| א. "קום עלה בית אל" |
"קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם"
And God said unto Jacob: ‘Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.’
תנחומא וישלח ח':
... אמר לו הקב"ה ליעקב: לא הגיעוך הצרות האלה אלא על שאיחרת את נדרך, אם אתה מבקש שלא יגיעוך עוד צרות, קום עלה בית אל לאותו מקום שנדרת לי שם נדר. א"ר אבא בר כהנא: אמר לו הקב"ה ליעקב: "בשעת עקתא (= עקה, צרה) - נדרא, בשעת רווחא (= רווחה) שמטי? כשהיית בצרה נדרת וכשאתה ברווח שכחת?". מיד: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו... ונקומה ונעלה בית אל..."
... אמר לו הקב"ה ליעקב: לא הגיעוך הצרות האלה אלא על שאיחרת את נדרך, אם אתה מבקש שלא יגיעוך עוד צרות, קום עלה בית אל לאותו מקום שנדרת לי שם נדר. א"ר אבא בר כהנא: אמר לו הקב"ה ליעקב: "בשעת עקתא (= עקה, צרה) - נדרא, בשעת רווחא (= רווחה) שמטי? כשהיית בצרה נדרת וכשאתה ברווח שכחת?". מיד: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו... ונקומה ונעלה בית אל..."
לקח טוב:
לפי שהיה יעקב מתירא מיושב הארץ שנאמר (ל"ד ל') "להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי", אמר לו הקב"ה: "קום עלה בית אל" – קימה יש לך, עליה יש לך.
לפי שהיה יעקב מתירא מיושב הארץ שנאמר (ל"ד ל') "להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי", אמר לו הקב"ה: "קום עלה בית אל" – קימה יש לך, עליה יש לך.
ד"ה קום עלה: לפי שאיחרת בדרך, נענשת ובא לך זאת מבתך.
קום עלה ARISE: GO UP [TO BETHEL] — Because you have delayed to fulfil your vow to sacrifice to me at Bethel you have been punished by this trouble of your daughter coming upon you (Genesis Rabbah 81:2).
1. מהו מובנו ומהי מגמתו של פסוקנו לפי כל אחד מן המדרשים? כיצד הם מסבירים את הקשר שבין פרק ל"ד לפרק ל"ה?
*
2. כידוע, אין רש"י מביא דברי מדרש אם אין הפסוק מעורר צורך פרשני, ועיין גיליון שלח תשי"א ב3. הסבר מהו הצורך הפרשני שבפסוקנו שבגללו הביא רש"י את המדרש.
*
3. מהו ההבדל בין דברי מדרש תנחומא לבין דברי רש"י בחטאו של יעקב שגרם לצרת דינה? (ועיין דברי העמק דבר שהובאו בגיליון חקת תש"י שאלה א'!).
| ב. "נגלו אליו הא-להים" - לשון רבים |
"כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱ-לֹהִים"
And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him, when he fled from the face of his brother.
ד"ה נגלו אליו: במקומות הרבה יש שם אלהות ואדנות בלשון רבים כמו אדני יוסף, אם בעליו עמו, ולא נאמר בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים.
נגלו אליו האלהים GOD WAS REVEALED UNTO Him — In many passages terms denoting Divine Power and Lordship are used in the plural e. g., (39:20) “Joseph’s master (אֲדוֹנַי)” (construct plural), and (Exodus 22:14) “If its owner (בעליו) be with it”, where it does not say בַּעֲלוֹ (the singular form). Similarly, forms of אלהים denoting Judge or Authority are expressed in the plural, but you will find none other of the Divine Names in the plural.
ד"ה כאשר התעו: לשון רבים. ואל תתמה כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים, אשר הלכו אלהים, אלהים חיים, אלהים קדושים, וכל לשון אלהים לשון רבים, וכן ויקח אדוני יוסף, אדוני האדונים, אדוני הארץ, וכן בעליו יומת, והועד בבעליו, ואם תאמר, מהו לשון התעו כל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי תועה, כמו (לקמן כ"א) ותלך ותתע, (תהילים קי"ט) תעיתי כשה אובד (איוב ל"ח) יתעו לבלי אוכל יצאו ויתעו לבקש אכלם.
כאשר התעו WHEN GOD (CAUSED ME TO WANDER — The verb is in the plural. Do not be surprised at this for in many passages words denoting Godship or denoting Authority are grammatically treated as plural, e. g., (2 Samuel 7:23) “Whom God went (הלכו plural) to redeem”; (Deuteronomy 5:23) “the living (חיים adjective, plural) God”; (Joshua 24:19) “a Holy (קדושים adjective, plural) God”. So, too, the idea of Authority is expressed by the plural form, as (39:20) “And the master of (אדני construct plural) Joseph took him” and as (Deuteronomy 10:17) “Lord of (אדני) lords (האדנים)”, and (42:30) “the lord of (אדני) the land”; as well as (Exodus 22:14) “if its owner (בעליו) be with it”, and (Exodus 21:19) “and warning has been given to its master (בעליו)”. If you ask why does it here use the term התעו, I reply, anyone who is exiled from his home and has no settled abode may be styled תועה a wanderer (or “one moving about aimlessly”), as (21:14) “And she, Hagar, went and strayed about (ותתע) in the wilderness”; (Psalms 119:176) “I have gone astray (תעיתי) like a lost sheep”, and (Job 38:41) “they wander (יתעו) through lack of food”, i.e. they go out and wander about to seek their food.
ד"ה נגלו אליו: המלאכים כמו והנה מלאכי אלהים.
ד"ה נגלו אליו: נגלו אליו כוחות בעל הכוחות כולם, כלומר האל עם ריבוי כוחותיו כי נראה לו ה' והמלאכים העולים והיורדים לעשות רצונו.
והשווה דברי המתרגמים:
רמבמ"ן:
denn dort habben sich ihm die gottlichen Wesen offenbart
denn dort habben sich ihm die gottlichen Wesen offenbart
הירש:
denn dort sind ihm die gottlichen berichungen offenbar geworden
denn dort sind ihm die gottlichen berichungen offenbar geworden
בובר רוזנצווייג:
denn dort hatten sich die gottlichen Machte ihm enthullt
denn dort hatten sich die gottlichen Machte ihm enthullt
1. מה הקושי בפסוקנו, ואיך מישבים את הקושי המפרשים הנ"ל?
2. בעקבות מי ממפרשינו הולכים המתרגמים? מי מהם נראה בעיניך?
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱ-לֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא"
And it came to pass, when God caused me to wander from my father’s house, that I said unto her: This is thy kindness which thou shalt show unto me; at every place whither we shall come, say of me: He is my brother.’
4. היש לפרש בדרך רש"י כאן אף את לשון רבים של שמות כ"ב ח' "ירשיעון אלוהים"?
*
5. מדוע אין רש"י מפרש כך גם את לשון הרבים של בראשית א' כ"ו? (ועיין גיליון בראשית תש"ז שאלה ג').
| ג. קריאת השם |
"וַיֵּרָא אֱ-לֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל"
And God appeared unto Jacob again, when he came from Paddan-aram, and blessed him.
1. בעל עקדת יצחק, מקשה:
למה אמרו חז"ל (ברכות י"ג) שהקורא את אברהם "אברם" עובר בלאו ועשה ולא כן אמרו ביעקב אלא אמרו (שם): לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא "ישראל" עיקר ו"יעקב" טפל. ולמה זה ההבדל?
למה אמרו חז"ל (ברכות י"ג) שהקורא את אברהם "אברם" עובר בלאו ועשה ולא כן אמרו ביעקב אלא אמרו (שם): לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא "ישראל" עיקר ו"יעקב" טפל. ולמה זה ההבדל?
נסה למצוא את הסיבה.
... מילת "עוד" פירושה – בלבד. יאמר "לא יקרא שמך עוד יעקב" – יעקב בלבד, כי אם "יעקב" ו"ישראל". וכמוהו (ירמיהו ג') "לא יאמרו עוד ארון ברית ה'" – שהוא מקום השכינה בלבד אלא אף ירושלם תהיה כולה מקום שכינתי, הוא שכתוב "בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'".
לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. This means that G’d gave him an additional name to his existing one. The word עוד means the same as בלבד, exclusively. G’d informed Yaakov that henceforth he would have two names, used alternatively. We find something similar in Jeremiah 3,16 לא יאמרו עוד ארון ברית ה', where it also means that henceforth the Holy Ark would not only be referred to as ארון ברית ה'. What was meant was that henceforth the site of the Holy Ark would not be the exclusive site for the Presence of the Shechinah, but that the entire city of Jerusalem would have a similarly holy status. This is the meaning of: בעת היא יראו לירשלים כסא ה' “at such a time they will refer to the city of Jerusalem as G’d’s throne” (verse 17 in the above mentioned chapter in Jeremiah). This then is the meaning of כי אם ישראל יהיה שמך,i. Sometimes the name Yaakov would be used, other times the name Yisrael. Proof that this is correct is found in Isaiah 48,12 where the prophet uses both names simultaneously, שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, as well as in Jeremiah 46,28 אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, “do not fear My servant Yaakov, nor be afraid Yisrael.” (quoted by Rabbeinu Bachya)
א. מה רצה לישב בפירושו זה?
**
ב. יש סוברים שפסוק בראשית י"ז ה' סותר לפירושו. האם כך הוא?
3. מצא בנביא הושע רמז לפסוקים אלה!