דעות שונות בטעם ערי המקלט הובאו בגיליון מטות-מסעי תש"ט שאלה ב'.
וכן ראה לפרק זה גם גיליון תשי"א, בייחוד דברי שד"ל א' 2.
| א. דיני ההורג בשגגה |
רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו':
הלכה א. שלושה הם ההורגים בלא כוונה. ב. יש ההורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו (שמות כ"א) "ואשר לא צדה..." ודינו שיעלה לערי המקלט וינצל... ג. ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות; ואם הרגו גואל הדם – נהרג עליו. ד. ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להזהר ולא נזהר ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור, אין גלות מכפרת לו ואין ערי המקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא את המחויב גלות בלבד; לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והורגו – פטור. ... ו. כיצד? הזורק אבן לרשות הרבים והרג... הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין ואחר כך יזרוק... ... י"ב. מי שהיה דולה את החבית להעלותה לגג ונפסק החבל ונפלה על חברו והרגתהו; או שהיה עולה בסולם ונפל על חברו והרגו – פטור מן הגלות, שזה כמו אנוס הוא, שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא; אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חברו והרגתהו; היה יורד בסולם ונפל על חברו; היה מעגל במעגלה ונפלה על חברו והרגתהו – גולה... שהרי דרך נפילה מצוי ברוב המקרים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה והואיל ולא זירז עצמו ולא תיקן מעשיו יפה בשעת ירידה - יגלה.
הלכה א. שלושה הם ההורגים בלא כוונה. ב. יש ההורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו (שמות כ"א) "ואשר לא צדה..." ודינו שיעלה לערי המקלט וינצל... ג. ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות; ואם הרגו גואל הדם – נהרג עליו. ד. ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להזהר ולא נזהר ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור, אין גלות מכפרת לו ואין ערי המקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא את המחויב גלות בלבד; לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והורגו – פטור. ... ו. כיצד? הזורק אבן לרשות הרבים והרג... הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין ואחר כך יזרוק... ... י"ב. מי שהיה דולה את החבית להעלותה לגג ונפסק החבל ונפלה על חברו והרגתהו; או שהיה עולה בסולם ונפל על חברו והרגו – פטור מן הגלות, שזה כמו אנוס הוא, שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים, אלא כמו פלא הוא; אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חברו והרגתהו; היה יורד בסולם ונפל על חברו; היה מעגל במעגלה ונפלה על חברו והרגתהו – גולה... שהרי דרך נפילה מצוי ברוב המקרים להזיק, ודבר קרוב הוא להיות, שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה והואיל ולא זירז עצמו ולא תיקן מעשיו יפה בשעת ירידה - יגלה.
1. הסבר, למה קיצרה התורה בפרשת משפטים (במקום המוזכר בהלכה ב') בדברה לראשונה על ערי המקלט, והאריכה במקומנו?
2. מהם סוגי השוגגים הפטורים מישיבה בערי המקלט, ומדוע?
3. השווה לדברי הרמב"ם גיליון שופטים תש"ד שאלות א', ב'. לאיזה משלושת סוגי השוגגים שמדבר עליהם הרמב"ם שייכים השוגגים שם?
4. מהי תכלית הישיבה בערי המקלט היוצאת מן האמור בדינים דלעיל, ואיזו דעה מקובלת אינה מתאימה כלל לדינים הנ"ל?
5. השוה להלכה י"ב שבדברי הרמב"ם את דברי המשנה מכות ב' משנה א':
אלו הם הגולין: ההורג נפש בשגגה: היה מעגל במעגילה (רש"י: טחין היו גגותיהם בטיט והגגות לא היו משופעים, אבל את הטיט משפעין מעט, כדי שיזובו המים וטחין אותן בחתיכת עץ עבה וחלקה ובה בית יד ודוחפה לצד השיפוע וחוזר ומושכה אליו וחוזר ודוחפה והטיט מתמרח ומחליק. ובדחיפתו קורהו – "מעגל" ובמשיכתו קורהו – "מושך", ושם העץ – "מעגילה"), ונפלה עליו והרגתהו; היה משלשל בחבית (מן הגג) ונפלה עליו והרגתהו, היה יורד (רש"י: ההורג בסולם, ונפל מן הסולם והרג בגופו את חברו – גולה...) בסולם ונפל עליו והרגהו – הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתהו; היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו (החבית) והרגתהו; היה עולה בסולם ונפל עליו והרגהו – הרי זה אינו גולה. זה הכלל: כל שבדרך ירידתו – גולה, ושלא בדרך ירידתו – אינו גולה.
אלו הם הגולין: ההורג נפש בשגגה: היה מעגל במעגילה (רש"י: טחין היו גגותיהם בטיט והגגות לא היו משופעים, אבל את הטיט משפעין מעט, כדי שיזובו המים וטחין אותן בחתיכת עץ עבה וחלקה ובה בית יד ודוחפה לצד השיפוע וחוזר ומושכה אליו וחוזר ודוחפה והטיט מתמרח ומחליק. ובדחיפתו קורהו – "מעגל" ובמשיכתו קורהו – "מושך", ושם העץ – "מעגילה"), ונפלה עליו והרגתהו; היה משלשל בחבית (מן הגג) ונפלה עליו והרגתהו, היה יורד (רש"י: ההורג בסולם, ונפל מן הסולם והרג בגופו את חברו – גולה...) בסולם ונפל עליו והרגהו – הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתהו; היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו (החבית) והרגתהו; היה עולה בסולם ונפל עליו והרגהו – הרי זה אינו גולה. זה הכלל: כל שבדרך ירידתו – גולה, ושלא בדרך ירידתו – אינו גולה.
א. מה הוסיף הרמב"ם על דברי המשנה?
ב. מאיזה פסוק בפרקנו יוצאים דינים אלה וכלל זה שנאמר בסוף המשנה?
| ב. בית דין שהיה עד לרצח |
"וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט"
And the cities shall be unto you for refuge from the avenger, that the manslayer die not, until he stand before the congregation for judgment.
רבי עקיבא אומר: מניין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: "עד עמדו לפני העדה למשפט" – עד שיעמוד בבית דין אחר.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva, with regard to this verse: “Until he stands before the congregation for judgment,” what do they derive from it? The Gemara answers: That verse is necessary for that which is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: From where is it derived in the case of a Sanhedrin that saw one kill a person that they may not execute him until he stands trial in a different court? It is derived from a verse, as the verse states: “Until he stands before the congregation for judgment,” meaning: Until he stands before a different court. Since they themselves witnessed the murder, they are no longer capable of considering the possibility that he may be innocent.
וכן ספר החנוך, מצוה ת"ט:
שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראהו עושה מעשה החטא, שיתחייב עליו מיתה, קודם שנביאהו לבית דין, אבל נתחייבנו להביאו לפני בית דין ונביא עליו העדים לפניהם והם ידינוהו כמו שנאמר "ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"... ואפילו ראוהו בית דין הגדול שהרג, יהיו כולם עדים וישאו עדותם אצל בית דין אחר שידינוהו.
שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראהו עושה מעשה החטא, שיתחייב עליו מיתה, קודם שנביאהו לבית דין, אבל נתחייבנו להביאו לפני בית דין ונביא עליו העדים לפניהם והם ידינוהו כמו שנאמר "ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"... ואפילו ראוהו בית דין הגדול שהרג, יהיו כולם עדים וישאו עדותם אצל בית דין אחר שידינוהו.
הסבר את טעם הדין הזה, שאפילו בית דין הגדול שראוהו אין יכולים לדונו.
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה את שלש הערים: אף על פי שבארץ כנען ט' שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים דכתיב (הושע ו') גלעד קרית פועלי און עקובה מדם.
את שלש הערים וגו׳ THE THREE CITIES [YE SHALL GIVE ON THIS SIDE OF THE JORDAN etc.] — Although in the land of Canaan there were nine tribes and here (on the east side of the Jordan) there were only two and a half, it (Scripture) gives them (the latter) the same number of cities of refuge, because in Gilead (on the east side) murderers were more numerous, as it is written, (Hosea 6:8): “Gilead is a city of them that work iniquity, it is covered with footprints of blood” (Makkot 9b; cf. Sifrei Bamidbar 160:2).
א. מה קשה לו?
*
והלא ערי המקלט אינן אלא לשוגגין, והשוגגין לא יהיו אלא לפי ריבוי העם ומיעוטו?
נסה לישב שאלתו!
ד"ה בפגעו בו: אפילו בתוך ערי מקלט.
בפגעו בו WHENEVER HE MEETETH HIM [HE MAY KILL HIM] — even in the cities of refuge.
מה קשה לו, ומה אילצו לומר כך?
ד"ה או בכל אבן אשר ימות בה: הכהו.
or with any stone, whereby a man may die, seeing him not, and cast it upon him, so that he died, and he was not his enemy, neither sought his harm;
הסבר, למה הוסיף מילת "הכהו" בין "אשר ימות בה" ובין "בלא ראות"?
| ד. הנלמד מן "והוא לא אויב" |
"וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ"
or with any stone, whereby a man may die, seeing him not, and cast it upon him, so that he died, and he was not his enemy, neither sought his harm;
ספרי י"ז:
לפסול את השונאים מלישב בדין.
לפסול את השונאים מלישב בדין.
ומקשה בעל הכתב והקבלה:
ממקרא זה לימדונו רבותינו שהשונא לבעל דין לא ידון אותו, דלא מצי להפוך בזכותו... ובהשקפה ראשונה יפלא זה, דהא קרא ברוצח ונרצח משתעי – לא בדיין?
ממקרא זה לימדונו רבותינו שהשונא לבעל דין לא ידון אותו, דלא מצי להפוך בזכותו... ובהשקפה ראשונה יפלא זה, דהא קרא ברוצח ונרצח משתעי – לא בדיין?
נסה לתרץ קושייתו ולהסביר, מה הביאם לחז"ל להוציא פסוקנו ממשמעו!