פרשת ויחי תשכ"ט - שמעון ולוי – יהודה
עיין גם גיליונות ויחי תש"ח, תש"ט.
א. דברי יעקב על מעשה שמעון ולוי
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי"
Simeon and Levi are brethren; Weapons of violence their kinship.
ד"ה שמעון ולוי אחים: יאמר שהם בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם, ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם אל האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראויים לעונש גדול, ולא החטא ראוי למחול להם, כי הוא חמס. והנכון בעיני שאומר, כי שמעון ולוי אחים גמורים דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בפרק ל"ד), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונימולו ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם ומן הנפש אשר עשו. ועוד חרה לו שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול ה' שיעשה הנביא חמס ושוד, וזה טעם "בסודם אל תבוא נפשי" – התנצלות על שלא היה בסודם בענותם במרמה (ל"ד י"ג) ובקהלם לא נתיחד, שבאו על העיר והרגום, ולכן יקלל אפם ועברתם.
1. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן למילה "אחים" ואיזה מהם נראה לך יותר כמתאים לפשוטו של מקרא?
2. מה פירוש דברי הרמב"ן "ויהיו כולם מן הנפש אשר עשו"?
3. מהן שתי הסיבות לחרון אפו של יעקב לדעת הרמב"ן?
4. הסבר את המסומן בקו.
5. מה מוסיף כאן הרמב"ן בהתנגדותו למעשה שמעון ולוי על מה שאמר בפרשת וישלח (עיין פרק ל"ב פסוק י"ג רמב"ן ד"ה ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה), ומדוע הביא הרמב"ן נקודה חדשה זו כאן ולא שם?
6. איך מפרש הרמב"ן את המילים "אל תבוא" – "אל תחד" ומהי חולשת פירוש זה?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה שמעון ולוי אחים: בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (ל"ז י"ט) "ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו". מי הם? אם תאמר: בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (ל"ז) "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה"; (ואם תאמר): יששכר וזבולון – לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם. על כרחך הם שקראם אביהם "אחים".
שמעון ולוי אחים SIMEON AND LEVI WERE BRETHREN in the plot against Shechem and against Joseph. Scripture states, (Genesis 37:19—20) “And they said one to another… (literally, one to his brother) come now therefore and let us slay him” (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). Now, who were these? Should you say Reuben or Judah was one of them — but they were not consenting parties to slaying him (cf. Genesis 37:21, Genesis 37:22 and Genesis 37:26). Should you say they were the sons of the handmaids (Dan, Naphtali, Gad or Asher) — their hatred of Joseph was not so perfect a hatred that they would wish to kill him for it is said, (Genesis 37:2) “whilst a lad he used to be with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah etc.” Issachar and Zebulun would certainly not have spoken thus in the presence of their elder brothers. Consequently one must needs say that they were Simeon and Levi whom their father called “brethren” (Midrash Tanchuma, Vayechi 9).
א. מה קשה לו בפסוקנו?
*
ב. מקובלנו שדרך רש"י לפרש קושי לשוני או עניני עם הופעתו הראשונה בכתוב. הסבר, מה ראה רש"י שלא לפרש למי התכוון הכתוב ב"ויאמרו איש אל אחיו" במקומו (בראשית ל"ז י"ט), אלא לפרשו רק במקומנו?

ד"ה כלי חמס: אומנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא ואתם חמסתם אותה הימנו.

ד"ה מכרותיהם: לשון כלי זיין, הסייף מלשון יווני מכי"ר. בתנחומא. דבר אחר: מכרותיהם בארץ מגורתם נהגו עצמם בכלי חמס כמו (יחזקאל ט"ז ג') "מכורותיך ומולדותיך", וזה תרגום של אונקלוס.

*
א. מה ההבדל בין שני הפירושים בהבנת הסמיכות של "כלי חמס"?
...והנכון בעיני שהוא מגזרת (יחזקאל ט"ז) "מכורותיך" והוא חסר בי"ת, כמו (מלכים ב' ט"ז ח') "הנמצא בית ה'", (שמואל א' ב' כ"ט) "אשר צויתי מעון"; והטעם על החמס שעשו, שאחרי שהכניסו אנשי שכם בברית – הרגום במרמה.
האם מסכים הראב"ע עם אחד משני פירושי רש"י, או בחר לו דרך שלישית?
ד"ה בקהלם: כשיקהיל קרח, שהוא משבטו של לוי, את כל העדה על משה ועל אהרן, ואל תחד כבוד שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר ט"ז) "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", ולא נאמר "בן יעקב" אבל בדברי הימים (דבה"י א' ו') כשנתיחסו בני קרח על הדוכן נאמר: "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל".
בקהלם UNTO THEIR ASSEMBLY — when Korah of the tribe of Levi will assemble the entire congregation against Moses and Aaron — אל תחד כבודי MY GLORY BE NOT THOU UNITED — let my name not be associated there with them! (Genesis Rabbah 98:5) And so it was, for it is said (Numbers 16:1) “Korah, the son of Izhar, the son of Kohath. the son of Levi” — but it does not say “the son of Jacob”. In Chronicles, however, (1 Chronicles 6:22,23), where the genealogy of Korah is traced in connection with the “Duchan” (properly, the platform — the place on which the Levites were stationed for the service of song in the Temple) it is said, “the son of Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, the son of Israel (Genesis Rabbah 98:5).
א. בעל לבוש האורה, מעיר:
היה מקללם שיהא להם דבר זה לגנאי בשלא יזכר שם אביהם עמם, מפני שאין ראויים לכבוד זה, מחמת מעשיהם הרעים, כאילו אינם בני יעקב אביהם, שאינם הולכים בדרכיו הכשרים.
(חסרה השאלה)
**
ב. לשם מה מביא רש"י את הפסוק מדברי הימים א' ו'? הלא שם נזכר שם יעקב, ומה רצה להוכיח לענין פסוקנו כאן?

ד"ה אל תחד כבודי: כבוד לשון זכר הוא ועל כרחך אתה צריך לפרש במדבר אל הכבוד, ואומר: אתה כבודי, אל תתיחד עמהם! כמו (ישעיה י"ד) "לא תחד אתם בקבורה".

א. מה ראה רש"י לומר "ועל כרחך אתה צריך לפרש" - מדוע נראה לו פירושו כדחק גדול?
ב. היכן מצאנו בפרקנו (בראשית מ"ט) תופעה זו של חצי פסוק המדבר בנוכח וחציו בנסתר?
ג. "אל תבוא נפשי... אל תחד כבודי"
"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי"
בסדם אל תבא נפשי O MY SOUL, COME NOT THOU INTO THEIR SECRET DELIBERATION (סוד may have the sense of plot) — this has reference to the story of Zimri, (Numbers 25:6-15) when the tribe of Simeon assembled and brought the Midianitish woman before Moses, saying, “Is this woman forbidden or permitted to be taken as a wife? If you say she is forbidden, who made the daughter of Jethro permissible to you in marriage” (See Sanhedrin 82b) — let not my name be mentioned in connection with that event! Indeed, it is said (Numbers 25:14) “Zimri, the son of Zalu, a prince of a father’s house among the Simeonites” — but Scripture does not state “a son of Jacob”.
ד"ה בסודם אל תבוא נפשי: אמר רבי אהרן שפירוש "אל תבוא נפשי" כמו (קהלת א' ה') "ובא השמש", והטעם שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך דבר, כי מה טעם ל"כלי חמס" והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי". ובאמת כי הסתכן יעקב ובניו על ידם, לולי "חתת אלקים" היו מסכנים להשחית הכל. וכן פירוש "ארור אפם"... וברצונם עקרו שור ארור, כי אפם עז, ואלה פירושים קרים בסודם אל תבוא נפשי. אמר ר' משה הכהן ז"ל: כי "כבודי" כמו "נפשי" ורבים בספר תהילים כמוהו. ויפה פירש. כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות (דברים ל"ב ז') "שאל אביך", (במדבר כ"ג ח') "מה אקב", והנה "בסודם" כמו "בקהלם", ו"תבוא" כמו "תחד", ו"נפשי" כמו "כבודי". ויאמר ר' יהודה בן בלעם הספרדי, שטעה ר' משה, כי כבוד הנפש הוא הגוף, כמו עדי בצואר, כטעם (תהילים ק"ג ה') "המשביע בטוב עדיך". וראייתו (תהילים ז' ו') "וכבודי לעפר ישכן סלה". ואני אומר שר' יהודה טעה, כי הנה הכתוב אומר (תהילים ל' י"ג) "למען יזמרך כבוד", (תהילים ט"ז ט') "לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי"... שהוא הגוף! וזה "כבודי לעפר" הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו; והנה אתן לו עד נאמר והוא (תהילים קי"ט כ"ה) "דבקה לעפר נפשי".
1. כיצד דוחה הראב"ע את פירושו של ר' אהרן?
2. כיצד רוצה הראב"ע לחזק את דעת ר' משה הכהן בעזרת הפסוקים בדברים ל"ב ז, ובמדבר כ"ג ח'?
3. הסבר את המילים המסומנות בקו. ועיין עלון הדרכה.
4. הסבר את דעת אבן בלעם בפירוש פסוקנו.
**
5. במה מחזק תהילים ק"ג ה' את דעתו? ומהי ראייתו מתהילים ז' ו'?
6. כיצד דוחה הראב"ע את דעתו של אבן בלעם ובמה משמש לו הפסוק תהילים ט"ז ט'כראיה נגד אבן בלעם?
ד. "יהודה אתה יודוך" - שם לפני פועל
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ"
Judah, thee shall thy brethren praise; Thy hand shall be on the neck of thine enemies; Thy father’s sons shall bow down before thee.
הבאור, (שלמה דובנא):
כתבתי בהקדמה כי מילת "אתה" או "אתם" או "אני" וכדומה הבאה קודם הפועל או השם המחובר עם הכינוי ההוא בעצמו, או אחריו, איננו כמו שחשבוהו המדקדקים לזר ושפת יתר. רק יורה על היפך הענין הקודם לו, וביאורו כמו "אבל", או על הפך הענין שאחר זה. כמו (במדבר י"ד) "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיו והבאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה". וביאורו: בניהם יבואו אל הארץ, אבל אתם לא כן, כי אם פגריכם יפלו במדבר הזה. וכן (שמות י"ט) "והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", תבוא מילת "ואתם" ואחריה תי"ו לנוכח ויהיה ביאורו "כי לי כל הארץ" – כל העמים שלי הם ואנכי בראתים, אבל אתם – אינכם כמותם, כי בכם בחרתי – שתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכן כאן (=בפסוקנו) יהיה פירושו: הנמשך הֵפך הקודם...
1. מה הקושי בפסוקנו?
2. במה פסוקנו הוא "הנמשך הֵפך הקודם"?
3. בשני הבטים דומה "אתה" של פסוקנו ל"אתם" של במדבר י"ד (ל"א – ל"ב). מהם שני הדמיונות?