פרשת מסעי תשי"א - ערי מקלט
שים לב! בטעם ערי המקלט ראה דעות שונות בגיליון מטות-מסעי תש"ט, שאלה ב'.
א. יחס התורה לגאולת דם
אם כבר נתן הדין שכל רוצח בכוונה – מות יומת, ושגואל הדם הוא ימית את הרוצח, למה חזר עוד "אם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימות או באיבה הכהו", כי זה כבר נכלל במה שאמר ראשונה, ולמה נכפל?
נסה לישב קושייתו!
"גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ..."
The avenger of blood shall himself put the murderer to death; when he meeteth him, he shall put him to death.
"גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ..."
or in enmity smote him with his hand, that he died; he that smote him shall surely be put to death: he is a murderer; the avenger of blood shall put the murderer to death when he meeteth him.
"וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת"
then the elders of his city shall send and fetch him thence, and deliver him into the hand of the avenger of blood, that he may die.
ומקשים: אם מתנגדת התורה לגאולת הדם כמו שיראה מכל פרקנו וכן מן הנאמר בכמה מקומות שעל השופטים לעשות משפט, אם כן למה ציותה על השופטים למסור את הרוצח בידי גואל הדם?
ענה לשאלתם בהעזרך בדברי שד"ל הבאים:
ד"ה לקלט מגואל: ... והנה בדורות הראשונים בטרם יהיו העמים מסודרים תחת מלך ושרים ושופטים ושוטרים, היתה כל משפחה נוקמת נקמתה ממשפחה אחרת, והקרוב יותר אל הנהרג היה חייב לנקום מיתתו. והתורה העמידה שופטים ושוטרים ונטלה הנקמה מיד היחידים, ומסרה אותה לכל העדה. והנה כשהייתה הרציחה בזדון, יתכן להשקיט את הגואל, כי יאמרו לו: הנח להם לשופטים, הם יחקרו הדבר, ואם בן מות הוא ימיתוהו; אבל כשהיתה ההריגה בשגגה, לא היה אפשר להשקיט את הגואל ולהכריחו לראות מי שהרג את אביו נשאר ללא עונש, כי היה נראה לו וליודעיו ומכריו כאילו אינו אוהב את אביו; מאחר שאינו נוקם את נקמתם. והדעת הזאת לא היה אפשר לעקור אותה בבת אחת, וראתה החכמה האלוקית שאם יהיה גואל הדם נענש מיתה בנקמו את קרובו הנהרג בשגגה, עדיין לא יימנעו כל הגואלים ולא רובם מעשות נקמת קרוביהם, ועל ידי זה ירבו הנהרגים ללא תועלת, וגם יגדל הצער והנזק במשפחה אחת, כי אחר שקרה לה המקרה הרע שנהרג אחד מאנשיה בשגגה, עוד יהיה אחד מהם נענש מיתה על שנקם נקמת אחיו; גם איננו רחוק שבשעה שיהיה הגואל יוצא ליהרג – יתקומם העם על השופטים וירבו קלקול באומה. לפיכך מה עשתה התורה? הניחה זכות לגואל לנקום מיתת קרובו, אבל קבעה מקום מקלט לנוס שמה הרוצח, ולא יוכל הגואל לבוא שם ולהרגו.
ב. "בפגעו בו"
"גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ"
The avenger of blood shall himself put the murderer to death; when he meeteth him, he shall put him to death.
נראה לי שאין זה ענין של פגישה ומציאה כפירוש רש"י, אלא הריגת אדם שאין בידו להתקומם ולהציל עצמו בקראת "פגיעה" כמו (שופטים ח' כ"א) "קום אתה ופגע בו"; (שמואל א' כ"ב י"ז) "לפגוע בכהני ה'"; (שמואל ב' א') "גש ופגע בו"; (מלכים א' ב' כ"ט) "לך ופגע בו". ובמקראות הללו ההרוגים אסורים בזיקים. וזהו טעם (דברים י"ט י"ב) "ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת".
*
הסבר, מה ראה שד"ל (בהתאם לפירושו הנ"ל) לפרש "בפגעו בו" בדרך זו, ולמה לא קיבל את הפירוש הרגיל?
ג. "אין לו דם"
"...וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם"
and the avenger of blood find him without the border of his city of refuge, and the avenger of blood slay the manslayer; there shall be no bloodguiltiness for him;
ד"ה אין לו דם: הרי הוא כהורג את המת שאין לו דם.
אין לו דם [AND THE AVENGER OF BLOOD MAY SLAY THE MURDERER] THERE IS NO BLOOD GUILT FOR HIM (more lit., he has no blood) — He is as one who has killed a dead man, who is one who has no blood (cf. Rashi on Exodus 22:1).
ועיין שמות כ"ב א':
ד"ה אין לו דמים: אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן למדתך תורה אם בא להרגך, השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו וראה שנוטלין ממונו בפניו ושותק, לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו.
ראב"ע:
ד"ה דם: פירשתיו.
ד"ה אין לו דמים: אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים דמים = חיים, אם כן מה הוא "איש דמים" (שמואל ב' ט"ז ח'), "דמיו בו" (ויקרא כ' ט').
1. מה ביניהם בפירוש המלים "לו", "דם"?
2. מה יש לומר לזכותו של כל אחד מן הפירושים האלה?
*
3. התוכל להכריע ביניהם ולנמק את הכרעתך?
ד. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה מגואל: מפני גואל הדם שהוא קרוב לנרצח.
מגאל — [AND THE CITIES SHALL BE UNTO YOU AS A REFUGE] מגאל — i.e. as a refuge on account of the avenger of blood, — he who is the near relative of the murdered man.
*
מה קשה לו?
ד"ה ואם בכלי ברזל הכהו: אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו, אלא בהורג במזיד. ובא ללמד, שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית, שנאמר בכולם אשר ימות בו, דמתרגמינן דהיא כמסת דימות ביה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו. ואם תאמר בהורג בשוגג הכתוב מדבר, הרי הוא אומר למטה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו', לימד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר.
ואם בכלי ברזל הכהו BUT IF HE SMOTE HIM WITH AN INSTRUMENT OF IRON — This is not speaking of one who kills inadvertently, who is mentioned near this (in the preceding verse), but of one who kills intentionally; and its purpose is to teach us that with whatever instrument one kills, it is necessary that it must have a size sufficient to cause death, because in the case of all of them (vv. 17, 18) it is said, אשר ימות “[an instrument] by which one may die”, the Hebrew of which we translate in the Targum by, “[an instrument] which is of such a size that one may die through it” — in the case of all, except in that of iron, because it is manifest and known to the Holy One, blessed be He, that iron kills whatever size it may be (however small it is), even a needle. Therefore the Torah does not assign a size to it by writing ,אשר ימות בה (Sifrei Bamidbar 160:3; Sanhedrin 76b). And if you say that Scripture is speaking of one who kills inadvertently, — but surely it says lower down, (v. 23) “Or with any stone, even though one may die by it, (even though it is large enough to kill him) seeing him not”, which certainly is by inadvertence. This proves as regards the cases mentioned before it, that Scripture is speaking of one who kills intentionally.
א. מניין שפסוקים אלה מדברים במזיד?
ב. היכן מצינו רעיון זה על הברזל ברש"י למקרה אחר?