פרשת לך לך תשט"ו - אברם ולוט
עיין גם גיליון לך-לך תש"ד.
א. שאלות מבנה
*
1. הסבר מהו הקשר בין פרקנו (י"ג) לבין הפרק הבא (י"ד)?
**
2. פרק זה מורכב משלושה חלקים: א – ד; ה – י"ג; י"ד – י"ח. הסבר מה הקשר בין החלק הראשון לשני, ובין החלק השני לשלישי?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ההולך את אברם: מי גרם שהיתה לו זאת - הליכתו עם אברם.
ההלך את אברם WHO WENT WITH ABRAM — What brought it about that he possessed all this? The fact that he was accompanying Abram (Genesis Rabbah 41:3; Pesikta Rabbati, שמיני).
א. מה קשה לרש"י?
ב. השווה לדבריו כאן את דבריו במקומות הבאים:
ד"ה בת בתואל מפדן: בת בתואל מפדן ארם אחות לבן - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם? אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע - ולא למדה ממעשיהם.
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן THE DAUGHTER OF BETHUEL THE SYRIAN OF PADAN-ARAM, THE SISTER TO LABAN —Has it not already been written that she was the daughter of Bethuel and sister of Laban of Padanaram? But we are told these facts once more to proclaim her praise — she was the daughter of a wicked man, sister of a wicked man, and her native place was one of wicked people, and yet she did not learn from their doings (Genesis Rabbah 63:4).
ד"ה ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו (בראשית רבה).
באלוני ממרא BY THE TEREBINTHS OF MAMRÉ — It was he (Mamre) who advised him (Abraham) regarding the circumcision and therefore He revealed himself to him in his (Mamre’s) territory (Genesis Rabbah 42:8).
ד"ה אל המדבר: אף אנו יודעין שבמדבר היה, אלא בשבחו של יתרו דיבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תוהו לשמוע דברי תורה.
אל המדבר INTO THE DESERT — Indeed we know that they were in the wilderness, and it appears unnecessary to state that Jethro came to Moses there. But by stressing this Scripture is speaking in praise of Jethro: that he was living amidst all the splendour that the world could provide, and nevertheless his heart prompted him to go forth into the desert, a waste place (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:5:2), to hearken to the words of the Torah.
ד"ה סיחון... אשר יושב...: (ספרי) אילו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.
סיחן … אשר יושב בחשבון [AFTER HE HAD SMITTEN] SIHON … WHO DWELT IN HESHBON — Even if Sihon himself had not been difficult to defeat, but had resided at Heshbon, he would have been difficult to defeat, because the city was a difficult one to capture: and if it had been a matter of some other city, but Sihon had resided in it, it would have been difficult to capture, because its king, at least, would have been difficult to defeat. How much more was this so now when the king was difficult to defeat and the land difficult to capture (Sifrei Devarim 3:3; cf. Rashi on Numbers 21:23).
מהי הדרך המשותפת בכל המקומות האלה בפתרון הקושי?
ג. היכן מצינו בפרשתנו (בפרק י"ד) שעומד רש"י שוב על קושי ממין זה?
ד"ה ולא נשא אותם הארץ: לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם. ולשון קצר הוא, וצריך להוסיף עליו, כמו: ולא נשא אותם מרעה הארץ. לפיכך כתב "ולא נשא" בלשון זכר.
ולא נשא אתם AND THE LAND WAS NOT ABLE TO BEAR THEM — It could not provide sufficient pasture for their cattle. The phrase is elliptical and a word must be supplied, for instance: the pasturage (מרעה) of the land was not able to bear them — for this reason the word נשא (masculine) is used (to agree in gender with מרעה; the suggestion is that נשא cannot have הארץ as subject since that noun is feminine).
הסבר את הביטוי "לשון קצר".
ד"ה כארץ מצרים: לזרעים (בראשית רבה).
כארץ מצרים LIKE THE LAND OF EGYPT in respect of seed (vegetables) (Genesis Rabbah 41:7).
**
מה קשה לו?
ד"ה מקדם: נסע מאצל אברם (למזרח) והלך לו למערבו של אברם נמצא נוסע ממזרח למערב, ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו.
מקדם FROM THE EAST — He removed from Abram and went westward of Abram — consequently he travelled from the East to the West. A Midrashic explanation is: He wandered away from the Originator (מקדמונו) of the Universe, saying, “I want neither Abram nor his God” (Genesis Rabbah 41:7).
א. מקובלנו ממפרשי רש"י: אין רש"י מוסיף אחרי פשוטו של מקרא עוד "ומדרש אגדה..." אלא אם כן לא נחה דעתו בפירושו הראשון – כפשוטו.
(ועיין גיליון נח תש"ט ג1
ועיין גיליון בראשית תש"י א2 (ג)).
הסבר למה לא הסתפק רש"י כאן בפירוש הראשון לפי פשוטו?
ועיין לדרך פירושו זה גם
ד"ה מעמק חברון: והלא חברון בהר שנאמר (במדבר י"ג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (בראשית רבה) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל ט"ו) "כי גר יהיה זרעך".
מעמק חברון FROM THE VALE OF HEBRON — But was not Hebron situated on a hill, as it is said (Numbers 13:22) “And they went up into the South and they came unto Hebron” why then does it state that Jacob sent him from the עמק, (the vale, the deep part) of Hebron? But the meaning is that Jacob sent him in consequence of the necessity of bringing into operation the profound (עמוקה) thought of the righteous man who was buried in Hebron (Midrash Tanchuma, Vayera 22) — in order that there might be fulfilled that which was spoken to Abraham when the Covenant was made ‘between the parts” (cf. 15:13), “thy seed shall be a stranger etc.”
ד"ה ממדבר קדמות: אע"פ שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלוםף למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואך על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר: ממדבר קדמות: ממך למדתי שקדמת לעולם. יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון.
ממדבר קדמות [AND I SENT MESSENGERS] FROM THE WILDERNESS OF KEDEMOTH — Although the Omnipresent had not commanded me to proclaim peace unto Sihon I learnt to do so from what happened in the wilderness of Sinai, i.e. from an incident that relates to the Torah which pre-existed (קדמה) the world. For when the Holy One, blessed be He, was about to give it (the Torah) to Israel, he took it round to Esau and Ishmael. It was manifest before Him that they would not accept it, but yet He opened unto them with peace. Similarly I first approached Sihon with words of peace. — Another explanation of ממדבר קדמות: Moses said to God, "I learnt this from what Thou didst say in the wilderness — from Thee Who wast in existence before (קדמת) the world. Thou couldst have sent one flash of lightning to bum up the Egyptians, but Thou didst send me from the wilderness to Pharaoh, to say gently, (Exodus 5:1) "Let my people go” (Yalkut Shimoni on Torah 764:27).
ב. מה רמז בפסוקים מצאו חז"ל לכך שהתרחק לוט מאברהם לא רק ריחוק מקומי, כי אם התרחק ממנו באמונות ודעות?
ד"ה אם השמאל ואימינה: בכל אשר תשב (אשב) לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר. וסוף דבר הוצרך לו שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'.
אם השמאל ואימינה IF THOU WILT TAKE THE LEFT HAND, THAN I WILL GO TO THE RIGHT —Wherever you settle down I will not go far from you and I will stand by you as a shield and as a helper. Ultimately, indeed, he (Lot) was really in need of him, as it is said, (Genesis 14:14) “And Abram heard that his brother was taken captive etc.”
**
מה קשה בפסוקנו, ומה ראה רש"י לישבו בדרך זו הרחוקה לכאורה ממשמעות הכתוב המדבר בפרידה ובהתרחקות?
ג. ריב הרועים
"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט..."
And there was a strife between the herdmen of Abram’s cattle and the herdmen of Lot’s cattle. And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land.
ד"ה ויהי ריב: לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: ניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל. והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין (בראשית רבה).
ויהי ריב AND THERE WAS A QUARREL because Lot’s shepherds were wicked men and grazed their cattle in other people’s fields. Abram's shepherds rebuked them for this act of robbery, but they replied, “The land has been given to Abram, and since he has no son as heir, Lot will be his heir: consequently this is not robbery”. Scripture, however, states: “The Canaanite and the Perizzite abode then in the land”, so that Abram was not yet entitled to possession (Genesis Rabbah 41:5).
בראשית רבה מ"א: ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו הייתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא הייתה יוצאת זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט יורשו, ואין אוכלין מדידיהון אינון אכלין (= ואף אם אוכלין בשדות אחרים, משלהם הם אוכלין ואין זה גזל). אמר להם הקב"ה: כך אמרתי לו: "לזרעך נתתי" אימתי? לכשיעקרו שבעת עממים מתוכה, "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ" – עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ. פסיקתא רבתי ג': ... לאו מפני רכושם שהיה רב אלא מפני הדינים שהיו בין הרועים, כמו שכתוב "ויהי ריב בין רועי..." ולמה היו מדינים אלו עם אלו? אלא כשאדם צדיק אף בני ביתו כמותו צדיקים... וכשאדם רשע אף בני ביתו כמותו רשעים. בהמותיו של אברהם היו הרועים מוציאים אותם זמומים שלא יגזלו לבריות, ובהמותיו של לוט לא היו הרועים זוממים אותם. התחילו רועים של אברהם מדיינים עם רועים של לוט ואומרים להם: למה אתם משיאים ללוט שם רע ומוציאים בהמתו שלא זמומה? אמרו להם רועים של לוט: אנו הם שאנו צריכים למחות בידכם, שאתם זוממים את הבהמה, שע"י שאתם יודעים שסוף בהמתו של אברהם לחזור ללוט מפני שאינו מוליד, אין אתם זנין אותה כראוי! מפני שאתם יודעים שאין לאברהם בן ולמחר הוא מת ולוט יורשו, אתם עושים עצמכם צדיקים מבהמותיו של אחר! מה שבהמתו רועה היא גוזלת? לא משלה היא רועה?! לא כך אמר הקב"ה לאברהם: "לזרעך אתן את הארץ הזאת"? הרי למחר הוא מת ללא בנים ולוט יורשו!
ומי לחשך שע"י דברים הללו היו מדיינים?
אמר רבי יהודה: קרא סופו של הפסוק: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ" – מה הדבר הזה? אלא מתוך שהיו מדיינים על כך אמר להם הקב"ה: "הכנעני והפריזי אז יושב בארץ" הן שאמרתי לאברהם, שאני נותן לבניו את הארץ – לבניו, לא לרשע זה שאתם סבורים; ואפילו מה שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ - אימתי? כשאגרש את הכנעני ואת הפריזי מתוכה. לאברהם עדיין לא נתתי בנים, והכנעני והפריזי עד עכשיו בעלים עליה - ואתם אומרין כן?
1. מה הקושי בפסוקנו אותו רצו לישב?
**
2. למה לא יפרשו שעל המרעה היו מריבים, כמו שפירש ספורנו? ("...אם תבחר לבקש מרעה אחד בצד שמאל אני אבקשנו מימין")
3. הסבר כיצד עיבד וסגנן רש"י את מקורו (מה השמיט, מה הוסיף, מה שינה)?
4. מה בין לשון הבראשית רבה לבין לשון הפסיקתא מבחינה רעיונית וספרותית?