| א. במדבר עשו פסח אחד בלבד - שאלות ברש"י |
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית... בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר"
And the LORD spoke unto Moses in the wilderness of Sinai, in the first month of the second year after they were come out of the land of Egypt, saying:
"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ"
’Let the children of Israel keep the passover in its appointed season.
ד"ה בחדש הראשון: פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.
בחדש הראשון [AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES] IN THE FIRST MONTH — The section which appears at the commencement of this Book was not spoken before Eyar (the second month; cf. Numbers 1:1): you learn, therefore, that there is no “earlier” or “later” (no chronological order) in the Torah. But why, indeed, did not Scripture open the Book with this section? Because it implies something disparaging to Israel (Sifrei Bamidbar 64:1) — that during all the forty years they were in the wilderness they offered only this single Passover sacrifice (Tosafot on Kiddushin 38b s. v. הואיל)
1. יש ממפרשי רש"י המקשין: אחר שמביא רש"י דברי הגמרא דאין מוקדם ומאוחר בתורה, היאך המשיך ושאל "ולמה לא פתח בזו?" והדברים נראים כסותרים זה את זה?! הסבר מהי "הסתירה" המדומה, וכיצד אין לראות בדברי רש"י, לאמיתו של דבר, כל סתירה!
**
2. בעל גור אריה, מקשה:
מה גנות יש בזה, והלא לא נתחייבו בפסח עד שבאו לארץ ישראל, כדכתיב (שמות י"ד כ"ה) "והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת", ופירש רש"י שם: "תלה הכתוב מצווה זו (=עשיית הפסח) בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד, שעשו בשנה השנית על פי הדיבור", ואם כן מה גנות יש כאן?
מה גנות יש בזה, והלא לא נתחייבו בפסח עד שבאו לארץ ישראל, כדכתיב (שמות י"ד כ"ה) "והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת", ופירש רש"י שם: "תלה הכתוב מצווה זו (=עשיית הפסח) בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד, שעשו בשנה השנית על פי הדיבור", ואם כן מה גנות יש כאן?
נסה ליישב קושייתו!
**
3. היכן מצאו בפסוקינו רמז לכך שלא עשו במדבר אלא פסח זה בלבד?
| ב. אין מוקדם ומאוחר בתורה |
"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן"
And the LORD spoke unto Moses in the wilderness of Sinai, in the first month of the second year after they were come out of the land of Egypt, saying:
מכאן אמרו חכמים (ספרי, לפסוקנו, פסחים ו' ע"ב) "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
וטעם האיחור הזה היה כי כאשר בא הספר הזה הרביעי להזכיר המצוות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה להשלים עניין אהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר, והזכיר תחילה הדגלים ומקום האוהל ומעמד משרתיו ותיקון המשמרות למשאו לכל עבודת האוהל. והזכיר קרבנות הנשיאים, שהביאו העגלות אשר ישאו אותם בהן כל עת היותם במדבר, והשלים קרבנותם בחנוכת המזבח, שהיה באחד בניסן או לאחר מכן; ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצוות הפסח.
אם היו הפרשיות של התורה כתובות בסדר זמניהם, היה ראוי שתהיה כתובה זאת הפרשה קודם ענין העם וענייני הלויים, כיוון שהיא הייתה בי"ד לחודש הראשון בערב פסח, כאשר שאלו הטמאים לנפש אדם "למה נגרע..." ומנין העם וענין הלויים היו בחודש השני, ומכאן אמרו חז"ל: "אין מוקדם או מאוחר בתורה". והרמב"ן נתן טעם בזה האיחור... (ומביא דבריו דלעיל...) ואין דבריו אלה נכונים בעיני.
אבל אמיתת זה העניין הוא, שרצתה התורה לספר מה שנעשה בהיותם בהר סיני בספרים הקודמים (שמות ויקרא) ובספר הרביעי בא לספר מה שנעשה אחר כך בשנה השנית בחודש השני משם והלאה. ולכך זכר ראשונה מנין העם, שהיה בחודש השני מן השנה השנית, ואחר כך עניין הלויים ולקיחתם תחת הבכורות, שהיה גם כן באותו חודש שני אחר מניין העם, ועניין הדגלים ומשמרות הלויים ומשאם, שכל זה נתקן וסודר בחודש השני ההוא, ואחר כך חנוכת המזבח מהנשיאים שהיה גם כן אחרי מניין העם.
והמשיך לזה מדרגת משה רבנו במקום נבואתו ומדרגת אהרן בחכמתו ובמקומו המיוחד אליו ולזרעו וטהרת הלויים וחינוכם ומקום עבודתם, וזכר אחר כל זה ענין אחר שנעשה באותו חודש השני מהשנה השנית והוא שעשו ישראל את הפסח במועדו, שהיה בחודש ניסן, ושהיו אנשים שהיו טמאים לנפש אדם, וציוה יתברך שיעשו פסח שני בחודש השני. הנה אם כן – נכתב כאן הסיפור הזה להודיע, שבחודש השני ההוא ציוה יתברך לעשות פסח שני לטעמים ההם, ולא היה אם כן בזה דבר מוקדם ומאוחר, אשר לא כסדר, כי עם היות טומאתם אשר סבבה הדבר הזה בחודש הראשון, הנה מצוות הפסח השני שנתחדשה עתה, היה שיעשוהו בחודש השני, ולא בא אם כן הכתוב הזה להודיענו שציוה ה' שיעשו הפסח במועדו, אבל היה זה הקדמת ידיעה, שלפי שציוה יתברך בזמן החג שיעשו את הפסח וקרה שהיו שם אנשים טמאים לנפש אדם, בא עליו הדבור שיעשו את הפסח בחודש השני; וזהו החידוש שנתחדש בחודש השני ההוא, אשר בעבורו נכתב אותו הסיפור במקום הזה.
1. מה הקושיה שבה עוסקים שניהם?
*
2. מה הסיבה לדעת הרמב"ן שמאמר חז"ל "אין מוקדם ומאוחר" יש ללמוד אותו דווקא מפסוקנו, והלא חז"ל אמרוהו גם לפסוק ויקרא ח' ב'?
(וכן עיין ברש"י בראשית ו' ב'; וכן עיין ראב"ע ד' י"ט ד"ה ויאמר; רש"י שמות ד' כ' ד"ה וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטהו.)
(וכן עיין ברש"י בראשית ו' ב'; וכן עיין ראב"ע ד' י"ט ד"ה ויאמר; רש"י שמות ד' כ' ד"ה וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטהו.)
3. מהו ההבדל העיקרי בין הרמב"ן לבין אברבנאל בתשובתם לשאלתנו?
**
4. מה רמז מצא אברבנאל בלשון הכתוב שקרבנם של הנשיאים הובא לאחר מנין העם?
5. לאילו פסוקים יכוון אברבנאל באמרו שהתורה תספר "מדרגת משה במקום נבואתו ומדרגת אהרן בחכמתו"?
| ג. לא ביטלו הפסח למרות השמחה |
"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ"
’Let the children of Israel keep the passover in its appointed season.
מלבד מה שעשו בשמיני למילואים וחנוכת הנשיאים יעשו גם כן את הפסח, שלא יפטרו ממנו בשביל שמחת המצווה שקיימו, כמו שקרה בבניין בית ראשון, שספרו חז"ל שביטל שלמה את יום הכיפורים בשמחת חנוכת הבית.
ויעשו בני ישראל את הפסח, apart from the procedures reported as having taken place on the eighth day of the consecration of the Tabernacle, and the consecration of the princes between the first and twelfth of the month of Nissan, 2 days later the whole nation observed the Passover. They did not feel that they had become free from doing so seeing that they had just finished a string of rituals as a result of which they were on a spiritual “high,” full of joy. This was in contrast to the consecration of Solomon’s Temple, on the occasion of which, according to our sages in Moed Katan 9, Solomon ordered a dispensation of the Day of Atonement seeing that the people were on such a spiritual “high” on account of that event.
*
מה הקושי בפסוקנו שרצה ליישב בדבריו?
| ד. פסח שני - בפני מי באו הטמאים? |
"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא"
But there were certain men, who were unclean by the dead body of a man, so that they could not keep the passover on that day; and they came before Moses and before Aaron on that day.
ספרי:
"ויקרבו לפני משה ולפני אהרן" – אפשר משה לא היה יודע, אהרן היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש באו ועמדו לפניהם.
"ויקרבו לפני משה ולפני אהרן" – אפשר משה לא היה יודע, אהרן היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש באו ועמדו לפניהם.
ד"ה לפני משה ולפני אהרן: כששניהם יושבים בבית המדרש באו ושאלום, ולא יתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע – אהרן מניין לו?!
לפני משה ולפני אהרן [AND THERE WERE CERTAIN MEN, WHO … COULD NOT KEEP THE PASSOVER AND THEY CAME] BEFORE MOSES AND BEFORE AARON — At a time when both were sitting together in the House of Study they came and put this question to them. It would not be correct to say — as the words “”before Moses and before Aaron” might suggest — that they came to them one after the other, because if Moses did not know the reply whence could Aaron know it? (cf. Sifrei Bamidbar 68; Bava Batra 119b).
השווה לדבריהם:
"וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
And they stood before Moses, and before Eleazar the priest, and before the princes and all the congregation, at the door of the tent of meeting, saying:
אם משה לא היה יודע – אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו. דברי ר' יאשיה.
אבא חנן היה אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם.
לפני משה [THEY STOOD] BEFORE MOSES, and afterwards לפני אלעזר, BEFORE ELEAZAR?! But is it possible if Moses did not know what reply to give them that Eleazar should know it? Rather, invert the words of the text and so expound it (before Eleazar and before Moses). This is the view of R. Josiah; but Abba Chanan said in the name of R. Eleazar that this inversion is unnecessary: they were sitting in the House of Study and they (the daughters of Zelophehad) stood before all of those who were present (Sifrei Bamidbar 133:3; Bava Batra 119b and Rashi on Numbers 9:6).
ד"ה לפני משה: ואחר כך לפני אלעזר?! אפשר אם משה לא ידע, אלעזר יודע?! אלא סרס המקרא ודרשהו. דברי ר' יאשיה.
אבא חנן משום ר' אליעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים ועמדו לפני כולם.
לפני משה [THEY STOOD] BEFORE MOSES, and afterwards לפני אלעזר, BEFORE ELEAZAR?! But is it possible if Moses did not know what reply to give them that Eleazar should know it? Rather, invert the words of the text and so expound it (before Eleazar and before Moses). This is the view of R. Josiah; but Abba Chanan said in the name of R. Eleazar that this inversion is unnecessary: they were sitting in the House of Study and they (the daughters of Zelophehad) stood before all of those who were present (Sifrei Bamidbar 133:3; Bava Batra 119b and Rashi on Numbers 9:6).
1. מהו הקושי בלשון פסוקנו, מלבד סדר המילים?
**
2. הסבר, למה הביא רש"י בעניין בנות צלפחד את שתי הדעות שבספרי, ונמנע להביא את דעת ר' יאשיה במקומו והביא את דעת אבא חנן בלבד?
| ה. הטמאים - כשרים וחרדים על המצוות |
"וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו"
And those men said unto him: ‘We are unclean by the dead body of a man; wherefore are we to be kept back, so as not to bring the offering of the LORD in its appointed season among the children of Israel?’
ספרי:
מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצוות.
מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצוות.
*
כיצד "מגיד" הכתוב דבר זה?
| ו. "ובדרך" - "או בדרך" |
"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא..."
But the man that is clean, and is not on a journey, and forbeareth to keep the passover, that soul shall be cut off from his people; because he brought not the offering of the LORD in its appointed season, that man shall bear his sin.
ד"ה ובדרך לא היה: או בדרך, וכן (שמות כ"א ט"ו) "ומכה אביו ואמו".
הבאור:
ד"ה ובדרך: (אחרי הביאו דברי הראב"ע) רבים טעו בפירושו לחשוב שדעת הראב"ע, שהוי"ו של "ובדרך" היא וי"ו מחלקת, ואין זה אמת, אבל דעתו להורות קריאת וי"ו החיבור לפני אותיות בומ"ף, שאינה בשווא אלא בשורוק גדול, וראייתו ממילת "ומכה", וכן כתב הראב"ע בשמות א' ב' (עיין שם!)...
ד"ה ובדרך: (אחרי הביאו דברי הראב"ע) רבים טעו בפירושו לחשוב שדעת הראב"ע, שהוי"ו של "ובדרך" היא וי"ו מחלקת, ואין זה אמת, אבל דעתו להורות קריאת וי"ו החיבור לפני אותיות בומ"ף, שאינה בשווא אלא בשורוק גדול, וראייתו ממילת "ומכה", וכן כתב הראב"ע בשמות א' ב' (עיין שם!)...
וראב"ע אגב שטפיה לא דק ופירש "ובדרך" – או בדרך, והמבאר (=בעל הבאור) הבין כי זה שיבוש גדול ואמרנו שכוונתו ללמדנו קריאת וי"ו שורוק בראש תיבה.
*
1. הסבר מה הביאו לבעל הבאור לפרשו בדרך מוזרה, למה לא פירש דברי ראב"ע כמשמעו?
**
2. לדעת שד"ל הגיע ראב"ע לשגיאתו "אגב שטפיה". כיצד?
**
3. לדעת כמה מפרשים יש אפשרות לפרש דברי ראב"ע כמשמעם. כיצד?