| א. "לא תראה את שור אחיך..." |
"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים..."
Thou shalt not see thy brother’s ox or his sheep driven away, and hide thyself from them; thou shalt surely bring them back unto thy brother.
ספרי מ"ה ה"מ ל. ע"א:
פעמים שאתה מתעלם (וללמדך בא שמותר להתעלם) כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו (רש"י: שישבנה) או שהייתה מלאכה שלו מרובה משל חברו (רש"י: שהיה בטל ממלאכה שלו שיבטל בהשבתה מרובה מדמי האבדה) – פטור. לכך נאמר והתעלמת: פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.
פעמים שאתה מתעלם (וללמדך בא שמותר להתעלם) כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו (רש"י: שישבנה) או שהייתה מלאכה שלו מרובה משל חברו (רש"י: שהיה בטל ממלאכה שלו שיבטל בהשבתה מרובה מדמי האבדה) – פטור. לכך נאמר והתעלמת: פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.
רצה הקב"ה לזכות את ישראל במצות "ואהבת לרעך כמוך" ולהשרישה בה קו לקו עם היות שקשה הדבר בעיני בני אדם ליגע בעד זולתם, כי מי יראה אבדת אחיו, שורו או חמורו, ויהיה מחמר אחריו עד גשתו עד אחיו, ויניח כל עסקיו?! על כן אמרה תורה: לא תראה את שורו או את שיו נידחים והתעלמת מהם כטבעך, כי פעם אחרת אם יצטרך, כי בראשונה תעשה כן מתוך הכרת ציווי התורה, ואחר כך אתה תשיבם מעצמך, כל כך תחפץ עשות רצונו, כי עשית המצווה פעם אחת ותגרור להטיב ליבך לעשותה פעם שנית. וגם אם לא קרוב אחיך תשמרנו בביתך עד דרוש אחיך אותו... ועדיין אפשר שיהיה רצון טוב במצווה למה שהוא בעל חי משום צער בעלי חיים, אך מזה ימשך לך ש"כן תעשה לשמלתו". ואחרי ששלשת במצווה, אז דע לך שכל כך תהיה מושרש ומלומד במצווה שמעצמך לא תוכל להתעלם...
1. מה הם הקשיים הסגנוניים בפסוקינו המתבארים על פי הנ"ל?
2. מהו ההבדל בין דעת חז"ל לדעת האלשיך?
| ב. "השב תשיבם לאחיך" |
"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ"
Thou shalt not see thy brother’s ox or his sheep driven away, and hide thyself from them; thou shalt surely bring them back unto thy brother.
ספרי מ"ו:
החזירה למקום שראה אחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה – חייב באחריותה, עד שיכניסה לרשותו. לכך נאמר "השב תשיבם לאחיך".
החזירה למקום שראה אחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה – חייב באחריותה, עד שיכניסה לרשותו. לכך נאמר "השב תשיבם לאחיך".
מהיכן בפסוקנו דייק לומר כך? ועיין גיליון צו תש"ז שאלה ב'!
| ג. מאגדות חז"ל |
מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו (של ר' חנינא בן דוסא) והניח שמה תרנגולין ומצאן אשתו של ר' חנינא בן דוסא ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולים והיו מצערים אותם ומכרם וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחברו: בכאן הנחתי את התרנגולין שלי. שמע ר' חנינא, אמר לו: "יש לך בהן סימן?" אמר לו: "הן" נתן לו סימן ונטל את העזים.
The Gemara asks a question about one of the details of this story. And Rabbi Ḥanina ben Dosa, from where did he have goats? Wasn’t he poor, as stated above? And furthermore, the Sages have said: One may not raise small, domesticated animals in Eretz Yisrael, as they destroy the fields and property of others. How, then, could Rabbi Ḥanina ben Dosa raise goats? Rav Pineḥas said that this is how it came to pass: An incident occurred in which a certain man passed by the entrance of Rabbi Ḥanina’s house and left chickens there. And Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife found them and cared for them. And Rabbi Ḥanina said her: Do not eat of their eggs, as they are not ours. And the chickens laid many eggs, and chickens hatched from the eggs. And as the noise and mess of the chickens were distressing them, they sold them and bought goats with their proceeds. Once that same man who lost the chickens passed by and said to his companion: Here is where I left my chickens. Rabbi Ḥanina heard this and said to him: Do you have a sign by which to identify them? He said to him: Yes. He gave him the sign and took the goats. The Gemara concludes: And these are the very goats that brought bears impaled between their horns.
מעשה בר' פנחס בן יאיר שהיה גר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם והיו בידם שתי סאין של שעורין והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן. והיה ר' פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועושה אותן גורן וכונסן. אחר שבע שנים הלכו אותם חברים לשם, לתבוע אותן, מיד הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר. אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם.
1. מהי המידה המיוחדת בהשבת אבדה שרוצים סיפורים אלה להורותינו?
2. היכן בפסוקינו נרמזה לנו מידה זו?
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה והתעלמת: כובש עין כאלו אינו רואהו.
והתעלמת [THOU SHALT NOT SEE ANY OF THY BROTHER'S HERD … GO ASTRAY] AND HIDE THYSELF [FROM THEM] — i.e. one, as it were closes his eyes tight as though one does not see it.
גור אריה, שואל:
למה אין לפרשו, שהוא מעלים מלהגיד שמצאה?
למה אין לפרשו, שהוא מעלים מלהגיד שמצאה?
ענה לשאלתו!
ד"ה עד דרוש אחיך: (ב"מ כז) וכי תעלה בלבבך שיתנהו לו קודם שידרשהו אלא דרשהו שלא יהא רמאי.
עד דרש אחיך [AND IT SHALL BE WITH THEE] UNTIL THY BROTHER ENQUIRES [FOR IT] — But would it ever enter your mind that one could give it back before he enquires for it (Scripture distinctly states that you do not know to whom the animal belongs)?! But the meaning of the verse is: Thou shalt make diligent enquiries of him that he should not be a fraudulent claimant (Bava Metzia 27b. 28a; cf. Sifrei Devarim 223:4).
**
דברי דוד:
ממשמעות הפסוק, עד שאחיך ידרוש את האבדה, שיחזירנו לו. ואין זו דעת רש"י.
ממשמעות הפסוק, עד שאחיך ידרוש את האבדה, שיחזירנו לו. ואין זו דעת רש"י.
הסבר, כיצד מפרש רש"י את פסוקנו בניגוד למשמעות ומה אלצו לפרש כך?
| ה. שאלת סגנון |
"וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ..."
And if thy brother be not nigh unto thee, and thou know him not, then thou shalt bring it home to thy house, and it shall be with thee until thy brother require it, and thou shalt restore it to him.
בעל עקדת יצחק, שואל לפסוקנו:
הן אי אפשר שיתחברו יחד שני התנאים הללו באות העטף, (=בו"ו החיבור), שאם ידע שהוא רחוק הלא הוא הדעת אותו לעניין זה בלי ספק?
הן אי אפשר שיתחברו יחד שני התנאים הללו באות העטף, (=בו"ו החיבור), שאם ידע שהוא רחוק הלא הוא הדעת אותו לעניין זה בלי ספק?
נסה לענות לשאלתו על פי כללי הלשון?