| א. שאלה כוללת |
אברבנאל:
הנה עם כל הניסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בניסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו, אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות", ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מדרך המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשים עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעתם זה, אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, ייוודע שהם אוהבים אותו, ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתוודע אליהם וייטיב עמהם, כמו שעשה.
הנה עם כל הניסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בניסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו, אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות", ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מדרך המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשים עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעתם זה, אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, ייוודע שהם אוהבים אותו, ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתוודע אליהם וייטיב עמהם, כמו שעשה.
1. כנגד איזו תפישה מוטעית בעניין הגביע נלחם כאן אברבנאל?
2. מדוע ייוודע רק בדרך זו ליוסף "אם הם בעלי תשובה גמורים"? (להבנת מושג זה עיין רמב"ם, תשובה ב' הלכה א':
איזו היא תשובה גמורה? זה שבא בידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד? - הרי שבא על אשה בעברה ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר - זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת י"ב א'). ואם לא שב אלא בימי זקנתו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה - מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו, ומת בתשובתו - כל עוונותיו נמחלין, שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת י"ב ב'), שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו).
איזו היא תשובה גמורה? זה שבא בידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד? - הרי שבא על אשה בעברה ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר - זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת י"ב א'). ואם לא שב אלא בימי זקנתו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה - מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו, ומת בתשובתו - כל עוונותיו נמחלין, שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת י"ב ב'), שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו).
במה שונה דעת אברבנאל מדעת רמב"ן וספורנו בנתינת טעם לכסף המושם בפי אמתחותיהם בפעם השנייה?
ד"ה כאשר יוכלון שאת: יותר מן המגיע להם בכסף אשר הביאו לו.
ד"ה ושים כסף איש בפי אמתחתו: לדעתם, כי אמר להם: ידע אדוני כי עשה לכם חמס ויבקש להיטיב לכם, שאם עשה זה כפעם הראשונה שלא לדעתם, היה להם התנצלות בגביע שנעשה בו כאשר נעשה בכסף, אבל היה לדעתם, וידעו בכסף כאשר ידעו במשא, כי הכירו כי נתן להם כאשר יוכלון שאת. ואם היה שלא לדעתם, אולי טען עליהם כי היה הכסף גם בפעם הזאת מטמון, ולא ייתכן כן בגביע, ומי יוכל לדון עם שתקיף ממנו. ודע, כי בעבור היות השוברים רבים מאוד מכל ארץ מצרים ומהומות רבות בתוכה, היו הבאים נותנין שקיהם וכספיהם למשביר, והוא מודד להם לפי הכסף הנמצא בהם, והם לוקחים הניתן להם, באשר דבר מלך שלטון, ועוד כי באמונה הוא עושה. ועל כן לקחו בפעם הראשונה שקיהם סגורים, ולא ידעו מה בתוכם גם בשנית.
ד"ה ושים כסף איש בפי אמתחתו: בידיעתם שתאמר להם שחפצתי לשלם להם טובה תמורת הצער שציערתים.
ושים כסף איש בפי אמתחתו, and inform them about it, so that they will realise that I am trying to compensate them for the anguish to which I have subjected them.
| ב. שאלות ברשב"ם |
ד"ה הבוקר אור: האיר, כמו "ראו נא כי אורו עיני" לשעבר. וכן "מה טובו אוהליך יעקב".
הבוקר אור, became lit, as in Samuel I 14,29 ראו כי אורו עיני, “see for yourselves how my eyes have lit up.” A reference to what had occurred already. Similarly, when Bileam referred to the tents of the Jewish people with the words מה טובו אהליך יעקב, “how goodly are your tents O Yaakov,” he did not refer to something that occurred just then, but to a phenomenon which was already well known (Numbers 24,5).
מה קשה לו, ומה רצה להסביר על ידי ראיותיו?
ד"ה יצאו את העיר: כמו עברו וסבו את העיר. וכן "כצאתי את העיר", כמו "בני יצאוני", יצאו ממני.
יצאו את העיר, similar to Joshua 6,7 עברו את העיר, “go through the city,” or Exodus 9,29 כצאתי את העיר, “when I leave the city.” A similar construction with pronoun ending instead is found in Jeremiah 10,20 בני יצאוני, “my children have left me.” [the point is the construction in the accusative, with or without the word את. Ed.]
מה קשה לו, ומה רצה להסביר על ידי ראיותיו?
| ג. "גם עתה כדבריכם..." |
"גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר..."
And he said: ‘Now also let it be according unto your words: he with whom it is found shall be my bondman; and ye shall be blameless.’
אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא, שכולכם חייבים בדבר. עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם - כולם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר יימצא אתו יהיה לי עבד.
גם עתה כדבריכם IT WERE RIGHT TO BE ACCORDING TO YOUR WORDS — Indeed, this is only right: in very truth it should be according to your words since you are all guilty in this matter. Because when there are ten men and stolen property is found in possession of one of them, all of them are involved in the theft. I, however, shall deal with you within the line of strict justice (i.e. more equitably) and only אשר ימצא אתו יהיה לי עבד HE WITH WHOM IT IS FOUND SHALL BE MY BONDMAN (Genesis Rabbah 92:8).
שהרי כולכם שותפים, וכן מנהג סוחרים ללקות זה על זה, אבל איני חפץ, אלא הוא לבדו יהיה לי לעבד.
כדבריכם כן הוא, you are truly all partners in all that you do. It is the custom of merchants to always attribute blame to one another. But I am not willing to go along; only the one in whose bag the goblet was found הוא יהיה לי עבד, he alone will be my slave.
אף על פי שעתה בזה העניין כן הוא הדין, כמו שאמרתם, בהיות הגביע גביע השליט אשר שלח לכם טובה להשיב כספכם איש אל שקו, מכל מקום האיש אשר יימצא אתו יהיה לי עבד, ולא כולכם, וגם הוא לא ימות, כמו שהיה מן הדין.
גם עתה כדבריכם כן הוא. Even though now, in this instance the argument you cite is logical, correct, but in this special circumstance, the goblet in question belonging to the king, a man who has treated you well by giving back all your money in your sacks, the fact is that האיש אש אתו ימצא הגביע הוא יהיה לי עבד, and not all of you. Even this individual will not be sentenced to death as would be required if we applied the law in all its strictness.
רווה"ה, (היידנהיים):
...מילת "הוא" רומז על יוסף ומילת "כן" הוא תואר לו, כמו "כן בנות צלפחד דוברות", "כהנים אנחנו", וכל מי שמעשיו מיושרים נקרא – "איש כן". וזה שהשיב להם שליח: גם עתה אחרי דבריכם שפסקתם על עצמכם כפי שורת הדין, מכל מקום יודע אני באדוני כי כן הוא, ולא מתנהג עמכם בדינא דמלכותא, כי אם על פי היושר – ואחרי שלא נתברר שחברי גנבים כולכם, לכן מובטחני בו, שיאמר הוא לכם "אשר יימצא אתו יהיה לי לעבד, ואתם תהיו נקיים", ומקרא קצר הוא.
...מילת "הוא" רומז על יוסף ומילת "כן" הוא תואר לו, כמו "כן בנות צלפחד דוברות", "כהנים אנחנו", וכל מי שמעשיו מיושרים נקרא – "איש כן". וזה שהשיב להם שליח: גם עתה אחרי דבריכם שפסקתם על עצמכם כפי שורת הדין, מכל מקום יודע אני באדוני כי כן הוא, ולא מתנהג עמכם בדינא דמלכותא, כי אם על פי היושר – ואחרי שלא נתברר שחברי גנבים כולכם, לכן מובטחני בו, שיאמר הוא לכם "אשר יימצא אתו יהיה לי לעבד, ואתם תהיו נקיים", ומקרא קצר הוא.
מה קשה להם, וכיצד הם מתרצים הקושי?
| ד. שאלות כלליות |
"הָאֱ-לֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ"
And Judah said: ‘What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord’s bondmen, both we, and he also in whose hand the cup is found.’
השווה לפסוקנו את הפסוקים:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם"
And they said one to another: ‘We are verily guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.’
"וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ"
And he said unto his brethren: ‘My money is restored; and, lo, it is even in my sack.’ And their heart failed them, and they turned trembling one to another, saying: ‘What is this that God hath done unto us?’
*
1. הסבר את התפתחות התשובה בלב האחים, המתוארת בשלוש דרגות אלה!
אשכחיה ר' יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר: (משלי י"ט ג') "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". יתיב ר' יוחנן וקא מתמה, אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובים ודלא רמיזי באורייתא?
The Gemara relates another story about the precociousness of this child. And furthermore, on a different occasion Rabbi Yoḥanan found the young son of Reish Lakish, when he was sitting and studying and he was reciting the verse: “The foolishness of man perverts his way, and his heart frets against the Lord” (Proverbs 19:3). This verse means that when someone sins and every manner of mishap befalls him, he complains and wonders why these things are happening to him. Rabbi Yoḥanan sat down and wondered aloud about this verse, saying: Is there anything that is written in the Writings that is not alluded to in the Torah at all? I cannot think of any hint of this idea in the Torah itself. The child said to him: Is that to say that this idea is really not alluded to in the Torah? But isn’t it written, with regard to Joseph’s brothers: “And their heart failed them and they turned trembling to one to another, saying: What is this that God has done to us?” (Genesis 42:28). This verse exemplifies the notion that when one sins and encounters troubles, he wonders why it is happening to him.
(רש"י:
ולא רמזה משה באורייתא, שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה)
ולא רמזה משה באורייתא, שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה)
אמר לו (התינוק): אטו הא מי לא רמיזי? (= וכי אין זה רמוז בתורה?) והכתיב (בראשית מ"ב): "ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמור: מה זאת עשה אלקים לנו".
And he said unto his brethren: ‘My money is restored; and, lo, it is even in my sack.’ And their heart failed them, and they turned trembling one to another, saying: ‘What is this that God hath done unto us?’
לפי פירוש הגמרא למ"ב כ"ח, מהו ההבדל בין הרהורי האחים שם ובין הרהוריהם בעומדם לפני יוסף בפסוקנו?
אברבנאל:
אלוקינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו, ועל כן באה אלינו הצרה הזאת. ובאומרם "האלוקים מצא את עוון עבדיך" רמזו על מכרם את אחיהם יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עוון הגנוז שפטנו האל מידה כנגד מידה.
אלוקינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו, ועל כן באה אלינו הצרה הזאת. ובאומרם "האלוקים מצא את עוון עבדיך" רמזו על מכרם את אחיהם יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עוון הגנוז שפטנו האל מידה כנגד מידה.
עשה עצמו כמודה, כי ראה שאם היה מכחיש, לא היה מועיל כלום והיה מקציפו יותר, ואחר שראה תקנה להציל את בנימין, ביקש שתהיה האשמה על כולם יחד ולא על בנימין לבדו... ואולי במשך הזמן ימצאו מקום לברוח משם כולם יחד.
3. מהו ההבדל העיקרי בין אברבנאל ושד"ל בפירוש הפסוק הנ"ל?
4. מה הן מעלותיו וחולשותיו של כל אחד משני הפירושים?