י"א – "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת...
י"ב – לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה
י"ג – וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה"
עיין גם נצבים-וילך תש"ה, נצבים תש"ח!
| א. "לא בשמים היא" (1) |
... והיינו דאמר רב דימי בר חמא: מאי דכתיב "לא בשמים היא.."? "ולא מעבר לים היא"? "לא בשמים היא" – שאם בשמים היא, אתה צריך לעלות אחריה. "ולא מעבר לים היא" – שאם מעבר לים היא – אתה צריך לעבור אחריה.
And this idea, that one must exert great effort to retain one’s Torah knowledge, is in accordance with what Avdimi bar Ḥama bar Dosa said: What is the meaning of that which is written: “It is not in heaven…nor is it beyond the sea” (Deuteronomy 30:12–13)? “It is not in heaven” indicates that if it were in heaven, you would have to ascend after it, and if it were beyond the sea, you would have to cross after it, as one must expend whatever effort is necessary in order to study Torah.
ד"ה לא בשמים היא: שאילו הייתה בשמים, היית צריך לעלות אחריה וללמדה.
לא בשמים הוא IT IS NOT IN HEAVEN — for were it in heaven it would still be your duty to go up after it and to learn it (Eruvin 55a).
ר' אליהו מזרחי, פירש דברי רש"י אלה:
אף על פי שמהמקרא הזה משמע שאילו הייתה בשמים, לא היה שום אדם יכול להביאה לכם ללמדה, על כרחך לומר, שאין הכוונה בו אלא שאילו הייתה בשמים, היית צריך לעלות שם ללמדה...
אף על פי שמהמקרא הזה משמע שאילו הייתה בשמים, לא היה שום אדם יכול להביאה לכם ללמדה, על כרחך לומר, שאין הכוונה בו אלא שאילו הייתה בשמים, היית צריך לעלות שם ללמדה...
בעל באר יצחק, מעיר לדברי רש"י אלה:
הכתובים האלה משמעותם יש לפרשה בשנים פנים: א) שקיום המצוה הזאת, אם היה בה טורח לעלות בשבילה השמיימה או לעבור בעבור ידיעתה מעבר לים, היה להם התנצלות לומר: "מי יעלה לנו השמים" או "מי יעבור לנו לעבר הים"? אבל עכשיו אין לכם שום התנצלות, כי אין בה שום טורח, כי קרוב אליך הדבר מאוד... ב) שקיום המצוה הזו, גם אם הוא מן הצורך לקחת ידיעתה מן השמים או מעבר לים, היה כדאי לכם מרוב חשיבותה ויקרתה, כי תכספו ותנהו אחריו לאמור: "מי יעלה לנו... מי יעבר לנו..." לרוות צמאוננו בידיעתה... מכל שכן עתה, אחרי שהיא קרובה מאוד, איך ראוי לכם לחבק אותה ולדבק בה מאהבה, כאשר ידבק האזור במתני איש (ירמיהו י"ג)... והנה איזה משני הפנים הללו הוא האמיתי יוכל הקורא להכריע מעצמו...
הכתובים האלה משמעותם יש לפרשה בשנים פנים: א) שקיום המצוה הזאת, אם היה בה טורח לעלות בשבילה השמיימה או לעבור בעבור ידיעתה מעבר לים, היה להם התנצלות לומר: "מי יעלה לנו השמים" או "מי יעבור לנו לעבר הים"? אבל עכשיו אין לכם שום התנצלות, כי אין בה שום טורח, כי קרוב אליך הדבר מאוד... ב) שקיום המצוה הזו, גם אם הוא מן הצורך לקחת ידיעתה מן השמים או מעבר לים, היה כדאי לכם מרוב חשיבותה ויקרתה, כי תכספו ותנהו אחריו לאמור: "מי יעלה לנו... מי יעבר לנו..." לרוות צמאוננו בידיעתה... מכל שכן עתה, אחרי שהיא קרובה מאוד, איך ראוי לכם לחבק אותה ולדבק בה מאהבה, כאשר ידבק האזור במתני איש (ירמיהו י"ג)... והנה איזה משני הפנים הללו הוא האמיתי יוכל הקורא להכריע מעצמו...
*
1. נסה להכריע "איזה משני הפנים הללו הוא האמיתי", ונמק את הכרעתך!
2. הסבר למה בחרה התורה בשתי שלילות: "לא בשמים היא" "לא מעבר לים היא" ולא הסתפקה באחת מהן, ולמה סידרה אותן על סדר זה?
| ב. "לא בשמים היא" (2) |
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא"
It is not in heaven, that thou shouldest say: ‘Who shall go up for us to heaven, and bring it unto us, and make us to hear it, that we may do it?’
רבא אמר: "לא בשמים היא" - לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים... ר' יוחנן אמר: "לא בשמים היא" – לא תמצא בגסי הרוח.
Expounding the verse differently, Rava said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in someone who raises his mind over it, like the heavens, i.e., he thinks his mind is above the Torah and he does not need a teacher; nor is it to be found in someone who expands his mind over it, like the sea, i.e., he thinks he knows everything there is to know about the topic he has learned.
(עיין גם גיליון במדבר תש"ה, שאלה ב').
ומקשין המפרשים: לכאורה שני העניינים אחד הוא, משום גאווה, ולמה דורשים אותו בלשונות שונות? נסה להסביר במה שונה ר' יוחנן מרבא.
| ג. בפירוש "כי קרוב אליך" וכו' |
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"
But the word is very nigh unto thee, in thy mouth, and in thy heart, that thou mayest do it.
ד"ה כי קרוב אליך: התורה נתנה לכם בכתב ובעל-פה.
כי קרוב אליך BUT [THE WORD] IS [VERY] NEAR UNTO YOU — the Torah has been given to you in writing and orally.
ד"ה בפיך: הלא על דרך הכתוב (תהלים נ"ד) "מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
ד"ה ובלבבך: על דרך (תהלים נ"ד) "סור מרע" – שהלב מושל באדם, והיא הבוחרת לסור מרע ולבחור בטוב.
ד"ה לעשותו: כולל כל מעשה טוב, על דרך (תהלים נ"ד) "ועשה טוב" וזהו כולל כל דברי תורה. ואם כן יש להתפלא על שלא יקיים האדם התורה!
ד"ה כי קרוב אליך...: זהו עצות להגיע לעומק דעת התורה.
העמק דבר:
ד"ה בפיך: לפי פשוטו היינו ללמוד.
ד"ה בפיך: לפי פשוטו היינו ללמוד.
ד"ה ובלבבך לעשותו: על מנת לעשותו, לקיים מה שלומד...
מה ההבדל בין רש"י לבין שני האחרונים בפירוש פסוקנו?
| ד. אין משגיחין בבת קול |
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא"
It is not in heaven, that thou shouldest say: ‘Who shall go up for us to heaven, and bring it unto us, and make us to hear it, that we may do it?’
בבא מציעא נ"ט ע"א (בויכוח בין ר' אליעזר וחכמים בעניין טומאות וטהרות):
באותו היום השיב ר' אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו (החכמים בבית המדרש). אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח! נעקר חרוב ממקומו מאה אמה. ואמרי ליה: ד' מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו! חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כתלי בית המדרש יוכיחו. הוטו כתלי בית המדרש ליפול. גער בהם ר' יהושע: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של ר' יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר' אליעזר - ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמיים יוכיחו! יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד ר' יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, י"ב): "לא בשמים היא!"... אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בתורה בהר סיני: "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג).
באותו היום השיב ר' אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו (החכמים בבית המדרש). אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח! נעקר חרוב ממקומו מאה אמה. ואמרי ליה: ד' מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו! חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – כתלי בית המדרש יוכיחו. הוטו כתלי בית המדרש ליפול. גער בהם ר' יהושע: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה – אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של ר' יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר' אליעזר - ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמיים יוכיחו! יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד ר' יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, י"ב): "לא בשמים היא!"... אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בתורה בהר סיני: "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג).
מהרש"א:
אין משגיחין בבת קול: אין להכריע בה, רק להעוסק בה.
אין משגיחין בבת קול: אין להכריע בה, רק להעוסק בה.
1. הסבר, כיצד משתמש ר' יהושע בפסוקנו, ומה רצה להוכיח בעזרתו.
2. במה שונה שימושו בפסוק מן הפירוש שניתן לו ברש"י?