| א. "מקץ...שמיטה" |
"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה"
At the end of every seven years thou shalt make a release.
מקץ... שמיטה: והנכון בעיני שיזהיר על שנת השבע עצמה שנעשה אותה שמיטה ובחריש ובקציר, כמו שאמר (שמות כ"ג י"א) "והשביעית תשמטנה ונטשתה". וזה טעם "תעשה שמיטה" – שתשבות, כדרך (שמות ל"א ט"ז) "לעשות את השבת"; וקיצר באיסור הזמירה והקצירה, שכבר הזכירם בביאור, אבל הוסיף לבאר כי היא שמיטה לה' גם בהשמטת כספים. וזה טעם "כי קרא שמיטה לה'", שהוא שבת לה', וכל המעשים ישבותו.
**
1. שלושה קשיים רצה הרמב"ן ליישב בדברים אלה. אלו הם?
*
2. מהי ראיתו משמות ל"א ט"ז?
| ב. "שבע" - "שביעית" |
השווה:
"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה"
At the end of every seven years thou shalt make a release.
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ"
If thy brother, a Hebrew man, or a Hebrew woman, be sold unto thee, he shall serve thee six years; and in the seventh year thou shalt let him go free from thee.
1. הסבר מהו ההבדל בין "מקץ שבע" בפסוק א' לבין "ובשנה השביעית" בפסוק י"ב.
2. נמק את תשובתך.
| ג. מהמשנה |
משנה, מסכת שביעית, פרק י':
משנה ח':
המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו: "משמט אני", אמר לו: "אף על פי כן", יקבל ממנו. שנאמר (ב') "וזה דבר השמיטה"...
המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו: "משמט אני", אמר לו: "אף על פי כן", יקבל ממנו. שנאמר (ב') "וזה דבר השמיטה"...
משנה ט':
המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו.
המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו.
1. הסבר מי הוא האומר "משמט אני" (במשנה ח') ומי האומר "אף על פי כן"?
**
2. מה הראיה בפסוק "וזה דבר השמיטה" לדין הנאמר במשנה ח'? ענה לשאלה זו בהיעזרך בדברי רש"י: דברים ט"ו י' ד"ה כי בגלל הדבר הזה. דברים כ"ג ה' ד"ה על דבר.
| ד. ההבדל בין ריבית לשמיטת כספים |
ר' שמשון רפאל הירש, (אחרי הביאו דברי המשנה שבשאלה ג):
מותר למלוה לצפות לכך שלא ישתמש הלווה – אם בעל יכולת הוא – בויתור הנדרש מצד המלוה. החוק דורש מצד המלוה שיצהיר "משמט אני", אך יחסו של הלווה לא נקבע על ידי החוק. ובזה נבדלת מצות שמיטת כספים מאיסור ריבית, כי איסור ריבית אוסר גם על המלוה לקחת, גם על הלווה לתת. ואילו הלווה המחזיר חובו בשביעית "רוח חכמים נוחה הימנו".
מותר למלוה לצפות לכך שלא ישתמש הלווה – אם בעל יכולת הוא – בויתור הנדרש מצד המלוה. החוק דורש מצד המלוה שיצהיר "משמט אני", אך יחסו של הלווה לא נקבע על ידי החוק. ובזה נבדלת מצות שמיטת כספים מאיסור ריבית, כי איסור ריבית אוסר גם על המלוה לקחת, גם על הלווה לתת. ואילו הלווה המחזיר חובו בשביעית "רוח חכמים נוחה הימנו".
הסבר מהי סיבת ההבדל הזה בין ריבית לשמיטת כספים?
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה שמוט כל בעל משה ידו: שמוט את ידו של כל בעל משה.
שמוט כל בעל משה ידו means as much as שמוט את ידו של כל בעל משה THERE SHALL BE A RELAXING OF THE HAND OF EVERY CREDITOR.
א. כיצד נקרא המלווה בפסוקנו זה?
*
ב. מה ראה רש"י להוסיף מילות "את" ו"של" שאינם בפסוקנו? מה תיקן על ידי כך? מה קשה לו בפסוקנו?
ד"ה רק אם שמוע תשמע: אז, לא יהיה בך אביון.
רק אם שמוע תשמע ONLY IF THOU WILT CAREFULLY HEARKEN [UNTO THE VOICE OF THE LORD THY GOD] — then לא יהיה בך אביון THERE SHALL BE NO NEEDY AMONGST YOU.
ד"ה לא תאמץ: יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר: "לא תאמץ"; יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר "ולא תקפוץ"
לא תאמץ THOU SHALT NOT MAKE [THY HEART] OBSTINATE — There are people who painfully deliberate whether they should give or not, therefore Scripture states, “thou shalt not make thy heart obstinate”; there again are people who stretch their hand forth (show readiness to give) but then close it, therefore it is written, “thou shalt not close thine hand” (Sifrei Devarim 116:10-11).
*
בעל בארות יצחק, מסביר דברי רש"י אלה:
יש בני אדם אשר אוי להם מממונם ואוי להם מחוסר אחיהם, ולכך נופל בזה אמיצת הלב. כי תגבר עליהם תשוקת הממון, ומפני זה הם מאמצים את לבבם על הרגשת החמלה, עד שיש בני אדם שאחרי מלחמת חמלתם עם תשוקתם יפשטו יד ליתן לעני, אך בטרם קבלת העני מידם תגבר התשוקה ברוחם וקופץ ידו לאחור במהירות, עד שמפני המהירות בהשבת ידיו, יכונה בשם קפיצה.
יש בני אדם אשר אוי להם מממונם ואוי להם מחוסר אחיהם, ולכך נופל בזה אמיצת הלב. כי תגבר עליהם תשוקת הממון, ומפני זה הם מאמצים את לבבם על הרגשת החמלה, עד שיש בני אדם שאחרי מלחמת חמלתם עם תשוקתם יפשטו יד ליתן לעני, אך בטרם קבלת העני מידם תגבר התשוקה ברוחם וקופץ ידו לאחור במהירות, עד שמפני המהירות בהשבת ידיו, יכונה בשם קפיצה.
מה הקשיים בפסוקנו שרצה רש"י ליישב?
4) דברים ט״ו:ח׳
ד"ה כי פתוח תפתח: הרי "כי" משמש בלשון אלא.
but thou shalt surely open thy hand unto him, and shalt surely lend him sufficient for his need in that which he wanteth.
הבא דוגמאות ל"כי" בשימוש זה – מן התורה.
5) פסוק ח'
ד"ה די מחסורו: ואי אתה מצווה להעשירו.
ד"ה די מחסורו: ואי אתה מצווה להעשירו.
ד"ה אשר יחסר לו: אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו.
but thou shalt surely open thy hand unto him, and shalt surely lend him sufficient for his need in that which he wanteth.
*
דברי רש"י אלה נראים כסותרים אלה את אלה. הסבר כיצד יתיישבו יחדיו?
| ו. השוואת מפרשים |
רמב"ם, הלכות שמיטה ליובל פרק ט' הלכה ד':
אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, שנאמר "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה...", ושם הוא אומר (דברים ל"א י') "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות". מה שם אחר שבע, אף השמטת כספים אחר שבע. לפיכך הלוה את חברו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה, וכשתשקע חמה בלילי ראשי השנה של מוצאי שביעית – אבד החוב.
אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, שנאמר "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה...", ושם הוא אומר (דברים ל"א י') "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות". מה שם אחר שבע, אף השמטת כספים אחר שבע. לפיכך הלוה את חברו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה, וכשתשקע חמה בלילי ראשי השנה של מוצאי שביעית – אבד החוב.
ר' אשר (הרא"ש), גטין פרק ד' כ' (ל"ז ל"ב):
נראה לפרש הטעם על פי המקראות "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה..." מפשטיה דקרא ילפינן, דאין שביעית משמטת אלא בסופה כדכתיב "מקץ שבע שנים", שאינו אלא בסוף השבע "שמוט כל בעל משה ידו", אבל מיד כשמתחילה שנת השמיטה אין בית דין בודקין לגבות שום חוב, וגם המלוה בעצמו אין לו ליגוש הלווה, דכתיב "לא יגוש את אחיו ואת רעהו, כי קרא שמיטה לה'", מיד כשנכנסה השמיטה לא יגוש.
נראה לפרש הטעם על פי המקראות "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה..." מפשטיה דקרא ילפינן, דאין שביעית משמטת אלא בסופה כדכתיב "מקץ שבע שנים", שאינו אלא בסוף השבע "שמוט כל בעל משה ידו", אבל מיד כשמתחילה שנת השמיטה אין בית דין בודקין לגבות שום חוב, וגם המלוה בעצמו אין לו ליגוש הלווה, דכתיב "לא יגוש את אחיו ואת רעהו, כי קרא שמיטה לה'", מיד כשנכנסה השמיטה לא יגוש.
**
1. מה ההבדל ביניהם?
**
2. איזה משניהם מתקרב יותר לפשוטו של מקרא?
**
3. למי משניהם יש להביא ראיה מירמיה ל"ד י"ד: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר יימכר לך ועבדך שש שנים ושילחתו חפשי מעמך"?