| א. השוואת פסוקים |
השווה
|
פסוק י"א
"בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ" |
פסוק כ"ט "אֲנִי ה' דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ" |
|
פסוק י"ב
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" |
פסוק ל'
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה" |
ד"ה ואל פרעה: ...ופשוטו צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה, ודבר הצווי מהו מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו.
ואל פרעה מלך מצרים signifies that He charged them with regard to PHARAOH, KING OF EGYPT, viz., that they should show respect to him in all that they spoke. This is a Midrashic explanation (Exodus Rabbah 7:3; Midrash Tanchuma, Vaera 2); but the real meaning is: He gave them a command with regard to Israel and with regard to His mission on which he had sent them to Pharaoh. And what the purport of this command was is explained in the second section from here (vv. 29—31) after the order of genealogy set forth in the next passage. It properly should follow here, but because Scripture has mentioned Moses and Aaron here, it interrupts the narrative by interpolating the section beginning (v. 14), “These are the heads of their fathers’ houses”, in order to inform us how Moses and Aaron were born (who were their parents) and with whom they are connected by descent.
ד"ה וידבר ה': הוא הדבור עצמו האמור למעלה בא דבר אל פרעה מלך מצרים אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם חזר הענין עליו להתחיל בו.
וידבר ה׳ AND THE LORD SPAKE — This is the self-same command which was mentioned before, viz., (v. 11) “Go in, speak unto Pharaoh, king of Egypt”, but because it (Scripture) broke off the narrative in order to record their genealogy it now reverts to it and begins it anew.
ד"ה ויאמר משה לפני ה': היא האמירה שאמר למעלה הן בני ישראל לא שמעו אלי ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות.
ויאמר משה לפני ה׳ AND MOSES SAID BEFORE THE LORD — This is the statement which he made above, (v. 12), “Behold, the children of Israel have not hearkened unto me”. Scripture repeats it here, because it broke off the narrative for the reason already given. So is the method of the historian — just as a person who says, “let us return to the previous subject”.
ד"ה ויצום אל בני ישראל: פירש רש"י ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין ללמדנו היאך נולדו ובמי נתיחסו. וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך (להלן ו' כ"ט). הוא הדבור עצמו האמור כאן בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק הענין בשביל ליחסם חזר עליו להתחיל בו. ויאמר משה לפני ה'. היא אמירה האמורה כאן הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', ושנאה הכתוב בשביל שהפסיק הענין. וכך היא השטה, כאדם שאומר נחזור על הראשונות. וכן דעת רבי אברהם (בפסוק כט).
ואין כן דעתי. אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל לכן אמור לבני ישראל (פסוק ו), ועשה כן, ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם, ואז ענהו הן בני ישראל לא שמעו אלי, והקב"ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים שהאחד ידבר והשני יחריש, ונתפייס בזה. וחזר השם ואמר אליו אני ה' (פסוק כט), הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך, כי לך יהיו הדברות כלם, לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה. אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלהים לפרעה (להלן ז א), כי אתה תבוא לפניו עם אהרן, ושם תצוה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך, כאשר האלהים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם.
והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותנותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו, וכן אמר (להלן יא ג) גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מדה כנגד מדה, שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם. ורש"י כתב (להלן ז ב) אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. ואין זה נכון כלל.
ד"ה ואיך ישמע אלי פרעה: פרשה זו היא פרשה שלמעלה- הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו'. אבל, למעלה קיצר דבריו עד שיפרש אלה ראשי בית אבותם לדעת מי הם משה ואהרון בדברם אל פרעה.
ואיך ישמע אלי פרעה?, This paragraph is a repeat of what we had in verse 12 where Moses had raised the same question. At that point the Torah had only presented a summary of the answer, in order to reach the chapter detailing the genealogies after which the reader would be familiar with all the personages that played leading roles.
1. הסבר מהו ההבדל בין שתי הדעות שמצינו במפרשים אלה?
*
2. איזו משתי הדעות נראית לך יותר ומדוע?
**
3. הבא דוגמאות ממקומות אחרים בתורה למה שמתאר כאן רש"י ב"וכך היא השיטה".
| ב. השוואת פסוקים |
השווה
"וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ...
וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵא-לֹהִים"
And thou shalt speak unto him, and put the words in his mouth; and I will be with thy mouth, and with his mouth, and will teach you what ye shall do.
"... נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ
אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה..."
And the LORD said unto Moses: ‘See, I have set thee in God’s stead to Pharaoh; and Aaron thy brother shall be thy prophet.
מה מוסיפים פסוקינו (בפרק ו') על האמור כבר בפרק ד'?
העזר בדברי הרמב"ן, פרק ד' פסוק ט"ו:
ד"ה עם פיך: להורותך אשר תדבר אל פרעה. כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו רק אל העם, כמו שנאמר ודבר הוא לך אל העם, אבל לפרעה משה ידבר. ויתכן שיהיה זה לכבוד המלכות. ובסוף חזר משה ואמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה (להלן ו ל), ונתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה, והיא מעלה למשה, ולכך אמר שם ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (להלן ז א): וטעם ועם פיהו. להיות דברי פיהו לשומעים חן.
ד"ה עם פיך: להורותך אשר תדבר אל פרעה. כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו רק אל העם, כמו שנאמר ודבר הוא לך אל העם, אבל לפרעה משה ידבר. ויתכן שיהיה זה לכבוד המלכות. ובסוף חזר משה ואמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה (להלן ו ל), ונתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה, והיא מעלה למשה, ולכך אמר שם ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (להלן ז א): וטעם ועם פיהו. להיות דברי פיהו לשומעים חן.
| ג. "...ואהרן אחיך יהיה נביאך" |
"וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ"
Thou shalt speak all that I command thee; and Aaron thy brother shall speak unto Pharaoh, that he let the children of Israel go out of his land.
הירש:
"כיחס הנביא אלי – כן יהיה יחס אהרן אליך". בצווי זה חשוב ביותר להבנה האמיתית של תופעת הנבואה בישראל... כשם שמשה ואהרן הנם שתי אישיויות נפרדות, משה הנגיד ומצווה, אהרן המבצע וחוזר – כן עומד הנביא מול ה', נפרד ממנו, אינו יוצר נבואתו כי אם שופרה.
"כיחס הנביא אלי – כן יהיה יחס אהרן אליך". בצווי זה חשוב ביותר להבנה האמיתית של תופעת הנבואה בישראל... כשם שמשה ואהרן הנם שתי אישיויות נפרדות, משה הנגיד ומצווה, אהרן המבצע וחוזר – כן עומד הנביא מול ה', נפרד ממנו, אינו יוצר נבואתו כי אם שופרה.
הסבר כנגד איזו תפישה מוטעית של נבואה נלחם כאן הירש?
| ד. "אלוהים לפרעה" |
"אֱלֹהִים לְפַרְעֹה"
And the LORD said unto Moses: ‘See, I have set thee in God’s stead to Pharaoh; and Aaron thy brother shall be thy prophet.
רב לפרעה.
תרגום יונתן:
דחילו בפרעה (=יראתו של פרעה) כאלו אלהא דיליה.
ד"ה בני אלוהים: בני השרים והשופטים... כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז) ראה נתתיך אלהים.
בני האלהים THE SONS OF ELOHIM — The sons of princes and rulers (Genesis Rabbah 26:15). Another explanation of בני האלהים is that these were princely angels who came as messengers from God: they, too, intermingled with them (the daughters of men). Wherever the word אלהים occurs in the Scriptures it signifies authority, and the following passages prove this: (Exodus 4:16) “and thou shalt be his (אלהים) master”, and (Exodus 7:1) “See, I have made the (אלהים) a master.”
ד"ה לאלוהים: לרב ולשר.
לאלהים means a superior and chief (cf. Onkelos).
ד"ה נתתיך אלוהים לפרעה: שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין.
נתתיך אלהים לפרעה This signifies I have made thee a judge and castigator — to castigate him with plagues and pains.
ד"ה אשר הלכו אלוהים: משה ואהרן שנאמר "נתתיך אלוהים לפרעה".
For whom leaders went. Moshe and Aharon as it is said, (Shemos 7:1). "I have made you a judge over Pharaoh" and so too did Yonasan translate, "messengers went from before Hashem."
מדרש שכל טוב:
ראה במה שהתרסת בו עד כאן כל כך כנגדו ולא יכול לך, אתה רואה שאימתך מוטלת עליו כאימת יראתו, דהיינו ע"ז שלו.
ראה במה שהתרסת בו עד כאן כל כך כנגדו ולא יכול לך, אתה רואה שאימתך מוטלת עליו כאימת יראתו, דהיינו ע"ז שלו.
ד"ה ויאמר ה': טעם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתהיה נחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך וזהו אלהים. והוא מדבר אל הנביא והנביא מדבר אל אנשי דורו.
התבונן בדבר: כן יהיה כאשר דברת, שלא תדבר בעצמך לפרעה, אבל לא משום שתהיה שפל ונבזה בעיניו, אלא משום שהוא יחשוב שאתה גדול כל כך כמו אלוקים, שלא בנקל גם לפניו להיות נדבר עם אלוהים, כך תהא נחשב בעיניו, שאינו ראוי לשמע מפיך, כי אם מפי אהרן שהוא נביאך ונתקיים במשה: כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו.
1. מה הן שתי השיטות בביאור מילת "אלוהים" כאן. (מיין את המפרשים לקבוצות)
2. מה ראה רש"י מלפרש גם בשמואל ב' "אלוקים" – לשון קדש?
*
3. במה שונה "העמק דבר" מכולם, מה חידש בפירושו?
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
יהיה נביאך [AARON] SHALL BE THY PROPHET — This must be understood as the Targum takes it: thy interpreter. Similarly, wherever this term of נבואה is mentioned it refers to a man who publicly proclaims and utters to the people words of reproof. It is of the same derivation as, (Isaiah 57:19) “utterance (ניב) of the lips”; (Proverbs 10:31) “it utters (ינוב) wisdom”; (I Samuel 10:13) “he made an end of proclaiming (התנבות)”, which is in the book of Samuel. In old French we call him predicar; English preacher.
ד"ה מופת: אות להודיע שיש צורך (צרוך) במי ששולח אתכם.
מופת A WONDER — a sign to prove that there is power in Him who is sending you.
*
א. מה פירוש המילה "צרוך" (כן הגרסה ולא "צורך" וכן בברלינר). ועיין דברים ל"ב י"ז תרגום אונקלוס.
*
ב. מה קשה לו?
| ו. "וכן עשו" |
"כֵּן עָשׂוּ"
And Moses and Aaron did so; as the LORD commanded them, so did they.
אע"פ שהולכים על נפשם בדברם אל פרעה, לא נמנעו לעשות שליחותו של הקב"ה.
כן עשו, “so they did.” The fact is repeated to remind us that Moses and Aaron put their lives in danger every time they threatened Pharaoh with another plague if he did not comply with their request.
ד"ה ויעש נח: שעשה את התיבה ואסף המאכל. ודרך הכתוב לאמר "ויעש", "וכן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה.
ד"ה וילכו ויעשו בני ישראל: שיצאו מלפני משה והלכו אל הצאן ועשו הפסח בערבים, ודרך הכתוב לכפול ולאמר " כן עשו ", לבאר שלא הפילו דבר מכל אשר צוו, כמו שפירשתי בנח (בראשית ו כב). וכן וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו (להלן לט מג). ולרבותינו בזה מדרש (מכילתא כאן) לפי שלא היה צריך הכתוב להזכיר ההליכה, אמרו ליתן שכר להליכה ושכר לעשייה. ויעשו, וכי כבר עשו, אלא מכיון שקבלו עליהם לעשות העלה עליהם הכתוב כאלו עשו. כאשר צוה את משה ואת אהרן כן עשו, להודיע שבחן של ישראל, שכשם שאמר להם משה ואהרן עשו. ד"א מה תלמוד לומר כן עשו, אלא שאף משה ואהרן כן עשו. דרשו תחלה כי הכפל לשבח ישראל שלא שכחו, ולא נפל להם דבר מכל אשר אמרו להם, והוא דרך הלשון במקומות רבים.
ד"ה וכן תעשו: לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא יהיה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו. לשון רש"י. ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחשת עשה שלמה עשרים אמה ארך ועשרים רחב (דברי הימים ב ד א).
ור"א אמר וכן תעשו הכלים, כי בתחלה אמר ועשו לי מקדש.
ועל דרך הפשט אין צורך לכל זה, אבל בא הכפל לחזוק וזרוז, אמר ועשו לי מקדש, בית וכלים כמקדש מלך ובית ממלכה (עמוס ז יג), ושכנתי בתוכם, בבית ובכסא הכבוד אשר יעשו לי שם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הזה אשר אמרתי שאשכון בו בתוכם ואת תבנית כל כליו. וכפל וכן תעשו כולכם בזריזות וחריצות, והוא כהכפל ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו (להלן לט לב), כי מפני שהיא צואה אמר וכן תעשו.
מה הקושי הסגנוני ומה ההבדל העקרוני בדרך הפרשנית בין חזקוני לרמב"ן?