פרשת ואתחנן תשי"ג - החוקים והמשפטים
א. בביאור "ואתם הדבקים" וכו'
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"
But ye that did cleave unto the LORD your God are alive every one of you this day.
ד"ה בבעל פעור: ומי שלא עבד בעל פעור – הנו חי.
There is no need for witnesses to substantiate the warning “so that you may live” [: 1], because You have seen with your own eyes what happened with Baal Por (i.e., because of Baal Por — as in many other Hebrew words): Everyone who did not worship Baal Por is now alive.
הרב קוק, מתוך הקדמה לספרו "שבת הארץ":
מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו (דברים ד' ז'), סגולתה של כנסת ישראל, שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריה המאירה של קודש; בכל עוז חייה היא מכירה שהחיים שווים הם את ערכם רק באותה מידה שהם אלוקיים, וחיים שאינם אלוקיים אינם חיים כלל. והידיעה הזאת, המונחת בעומק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את ערכה המיוחד לה, המוטבע על כל יחיד ויחידה מיחידיה. כי אורו וישעו של היחיד תלויים הם במידת ידיעתו את התעמקותו והתבלטותו של החותם הכללי הזה, של הכרת ערך החיים רק באלוקיותם בתוך עומק נשמתו. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
1. מה בין שניהם בהסברת המושג "דבקים בה'"?
2. מה בין שניהם בהסברת המילה "חיים" בפסוק זה? ועיין גם גיליון נצבים תשי"א שאלה ג'.
3. מה ההבדל העקרוני בין שני הפירושים הנ"ל?
ב. החוקים והמשפטים
השווה:
"וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים"
Now this is the commandment, the statutes, and the ordinances, which the LORD your God commanded to teach you, that ye might do them in the land whither ye go over to possess it—
"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'"
Behold, I have taught you statutes and ordinances, even as the LORD my God commanded me, that ye should do so in the midst of the land whither ye go in to possess it.
"...אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן..."
Observe therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the sight of the peoples, that, when they hear all these statutes, shall say: ‘Surely this great nation is a wise and understanding people.’
אברבנאל, מקשה לתחילת פרק ד' קושיה משולשת:
א: תמצא שהתחיל להזהירם על המצוות ולא זכר כי אם "חקים ומשפטים", ולא זכר "מצוות" ולא "עדות". ב: עוד אמר (בפסוק ו') "אשר ישמעו את כל החקים האלה" ולא זכר המשפטים. ג: וקשה עוד: איך אמר שבעבור החוקים שאין טעמם נודע, יאמרו העמים "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" – הנה הוא בהפך, כי החוקים, להיות טעמם בלתי נודע, ייחסו פעולתם אל שגעון וסכלות.
השווה בין שתי תשובות הניתנות לשאלה זו:
ד"ה וטעם ראה למדתי אתכם: ... והנה מתחילה דיבר על הדבר שהיא כלל לכל עשה ולא תעשה, ועתה יזהיר בחוקים שהם גזרותיו ובמשפטים שהם הדינים, כי אלו הם צריכין חיזוק יותר, מפני העלם טעם החוקים, ומפני כי במשפט יעמידו ארץ.
אברבנאל:
והנה אמר "חקים ומשפטים" בלבד, לפי שהמצוות יש להם שמות מתחלפים מבחינות שונות, כי פעמים נקראים "מצוות" לפי שציוה ה' יתברך בהם, ופעמים נקראים "תורה" לפי שהם הוראת הדרך הישר להצלחתנו, ופעמים נקראים "עדות" להיותם זכר ועדות לחידוש העולם וליציאת מצרים ושאר האמיתות שהעידה התורה עליהם. האמנם כבר יוכללו כל המצוות בהיות טעמם (1) נעלם בלתי נודע, או (2) נגלה ונודע. והם (1) "החוקים" שאין טעמם מושג אצלנו ו(2) "המשפטים" שהם המצוות שטעמם נודע. ולפי שאין אמצעי בין החיוב והשלילה, לא היו "חוקים" ו"משפטים" כוללים אל "המצוות".
1. הסבר מהו תירוצו של הרמב"ן ומהו תירוצו של אברבנאל ביישוב שאלתו הראשונה (א), ומהו ההבדל שביניהם?
*
2. אם כפי אברבנאל שאין "חוקים ומשפטים כוללים אל המצוות", איך יתכן שבפרק ו' א' נאמרו שלשתם יחד בפסוק אחד זה על יד זה?
התוכל למצוא תשובה לשאלתו האחרונה (ג)?
השווה דברים כ"ח י':
"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"
And all the peoples of the earth shall see that the name of the LORD is called upon thee; and they shall be afraid of thee.