| א. מתוך דברי חז"ל |
"כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ..."
And they came, both men and women, as many as were willing-hearted, and brought nose-rings, and ear-rings, and signet-rings, and girdles, all jewels of gold; even every man that brought an offering of gold unto the LORD.
ירושלמי שקלים פרק א' הלכה א':
ר' יהודה בן פזי בשם רבי: הן נקרא ולא נבעת?
ר' יהודה בן פזי בשם רבי: הן נקרא ולא נבעת?
(פירוש קרבן העקדה: האיך אפשר לקרוא פסוקים אלה בלא בעיתה ורעדה?)
לטובה (שמות ל"ה כ"ב) "כל נדיב לב הביאו" לרעה (שמות ל"ב ב') "ויתפרקו כל העם"
לטובה (שמות ל"ה כ"ב) "כל נדיב לב הביאו" לרעה (שמות ל"ב ב') "ויתפרקו כל העם"
Take ye from among you an offering unto the LORD, whosoever is of a willing heart, let him bring it, the LORD’S offering: gold, and silver, and brass;
מדרש אגדה תרומה כ"ו:
ועשית יריעות עזים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים א') "שחורה אני ונאוה" ואפשר לשחור שיהיה נאוה? משל למה הדבר דומה? לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה אביה מלך, אמר אביה: "הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים". כן עשו, השחירה הנערה פניה מצד השמש. אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה, כי אם אחת מן השפחות, מיד נתרצה לה והביאה למקומה, יותר ממה שהייתה מקודם. באו נשי השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך, ראוה שהיא שחורה, היו מלעיגים עליה. מיד אמרה להם: "מה אתם מעיינים בי? מעט שמנים – ומעט מרחצאות – ואתלבן, אבל אתם שאתם שחורים, כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבינו אתכם". כך ישראל: כשעשו את העגל אמרו אומות העולם להם: "שחורים! מה עשיתם?" אמרה כנסת ישראל: אם אני שחורה במעשי – נאה אני במעשי! שחורה אני במצרים שנאמר (יחזקאל כ' ז') "איש שקוצי עיניו השליכו". ובגלולי מצרים אל תטמאו... ואת גלולי מצרים לא עזבו..." ונאוה אני במצרים בדם פסח ובדם מילה, שנאמר (יחזקאל ט"ז) "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך: בדמיך חיי, ואמר לך: בדמיך חיי". שחורה אני בים, שנאמר (תהילים ק"ו) "וימרו על ים בים סוף" ונאוה אני בים, שנאמר (שמות ט"ו) "זה אלי ואנוהו". שחורה אני בחורב, שנאמר (דברים ט') "ובחורב הקצפתם את ה'" ונאוה אני בחורב, שאמרתי (שמות כ"ד) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". שחורה אני בזהב שנתתי לעגל שנאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות, שנאמר (שמות ל"ה כ"ב) "כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב". כך ישראל – מבזין אותם אומות העולם ואינם יודעים שהם מלאים מצוות כרימון, ומקרא ומשנה הלכות ואגדות ומדרש.
ועשית יריעות עזים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים א') "שחורה אני ונאוה" ואפשר לשחור שיהיה נאוה? משל למה הדבר דומה? לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה אביה מלך, אמר אביה: "הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים". כן עשו, השחירה הנערה פניה מצד השמש. אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה, כי אם אחת מן השפחות, מיד נתרצה לה והביאה למקומה, יותר ממה שהייתה מקודם. באו נשי השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך, ראוה שהיא שחורה, היו מלעיגים עליה. מיד אמרה להם: "מה אתם מעיינים בי? מעט שמנים – ומעט מרחצאות – ואתלבן, אבל אתם שאתם שחורים, כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבינו אתכם". כך ישראל: כשעשו את העגל אמרו אומות העולם להם: "שחורים! מה עשיתם?" אמרה כנסת ישראל: אם אני שחורה במעשי – נאה אני במעשי! שחורה אני במצרים שנאמר (יחזקאל כ' ז') "איש שקוצי עיניו השליכו". ובגלולי מצרים אל תטמאו... ואת גלולי מצרים לא עזבו..." ונאוה אני במצרים בדם פסח ובדם מילה, שנאמר (יחזקאל ט"ז) "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך: בדמיך חיי, ואמר לך: בדמיך חיי". שחורה אני בים, שנאמר (תהילים ק"ו) "וימרו על ים בים סוף" ונאוה אני בים, שנאמר (שמות ט"ו) "זה אלי ואנוהו". שחורה אני בחורב, שנאמר (דברים ט') "ובחורב הקצפתם את ה'" ונאוה אני בחורב, שאמרתי (שמות כ"ד) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". שחורה אני בזהב שנתתי לעגל שנאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות, שנאמר (שמות ל"ה כ"ב) "כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב". כך ישראל – מבזין אותם אומות העולם ואינם יודעים שהם מלאים מצוות כרימון, ומקרא ומשנה הלכות ואגדות ומדרש.
1. מהן שתי המגמות המתבטאות בשני דרושים אלה (בירושלמי ובמדרש)?
2. מהו הסמך בדברי הפסוקים שמצא כל אחד מהם לדבריו?
| ב. "נשאו לבו" ו"נדבה רוחו" |
"וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ
וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה'"
And they came, every one whose heart stirred him up, and every one whom his spirit made willing, and brought the LORD’S offering, for the work of the tent of meeting, and for all the service thereof, and for the holy garments. .
ד"ה ויבואו כל איש: על החכמים העושים במלאכה; ואמר כך כי לא מצינו על המתנדבים "נשיאות לב" אבל יזכיר בהם "נדיבות".
וטעם "אשר נשאו לבו" לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד או ממי שיאמן בהם ידיו כלל. אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן ויגבה לבו בדרכי ה' (הערה: מליצה היא לקוחה מדברי הימים ב' י"ז ו' ועיין שם) לבוא לפני משה לאמר לו: "אני אעשה כל אשר אדוני דובר". וכבר הזכרתי זה בסדר אחר. (כוונתו לדבריו בפרשת כי תשא ל"א ב' ד"ה ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי). והנה אמר שבאו לפני משה כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו תרומה. והנה משה אמר לכולם, כי קרא ה' בשם בצלאל ואהליאב, ואחרי כן קרא להם משה ואל כל חכם לב שיבואו לפניו ונתן להם הנדבה.
Every man whose heart lifted him up (asher nesa’o libo). This expression is used only in connection with the artisans (see for example 36:2), whereas regarding the donors it is written, “every man whose heart impels him (asher yidvenu libo)” (see 25:2). The artisans are described in this way because none of them had studied their crafts formally. Rather they discovered that they were naturally endowed with these gifts and then were “lifted up” spiritually and inspired to come before Moshe to offer their services.
(והשווה דברי הרמב"ן ל"א ב' ד"ה ראה קראתי).
ד"ה נשאו לבו: יש שני מיני נדיבים: יש מתנדב רק מצד נפשו, כי טבע גשמיותו מתנגדת בו לחוס על ממונו, אמנם מצד נפשו כבש טבע יצרו להתנדב; ויש מתנדב בנפשו וגופו, כי אין טבע גשמיותו מתנגדת אליו. זה האחרון נקרא "נשאו לבו", כי גם לב גשמיותו מתרצה לנדבת נפשו, והראשון נקרא "נדבת רוחו", כי רק מצד רוח נשמתו התנדב.
1. הסבר מה הקושי בפסוקנו העומד בפני שני המפרשים?
2. מה ההבדל בין שניהם בפירושם?
**
3. במה דייק הרמב"ן יותר לפרש את מבנהו של הפסוק?
**
4. לשם מה הוסיף הרמב"ן את דבריו האחרונים החל מן "והנה משה אמר לכולם" – מה רצה ליישב בדבריו אלה?
הערה לדברי הרמב"ן הנ"ל:
בחומשים שלנו נפלו שתי טעויות דפוס ויש לתקנם. בתחילת דבריו במקום "על החכמה העושים" יש לגרוס "על החכמים" ואחר כך במקום "הזכרתי בספר אחר" צריך להיות "בסדר אחר".
בחומשים שלנו נפלו שתי טעויות דפוס ויש לתקנם. בתחילת דבריו במקום "על החכמה העושים" יש לגרוס "על החכמים" ואחר כך במקום "הזכרתי בספר אחר" צריך להיות "בסדר אחר".
[על פי ספר כור הזהב].
| ג. שאלות לשון וסגנון |
"כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'"
The children of Israel brought a freewill-offering unto the LORD; every man and woman, whose heart made them willing to bring for all the work, which the LORD had commanded by the hand of Moses to be made.
שכולם עשו הנדבה ההיא לשמה לעבוד ה' ולקיים מצוותיו. לא לתכלית יוהרה וגסות הרוח כי "כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא" את הנדבה "לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות" בלי ספק הביאו "נדבה לה'", כלומר לשם ה' ולא לתכלית אחרת.
כל הנדבות אלה לא היו עקרים אצל ה' כי לבבות דורש ה'. ואם נמצאו בין ישראל עניים שלא התנדבו כלום, רק שנדב לבם אותם בלבד ומחשבתם נדבה וחשבו שאם יהיה לאל ידם יביאו ממונם את המשכן כולו וכל כליו וזהו שכתב, שחשבו בנדבת לבם להביא "לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות" היינו שיבנו כל המשכן; את האיש והאשה האלה הביאו בני ישראל נדבה לה'. האיש הזה והאשה הזאת היו עקר הנדבה שנתקבלה אצל ה', כאלו ישראל מביאים אליו, באשר זכרו שימצאו ביניהם צדיקים כאלה.
1. מה הקושי הלשוני בפסוקנו שרצו המפרשים ליישב?
**
2. מה ההבדל ביניהם מבחינה תחבירית?
3. מה הבדל בין שני הפירושים מבחינה רעיונית?