| א. שאלת מבנה |
מה הקשר הפנימי בין ארבע הפרשיות המסודרות בזו אחר זו: י"ד כ"ב-כ"ז; י"ד כ"ח-כ"ט; ט"ו א'-ו'; ט"ו ז'-י"א. התוכל למצוא הדרגה בסידור המצוות הללו?
| ב. הנמנע מלהלוות קודם השמיטה |
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה..."
Beware that there be not a base thought in thy heart, saying: ‘The seventh year, the year of release, is at hand’; and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought; and he cry unto the LORD against thee, and it be sin in thee.
מי שנמנע מלהלוות את חברו קודם השמיטה, שמא יתאחר החוב שלו ויישמט, עובר בלא תעשה שנאמר "הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל...", וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאווין, שנאמר "הישמר לך פן..." וכל מקום שנאמר "הישמר" או "פן" או "אל", הרי זה מצוות לא תעשה; והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתהו "בליעל", והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא יימנע אלא יתן, שנאמר "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו...".
הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל... ויראה שהיתה המחשבה הזאת על מעשר עני אשר בשנה השלישית, כשתהיה בשנה הששית הקרובה לשמיטה, שאז אולי יאמר בעל השדה: קרבה שנת השבע שנת השמיטה, אשר בה תהיה כל התבואה לעניים, ולמה אם כן אתן להם עתה מעשר עני של השנה הזאת, ויבואו העניים לאכול מן התבואות של שתי שנים סמוכות זו לזו? ומפני המחשבה הזאת רעה עינך באחיך, לא תתן לו, רוצה לומר: לא תתן לו מעשר עני של השנה ההיא. לא תעשה כן, אבל "נתון תתן לו"! "נתון" – המעשר עני, ו"תתן לו" גם כן תבואת שנת השמיטה, כי כן ייסד המלך ה' צבאות.
יזהיר למלוה שלא ימנע מלהלוות, שלא יאמר: כיון שבשנת השמיטה כל תבואת הארץ הפקר הם, ויד כולם בהם שוה כעני כעשיר, אם כן אין צורך ללווה בהלואה זו, מכל מקום יש במלוה מידת רע עין במניעת ההלואה אליו; כי אולי הלווה מן האנשים המרחקים עצמם מליהנות ממה שאינו שלהם, ואפילו מהפקרא, לא ניחא להו דמתהני ומשתדל ליהנות מיגיע כפו, לכן הוא לווה מעות מאחרים, כדי להרויח, ומזעת אפו יאכל לחם. ורצונו יותר בקב שלו מבתשעה קבים שלא עמל בו, ומידת צרות עין הוא למלוה במנעו טובה נפשית זו מאחיו האביון.
1. מהו הקושי בפסוקנו המצריך את הנ"ל לפרשו באופנים שונים?
2. מה מהלך המחשבה של המלוה (דבר הבליעל אשר ממנו עליו להישמר), לפי כל אחת מן הדעות הנ"ל?
*
3. מה הניע את בעל הכתב והקבלה לנטות מן הדרך המקובלת בפירוש הפסוק הזה (המובאת בדברי הרמב"ם) ולפרש את פירושו?
(היעזר בתשובה לשאלה זו בדברי הרמב"ם שם, הלכה י"ב: "המלוה על המשכון אינו משמט בשביעית").
(היעזר בתשובה לשאלה זו בדברי הרמב"ם שם, הלכה י"ב: "המלוה על המשכון אינו משמט בשביעית").
| ג. "כי לא יחדל אביון" |
"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"
For the poor shall never cease out of the land; therefore I command thee, saying: ‘Thou shalt surely open thy hand unto thy poor and needy brother, in thy land.’
מפרשים אמרו שלא יחדל האביון מקרב הארץ באחד מכל הזמנים, כי לעולם יהיה אביון בארץ, שגלוי היה לפניו שלא יעשו מה שאמר להם, "כי לא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל המצוה". ואינו נכון לדעתי, כי התורה תרמוז במה שעתיד להיות, אבל לא יתנבא עליהם בפירוש שלא יקיימו התורה ויצוה המצוה לעולם, וחלילה, רק בדרך אזהרה יזכיר הדבר.
והנכון שיאמר, שלא יחדל אביון, שיהיה נמנע ולא יימצא עוד לעולם. והזכיר זה, בעבור שהבטיח שלא יהיה בהם אביון בשומרם כל המצוה, אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם, כולם שומרים כל המצוה, עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים יימצא אביון, ואני מצוך עליו, אם יימצא. ואמר "מקרב הארץ", לרמוז על כל היישוב, כי ההבטחה שלא יהיה בנו אביון בארץ אשר ה' אלוהינו נותן לנו נחלה, אם נקיים שם כל המצוות, ועתה אמר כי ייתכן שיימצא אביון באחד מן הזמנים ובאחד מן המקומות אשר תשב בה, כי טעם "בארצך" כטעם "בכל מושבותיכם" (במדבר ל"ה כ"ט), בארץ ובחוצה לארץ: וטעם "ולאביונך בארצך". כאומר לאחיך העני ולכל אביוני ארצך, כי בעבור שהמצוה לישראל יזכיר אחיך, ויצטרך לפרש אחיך וכל אביוני ארצך לצוות על כלל ישראל, ומדרשו (ספרי קמ"ב) להקדים הקודם.
כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, for it is basically unrealistic to assume that society is 100 per cent righteous, deserving, something which even Psalms 7,20 considered as an impossibility in this life.
כעניין "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון".
1. מה קשה בפסוקנו?
*
2. מהי ההבנה הבלתי נכונה שבפניה מזהירנו הרמב"ן?
*
3. מהו הפירוש הנכון, לפי דעת הרמב"ן?
**
4. לשם מה נעזר ספורנו בדברים ל"א כ"ט?
| ד. שאלות לשון וסגנון |
"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ"
If there be among you a needy man, one of thy brethren, within any of thy gates, in thy land which the LORD thy God giveth thee, thou shalt not harden thy heart, nor shut thy hand from thy needy brother;
1. מילה אחת נשנית וחוזרת ונשנית בפרשתנו, והיא המבטאת את הרעיון העיקרי שבפרשתנו (מעין "מוטיב היסוד" שבמוסיקה). איזו היא?
**
בפרשה זו (פסוקים ז'-י"א) יש ד' "כי" המשמשים בד' לשונות.
**
מקץ שבע שנים, “at the conclusion of seven years;” the rules governing the sh’mittah year do not commence until the end of the seventh year. The reason why this paragraph is appended here is that in 14,29, we have read that we have to care for the poor, the orphans, the widows, and the stranger, and this is what basically the sh’mittah legislation is also about.
ד"ה כי יראה: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר, ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו: כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא.
כי יראה וגו' כי צחקת FOR SHE WAS AFRAID… BUT THOU DIDST LAUGH — The first כי is used in the sense of “because”, giving a reason for the former statement—Sarah denied … because she was afraid; the second כי is used in the meaning of “but” — “and He said, ‘It is not as you say that you did not laugh, but thou didst laugh’.” For our Rabbis say (Rosh Hashanah 3a) that the word כי has four meanings: “if”, “perhaps”, “but”, “because”.
התאם את כל אחד מארבעת ה"כי" לאחת מארבע ההוראות הנ"ל!
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה כי בגלל הדבר: אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה.
כי בגלל הדבר הזה BECAUSE THAT FOR THIS THING [THE LORD THY GOD SHALL BLESS THEE] — (the word is taken in its literal sense of “word”, for it would have sufficed to state כי בגלל זה suggesting): even if you only say (intend) to give but are later unable to do so you will receive a reward for the mere saying (intention) together with the reward for the action (Sifrei Devarim 117:8).
...אמר ליתן ולא הספיק ליתן, או אמר לאחרים ליתן... נותנים לו שכר על זה.
א. מניין למד מפסוקנו שנוטל שכר אמירה?
**
ב. היכן מצאנו ברש"י עוד דרך לימוד זו?
2) פסוק י"א
ד"ה על כן: מפני כן.
ד"ה על כן: מפני כן.
**
מה קשה לו?
ד"ה לאמור: (ספרי) עצה לטובתך אני משיאך.
לאמר suggests: I give you good advice for your own benefit (Sifrei Devarim 118:2).