גיליון זה הוא המשך של גיליון מסעי תשי"א, מטות-מסעי תשי"ב, העוסקים בחלקו הראשון של פרק זה, ברוצח בשגגה ובעונשו.
| א. חנופת הארץ והחנפת הארץ |
"וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ..."
So ye shall not pollute the land wherein ye are; for blood, it polluteth the land; and no expiation can be made for the land for the blood that is shed therein, but by the blood of him that shed it.
"וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ..."
And thou shalt not defile the land which ye inhabit, in the midst of which I dwell; for I the LORD dwell in the midst of the children of Israel.’
למושג של חנופת הארץ והחנפת הארץ:
ד"ה ולא תחניפו את הארץ: ...וענין החניפה הוא הנאמר בקללות (דברים כ"ח ל"ה) "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף" "כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה... זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך... כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל", כי כל חנופה עשות ההפך הנראה והנדמה לעיניים והוא עונש בארץ בעבודה זרה, בשפיכות דמים ובגילוי עריות, כמו שאומר ירמיהו: "הלא חנף תחנף הארץ ההיא" וישעיהו (כ"ד ה') "והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם".
Do not pollute the land. Since Scripture mentioned earlier (v. 29): “These [rules] shall be for you the law of justice for all your descendants in all your dwelling places,” to teach that these laws will apply even outside of Eretz Yisroel, it returns to be strict about the inhabitants of Eretz Yisroel even more, because of the honor of the Divine Presence. Thus, they must be careful not to pollute the Land.
ועל פי דברי הרמב"ן האלה מסביר הבאור לירמיהו את המושג הזה:
באור:
אף אם גזר האל לאחר המבול חוק ולא יעבור (בראשית ח'): "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחם וקיץ וחרף לא ישבותו", בכל זה תמצא במקום אחר לפי חוק העונש על עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות (דברים י"א): "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"; (ויקרא כ"ו): "ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה" וכיוצא בזה, כי אם לא ישמרו בני ישראל את חוקם באחת משלושת דברים אלה, אז גם הוא לא ישמור חוקו המושם בטבע ויצוה על העבים מהמטיר עליהם מטר ועל האדמה מלתת את יבולה, וכמאמר חז"ל: אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה, שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה): "אם לא בריתי – יומם וליל, חקות שמים וארץ לא שמתי", וכמו שנאמר למטה (ירמיה ט' י"א-י"ב) "על מה אבדה הארץ...? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם"... ועל הפרת ברית זו מישראל ועל חליפת והעברת החוק אשר שם ה' בשמים ובארץ נופל לדעתי – כנראה מכוונת הרמב"ן – שם "חנף". ובזה יובן היטב המקרא בישעיה כ"ד ה': "והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם", ועל זה אמר פה: "חנף תחנף הארץ ההיא" – כל העושה זאת יהיה גורם שתחנף הארץ ותעבור על חוקה המושם בה.
אף אם גזר האל לאחר המבול חוק ולא יעבור (בראשית ח'): "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחם וקיץ וחרף לא ישבותו", בכל זה תמצא במקום אחר לפי חוק העונש על עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות (דברים י"א): "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"; (ויקרא כ"ו): "ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה" וכיוצא בזה, כי אם לא ישמרו בני ישראל את חוקם באחת משלושת דברים אלה, אז גם הוא לא ישמור חוקו המושם בטבע ויצוה על העבים מהמטיר עליהם מטר ועל האדמה מלתת את יבולה, וכמאמר חז"ל: אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה, שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה): "אם לא בריתי – יומם וליל, חקות שמים וארץ לא שמתי", וכמו שנאמר למטה (ירמיה ט' י"א-י"ב) "על מה אבדה הארץ...? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם"... ועל הפרת ברית זו מישראל ועל חליפת והעברת החוק אשר שם ה' בשמים ובארץ נופל לדעתי – כנראה מכוונת הרמב"ן – שם "חנף". ובזה יובן היטב המקרא בישעיה כ"ד ה': "והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם", ועל זה אמר פה: "חנף תחנף הארץ ההיא" – כל העושה זאת יהיה גורם שתחנף הארץ ותעבור על חוקה המושם בה.
ועיין בובר: בין עם לארצו עמוד 16:
מה שהמקרא רוצה לבטא, הוא שיתוף הוויה של השניים – האדם והאדמה – שיתוף המתפתח ונעשה סולידריות מיוחדת. האדמה נושאת את קללת מעשה האדם, היא ערבה בעדו... האדמה שבמקרא אחראית לאשמתו של האדם... האדם הוא הגורם בעשייתו ובחדלונו לגורל האדמה ושוב היא נעשית גורלו... הקשר בין אדם ואדמה מקבל ביטוי אחר וחזק עוד יותר בשעה שלא מדובר בתבל כלל, אלא דווקא בארץ כנען... עם או בן אדם החוטא "מחטיא" את הארץ (דברים כ"ד ד') כלומר: מביא אותה לידי מצב של התפוררות פנימית. מצב זה מסומן בדיוק גמור במילת "חנף" – חרג מן המסגרת... הארץ יש לה שילוב וסידור טבעי, שהולכים לאיבוד באשמת האדם... ... האדם מושם תחת עול מצוות האל המגלה לו את רצונו, והוא ניתן על ידי מעשה הבריאה של אותו אל בחיבור כה אמיץ עם האדמה, עד שהתייחסותו למצוה האלוהית גורמת במישרים לטובת האדמה או לרעתה.
מה שהמקרא רוצה לבטא, הוא שיתוף הוויה של השניים – האדם והאדמה – שיתוף המתפתח ונעשה סולידריות מיוחדת. האדמה נושאת את קללת מעשה האדם, היא ערבה בעדו... האדמה שבמקרא אחראית לאשמתו של האדם... האדם הוא הגורם בעשייתו ובחדלונו לגורל האדמה ושוב היא נעשית גורלו... הקשר בין אדם ואדמה מקבל ביטוי אחר וחזק עוד יותר בשעה שלא מדובר בתבל כלל, אלא דווקא בארץ כנען... עם או בן אדם החוטא "מחטיא" את הארץ (דברים כ"ד ד') כלומר: מביא אותה לידי מצב של התפוררות פנימית. מצב זה מסומן בדיוק גמור במילת "חנף" – חרג מן המסגרת... הארץ יש לה שילוב וסידור טבעי, שהולכים לאיבוד באשמת האדם... ... האדם מושם תחת עול מצוות האל המגלה לו את רצונו, והוא ניתן על ידי מעשה הבריאה של אותו אל בחיבור כה אמיץ עם האדמה, עד שהתייחסותו למצוה האלוהית גורמת במישרים לטובת האדמה או לרעתה.
(ועיין שם כל הפרק "אדם ואדמה" עמודים 15-23)
1. הסבר - לפי דבריהם - את המושג "חנף" כשהוא מוסב על הארץ, ואת המושג "החנפת הארץ"!
2. הבא ראיות לנכונות פירושם של הרמב"ן והבאור מתוך ירמיהו פרקים ב' וג'.
3. כיצד נעזר הבאור לפירושו בפסוק כ"ה מפרק ל"ג שבירמיהו?
4. מצא מקומות בתורה שמדובר בהם על קלקול האדמה באשמת האדם.