וכרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם. אולי ימצאון שם ארבעים - וימלטו ארבעה כרכים, וכן שלושים יצילו שלשה, ועשרים יצילו שנים, ועשרה יצילו אחד. ולא ביקש על פחות מעשרה, שדור המבול היו שמונה צדיקים ולא הצילו על דורן, ותשעה על ידי צירוף כבר ביקש ולא מצא. כל אלו דברי הרב ז"ל. ואני תמה, אם כן מה התפילה והתחינה הזאת אשר היה מתחנן בכל פעם ופעם "אל נא יחר לאדני", "והנה נא הואלתי", והלא ראוי הוא שיהיו ארבעים מצילין ארבעה ושלושים והעשרים יצילו לפי חשבון כאשר החמשים יצילו חמש... והנה דעת הרב לומר שהרבים ראויין להצלה גדולה יותר מאשר יצילו המועטים אפילו הצלה מועטת, כמו שאמרו (ת"כ בחקותי) אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה... ודרך פשט הכתובים סלולה, שאמר תחילה חמישים לתת חשבון שלם של עשרה לכל אחד ואחד, וחזר ופחת כמו שיכול, ולהציל הכל היה אומר. ולא ידעתי מי הכניסו לרב במה שאמר.
FIFTY RIGHTEOUS PEOPLE. Rashi writes: ten [righteous men] for each city... "Will You destroy because of five:" Will there not be nine for each city? And You, the Righteous One of the world, will be counted with them. "Perhaps forty will be found there": And four cities will be saved, and so thirty will save three of them, or twenty will save two of them, or ten will save one.... For fewer [than ten] he did not ask. He said, “In the Generation of the Flood, there were eight: Noah and his sons, and their wives, but they did not save their generation.” And for nine, together with counting [God] he had already asked, but did not find. All these are the words of the Rabbi (Rashi) of blessed memory. But I am perplexed. For if so, what was the purpose of this prayer and supplication that he prayed each time, "Let not my L-rd be angry" and "Behold, now, I have undertaken to speak to my L-rd"? After all, it only makes sense that 40 should save four [cities] and 30 and 20 should save a proportionate number just like 50 were to save five! Also, [I find difficulty] what rashi says, "for nine through joining joining [G-d] he already asked for but couldn't find" but it was for 45 that he asked for joining, but there wasn't 45, but maybe there would be nine! Now its [Rashi's] opinion that a big group is more capable of a big salvation than a small one is of even a small salvation, as [the rabbis] say "A small group of people fulfilling the Torah cant be compared to a large group fulfilling the Torah" Now G-d already agreed that 45 people- by joining with G-d- would save all the cities as if there were fully fifty [righteous people]. That being the case, when there would be 40 righteous people to save 4, these 4 cities should be saved [with 36] by joining with G-d. likewise, the 30, 20, and ten [should be saved by 27, 18, and 9] for G-d already agreed with this [idea] of "joining." Now, you may argue that [G-d] only consented in connection with 45 which is a big group but maybe he wouldn't agree to "joining" with a small group as we said above. [the answer is] its fitting for G-d's righteousness to "join" and save [one city as much as "joining" to save 5] [since G-d already] agreed not to distinguish between many and a few. This is Rashi's opinion. but "there's a smooth road" to the simple understanding of the passukim: That Avram first said 50 to establish a round number of ten for each one. he then continued to diminish as much as he could and he was saying [all these numbers in order] to save ALL. I don't know who forced the rabbi (Rashi) to get involved in the matte he presents.
1. מהי קושיית הרמב"ן על דברי רש"י?
ד"ה אולי יש: עשרה צדיקים לכל כרך וכרך, כי חמשה מקומות יש.
אולי יש חמשים צדיקים PERADVENTURE THERE BE FIFTY RIGHTEOUS — ten righteous men for each city for there were five localities concerned. Should You, however, say that the righteous cannot save the wicked—but why should You kill the righteous at all?
רש"י:
ד"ה אולי ימצאון: וימלטו ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלשה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם.
כיצד מתרץ הרמב"ן את דברי רש"י?
ועיין להבנת דבריו ויקרא כ"ו ח', רש"י:
ד"ה חמשה מאה: וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה.
‎חמישה מאה ומאה מכם רבבה FIVE [OF YOU SHALL PURSUE] A HUNDRED AND A HUNDRED… TEN THOUSAND — But is this the right proportion? Surely it should have stated only “and a hundred of you shall pursue two thousand (and not ten thousand)!? But the explanation is: a few who fulfill the commandments of the Torah cannot compare with the many who fulfill the commandments of the Torah (i. e. the greater the group of those loyal to the Torah, the greater is the morale and, under God’s blessing, the physical strength of each individual belonging to the group) (Sifra, Bechukotai, Chapter 2 4).
במה שונה הרמב"ן בפירושו "ודרך פשט הכתובים" מפירוש רש"י?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה האף תספה: הגם תספה. ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז, כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע.
האף תספה means wilt Thou also destroy. But according to the Targum of Onkelos which translates it (the word האף) in the sense of anger, the explanation would be as follows: will Your anger urge you to destroy righteous with wicked?
למה לא הסתפק בפירושו הראשון והביא גם את השני המסתמך על תרגום אונקלוס, מהי מעלת השני על הראשון?
ד"ה חלילה לך: חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה.
חלילה לך FAR BE IT FROM THEE — It is a profanation (חולין) of Yourself. People will say, “That is what He usually busies Himself with: He destroys every one, righteous and wicked alike” —and thus did You indeed do to the generation of the Flood and to that of the dispersal of nations (Midrash Tanchuma, Vayera 8).
א. מפרשי רש"י מקשין: איך יאמרו: כך היא אומנותו... והלא בדור המבול נשארו נח ובניו...? ענה לשאלתם!
**
אם דבר שאינו הגון לאבד צדיק עם רשע, אם כן מצד זה אין ראוי לעשותו, ומה צריך לטעם, שלא יאמרו כך היא אומנותו??
**
It would be sacrilege. Although there were no truly righteous individuals in these cities there were some that appeared so. And since Hashem had already brought destruction to the world twice before, people would attribute their deaths to vindictiveness on His part rather than to their own insincerity. To kill the righteous. Their hypocrisy is hinted at in the spelling of the word tzaddikim — “righteous ones” — which is written defective (i.e. missing a yud) throughout this passage.
נסה לענות על שתי הקושיות.
ד"ה כדבר הזה: לא הוא ולא כיוצא בו.
כדבר הזה ANYTHING LIKE THIS THING — neither this nor anything like it (Genesis Rabbah 49:10).
מה קשה לו?
4) פסוק כ"ה
ד"ה חלילה לך: לעולם הבא.
מה מובנו של "עולם הבא" כאן?
ד"ה השופט כל הארץ: נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיהה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת.
השופט כל הארץ SHALL NOT THE JUDGE OF ALL THE EARTH [DO JUSTICE]? — The 'ה of השופט is punctuated with Chataph Patach because the words express a question: “Should not He who is Judge practice true justice”?
מה ראה רש"י להוסיף בפירושו מילת "אמת"?
ה. "חלילה לך מעשות..."
"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע"
That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?’
ערבובי תשובות יש כאן. אברהם אמר: "חלילה לך... להמית צדיק עם רשע". והקב"ה אמר: "והיה כצדיק כרשע!" יתלה לרשע (ייתלה דינם, יאריך אפו להם) בשביל הצדיק.
1. במה שונה המדרש מן הפשט ומה אילצו להוציא הכתוב ממשמעו?
**
2. הידועים לך עוד מדרשים הדורשים את הכתוב בדרך זו של חלוקת הדברים למדברים שונים?
ו. "בתוך העיר"
"וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם"
And the LORD said: ‘If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will forgive all the place for their sake.’
ד"ה וטעם בתוך העיר: שהם יראים את ה' בפרהסיא, וכן "שוטטו בחוצות ירושלים" (ירמיה ה' א').
Within the city. That is, they display their fear of Heaven openly.
השווה לדבריו רד"ק, לירמיהו ה' א':
שוטטו בחוצות ירושלים... אם יש עושה משפט ואסלח לה: והנה אמר דוד (תהלים ע"ט) "נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ" – הנה כי היו בירושלם חסידים ועבדי אל ואיך אמר ירמיהו: "אם יש עושה משפט..."? פירש אדוני אבל ז"ל, כי ירמיהו אמר בחוצות ירושלם וברחובותיה, כי החסידים שהיו בירושלים, היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות מפני הרשעים.
(ועיין עוד שבת נ"ה א').
באר את הרעיון הכלול בדברי הראב"ע ומה הרמז לכך בפסוקנו?