| א. השוואת שתי ברכות לוי |
השווה את דברי יעקב על לוי – בברכתו – לדברי משה על לוי, בברכתו.
| בראשית מ"ט | דברים ל"ג |
|
פסוק ה'
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" |
פסוק ח'
"וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה" |
|
פסוק ו'
"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" |
פסוק ט'
"הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" |
| פסוק ז' "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" |
פסוק י
"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" |
מה התכונה באופיו של שבט לוי המובלטת לנו בדברי יעקב ובדברי משה, ומהי הסיבה שאותה תכונה, גינה אותה יעקב ושיבח אותה משה?
| ב. הסכנה שבקנאות |
"תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ"
And of Levi he said: Thy Thummim and Thy Urim be with Thy holy one, Whom Thou didst prove at Massah, With whom Thou didst strive at the waters of Meribah;
העמק דבר, (אחרי שבאר שיש שני מיני חסידות, האחת - לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בלי שום פקפוק וערעור כלל, השני שהוא לקיים המצוות במסירות נפש למעלה מטבע האדם ולזכות את הרבים):
ד"ה ואוריך לאיש חסידיך... והנה לזה החסידות של מעשה המצוות במסירות נפש, לקיים אמונת ה' ובריתו לרבים – לזה נדרש זהירות הרבה ועל זה בירך משה "ואוריך" – היינו שיהא אור תורת אמת מכשירה אותם לזה החסידות, שיראו לכוון הדרך הישר ולא שיהא בא לעשות מעשהו זר מעשהו, שלא על פי דברי תורה; והרי לוי ופנחס שניהם קינאו על הזנות, ומסרו נפשם על זה, והנה פנחס עלה בשביל זה לגרם המעלות, ולוי גער בו אביו, וכיוצא בזה הרבה. ומשום כך שנינו במסכת אבות "ולא עם הארץ חסיד" – שנדרש לזה דיוק רב לשקול הפעולה לפי הזמן והמקום, וגם בכמה דברים נדרש לכללי התורה שאינם מבוארים.
ד"ה ואוריך לאיש חסידיך... והנה לזה החסידות של מעשה המצוות במסירות נפש, לקיים אמונת ה' ובריתו לרבים – לזה נדרש זהירות הרבה ועל זה בירך משה "ואוריך" – היינו שיהא אור תורת אמת מכשירה אותם לזה החסידות, שיראו לכוון הדרך הישר ולא שיהא בא לעשות מעשהו זר מעשהו, שלא על פי דברי תורה; והרי לוי ופנחס שניהם קינאו על הזנות, ומסרו נפשם על זה, והנה פנחס עלה בשביל זה לגרם המעלות, ולוי גער בו אביו, וכיוצא בזה הרבה. ומשום כך שנינו במסכת אבות "ולא עם הארץ חסיד" – שנדרש לזה דיוק רב לשקול הפעולה לפי הזמן והמקום, וגם בכמה דברים נדרש לכללי התורה שאינם מבוארים.
השווה את דברי בעל העמק כאן לדבריו שהובאו בגיליון קרח תש"ז שאלה ב. מהו הקו המשותף בשני פירושיו - נגד איזו סכנה בעבודת ה' רצה להזהיר בשניהם? ועיין גם גיליון פנחס תשכ"ז שאלה ב.
| ג. "אשר נסיתו במסה" - שאלות ברש"י |
"אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה"
And of Levi he said: Thy Thummim and Thy Urim be with Thy holy one, Whom Thou didst prove at Massah, With whom Thou didst strive at the waters of Meribah;
ד"ה נסיתו במסה: שלא התלוננו עם שאר המלינים.
אשר נסיתו במסה WHOM THOU DIDST TRY WITH TRIALS — [Since this is said in praise of the Levites] we may gather from it that they did not murmur together with the other tribes.
**
מנין לרש"י שלא התלוננו שם? התוכל למצוא בשמות י"ז א'-ז' סעד לדבריו?
| ד. שאלות לשון וסגנון |
| תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ |
בתומיא ואוריא אלבשתא לגבר דאשכח חסיד קדמך (= לאיש הנמצא חסיד לפניך). |
| אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה |
די ניסיתוהי בניסתא והוה שלים (= והיה תמים; עיין בראשית י"ז א' ת"א). |
| תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה |
בחנתוהי על מי מצותא ואשתכחא מהימן (=ונמצא נאמן). |
1. מה ראה אונקולוס להשמיט את כינוי הנוכח בשלושת השמות "אוריך", "תומיך", "חסידך"?
2. מה ראה להוסיף "והוה שליח", "ואשתכח מהימן"?
| ה. "יורו משפטיך" - ראויין הם - שאלות ברש"י |
"יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל"
They shall teach Jacob Thine ordinances, And Israel Thy law; They shall put incense before Thee, And whole burnt-offering upon Thine altar. .
ד"ה יורו משפטיך: ראוין הם לכך.
יורו משפטיך THEY MAY TEACH THY JUDGMENTS (the emphasis is to be placed on “they”) — they alone are worthy of doing this (cf. Onkelos).
**
מפרשי רש"י מקשין: מה ראה רש"י לומר כאן שהם ראויים לכך, מה שלא אמר בברכת שאר השבטים? ועוד: מה חידוש בדבר? ובודאי בירך כל שבט לפי מה שחשבו לראוי! הסבר מה היה קשה לרש"י כאן, שהצריכו להוסיף מילים אלה.