בפרק זה בפסוקים ז-יז עסק גם גיליון עקב תשי"ב, בעיקר בחלקו השני. עיין שם.
| א. שאלות בדברי רמב"ן |
"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"
But thou shalt remember the LORD thy God, for it is He that giveth thee power to get wealth, that He may establish His covenant which He swore unto thy fathers, as it is this day.
רמב"ן:
וידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרוף, ומלכי כנען במלחמה ניצחו אותם, על כן אמר: אם תחשוב (ח' יז) "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" – תזכור ה' שהוציא אותך ממצרים, ולא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד, כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם עשה לך כל צרכך, אם כן, גם החיל הזה אשר עשית בכוחך, ה' הוא שנתן לך הכוח כאשר עשית אותו. ואם תשכח את ה', יכלה כוחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו. וחזר להביא עוד ראיה אחרת, שלא תחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ואמר (ט' א'): "שמע ישראל" דבר אמת מפי, כי הגויים האלה הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצח במלחמה? ועוד, יש להם ערים גדולות ובצורות לרוב בשמים, ואיך תכבוש אותם? ועוד, ששם עם גדול ורם, בני ענקים, שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימיך הראשונים, שלא יתייצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה, כי לא תוכל לעבור עליהם כלל עד שתדע בלבבך, (ט' ג') "כי ה' העובר לפניך אש אוכלה הוא ישמידם" ויכניעם, לא כוח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת בתקיפין שבהן. וזה רמז למה שיהיה (יהושע י') "וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים", וכן אמר שם: "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו... כי ה' נלחם לישראל". והערים הבצורות שהזכיר כאן רמז לחומת יריחו שנפלה לפני הארון וזהו שאמר דוד (תהילים מ"ד ד'): "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם".
וידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרוף, ומלכי כנען במלחמה ניצחו אותם, על כן אמר: אם תחשוב (ח' יז) "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" – תזכור ה' שהוציא אותך ממצרים, ולא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד, כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם עשה לך כל צרכך, אם כן, גם החיל הזה אשר עשית בכוחך, ה' הוא שנתן לך הכוח כאשר עשית אותו. ואם תשכח את ה', יכלה כוחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו. וחזר להביא עוד ראיה אחרת, שלא תחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ואמר (ט' א'): "שמע ישראל" דבר אמת מפי, כי הגויים האלה הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצח במלחמה? ועוד, יש להם ערים גדולות ובצורות לרוב בשמים, ואיך תכבוש אותם? ועוד, ששם עם גדול ורם, בני ענקים, שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימיך הראשונים, שלא יתייצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה, כי לא תוכל לעבור עליהם כלל עד שתדע בלבבך, (ט' ג') "כי ה' העובר לפניך אש אוכלה הוא ישמידם" ויכניעם, לא כוח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת בתקיפין שבהן. וזה רמז למה שיהיה (יהושע י') "וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים", וכן אמר שם: "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו... כי ה' נלחם לישראל". והערים הבצורות שהזכיר כאן רמז לחומת יריחו שנפלה לפני הארון וזהו שאמר דוד (תהילים מ"ד ד'): "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם".
1. למה מפרש הרמב"ן פסוקים א-ב-ג בפרק ט' בד"ה של פסוק יח בפרק ח' ולא במקומם?
**
2. למה מכניס הרמב"ן בתחילת דבריו את גבורת ישראל במלחמה, והלוא הפסוקים שלפני כן (יא-יג) על הצלחתם בחקלאות ובהרמת מצבם הכלכלי ידברו?
3. מה הם הקשיים השונים והתמיהות בפסוקים אלה שרצה הרמב"ן לישב?
**
4. לשם מה מוסיף הרמב"ן בפרשו פסוק א' בפרקנו את המילים "דבר אמת מפי" – מה תיקן בזה?
5. מניין לו שבפסוק א' הכוונה ליריחו ולא לערים הבצורות, שעליהן מדובר בפרק ג' פסוק ה'?
**
6. לכאורה יש סתירה בין תחילת דברי הרמב"ן על ניצחון ישראל במלחמה כי גיבורים הם ובין סוף דבריו על ניצחונם הנסי, הסבר כיצד יתיישבו הדברים יחד?
| ב. "אל תאמר...לא בצדקתך..." |
"אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ..."
Speak not thou in thy heart, after that the LORD thy God hath thrust them out from before thee, saying: ‘For my righteousness the LORD hath brought me in to possess this land’; whereas for the wickedness of these nations the LORD doth drive them out from before thee.
"לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת"
לא בצדקתך אתה בא לרשת … כי ברשעת הגוים NOT FOR THY RIGHTEOUSNESS … DOST THOU GO TO POSSESS [THEIR LAND], but (כי) for the wickedness of these nations. — Here you have the word כי used in the sense of "but".
ד"ה אל תאמר בלבבך: צדקתם ורשעת הגויים גרמו.
אל תאמר בלבבך SAY NOT IN THY HEART, “My righteousness and the wickedness of these nations brought it about that I possess the land;
ד"ה לא בצדקתך: ...כי ברשעת הגויים: הרי "כי" משמש בלשון "אלא".
אל תאמר בלבבך SAY NOT IN THY HEART, “My righteousness and the wickedness of these nations brought it about that I possess the land;
ד"ה אל תאמר: אחרי שהזהיר שלא תחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי", רק שתדע כי הנצוחים (=המנצחים) במלחמה, ה' נתן להם הכח ההוא, והתקיפים שבהם והערים הבצורות אשר תלכדו – ה' בכבודו עשה לכם בנס מפורסם מאתו, חזר והזהיר: לא תחשוב כי עשה ה' עמך כל זה בצדקתך, כי לא עשה לכם כן, רק ברשעת הגויים האלה. והנה זה טעם באבדן הגויים ההם ולא נתן להם טעם ברשת ישראל את הארץ, על כן חזר וביאר "לא בצדקתך" שתהייה צדיק במעשה ולא אפילו בלב ישר שהיה לך, רק ברשעת הגויים אבדו הם, ובעבור שבועת אבותיך ירשת את הארץ...
ורש"י כתב: "אל תאמר בלבבך צדקתם ורשעת הגויים גרמה לי, לא בצדקתך..." ואיננו נכון.
ויש על השואל לשאול: הרי אמר (דברים ז' פסוק ח') "כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם", והנה הם אהובים למעלה, וה' לא יאהב רק את הטובים, כי "רשע ואוהב חמס שנאה נפשו", אם כן גם בצדקתם יירשו ארץ? והתשובה: כי שם ידבר עם ישראל בכללם, וכאן יוכיח הדור ההוא שהיו ממרים את ה' מיום היותם במדבר.
1. מה קשה לרש"י בפסוקים ד'-ה'?
2. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן ביישוב הקושי הנ"ל?
*
3. הרמב"ן קובע על פירוש רש"י "ואיננו נכון". התוכל למצוא נימוקים לשוניים לביקרתו השלילית על פירוש רש"י?
4. כיצד מפרש רש"י וי"ו שבפסוק ד' "וברשעת הגויים האלה", וכיצד מפרש הרמב"ן וי"ו זו?
5. מה תיקן הרמב"ן בפרשו את המילים של פסוק ה': "ה' אלוהיך מורישם מפניך" = אבדו הם?
*
6. הרמב"ן מיישב עוד כמה קשיים בדבריו (עד "ואיננו נכון") נוסף על הקושי שבו עוסק גם רש"י. אלו הם?
7. מהי שאלת השואל שאותה מיישב הרמב"ן בסוף דבריו?
8. השווה לתשובתו את תשובת בעל הביאור:
והנה על דעתי אין מקום לשאלה זו, כי שם (ז' ח') אמר: "מאהבת ה' אתכם הוציאך מארץ מצרים". וייתכן שכל זמן שהיו במצרים טובים היו את ה' ומאמינים בו ובמשה עבדו, וראויים היו להיות אהובים למעלה ולהיגאל מבית עבדים, אמנם אחר כן, למן היום אשר יצאו ממצרים, החלו להיות ממרים, ואין צדקה ויושר לבב נמצא בם, ונתמעטה האהבה הקודמת, עד שנשאר להם ברית אבות בלבד...
והנה על דעתי אין מקום לשאלה זו, כי שם (ז' ח') אמר: "מאהבת ה' אתכם הוציאך מארץ מצרים". וייתכן שכל זמן שהיו במצרים טובים היו את ה' ומאמינים בו ובמשה עבדו, וראויים היו להיות אהובים למעלה ולהיגאל מבית עבדים, אמנם אחר כן, למן היום אשר יצאו ממצרים, החלו להיות ממרים, ואין צדקה ויושר לבב נמצא בם, ונתמעטה האהבה הקודמת, עד שנשאר להם ברית אבות בלבד...
מה ההבדל בין שתי התשובות – של הרמב"ן ושל בעל הביאור – לשאלות השואל ואיזו משתי התשובות האלה נראית בעיניך?
| ג. קשר בין הפסוקים |
מהו הקשר בין פסוקי הפרק הראשונים, שעסק בהם גיליוננו עד כאן, לבין הסקירה ההיסטורית הארוכה הפותחת בזה?