פרשת מקץ תשי"ד - הגביע באמתחת בנימין
להבנת עניין הגביע ותכלית יוסף בהתנהגותו זו עם אחיו עיין גיליון מקץ תש"ה שאלה א'.
א. "ושים כסף" - בידיעתם
"וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ"
And he commanded the steward of his house, saying: ‘Fill the men’s sacks with food, as much as they can carry, and put every man’s money in his sack’s mouth.
ד"ה ושים כסף: בידיעתם, שתאמר להם שחפצתי לשלם להם טובה תמורת הצער שצערתם.
ושים כסף איש בפי אמתחתו, and inform them about it, so that they will realise that I am trying to compensate them for the anguish to which I have subjected them.
מה מכריחו לפרש שהפעם הושם הכסף בפי אמתחותיהם בידיעתם ולא כבפעם הראשונה – בסתר?
ב. "בפי אמתחת הקטן" - לנסותם
"וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן"
And put my goblet, the silver goblet, in the sack’s mouth of the youngest, and his corn money.’ And he did according to the word that Joseph had spoken.
ד"ה תשים בפי אמתחת הקטן: לראות איך ימסרו עצמם עליו כדי להצילו.
תשים בפי אמתחת הקטן, in order to test how the brothers would react to Binyamin becoming involved as the victim of a potentially life-threatening accusation, and what the brothers would do in order to save him.
הסבר, למה נאלץ יוסף לעשות ניסיון זה דווקא בבנימין?
ג. "הלא זה אשר ישתה אדני בו"
"הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ"
Is not this it in which my lord drinketh, and whereby he indeed divineth? ye have done evil in so doing.’
היה דברו עמהם כחושב שהיו כולם יודעים את הדבר.
הלא זה אשר ישתה אדוני בו?, He spoke to them as if they all knew that the goblet in question was Joseph’s special goblet.
איזה קושי בסגנון הפסוק רצה לישב?
ד. "מה נאמר לאדוני" וכו'
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱ-לֹהִים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ..."
And Judah said: ‘What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord’s bondmen, both we, and he also in whose hand the cup is found.’
"מה נאמר לאדוני" – בכסף ראשון, "מה נדבר" – בכסף שני, "ומה נצטדק" – בגביע; "מה נאמר לאדוני" – במעשה תמר, "מה נדבר" – בבלהה (גירסא אחרת: במעשה ראובן), "ומה נצטדק" – בדינה (נוסח אחר: במעשה שכם); "מה נאמר לאדוני" – מה נאמר לאבא שבארץ כנען ביוסף, "מה נדבר" – בשמעון, "ומה נצטדק" – בבנימין.
סוף המדרש בספר צרור המור:
מה נאמר לאותו זקן שיושב על האפר ויאמר לנו: "יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו" – "מה נאמר" – על יוסף, "מה נדבר" – בשביל שמעון, "ומה נצטדק" – בשביל בנימין.
1. הסבר, כיצד מפרש המדרש בשלושת חלקיו את מילת "אדוני"?
2. מה ראה המדרש לפרש פסוקנו כרב משמעותי?
*
3. מהי מגמת המדרש כולו על שלושת חלקיו? (שים לב שלא נאמר כאן בין חלק לחלק "דבר אחר" – אלא הכל מדרש אחד!)
ה. "הננו עבדים לאדוני"
"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ"
And Judah said: ‘What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord’s bondmen, both we, and he also in whose hand the cup is found.’
בתורה שלמה, בבאור מקץ מאמר מ', מביא משם רבנו חננאל, שמקשה:
תימה, כי היה להם לומר: "הננו עבדים לאדוני – אשר נמצא הגביע בידו, גם אנחנו הנקיים!" האיך אמר: "גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע", נראה כי הגנב מרובה, שלא היה ראוי להיות עבד?!
And Judah said: ‘What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord’s bondmen, both we, and he also in whose hand the cup is found.’
**
התוכל לישב את קושייתו?