פרשת נצבים - וילך תש"ה - פרשת התשובה
א. מבנה הפרק
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק כ"ד:
כשעיינו בפרשת ניצבים היטב, מצאנו שמה שאמר הכתוב (ל' ט"ו) "ראה נתתי לפניך... אשר אנכי מצווך היום לאהבה את ה'... לשמוע בקולו ולדבקה בו..." מדבר על התשובה, לפי המשך הפרשה וקישורה. וזה, שבתחילה אומר (ב'): "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו", וגמר העניין בתשובה ואמר שצריך שתהיה בלב שלם שה' יעזרהו אם תהיה כך, וזהו שאמר בסוף (י'): "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואחר כך אמר משבח גודל מעלת התשובה עם קלות מציאותה (י"א) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת... כי קרובה אליך..." וכל זה בלי ספק מדבר על התשובה. ויורה על זה (=ראיה לכך) אמרו (י"ד) "בפיך ובלבבך לעשותו", שעניין התשובה תלוי בוידוי הפה ובחרטת הלב... והפליג הכתוב לשבח אותה בשאמר (י"ב) "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא". וזה (=פירושו, כוונת הפסוק) כאילו אמר, שהדבר לגודל ערכו היה ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים, אם אפשר, או לעבור הים, כדי להשיגו, שהוא דבר יקר הערך מאוד... שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו. כל שכן, שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים, כמו שהנביא אומר (הושע י') "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", אם לא על צד החסד האלוקי, ולזה הזהיר עליה מאוד ואמר (ט"ו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים... למען תחיה"... כי אחר שהראה דרך קלותו, כשאמר "כי קרוב אליך הדבר"... ועל כן ראוי לך שלא תתרשל בהשגתו, שהוא חיים לנפשך. וכמו שלא תתרשל בבקשת החיים, כך אין ראוי לך שתתרשל בזה. וזהו שסמך אל זה "ובחרת בחיים". וביאר שהחיים הללו, שיושגו במצוה הזאת, הם בעצמם התכלית המושג מצד התורה, וזהו אומרו "לאהבה את ה' אלוקיך ולשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה...".
1. מהו מבנה הפרק וחלוקתו, לפי דעתו?
2. היש אפשרות – לפי דעתך – לחלק את הפרק באופן אחר? אם אינך מסכים לחלוקתו, נמק את חלוקתך.
ב. "כי המצוה... לא בשמים היא"
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"
For this commandment which I command thee this day, it is not too hard for thee, neither is it far off.
"כי המצוה... לא בשמים היא". אמר להם משה: שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים! – כבר אני מודיע אתכם "לא בשמים היא". שלא נשתייר הימנה בשמים.
Another explanation: "This commandment etc... is not in heaven." Moses said to them, "Do not say that another Moses stood and brought to us a different Torah from the Heavens, I already informed you all that it is not in Heaven, nothing of it remains in the Heavens." Another explanation: Rabbi Chanina said, It (the Torah) and all the vessels of belief in It were given; "its' humility, its' justice, its' integrity, and the gift of its' reward. Another possibility: What does, "It is not in Heaven" mean? Shmuel said, The Torah was not commanded in astrological signs since belief in them is in the heavens. They said to Shmuel, but hey, aren't you an astrologer and also great in Torah? He said to them, I only look at the astrological signs when I am free from the Torah. When is that? When I enter the bathhouse. Another possibility, "It is not in Heaven." They said to Moses our Teacher, but hey, you said to us, "It's not in Heaven, it's not on the other side of the sea, but where is it? he said to them, in the place that is close, in your mouths, and in your hearts to do it, it is not from from you, it is close to you all. Another possibility, "In your mouths and in your hearts to do it." The Rabbis said, Shlomo said seven things about the lazy person, but what Moses said was greater than all of them. What did they say to the lazy person? Your rabbi in the city goes and learns Torah from us? But he argued with them and responded. I am afraid from the lion on the way. From where is this learned? (Proverbs 26:13) A lazy man says, “There’s a cub on the road" They said to him, "But hey, your rabbi in the country stands and goes with him." He replied to them, "I'm afraid that there will not be a lion in the street, for it says,"a lion in the street"(proverbs 26:13) They said to him, "But hey, the lazy one lives with/in your house. He said to them, "And the lion is outside. They said to him, "Inside the house, he replied to them and said, (what happens) if I am walking and find the door locked, I return and come? They said to him, it is open, and from where do you know that
ד"ה כי קרוב אליך: התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה.
כי קרוב אליך BUT [THE WORD] IS [VERY] NEAR UNTO YOU — the Torah has been given to you in writing and orally.
ד"ה וטעם כי המצוה: ... והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח' א') "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי "והשבות אל לבבך" (בפסוק א') "ושבת עד ה' אלוהיך" (בפסוק ב') מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים, ואתה ביד העמים, תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך, אבל קרוב אליך מאוד לעשותו בכל עת ובכל מקום.
The meaning of "because this commandment". Refers to the whole torah. And this is correct because of the whole torah it says (Deuteronomy 8:1) "All the commandment which I [God] command you today". But "this commandment" refers to repentance. Because [the verses] "you will return in your hearts" (Deuteronomy 30:1) and "you will return to the Lord your God" (Deuteronomy 30:2) [prove that] the commandment (to return) that He commanded us to do [is a commandment]. And it was said indirectly to hint at the promise because it will be this way in the future. And the reason to say this is because if your wanderers be in the edges of the heaven and you are in the hands of the nations you will be able to return to God and to do all I [God] command to you today. Because this thing is not too esoteric or distant for you, but rather is very close to you to do it in every time and in every place. And this is the meaning of "in your mouth and in your heart to do it": That they should confess their sins and the sins of their ancestors with their mouths and return in their hearts to God and welcome onto themselves today the torah to do it the generations as it is mentioned (Deuteronomy 30:2) "you and your children with all of your heart" as I have explained there.
*
1. מהי כוונת המדרש בביאור פסוקנו?
2. מהו, לדעת הרמב"ן, ההבדל בין תחילת פסוק י"א בפרקנו ובין ח' פסוק א?
3. מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש הקטע כולו, ומי מהם קרוב יותר למדרש?
ג. "ומל ה'..."
"וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ"
And the LORD thy God will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, that thou mayest live.
*
ד"ה ומל: זהו שאמרו (שבת קד א): הבא ליטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך, והוא יעזור אותך...
מה הקושיה שרצה לתרץ?
ד"ה ומל: זהו שאמרו (שבת קד א): הבא ליטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים עניין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית (ב ט): וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (לא ל - לב), "הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם" וגו', "כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה", וזהו ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד (שם פסוקים לב לג) "והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי: וכן נאמר ביחזקאל (לו כו כז) "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם" וגו' "ועשיתי את אשר בחוקי תלכו"...
כיצד הוא מפרש את "מילת הלב"?
ד"ה והיה לך: יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמר "כי לאות ולזכרון". על דרך "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך" (משלי א' ט') גם "וקשרתם לאות על ידיך" (דברים ו' ד'). כמו "קשרם על לוח לבך תמיד" (משלי ו' כ"א) גם "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו' ד') כמו "כתבם על לוח לבך" (משלי ג' ג'). ומהו שיהיה לאות ולזכרון, שיהיה שגור בפיך? "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". ואין זה דרך נכונה כי בתחילת הספר כתוב משלי שלמה. והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל. ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה. רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו. כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שיקול הדעת. כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' ט"ז), שנצטרך לתקנו לפי הדעת. ואמר ר' משה הכהן כי יד ברוב המקרא היד השמאלית. "אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים" (ישעיה מ"ח י"ג). "ידה ליתד תשלחנה". ודברי הקבלה חזקים, ואין צריכין חיזוק.
“And this shall serve you”—There are those who dispute our holy ancestors, and say that “being a sign and a reminder” has the same meaning as: “For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat” (Proverbs 1:9). [They] also [suggest] that “tie them as a sign upon your arm” has the same meaning as: “Bind them upon the tablet of your heart always” (Proverbs 6:9). [They] similarly [understand] “write them on the doorposts of your house” as the same in meaning to “Write them on the tablet of your heart” (Proverbs 3:3). In that case, what would “a sign” and “a reminder” mean? That it will be flowing in your mouth, “For with a strong arm God brought you out of Egypt.” However, this is an incorrect approach. For at the beginning of the book [of Proverbs] it states “The Proverbs of Solomon.” Therefore, [the readers should expect] that everything mentioned in the book is a proverb [not literal]. However, the Torah is not a book of proverbs—God forbid!—so that this verse must retain its literal meaning, and we will not remove it from its peshat. For its literal meaning doesn’t contradict any logical principle, as is the case for “and you shall circumcise your hearts” (Deuteronomy 10:16), the understanding of which needs to be adjusted…
לשם מה הוא נעזר שם בפסוק אשר דומה לפסוקנו?
ד. שאלות בדברי הראי"ה קוק
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"
and shalt return unto the LORD thy God, and hearken to His voice according to all that I command thee this day, thou and thy children, with all thy heart, and with all thy soul;
"כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
if thou shalt hearken to the voice of the LORD thy God, to keep His commandments and His statutes which are written in this book of the law; if thou turn unto the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul.
הרב א. י. קוק
, אורות התשובה פרק י"ז:
פסוק י'
תחיית האומה היא היסוד של בניין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה. כשרוצים באמת לשוב, אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות כמו מחמת בלבול דעת או מחמת חלישות כוח או מחמת אי יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אף על פי שהעיכוב הוא גדול מאוד, והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן את כל פגמיו, באופן היותר טוב והיותר שלם, מכל מקום כיוון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ, אף על פי שאין בכוחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את ההארה הזאת של תשובה בתור תוכן המטהר והמקדש, עד שלא יזוז, מפני העיכובים של אי השלמת התשובה מכל רוממות ומכל עלייה רוחנית... וכשם שזהו כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הציבור בכללותו, הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מידותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בבירור גמור בביטויה של תורה: (דברים ל' ב') "ושבת עד ה' אלוקיך", (דברים ל' י') "כי תשוב אל ה' אלוקיך", התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים – ואין כוח בשום עיכוב לעכב את האור העליון מהופיע עלינו. גם מתוך החול ייגלה הקודש. וגם מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב. עבותות זהב ישתרגו ויעלו גם מתוך השירה החופשנית. תשובה מזהירה תצא גם מתוך הספרות החיצונית. זאת תהיה הפליאה העליונה של חזון הגאולה, יגמול זה הציץ, יפוח הפרח, יבושל הפרי, וידע העולם כולו, כי רוח הקודש מדבר בכנסת ישראל בכל תנועות רוחה, וסוף הכל הוא לתשובה המביאה רפואה וגאולה לעולם.
**
1. הסבר את שני המשפטים המסומנים בקו. (שלושת המקומות הראשונים – משפט אחד)
כיצד משתקף רעיון הרב בשני הפסוקים של פרקנו (ב', י') המובאים בדבריו?
(להבנת דבריו ראה מלבי"ם:
ד"ה כי תשוב אל ה' וגו': שאז יבואו למדרגה גדולה כזו, מפני שהתשובה תהיה אל ה', ולא בתשובה שבראש הפרשה שהיא רק עד ה').