| א. "ונפש כי תקריב..." |
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'"
And when any one bringeth a meal-offering unto the LORD, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and put frankincense thereon.
ד"ה ונפש כי תקריב: לשון נפש מלמדנו דמנחה בא לרצות על הנפש... אכן לא נתבאר על איזה דבר הוא בא, ונראה שבא להשיג כפרה וריצוי על השחתת הנפש במידות. משום הכא אמר דוד לשאול (שמואל א' כ"ו) "אם ה' הסיתך בי ירח מנחה", פירושו: הסיתך בי על ידי מחלה של מידת העיצבון והכעס – ירח מנחה להסיר מחלה זו ממך. ובמלאכי (ב' י"ג) כתוב: "וזאת שנית תעשו: כַּסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם", שעשו מחמת תאוה לנשים יפות מנשותיהם רעה עם הנשים שלא כדין, והביאו מנחה לכפרה, ואמר הנביא, שדמעת העשוקה (=אשתו שעשה לה רעה, שבגד בה) מכסה את המזבח מבלי יניח לפנות אל המנחה, שתעלה לרצון. ומשום זה אמר משה רבנו (במדבר ט"ז ט"ו) "אל תפן אל מנחתם"... באשר השחתת המידות בא על ידי קלקול אחת המידות, כמו מרה שחורה אם מתגברת, מולידה עצבון...
העמק דבר, במדבר ט"ז ט"ו:
ובזה יפורש יפה מקרא ישעיה א' (פסוק י"ג) "לא תוסיפו הביא מנחת שוא", שאין לו משמעות. ולדברינו הפירוש שמביאים על מה שעושים שלא כראוי כאילו בא להם מחמת קלקול המרה, שהיא מביאה אותם לידי מעשים אלו, ובאמת הם עושים בשאט-נפש, בלא הסתת הטבע המקולקל – ואם כן – הרי זה מנחת שוא.
ובזה יפורש יפה מקרא ישעיה א' (פסוק י"ג) "לא תוסיפו הביא מנחת שוא", שאין לו משמעות. ולדברינו הפירוש שמביאים על מה שעושים שלא כראוי כאילו בא להם מחמת קלקול המרה, שהיא מביאה אותם לידי מעשים אלו, ובאמת הם עושים בשאט-נפש, בלא הסתת הטבע המקולקל – ואם כן – הרי זה מנחת שוא.
1. כיצד הוא מפרש את הפסוק ממלאכי, ומה עניינו לענייננו?
**
2. כיצד יש להסביר לפי פירושו שאמר משה על דתן ואבירם: "אל תפן אל מנחתם"?
3. מה הקושי בפסוק בישעיה א' י"ג, שעליו אמר שלכאורה "אין לו משמעות", וכיצד ניתן לפרשו בעזרת פירושו הנ"ל?
| ב. ההבדל בין "מנחה" ל"משאת" |
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה"
And when any one bringeth a meal-offering unto the LORD, his offering shall be of fine flour; and he shall pour oil upon it, and put frankincense thereon.
השווה:
"וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"
And he lodged there that night; and took of that which he had with him a present for Esau his brother:
"קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ... וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה"
And their father Israel said unto them: ‘If it be so now, do this: take of the choice fruits of the land in your vessels, and carry down the man a present, a little balm, and a little honey, spicery and ladanum, nuts, and almonds;
"וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה"
But some base fellows said, How shall this man save us? And they despised him, and brought him no presents. But he held his peace.
"קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ"
And the king said unto Hazael: ‘Take a present in thy hand, and go meet the man of God, and inquire of the LORD by him, saying: Shall I recover of this sickness?’
לעומת:
"וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן..."
And portions were taken unto them from before him; but Benjamin’s portion was five times so much as any of theirs. And they drank, and were merry with him.
"וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ"
And David said to Uriyya, Go down to thy house, and wash thy feet. And Uriyya departed out of the king’s house, and there followed him a portion of food from the king.
"וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת"
Yet he would not go back.—Go back then to Gedaliah the son of Ahikam, the son of Shaphan, whom the king of Babylon hath made governor over the cities of Judah, and dwell with him among the people; or go wheresoever it seemeth right unto thee to go.’ So the captain of the guard gave him an allowance and a present, and let him go.
1. התוכל להסביר לפי הנ"ל מה ההבדל בין "מנחה" לבין "משאת"?
"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב"?
Let my prayer be set forth as incense before Thee, The lifting up of my hands as the evening sacrifice.
| ג. "...ברית אלוקיך..." |
"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח
וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ
עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"
And every meal-offering of thine shalt thou season with salt; neither shalt thou suffer the salt of the covenant of thy God to be lacking from thy meal-offering; with all thy offerings thou shalt offer salt.
ד"ה ברית אלוקיך: הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יֵאכל, כי הוא דרך ביזיון.
your God’s covenant I have made you party to a covenant, and I have bound you not to offer a worthless sacrifice. Nor may such a sacrifice be eaten: it would be disrespectful.
ד"ה ברית מלח עולם: ברית כרותה מגזרת (תהלים ק"ז ל"ד) "ארץ פרי – למלחה" ומקום המלח כמו נכרת, שלא עלה בו צמח כלל. וכן (דברים כ"ט כ"ב) "גפרית ומלח שריפה כל ארצה".
1. כיצד יש לפסק את החלק השני של פסוקנו ("ולא... מנחתך") בסימני פיסוק בהתאם לפירושו של הראב"ע?
2. האם מפרש הראב"ע את המלה "מלח" במקומנו ובבמדבר שם בפירוש אחד או מפרשו בשני המקומות בפירושים שונים?
| ד. "מלח ברית אלוקיך"- הסבר הפסוק |
"וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ"
And every meal-offering of thine shalt thou season with salt; neither shalt thou suffer the salt of the covenant of thy God to be lacking from thy meal-offering; with all thy offerings thou shalt offer salt.
ר' נפתלי הירץ ויזל, (ביאור):
ד"ה ברית אלוקיך: ...אבל "ברית אלוקיך" הוא לדעתי ברית עולם בששת ימי בראשית, כי אז נתן ה' חוק לכל דבר. עליו נאמר (ירמיה ל"ג נ"ה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". ולנח אמר (בראשית ו' י"ח) "והקימותי את בריתי אתך", שבו יקים בריתו ברית עולם, שלא יאבדו המינים כולם במבול, שלכל אחד נכרת ברית והיא חוקו וטבעו לעד לעולם, ו"ברית מלח" הוא שיתקיים, לא יבאיש ולא יתליע, גם בו יישמרו כל מיני מזון מהיבאש. ואין כמוהו בעניין זה בכל המזונות שתחת השמש. וגזרת ה' היא שיותן ממנו (=מן המלח) על כל הקרבנות העולות למזבח, להורות על הקיום. ולפי שנכרת ברית למלח שיתקיים, לכן כל קיום עולם שתחת השמש נמשל לברית מלח, כמו הכהונה שניתנה לזרע אהרן עד עולם, אמר (במדבר י"ח י"ט) "ברית מלח עולם היא". וכן המלכות שניתנה לדוד ולזרעו עד עולם, נאמר (דה"י ב', י"ג ה') "ה' אלוקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח". והתבונן שאמר כאן "ברית אלוקיך", ובכל הפרשה לא נזכר שם "אלוקים", לפי...
ד"ה ברית אלוקיך: ...אבל "ברית אלוקיך" הוא לדעתי ברית עולם בששת ימי בראשית, כי אז נתן ה' חוק לכל דבר. עליו נאמר (ירמיה ל"ג נ"ה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". ולנח אמר (בראשית ו' י"ח) "והקימותי את בריתי אתך", שבו יקים בריתו ברית עולם, שלא יאבדו המינים כולם במבול, שלכל אחד נכרת ברית והיא חוקו וטבעו לעד לעולם, ו"ברית מלח" הוא שיתקיים, לא יבאיש ולא יתליע, גם בו יישמרו כל מיני מזון מהיבאש. ואין כמוהו בעניין זה בכל המזונות שתחת השמש. וגזרת ה' היא שיותן ממנו (=מן המלח) על כל הקרבנות העולות למזבח, להורות על הקיום. ולפי שנכרת ברית למלח שיתקיים, לכן כל קיום עולם שתחת השמש נמשל לברית מלח, כמו הכהונה שניתנה לזרע אהרן עד עולם, אמר (במדבר י"ח י"ט) "ברית מלח עולם היא". וכן המלכות שניתנה לדוד ולזרעו עד עולם, נאמר (דה"י ב', י"ג ה') "ה' אלוקי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח". והתבונן שאמר כאן "ברית אלוקיך", ובכל הפרשה לא נזכר שם "אלוקים", לפי...
ד"ה מלח ברית אלוקיך: עד היום הזה נשיאי הערביים, כשכורתים ברית מביאים כלי של מלח ואוכלים יחד פת במלח. והנה זה היה מנהג ידוע בימי קדם בארצות המזרח שהברית נכרת במלח.
ואמנם כל קרבן הוא לרצות ולפייס האל ולהביאו עמנו בברית, ולפיכך צוה לתת מלח בכל קרבן וקרא לאותו מלח – "מלח ברית אלוקיך", כי בו אתה כורת ברית עם אלוקיך.
*
1. האם מפרש ר' נפתלי הירץ ויזל את מלת "מלח" במקומנו ובפרשת במדבר באותה הוראה או בשתי הוראות שונות?
*
2. כיצד יש לסמן בסימני פיסוק את המלים "ולא... מנחתך" לפי רנה"ו, וכיצד לפי שד"ל?
**
3. מה ההבדל בין דרך פרשנותו של רנה"ו ובין דרכו של שד"ל בפירוש הביטוי "מלח ברית אלוקיך"?
**
4. התוכל למצוא את הסיבה למה נאמר כאן "אלוקיך" אף על פי שבכל הפרשה הוזכר תמיד "ה'" ולא "אלוקים"?
| ה. טעם "במלח תמלח" |
"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח... עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"
And every meal-offering of thine shalt thou season with salt; neither shalt thou suffer the salt of the covenant of thy God to be lacking from thy meal-offering; with all thy offerings thou shalt offer salt.
ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת:
סוף הפסוק טעם לראשיתו להקריב על מזבח ה' דבר ההגון ונהוג לשולחן בשר ודם, כי לא ישימו על שולחן הדיוט זבח אין בו מלח. על כן ציוה ה' "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח", הואיל וגם על כל קרבנך ומאכל שולחנך תקריב מלח.
סוף הפסוק טעם לראשיתו להקריב על מזבח ה' דבר ההגון ונהוג לשולחן בשר ודם, כי לא ישימו על שולחן הדיוט זבח אין בו מלח. על כן ציוה ה' "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח", הואיל וגם על כל קרבנך ומאכל שולחנך תקריב מלח.
במה שונה ר' משה חפץ בפירושו מכל הפירושים שקראנו לעיל?
| ו. טעם המצוה- "לא תשבית..." |
"וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"
And every meal-offering of thine shalt thou season with salt; neither shalt thou suffer the salt of the covenant of thy God to be lacking from thy meal-offering; with all thy offerings thou shalt offer salt.
רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר ג' פרק מ"ו:
...כבר אמרה תורה – כפי שפירש אונקלוס, שהמצריים היו עובדים למזל טלה, ומפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן... ושחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי עבודה זרה, וכולם היו מגדילים זה המין מאוד – ולזה תמצא אישי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל – ...ובעבור שמחה זכר אלה הדעות, אשר אינן אמיתיות, ציוונו להקריב אלו המינים "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם", עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי – בו יתקרבו אל ה' ובמעשה ההוא יכופרו העוונות. כן מרפאים הרעות אשר הם חליי הנפש האנושי בהיפך אשר בקצה האחרון... ומפני שעובדי עבודה זרה לא היו מקריבים לחם אלא שאור, והיו בוחרים להקריב העניינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותיהם מלח, מפני זה הזהיר השם מהקריב כל שאור וכל דבש וציוה בהתמדת המלח...
...כבר אמרה תורה – כפי שפירש אונקלוס, שהמצריים היו עובדים למזל טלה, ומפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן... ושחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי עבודה זרה, וכולם היו מגדילים זה המין מאוד – ולזה תמצא אישי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל – ...ובעבור שמחה זכר אלה הדעות, אשר אינן אמיתיות, ציוונו להקריב אלו המינים "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם", עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי – בו יתקרבו אל ה' ובמעשה ההוא יכופרו העוונות. כן מרפאים הרעות אשר הם חליי הנפש האנושי בהיפך אשר בקצה האחרון... ומפני שעובדי עבודה זרה לא היו מקריבים לחם אלא שאור, והיו בוחרים להקריב העניינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותיהם מלח, מפני זה הזהיר השם מהקריב כל שאור וכל דבש וציוה בהתמדת המלח...
1. במה שונה הרמב"ם בטעם המצווה של "לא תשבית"... מכל הפרשנים שהובאו לעיל?
**
2. התוכל למצוא בלשון פסוקנו מעין סעד לדעת הרמב"ם?