| א. "הוא ואשתו" וכו' - סדר המילים |
השווה את סדר המילים בפסוק י"ג, א' לסדר המילים בפסוק י"ב, ה'.
"הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ"
And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had, and Lot with him, into the South.
"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם..."
And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother’s son, and all their substance that they had gathered, and the souls that they had gotten in Haran; and they went forth to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came.
התוכל לנמק שינוי זה?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה אשר עשה שם בראשונה: ואשר קרא שם אברם בשם ה', וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה'.
אשר עשה שם בראשונה [UNTO THE PLACE OF THE ALTAR] WHICH HE HAD MADE THERE AT THE FIRST and WHERE ABRAM HAD CALLED [UPON THE NAME OF THE LORD] (that is, ויקרא does not introduce a further action of Abram done at that time, but refers to a former one when he had called upon the Name of the Lord); but it may also be explained that it means that Abram now called there upon the Name of the Lord.
מה בין שני פירושיו? הבא נימוקים לשניהם.
ד"ה ההולך את אברם: מי גרם שהיתה לו זאת? הליכתו עם אברם.
ההלך את אברם WHO WENT WITH ABRAM — What brought it about that he possessed all this? The fact that he was accompanying Abram (Genesis Rabbah 41:3; Pesikta Rabbati, שמיני).
מניין לו?
ד"ה ויסע לוט מקדם: נסע מאצל אברם (למזרח) והלך לו למערבו של אברם, נמצא נוסע ממזרח למערב.
מקדם FROM THE EAST — He removed from Abram and went westward of Abram — consequently he travelled from the East to the West. A Midrashic explanation is: He wandered away from the Originator (מקדמונו) of the Universe, saying, “I want neither Abram nor his God” (Genesis Rabbah 41:7).
ומדרש אגדה: הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלהיו.
מה קשה לו? ואין אפשר לתרץ קושי זה בדרך הפשט? (עיין פרק י"ג פסוק כ"א). (ועיין שאלון נח תש"ד ב2).
ד"ה ואנשי סדום: ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם, ורבותינו (יומא ל"ח) למדו מכאן (משלי י') שם רשעים ירקב.
ואנשי סדום רעים BUT THE MEN OF SODOM WERE WICKED, and yet Lot did not refrain from living with them. Our Rabbis learned from here how the text (Proverbs 10:11) “and the name of the wicked shall rot” should be applied (Yoma 38b).
בשתי דרכים מבאר רש"י כאן את סמיכות הפסוקים (י"ב-"ג). מה ההבדל העקרוני בין שתי הדרכים?
ד"ה אחרי הפרד לוט: כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו.
אחרי הפרד לוט AFTER LOT WAS SEPARATED FROM HIM — So long as the wicked (Lot) was with him the word of God kept away from him (i. e. God had no communion with Abraham) (Midrash Tanchuma, Vayetzei 10).
כיצד מפרש רש"י את המילה "אחרי"?
ד"ה אשר אם יוכל איש: כשם שאי אפשר לעפר להמנות - כך זרעך לא ימנה.
אשר אם יוכל איש SO THAT IF A MAN IS ABLE [TO COUNT] —just as it is impossible for the dust to be counted, so, too, your seed shall not be counted.
| ג. הריב בין רועי אברהם ולוט |
"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט"
And there was a strife between the herdmen of Abram’s cattle and the herdmen of Lot’s cattle. And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land.
ד"ה ויהי ריב: לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: ניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל. והכתוב אומר: והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר).
ויהי ריב AND THERE WAS A QUARREL because Lot’s shepherds were wicked men and grazed their cattle in other people’s fields. Abram's shepherds rebuked them for this act of robbery, but they replied, “The land has been given to Abram, and since he has no son as heir, Lot will be his heir: consequently this is not robbery”. Scripture, however, states: “The Canaanite and the Perizzite abode then in the land”, so that Abram was not yet entitled to possession (Genesis Rabbah 41:5).
ד"ה ויהי ריב: (אחרי הביאו דברי רש"י) ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מ"א ה').
ואני תמה, כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה, שנאמר למעלה (י"ב ז') לזרעך אתן את הארץ הזאת, והיאך יירשנו לוט. אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה. ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב, לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ, והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים, וזאת סיבת המריבה.
ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם. והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם, וזה טעם והכנעני והפריזי, כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט.
וממילת "אז" יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה, נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתים, ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו, וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר, והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב, ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי.
...AND THERE WAS A FIGHT... Rashi writes, because the shepherds of Lot were leading their flocks in other people's fields And the shepherds of Avram rebuked them for thievery and they said [to Avram's shepherds] the land was promised to Avram, and he has no children so Lot will be his heir. So it is not stealing. But it says "THE CANANITES AND PERRIZITES WERE DWELLING IN THE LAND." And Avram was not worthy to own it yet. An aggadic Midrash says (Breshis Rabah מא ה) "And I am confused because of the gift, Hashem said to Avram he would give to him in his generations to come. As it says (יב: ז) "I will give to your generations the land." How then will Lot inherit?
ד"ה ויהי ריב: היתה ביניהם מריבה לראות מי נדחה מפני מי מן המרעה שימצאו.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, there was an argument between who would succeed to drive out the other from the available grazing land they would find.
1. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן?
2. מה מנע את רש"י מלפרש בדרך הפשט?
3. מה הקשר שבין שני חלקי הפסוק לפי רש"י, רמב"ן וספורנו?
*
4. מהי הקושיה שרוצה הרמב"ן לפרש בסוף דבריו החל מן "וממילת אז יראה לי כי העמים"?
*
ד"ה והכנעני אז בארץ: היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחילק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית י"ד) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך, ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת - עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.
*
והכנעני אז בארץ AND THE CANAANITE WAS THEN IN THE LAND — They (the Canaanites) were gradually conquering the land of Israel from the descendants of Shem, for it had fallen to the share of Shem when Noah apportioned the earth amongst his sons, for it is said (Genesis 14:18) “And Melchizedek) king of Salem (Jerusalem)”. For this reason the Lord said to Abram (Genesis 12:7) “to thy seed will I give this land” — “I will in some future time return it to thy children who are descendants of Shem”.
| ד. לחלקו השני של הפרק |
"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה. וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'"
And the LORD said unto Abram, after that Lot was separated from him: ‘Lift up now thine eyes, and look from the place where thou art, northward and southward and eastward and westward;
כמה מפרשים (בעל עקדת יצחק, אברבנאל, מלבי"ם) שואלים על חלקו השני של הפרק: למה חזר ה' על הבטחתו כאן, שכבר נתנה לאברהם בפרק הקודם, ומה הקשר בין חלק זה של הפרק לחלק הראשון? נסה לענות על שאלה זו.
| ה. "לך אתננה" |
"כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם"
for all the land which thou seest, to thee will I give it, and to thy seed for ever.
ד"ה וטעם לך ולזרעך: שתחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך, כמו שאמרו רבותינו (ב"ב קי"ט ע"ב) ירושה היא להם מאבותיהם. ועל דרך הפשט יתכן, שיהיה מושל עליה ונשיא אלהים בתוכה בכל מקום שילך בארץ ההיא.
ד"ה לך אתננה: בדיבור, וכן: ונתן אותם על ראש השעיר.
ד"ה לך אתננה: שגם בימיך תהיה בעיני התושבים נשיא אלהים ונשוא פנים.
לך אתננה, for even in your own lifetime you will be regarded as a prince of G’d, and deserving of great honour (compare Genesis 23,6)
1. מהי השאלה העומדת לפני שלושתם, וכיצד הם פותרים אותה?
2. למי מהם יש להביא ראיה מפרק כ"ג?
3. מהי ראייתו של ראב"ע מתוך ויקרא ט"ז כ"א?
| ו. "קום התהלך בארץ" |
"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ"
Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it; for unto thee will I give it.’
ד"ה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה: יתכן שזה רשות כרצונו, אמר לו: בכל אשר תרצה ללכת בארץ לך, כי אהיה עמך ושמרתיך מרעת הגוים, כי לך אתננה, כלומר שלך תהיה. ואם היא מצוה שילך בה כל ארכה ורחבה להחזיק במתנתו כאשר פירשתי (לעיל י"ב ו'), לא נצטווה לעשות זה מיד. והנה עשה כן, כי עתה היה במזרח ואחר כן הלך אל ארץ פלשתים שהוא במערב, והנה קיים המצוה בחייו.
1. מה קשה לו?
2. פרש את דבריו: "רשות כרצונו" "להחזיק במתנתו"
| ז. שאלות סגנון |
1. מה בין "ריב" לבין "מריבה", ולמה נאמר בפסוק ח' "אל נא תהי מריבה" ולא כמו שנאמר בפסוק ז' "ויהי ריב".
2. למה נאמר בפסוק י"ב "אברהם ישב... ולוט ישב", ולא כרגיל (כמו שנאמר בפסוק י"ח) "וישב אברהם"?
3. למה נאמר בפסוק י"ד "וה' אמר" ולא "ויאמר ה'".
4. למה לא הושווה מספרם כאן לכוכבי השמים כמו שנאמר בפרק ט"ו? (עיין גם שאלון ראה תש"ג א'.)