| א. "ויסעו...ויבואו...כל העדה..." |
"וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר"
And they journeyed from Kadesh; and the children of Israel, even the whole congregation, came unto mount Hor.
ד"ה כל העדה: כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתוב בהן (דברים ד) חיים כולכם היום.
כל העדה THE WHOLE CONGREGATION — all of them perfect, and destined to enter the promised land, for among them there was not even one of those upon whom it had been decreed that they should not enter the land, because those who were to die in the wilderness had already ceased to exist, and these belonged to those about whom it is written, (Deuteronomy 4:4) ‘[But ye who did cleave to the Lord your God] are all of you alive this day” (Midrash Tanchuma, Chukat 14)
והשווה רש"י, פסוק א':
ד"ה כל העדה: עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.
ד"ה כל העדה: עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.
כל העדה [THE CHILDREN OF ISRAEL], EVEN THE WHOLE CONGREGATION — The congregation in its entirety, for those who were to die in the wilderness in consequence of their sin had already died, but these had been expressly mentioned for life (cf. Rashi on v. 22).
ד"ה על גבול ארץ אדום: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה וכן הנביא או' ליהושפט (דברי הימים ב כ) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך.
על גבול ארץ אדום BY THE BOUNDARY OF THE LAND OF EDOM — This (the statement that Aaron died here) tells us that because they here wished to join themselves in close friendship with the wicked, a breach was made in their works and they had to lose this righteous man, Aaron. Similarly does the prophet say, (II Chronicles 20:37) “Because thou hast joined thyself with Ahaziah, the Lord hath made a breach in thy works” (Midrash Tanchuma, Chukat 14).
ראב"ע, בתוך דבריו לפסוק ט':
ד"ה וטעם בני ישראל: "הוא מטה האלהים והוא המונח לפני העדות".
ד"ה וטעם בני ישראל: "הוא מטה האלהים והוא המונח לפני העדות".
והשווה: ראב"ע, פסוק א':
ד"ה ויבואו בני ישראל כל העדה: בעבור שמתו דור המדבר ועתה באו הבאים אל ארץ כנען.
ד"ה ויבואו בני ישראל כל העדה: בעבור שמתו דור המדבר ועתה באו הבאים אל ארץ כנען.
And they journeyed from Kadesh; and the children of Israel, even the whole congregation, came unto mount Hor.
העמק דבר, (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת ולוז'ין, נפטר תרנ'ג 1893), פרק כ' פסוק א':
ד"ה וישב העם בקדש: המשכן והמחנה היה סמוך לעיר קדש, אבל העם ישבו בעיר, ובחצרות לא היה כן, (עיין במדבר י"א ל"ה!) כי שם לא היה בואם לעיר בתורת ישיבה, רק כמו עובר ארחות מדבר שנכנס לעיר ליקח צרכיו, אבל בקדש החלו לשאוף רוח ישוב, ואף על גב שעדיין לא הגיעו אל המנוחה והנחלה.
ד"ה וישב העם בקדש: המשכן והמחנה היה סמוך לעיר קדש, אבל העם ישבו בעיר, ובחצרות לא היה כן, (עיין במדבר י"א ל"ה!) כי שם לא היה בואם לעיר בתורת ישיבה, רק כמו עובר ארחות מדבר שנכנס לעיר ליקח צרכיו, אבל בקדש החלו לשאוף רוח ישוב, ואף על גב שעדיין לא הגיעו אל המנוחה והנחלה.
ד"ה כל העדה: פרש רש"י, "כולם שלמים וכו'". תמוה, שהרי כבר כתב כן, בבואם לקדש לעיל כ' א'. אלא שהיה אפשר לחשב שנשתייר הרבה מישראל לארץ אדום ליישב שם עד שיכנסו כל ישראל לארץ ישראל, שהרי כבר היו מעורבים עם אנשי אדום בזה הזמן שישבו בקדש. משום הכי כתבה התורה שכל העדה הלכה משם עם משה ואהרן.
1. מה קשה לרש"י ולראב"ע בפסוק כ"ב?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?
מהי חולשת כל אחד משני הפירושים האלה?
העזר בתשובתך לשאלה זו בדברי הרמב"ן, פרק כ' פסוק א':
ד"ה ויבואו בני ישראל כל העדה: העדה, עדה שלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים, לשון רש"י. וכן דעת ר"א. ואם כן מה צורך להזכיר כן בבואם אחרי כן אל הר ההר (פסוק כב). ור"א אמר, כי הזכיר זה בעבור כי יצא אדום להלחם בם הזכיר הכתוב שלא נפקד מהם איש בבואם מעיר אדום. ואינו נכון, כי ישראל נטו מעליו ולא נלחם בם כלל. והנכון בעיני כי מנהג הכתוב להזכיר כן במקום התלונות, ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני (שמות טז א), ויסעו כל עדת בני ישראל למסעיהם ויחנו ברפידים (שם יז א), יודיענו הכתוב כי היו כלם בתלונה, וכן ותשא כל העדה ויתנו את קולם (לעיל יד א), וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת (שם יז ו). ואמר כן בבואם אל הר ההר, להודיע שהיו כלם בהספדו של אהרן קדוש ה', כמו שאמר ויבכו את אהרן כל בית ישראל וגו' (פסוק כט), ואמר לעיני כל העדה (פסוק כז). ובמדבר סיני רבה (יט ט) ראיתי שהזכיר הלשון הזה עדה שלימה וכו' בכתוב השני בהר ההר בלבד, כי הראשון מפני התלונה נאמר כאשר פירשתי: וטעם וישב העם בקדש. לומר כי כאשר נכנסו במדבר צין עד קדש מתה מרים. וטעה ר"א שאמר בעבור שישבו שם ימים רבים כי כן כתוב. כי קדש אשר כתוב בו (דברים א מו) ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם, הוא קדש ברנע והוא במדבר פארן, ומשם נשתלחו המרגלים בשנה השניה ושם חזרו, אבל קדש זה הוא במדבר צין ובאו שם בשנת הארבעים ושם מתה מרים, ומקראות מפורשים הם.
ד"ה ויבואו בני ישראל כל העדה: העדה, עדה שלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים, לשון רש"י. וכן דעת ר"א. ואם כן מה צורך להזכיר כן בבואם אחרי כן אל הר ההר (פסוק כב). ור"א אמר, כי הזכיר זה בעבור כי יצא אדום להלחם בם הזכיר הכתוב שלא נפקד מהם איש בבואם מעיר אדום. ואינו נכון, כי ישראל נטו מעליו ולא נלחם בם כלל. והנכון בעיני כי מנהג הכתוב להזכיר כן במקום התלונות, ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני (שמות טז א), ויסעו כל עדת בני ישראל למסעיהם ויחנו ברפידים (שם יז א), יודיענו הכתוב כי היו כלם בתלונה, וכן ותשא כל העדה ויתנו את קולם (לעיל יד א), וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת (שם יז ו). ואמר כן בבואם אל הר ההר, להודיע שהיו כלם בהספדו של אהרן קדוש ה', כמו שאמר ויבכו את אהרן כל בית ישראל וגו' (פסוק כט), ואמר לעיני כל העדה (פסוק כז). ובמדבר סיני רבה (יט ט) ראיתי שהזכיר הלשון הזה עדה שלימה וכו' בכתוב השני בהר ההר בלבד, כי הראשון מפני התלונה נאמר כאשר פירשתי: וטעם וישב העם בקדש. לומר כי כאשר נכנסו במדבר צין עד קדש מתה מרים. וטעה ר"א שאמר בעבור שישבו שם ימים רבים כי כן כתוב. כי קדש אשר כתוב בו (דברים א מו) ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם, הוא קדש ברנע והוא במדבר פארן, ומשם נשתלחו המרגלים בשנה השניה ושם חזרו, אבל קדש זה הוא במדבר צין ובאו שם בשנת הארבעים ושם מתה מרים, ומקראות מפורשים הם.
4. מה היה חטא בני ישראל בשבתם בקדש?
מה הם הרמזים בפרשתנו (פרשת חקת) לדעת רש"י והעמק דבר בהתנהגות ישראל בקודש?
"כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם"
For their substance was too great for them to dwell together; and the land of their sojournings could not bear them because of their cattle.
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב".
And Israel abode in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab.
| ב. "יאסף אהרן אל עמיו" |
"יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו"
’Aaron shall be gathered unto his people; for he shall not enter into the land which I have given unto the children of Israel, because ye rebelled against My word at the waters of Meribah.
ד"ה יאסף אהרן: "כמו ומות בהר שיתקן עצמו למות ויעלה אל ההר".
1. מה קשה לו?
2. דברים ל״ב:ג׳
"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ"
For I will proclaim the name of the LORD; Ascribe ye greatness unto our God.
פסוק זה מוזכר גם בפירושו לבראשית מ"ג ט"ז:
"וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם"
"וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם"
And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: ‘Bring the men into the house, and kill the beasts, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon.’
מה המשותף בשלושת הפסוקים?
| ג. מות אהרון |
"יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו"
’Aaron shall be gathered unto his people; for he shall not enter into the land which I have given unto the children of Israel, because ye rebelled against My word at the waters of Meribah.
אהרן לא מת ע"י מלאך המוות כמו שכתוב בבבא בתרא י"ז, רק מת מיתת נשיקה, לא ע"י ממית מבחוץ, רק ע"י התפשטות נפשו מגופו ברב חשק הנפש לצאת ממאסר הגויה ולהידבק בצרור החיים את ה' אלהיה, שזה תלוי ברצונו ובמסירות נפש אל מקור החיים ברב תשוקה ודביקות בקדש הקדשים.
היכן מצינו בפסוקי פרשתנו רמזים לדבריו?
| ד. שאלות ודיוקים ברש"י |
1) פסוק כ"ה
ד"ה קח את אהרן: בדברי נחומים אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך.
ד"ה קח את אהרן: בדברי נחומים אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך.
א. מה קשה לו?
ד"ה ותקח שרי: לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה (ב"ר).
ותקח שרי AND (SARAI TOOK [HAGAR] — She took (won her over) by kindly speech saying, “Happy are you in that you will be privileged to consort with so holy a person as this” (Genesis Rabbah 45:3).
ד"ה ואת בנימין: מתרגמינן ודברו ית בנימין לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי בדבר הנקח ביד מתרגמינן וניסב ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגמינן ודבר.
ואת בנימין [AND THEY TOOK DOUBLE MONEY] AND BENJAMIN — We render this in the Targum by ודברו ית בנימן “and they led Benjamin away”, because the same expression cannot be used in Aramaic for taking money and for taking a person. In the case of a thing that can be taken in the hand the Targum uses ונסיב “and he carried” for the Hebrew verb לקח, whilst in the case of a person who is taken by persuasion (literally, by leading him with words) the Targum uses ודבר and he led away.
ד"ה קח לך: קחנו בדברים מג אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום: את שבדוק לך את זה אתה מכיר.
קח לך TAKE TO THEE [JOSHUA] — take him through fine words, saying,“Fortunate are you that you have merited to lead the children of the Omnipresent!” (cf. Sifrei Bamidbar 92 on 11:16). לך [TAKE] TO THEE — take one who has been examined by you, the one with whom you are familiar.
*
*
ויקח קרח lit., AND KORAH TOOK — He betook himself on one side with the view of separating himself from out of the community so that he might raise a protest regarding the priesthood to which Moses had appointed his brother. This is what Onkelos means when he renders it by ואתפלג — “he separated himself” from the rest of the community in order to maintain dissension. Similar is, (Job 15:12) “Why doth thy heart take thee aside (יקחך)”, meaning, it takes you aside to separate you from other people (Midrash Tanchuma, Korach 2). — Another explanation of ויקח קרח is: he attracted (won over) the chiefs of the Sanhedrin amongst them (the people) by fine words. The word is used here in a figurative sense just as in. (Leviticus 8:2) “Take (קח) Aaron”; (Hosea 14:3) “Take (קחו) words with you” (Midrash Tanchuma, Korach 1).
מה ראה רש"י להביא שם שני פירושים ובמקומנו (וכן בשלושת המקומות דלעיל) הסתפק בפירוש אחד בלבד. האין הקושי שרצה לתרץ אחד בכל המקומות?
ד"ה את בגדיו: את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו אמר לו הכנס למערה ונכנס ראה מטה מוצעת ונר דלוק אמר לו עלה למטה ועלה פשוט ידיך ופשט קמוץ פיך וקמץ עצום עיניך ועצם מיד חמד משה לאותה מיתה וזהו שנא' לו (דברים לב) כאשר מת אהרן אחיך מיתה שנתאוית לה.
את בגדיו [AND STRIP AARON OF] HIS GARMENTS — i.e., the garments of the high priesthood. — He clothed him in these and stripped them off him to place them on his son in his presence. He (Moses) said to him (Aaron), “Enter the cave”, and he entered. — He saw a bed already made (more lit., outspread, i.e., with its sheets, etc.) and a light burning. He said to him, “Ascend the bed”, and he ascended. — “Stretch out your hands”, and he stretched them out. — “Close your mouth”, and he closed it. — “Close your eyes”, and he closed them. At that moment Moses longed for that self-same death, and this is what was said to him (Deuteronomy 32:50), “[And die] … as Aaron thy brother died” — the death, for which you longed (Siphre on that verse).
**
מה ראה רש"י להביא כאן את דברי המדרש בשלמותם, והלא אין דרכו להביא אלא את המדרש הבא ליישב הכתובים, כפי כללו הניתן בדבריו בראשית ג' ח' ד"ה וישמעו. ומה בא מדרש זה ליישב בפסוקנו?